פסטיבל ג'אז בים האדום, אילת 2013

חום הגהינום בחוץ, הילדים כבר מטפסים על הקירות בפנים, זה בדיוק הזמן הזה בשנה שבו מתחילים לפנטז על אילת. או במקרה שלי על פסטיבל הג'אז באילת. המפעל הוותיק הזה, שידע תקופות מפוארות (וגם ימים קשים), ממשיך במסורת זו השנה ה- 27. עוד ממשיכים גם שני המנהלים האומנותיים שעשו עבודה כל כך טובה בשנה שעברה: דובי לנץ ואלי דג'יברי.

בשנה שעברה עבר הפסטיבל לאמצע יולי, מה שאיפשר להשיג מלונות בזול יחסית. השנה הוא חזר להתקיים בשבוע האחרון של החופש הגדול  (18 עד 21 באוגוסט 2013) -  מה שאומר שתשכחו ממלונות במחירים שפויים.

אבל עזבו אתכם משטויות, באנו לדבר על מוסיקה. אז למה ניתן לצפות? האמת היא שרף הציפיות השנה גבוה מאד. קחו נשימה ועיינו ברשימת האמנים המקומיים והזרים שיבואו לשרוף את הבמות הלוהטות ממילא בחום האילתי של סוף אוגוסט.

רביעיית בראנפורד מארסליס

Branford Marsalis, ללא ספק ה"שם הגדול" של הפסטיבל השנה חוזר שוב להופיע בישראל. Branford מגיע עם הרביעייה שלו: Joey Calderazzo בפסנתר, Eric Reeves בבאס ו Justin Faulkner בתופים.

שתי שלישיות חצוצרה / באס / תופים:

שלישיית החצוצרן Nicholas Payton עם Braylon Lacy בבאס ו Corey Fonville בתופים. Payton שסיגל בשנים האחרונות עמדה לוחמנית מאד כלפי הממסד הלבן לא מסכים עוד להיות מתוייג תחת הז'אנר "ג'אז" שלטענתו הוא תיוג משפיל שהמציאו הלבנים בארה"ב, והוא מכנה את המוסיקה שלו ואת הג'אז בכלל BAM (ראשי תיבות של Black American Music). הוא גם כותב בלוג מאד דעתני בנושא.

ו אבישי כהן (החצוצרן) עם Triveni (עומר אביטל בבאס ו Jeff Ballard  בתופים) – ולמי שצריך הנה תזכורת ממה שכתבתי על הופעתם המשובחת (עם יונתן אבישי בפסנתר במקום עומר אביטל בבאס) בפסטיבל תל אביב בשנה שעברה.

וכאן עם עומר אביטל ועם Nasheet Waits בתופים:

שלישיית Gerald Clayton, פסנתרן יליד הולנד שגדל בקליפורניה ומייצג בפסטיבל את הדור הצעיר הנוכחי של נגני הטריו פסנתר היצירתי. בהרכב איתו מנגנים Joe Sanders בבאס ו Pete Van Nostrand בתופים.

והנה לינק להופעה מלאה (אודיו בלבד) של הטריו מפברואר 2010 ב Village Vanguard בניו יורק (עם , Justin Brown בתופים).

Jane Monheit שתופיע עם תלמידי ה Thelonious Monk Institute היוקרתי, שגם אבישי כהן (החצוצרן) זכה להימנות עם תלמידיו.

אוהבי התופים יגלו שיש השנה שלושה הרכבים שמונהגים בידי מתופפים נהדרים.

חמישיית כוכבים בהנהגת המתופף Al Foster עם Wallace Roney בחצוצרה, Eric Alexander בטנור, Adam Birnbaum בפסנתר  ו Doug Weiss בבאס.

המתופף עתיר הזכויות Antonio Sanchez  (ניגן עם Michael Brecker , Pat Metheny,  Chick Corea, Joshua Redman ועוד...) וההרכב Migration  - חמישייה עם David Binney בסקסופון, John Escreet  בפסנתר, Matt Brewer בבאס ו Thana Alexa בווקאל.

המתופף Jeff Ballard (שמנגן גם עם אבישי כהן ב Triveni) ינגן בטריו עם האלטיסט הפורטו ריקני (שהבריז מההופעה במשכן....) Miguel Zenon והפסנתרן Kevin Hayes (שניגן עם דג'יברי ברביעיה של Al Foster וגם הקליט איתו דואט).

שתי שלישיות גיטרה / אורגן / תופים מבטיחות במיוחד:

שלישיית הגיטריסט Matt Scofield (אין קשר ל John Scofield) עם Jonny Henderson באורגן ו Jamie Little בתופים שינגנו בלוז לפנים:

ושלישיית יותם זילברשטיין עם Sam Yahel  ו Obed Calvaire. החבר'ה האלה (עם Gregory Hutchinson בתופים) העיפו את הגג בשנה שעברה ב North Sea Jazz Festival. הנה תזכורת:

שישיית תמי שפר (שירה), עם חגי עמיר באלט, עמית פרידמן בטנור, רונן שמואלי בפסנתר, אסף חכימי בבאס ורונן איציק בתופים.

אסתר ראדה המהפנטת, שנתנה הופעה מדוברת מאד בפסטיבל תל אביב השנה, נותנת צ'אנס נוסף למי שפספס את ההופעה ההיא בתל אביב, עם: בן חוזה בגיטרה, מיכאל גיא בבאס, דן מאיו בתופים, ליאור רומנו בקלידים, גל דהן בסקסופון, מעיין מילו בטרמובון וינון פרץ בחצוצרה.

שלישיית אלברט בגר, הנציג הבולט של הג'אז החופשי בארצנו הקטנטונת, עם אסף חכימי בבאס ויואב זוהר בתופים.

שלישיית Tatran עם תמוז דקל בגיטרה, אופיר בנימינוב בבאס ודן מאיו בתופים. לא הכרתי אותם עד כה, אבל מהסמפלים שבאתר שלהם הם נשמעים מצויין:

שלישיית האקורדיאונים הפולנית Motion Trio.

ו... Joao Bosco אחד (כי גם לדובי לנץ מגיע לרקוד) עם Ricardo Silveria בגיטרה, Joao Baptista בבאס, 

Kiko Freitas בתופים ו Armando Marcel בכלי הקשה. הם גם יארחו את אחינועם ניני וגילי דור.

ובגרסה המלאה, למיטיבי לכת:

Ambrose Akinmusire Live at The Jazz Standard

זוכרים את הפוסט הנלהב שכתבתי על הדיסק החדש של החצוצרן Ambrose Akinmusire ? ובכן לפני כמה לילות ראיתי הופעה של בערוץ Mezzo שהוקלטה במועדון ה  Jazz Standard בניו-יורק. מנגנים שם לצדו של Akinmusire כמעט כל החברים מהדיסק: Walter Smith III בסקסופון טנור, Harish Ragavan בבאס ו Justin Brown בתופים. את מקומו של Gerald Clayton ליד הפסנתר תופס Fabian Almazan שהצליח להפיל אותי לרצפה עם דיסק הבכורה המהמם שלו, ,Personalities שיצא בשלהי 2011 (ומן הסתם עוד אקדיש לו פוסט נפרד כאן).

בינתיים, קבלו את חמישיית Ambrose Akinmusire:

Ambrose Akinmusire - When The Heart Emerges Glistening

בשנים האחרונות, כנראה לא מעט בשל האינטרנט, אני מרגיש מוצף במידע, במוסיקה, בשמות חדשים. מצד אחד זו תחושה נפלאה. הרי עם כמות המוסיקה שהצטברה אצלי אני יכול בעיקרון לשמוע כל יום, כל היום, רק מוסיקה חדשה ולא לחזור על אותו אלבום פעמיים, כך עד לסוף ימיי כנראה. אבל מצד שני, מי באמת מסוגל להתעמק, להתרגל ולהתחבר למשהו משמיעה שטחית וריצה לדבר הבא ? אחת הסיבות שאני כל כך אוהב ג'אז היא העומק של המוסיקה, הטוטאליות של המוסיקאים וההשקעה וההקרבה העצומה הנדרשת ממי שבחר בג'אז כמקצוע. למול כל אלה כל מה שאני יכול להציע, כמאזין, זה את מלוא ההקשבה שלי והנכונות שלי להשקיע זמן איכות יקר, לבוא בלי דעות קדומות ולנסות באמת להתחבר למוסיקה. את זה, ברור לכולם, אי אפשר לעשות בהאזנה חד פעמית שטחית.

יוצא, אפוא, שהבעיה העיקרית היום היא לא שאין בחוץ חומר חדש ואין מה לשמוע אלא שיש יותר מדי מה לשמוע וצריך לברור היטב את המוץ מן התבן ולהשקיע את מעט הזמן היקר במקומות הנכונים. 

ולמה אני נותן לכם את כל ההקדמה הארוכה הזו ? מפני שהאומן הבא עבר מתחת לראדר שלי ואלמלא קראתי במקרה המלצה מפורשת של מישהו שאת דעתו וטעמו אני מאד מעריך (בוריס, בוריס מהפליטים, האם שומע ?) כנראה שלא הייתי טורח לשמוע אפילו את האלבום הזה.

אני לא אשאיר אתכם במתח. מדובר בחצוצרן מדהים בשם Ambrose Akinmusire שהוציא בשנת 2011 אלבום משובח בשם When The Heart Emerges Glistening בלייבל Blue Note.

Akinmusire, יליד 1982 הפיק את האלבום הזה יחד עם עוד מוסיקאי מבריק Jason Moran (שהוציא שנה לפני כן את האלבום המופלא Ten) והלחין 10 מתוך 12 הקטעים שבו. יחד עם Ambrose Akinmusire מנגנים באלבום גם Walter Smith  השלישי בסקסופון טנור, Gerald Clayton בפסנתר, Harish Raghavan בבאס ו Justin Brown (רק בחום) בתופים. מאחורי ההרכב הזה שנים רבות של חברות ועבודה משותפת וזה ניכר. השילוב ביניהם הוא מהמושלמים ששמעתי. משהו בסדר הגודל של החמישייה השנייה של Miles (עם Shorter, Hancock, Carter ו Williams). 

Ambrose שהתחיל לנגן פסנתר בגיל שלוש התגלה בגיל 19 על ידי Steve Coleman שצירף אותו לסיבוב ההופעות של ה Five Elements באירופה. המפגש עם Steve Coleman היה בעל חשיבות מכרעת בהתפתחותו של Akinmusire כאמן. Coleman הכריח אותו לחשוב ולהגדיר מה הכיוון המוסיקלי שלו, להחליט לאן הוא רוצה להגיע, להציב לעצמו מטרות ולחתור להשגתן. Akinmusire לקח את Coleman ברצינות רבה. הכין רשימה ותלה אותה בחדרו. כל אימון שלו מעכשיו כלל התבוננות ברשימת הדברים אותם רצה להשיג והיה ממוקד מטרה. 

לאחר שסיים לימודיו ב Manhattan School of Music חזר לקליפורניה, בה נולד, כדי לעשות תואר שני במוסיקה ולאחר מכן הגיע ל Monk Jazz institution שם למד עם Terence Blanchard, Herbie Hancock ו Wayne Shorter.

בהמשך חזר לניו יורק והחל להופיע עם Jason Moran, Vijay Iyer, Espranza Spaulding ו Aaron Parks ואז גם הוחתם ב BlueNote. האלבום הזה הוא האלבום השני שלו כמנהיג. עד להקלטתו השתתף Akinmusire לא מעט כ Sideman בהקלטות של אחרים ואף הקליט את Prelude… To Cora שיצא ב Fresh Sound New Talent (גם הוא אלבום מצויין)

כמו תמיד, כשמדברים על מוסיקה, עדיף להקשיב לצלילים ולא לנסות ולהסביר מה כל כך טוב באלבום הזה.

קחו למשל את הקטע הבא Confessions to my unborn daughter שמדגים בצורה מופלאה בעיני איזו סינרגיה יש בין המוסיקאים כאן. לא קרבות אגו ולא הפגנות כח מוסיקליות אלא נגינה קשובה של מוסיקאים שעובדים שנים ארוכות זה לצד זה (Akinmusire ונגן הסקסופון Walter Smith השלישי מנגנים ביחד כבר 12 שנים) שמביאה לתוצאה מושלמת:

וכאן אותו קטע בהופעה:

צליל החצוצרה של Ambrose הוא אחד המאפיינים החזקים שלו. לפי הצליל ניתן היה לחשוב שמדובר בארבע חצוצרנים שונים. הוא יודע לעשות כל מה שהוא רוצה עם החצוצרה, ולהיות כל מי שבא לו ועדיין הוא לא נשמע כמו אף חצוצרן אחר. אותו דבר גם הלחנים. כל לחן לוקח אותך למקום אחר, עם מצב רוח אחר ועם צליל חצוצרה משלו. והכל עם נשמה ענקית.

תקשיבו כמה יופי יש בקטע הבא – Henya  

זה לא אלבום Hard Bop א-לא Messengers, לא אלבום Avant garde אפריקאי זועם ולא אלבום Euro-jazz קודר ומהורהר. אם כי יש בו גם מזה וגם מזה אבל גם הרבה יותר. 

יותר ויותר אלבומים מהשנים האחרונות מציגים מוסיקאים שנמצאים בשלבים שונים של חיפוש דרך וזהות. אלבומים כאלו הם בעלי פוטנציאל גבוה אך לא מעט מהם מתגלים כמגושמים, מגומגמים חסרי כיוון וריקים מתוכן. כאן, להבדיל, התחושה היא שאתה צועד בבטחה בקרקע חדשה אחרי מדריך מיומן ובטוח בעצמו. החיפוש בהדרכתו של Akinmusire הוא חוויה שלימה ומספקת ששווה להתמסר לה (שוב ושוב) ולהקדיש לה את מלוא הזמן ותשומת הלב.

הייתי שמח לומר שזה אלבום שמייצג את הג'אז החדש של העשור השני של המאה ה-21 אבל לצערי הוא עדיין נדיר בנוף הג'אז מכדי להיות מייצג משהו מלבד את עצמו ואת יוצרו Ambrose Akinmusire