דפים

יום שישי, 18 בפברואר 2011

A Disc Per Week #5


דיסק השבוע הוא בעצם פנינה נדירה. זהו אלבומו השני של החצוצרן Thad Jones עבור הלייבל Blue Note שהוקלט ב 14 ביולי בשנת 1956 ונקרא The Magnificent Thad. באותה תקופה ואף לאחריה ניגן Thad Jones בביג-בנד של Count Basie, דבר שעיצב את הקריירה המוסיקלית שלו, שכן Thad Jones לבד מהיותו נגן מופלא, עסק לא מעט בהלחנה, עיבוד ותזמור להרכבים גדולים.

אלא שלהבדיל מרובן המוחלט של הקלטותיו, האלבום הזה מוצא את Thad Jones בהרכב של חמישייה עם Billy Mitchell בסקסופון טנור, Barry Harris בפסנתר, Percy Heath בבאס ו Max Roach בתופים. למעט קטע אחד (If Someone Had Told Me) שמנוגן ברביעייה, ללא סקסופון.

לרוב, גם כש- Thad Jones הקליט בהרכבים קטנים, התחושה היא של הרכב גדול. זה נובע מהעיבודים האופיניים של Jones שמצליחים לתת גם להקלטה בשישייה סאונד שלם הגדול יותר מסכום חלקיו, אולם כאן הדגש הוא לגמרי על הנגינה היחידנית והרבה פחות על עיבודים ותזמורים ודווקא משום כך האלבום הזה כל כך יוצא דופן בנוף הקלטותיו של Thad Jones.

האלבום (בגרסת ה CD שלו) מורכב משבעה קטעים מתוכם חמישה סטנדרטים ושני קטעים נהדרים: Thedia ו Billie-Doo, הם פרי עטו של Thad Jones והם כל כך אופיניים לסגנון הכתיבה שלו שהוא אמנם פוסט בופ אבל שולח שורשים עמוקים וחזקים לבי-בופ.

בגרסת ה CD נכללת גם הקלטה של Something To Remember You By שנערכה פחות משבוע לפני כן בדואט משגע של Thad Jones (בחצוצרה עם סורדינה – "עמעם" בעברית) עם הגיטריסט Kenny Burrell.

Thad Jones היה חצוצרן אדיר, עם צליל ענק וחם שהצליח לבטא את אישיותו המקסימה והרגישה במוסיקה שניגן. הוא הפליא לנגן גם קטעי ביב-בופ מהירים (If I Love Again) גם וגם בלדות רכות (כגון: April In Paris הפותח את האלבום הזה, I've Got A Crush On You, ו- If Someone Had Told Me) למרות שהיכולת הטכנית שלו היתה גבוהה מאד, הוא אף פעם לא נשמע טכני אלא תמיד מאד מוסקלי ומלא רגש.

הנגינה של חבריו לצוות גם היא מצויינת. צליל הסקסופון של Billy Mitchell משתלב נהדר עם החצוצרה של Jones והליווי של Barry Harris בפסנתר אלגנטי כתמיד (אף אם קטעי הסולו שלו אינם פסגת הפסנתרנות). Percy Heath ו Max Roach עושים עבודה מצויינת ומאד דינמית.

להבדיל מהאלבום של השבוע שעבר, הפעם יש טיובים לרוב (למעשה של כל האלבום) אז תהנו (ואל תשכחו לסגור את הנגן שמספק את מוסיקת הרקע, בצד שמאל למעלה):




















יום שלישי, 15 בפברואר 2011

A Disc Per Week #4


לא עבר זמן רב מאז התחלתי בפרויקט A Disc Per Week וכבר צברתי פיגור בדיווח השבועי. האמת שזה היה צפוי ולמרות שמאד לא הייתי רוצה בכך – אין לי ספק שעוד יהיו שבועות שלא אספיק בהם להגיע לכתיבה. אז במקום לבזבז זמן מיותר על התנצלויות והבטחות לעתיד בואו ניגש ישר לעניין.

הדיסק שלא מפסיק להתנגן אצלי בשבוע האחרון (ואף יותר) הוא הקלטה בהופעה חיה של הרכב "כוכבים" שבנה לעצמו הפסנתרן Chick Corea. ההקלטה נערכה בפסטיבל הג'אז ב Montreux שבשוויץ בשנת 1981 ומנגנים בה, לצדו של Chick Corea גם Joe Henderson בטנור, Gary Peacock בבאס ו Roy Haynes בתופים. שנות השמונים לא היו שנים טובות במיוחד להיות בהן מוסיקאי ג'אז. Chick Corea ששרד את שנות השבעים בזכות המעבר ל Fusion חיפש לחזור לשורשים והחליט להקים הרכב ולהסתובב איתו בעולם כמה חודשים. הם הופיעו די הרבה אבל מיעטו להקליט. ההקלטה שנקראת בפשטות "Live in Montreux" היא למעשה התיעוד היחיד של ההרכב הזה. ואיזה תיעוד.

האלבום הזה כל כך טוב שאי אפשר להסתפק בשמיעה אחת ולעבוד למשהו אחר. כשאני שולף אותו מהספריה הוא נשאר שבוע-שבועיים בחוץ ואני שומע כמעט רק אותו בלופ. Chick Corea מוכיח כאן (למי שעוד זקוק להוכחה) כי הוא פסנתרן ענק ומתחת לכל הגימיקים הוא עדיין מוסיקאי מהשורה הראשונה שיודע ללוות כמו שרק הוא יודע והסולואים שלו, מעבר להיותם מושלמים טכנית, מיוחדים, יחודיים ומופלאים. וכאילו לא די בכך, הוא גם הלחין יותר ממחצית מהקטעים באלבום הזה: Hairy Canary שפותח את ההופעה, Folk Song שמקבל ביצוע פנטסטי של Henderson, ואחריו Psalm, quintet #2 ו Slippery When Wet, כמעט כולם (למעט Psalm) הוקלטו מוקדם יותר באותה שנה ברביעייה עם Michael Brecker, Eddie Gomez ו Steve Gadd ויצאו באלבום Three Quartets.

Joe Henderson הוא אחד הסקסופוניסטים האהובים עלי ומסתבר שגם על Chick Corea שמאד נהנה לנגן איתו. הוא משדרג כל הרכב שהוא מנגן איתו וכאן הוא פשוט מושך את Corea ואת כל ההרכב לנגינת פוסט בופ גועש.

גם חטיבת הקצב מוכיחה את עצמה כבחירה נבונה של Corea. מצד אחד Peacock הפנטסטי, מאופק ומדוייק כמו מטרונום ומצד שני Roy Haynes (שתמונתו מתנוססת על העטיפה הפנימית כשלגופו "גופיית ריסוקים") מתופף מדהים (מספיק להקשיב ל Drum Interlude ולפתיחה של Slippery When Wet כדי להבין כמה המתופף הזה הוא מוסיקאי שאינו נופל מאף מוסיקאי שמנגן כלי מלודי או הרמוני) שבשנת 1981 עוד היה בשיא כוחו ותורם כאן מנות נדיבות של גרוב בתיפוף משובח.

לצד הקטעים של Corea מנגנת הרביעייה גם את Up, Up and… הנהדר של Gary Peacock, את Trinkle, Trinkle של Monk ואת So In Love של Cole Porter.

ההקלטה הזו היא באופן מובהק בעלת גוון חופשי יותר מרוב ההקלטות של Corea ולדעתי יש לזקוף זאת לזכות Henderson ו Haynes שפשוט מצליחים לקחת את Corea לכיוונים אחרים מאלו שהוא לוקח בדרך כלל. אלבום תענוג.

יום שישי, 11 בפברואר 2011

פסטיבל הג'אז תל אביב - כבר מתחילים


נותרו עוד ימים ספורים לפתיחת פסטיבל הג'אז התל-אביבי שמביא, כבכל שנה, ג'אז איכותי ומשובח. התוכנית האמנותית מורכבת גם מהמיינסטרים של הג'אז אבל גם מפינות יותר נידחות (אך לא פחות מעניינות וטובות!), ומציע חומרים שלא תוכלו לראות באילת או במשכן.

הפסטיבל שיארך השנה ארבעה ימים (15 עד 18 בפברואר) יתקיים בסינמטק תל-אביב ויש לו דף פעיל (ומלא בהטבות) בפייסבוק, אתם כמובן מוזמנים להירשם כחברים ולהנות מהפינוקים המוצעים שם.

למי שעדיין אינו חבר בקבוצה הנ"ל, אספר שכעת ניתן לרכוש שני כרטיסים במחיר אחד (159 ש"ח) למופעים של שלישיית George Colligan ושביעיית Steve Bernstein שיתקיימו ביום שלישי 15.2.2011.

על מנת לקבל את ההנחה יש להתקשר לקופת הסינמטק, בטל: 03-6060800 ולציין את קוד ההנחה: 2001. מספר הכרטיסים מוגבל ל-20 זוגות להופעה, אז יאללה...

הנה קצת פרטים באדיבות ברק ויס, המנהל האומנותי של הפסטיבל:

שלישיית ג'ורג' קוליגן – יום ג' 15.2 שעה 20:00

טריו פנטסטי עם שלושה מוסיקאים נהדרים ובראשם הפסנתרן הנהדר ג'ורג' קוליגןאחד הפסנתרנים הכי מוערכים בסצינת הג'אז בעשור האחרון – כלידר וכסיידמן. יחד עימו ינגנו בוריס קוזלוב בקונטרבס ודונלד אדוארדס. שלושתם, אגב, מהווים את הרית'ם סקשן של המינגוס ביג בנד והמינגוס דיינסטי. הופעת הטריו המאופיין בנגינה דינאמית,”פ’אנקית” ובעלת שמחת חיים יבוסס על הדיסק האחרון שהקליטו הכולל קטעים מקוריים ועיבודים מיוחדים לסטנדרטים ולקטעים פופולאריים.

כרגיל, לא לשכוח לכבות את הנגן בצד שמאל למעלה.





שביעיית סטיבן ברנסטין – יום ג' 15.2 שעה 22:30

ברנסטין (חצוצרה וסלייד-חצוצרה), המוכר לכם ודאי מהרכב סקס-מוב שלו או מה"לאונג'-ליזארדס" מגיע לראשונה לישראל עם הרכב ה"דיאספורה סול" שלו, שהיה האלבום הראשון מתוך סדרה של ארבעה אלבומים (עד כה) שהוציא בלייבל "צדיק" ובו הוא בוחן את החיבורים בין המוסיקה היהודית למוסיקה עכשווית. השביעייה תבצע עיבודים מלהיבים בעיבודים אפרו-קובאניים ופ'אנקיים ללחנים יהודיים מוכרים כ"מעוז צור", "מה נשתנה", "שלח את עמי" ועוד. ברנסטין יגיע עם עוד 3 מוסיקאים: המתופף הקובאני הפנטסטי חואן רוברטו רודריגז, הטנור פול שאפירו, והקלידן אריק דויטש: כולם מנהיגי הרכבים מאוד מוערכים בסצינה הניו יורקית. אל הרביעייה יצטרפו יקיר ששון בבריטון-סקס, אסף חכימי בגיטרה בס וגלעד דוברצקי בפרקשן. יהיה לוהט!





יום רביעי, 9 בפברואר 2011

Assaf Kehati's Music

אינני חובב נלהב של גיטרה בג'אז. למעשה ישנם די מעט גיטריסטים ישראליים שעושים לי את זה ואפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת: עופר גנור, עמוס הופמן ויותם זילברשטיין. כעת, אני שמח לבשר לכם שנוסף חבר חדש לרשימה המצומצמת הזו. שמו אסף קהתי והוא ניחן בבגרות מוסיקלית מפתיעה למדי לגילו הצעיר.

הוא החל את לימודי המוסיקה שלו בפסנתר (סבתו היתה מורה לפסנתר) וגיטרה ואחר כך ניגן גם שנים ארוכות בכינור. הוא למד ברימון ולאחר מכן בניו-אינגלנד קונסרבטורי בבוסטון וכבר הספיק לנגן עם מוסיקאים מוכרים כ Ran Blake בפסנתר, George Garzone בסקסופון ו Billy Hart בתופים.

הוא הוציא בינתיים שני אלבומים בהוצאה עצמית: A View From My Window ו Flowers and Other Stories בשניהם מנגנים איתו ישראליים מוכשרים: אלון פרבר בסקסופון אלט וסופרן, דניאל ספיר בבאס ואודי שלמה בתופים.

נדרשו לי לא מעט השמעות לפני שהצלחתי להתחבר לאלבומים הללו, אבל כמו שקורה בדרך כלל עם מוסיקה טובה – ההשקעה וההתמדה משתלמות. דווקא לאלבום השני היה לי מעט יותר קל להתחבר ואחרי כמה סיבובים חזרתי לאלבום הראשון וגיליתי שפתאום גם הוא ממש מדבר אלי, מצאתי בו המון יופי, רגישות ושכל שנדיר למצוא אצל אמנים צעירים, על אחת כמה וכמה באלבום ראשון.

קהתי, בניגוד להרבה גיטריסטים אחרים, הוא לא איש של פראזות בי-בופ מרשימות או של ליינים מהירים. הוא גיטריסט מהורהר שיוצר עם הגיטרה שלו אוירה מאד מיוחדת שמכשפת אותך ושואבת אותך עמוק עמוק לתוך המוסיקה שהוא מלחין. למרות שמבחינת הלחנים לא מדובר במוסיקה קשה לעיכול, האלתורים הם שעושים את העניין למורכב. גם קהתי על הגיטרה וגם אלון פרבר בסקסופונים, אינם הולכים בדרך הקלה והבטוחה של נגינת פראזות על מהלכים הרמוניים נדושים, ואינם עושים למאזין הנחות. הם מנגנים מופשט. האלתורים הולכים ונבנים כמעט מאפס, נדבך על גבי נדבך ופתאום אתה מגלה שיש להם הגיון משל עצמם וכיוון משל עצמם שתמיד מעניין לעקוב אחריהם ולראות לאן יובילו. מבחינה זו הלחנים של קהתי משרתים אותו היטב.

ההרכב כולו נהדר (בשני האלבומים), זורם ומאד קשוב, וניכר שהם נהנים לנגן ביחד ולתקשר זה עם זה.

במהלך חודש פברואר יגיע קהתי לארץ למספר הופעות במסגרת פסטיבל ג'אז חם (הוא יופיע ברביעייה עם הסקסופוניסט Seamus Blake, הבאסיסט נעם ויזנברג והמתופף Rodney Green) וגם יעביר כתות אמן. את כל הפרטים ניתן למצוא כאן:

אסף קהתי בישראל, פברואר 2011.

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin