שלום חברים, אחרי שנתיים שלא הייתי כאן, אני חייב להודות שהתגעגעתי
לפסטיבל הג'אז באילת. אפילו החום שהיה כמעט בלתי נסבל עבורי ניסה להסביר פנים
והתמתן מעט, בעיקר בזכות הבריזה מהים.
אל הופעת הפתיחה של אבישי כהן (באס) הגעתי מעט באיחור אבל הספקתי
לראות שלא הרבה השתנה. אבישי הוא עדיין הבאסיסט המעולה שהכרנו, והטריו שלו, עם אלצ'ין
צ'ירינוב ונעם דוד בתופים, עושה את העבודה. חוש הומור אף פעם לא היה הצד החזק שלו,
וגם זה לא השתנה. אבי ליבוביץ' ושם טוב לוי שהתארחו וגם ניגנו כל אחד דואט עם כהן (הדואטים
הללו היו פסגת ההופעה לטעמי) הוסיפו גיוון ועניין ובאופן כללי ההופעה היתה טובה
למעט הסאונד האגרסיבי מדי לטעמי ב Port Arena.
הטריו של אבישי כהן והאורחים: אבי לייבוביץ' ושם טוב לוי.
צילום: פטר ויט
אבי לייבוביץ' ואבישי כהן. צילום: פטר ויט
משם המשכתי לשמוע את הטריו של Ari Hoenig עם אור ברקת וניתאי הרשקוביץ'.
במילה אחת:
וואו.
איזה טריו. לא חושב שאי פעם שמעתי בלייב טריו כל כך מהודק (אולי הטריו
של Michel Camilo בימיו הטובים, אבל זה כל
כך שונה). ארי, ניתאי ואור יושבים כל כך טוב ונינוח ביחד ואז ארי פותח מנועים
והרכבת המוזיקלית הזו יוצאת למסע מטורף, מפתיע, דינמי בצורה יוצאת דופן, שובר
ציפיות בכל שניה, כזה שמשאיר אותך על קצה הכסא כל ההופעה. רק מי שמנגנים ומופיעים ביחד
הרבה זמן יכולים להישמע ככה.
אלי דג'יברי, שהציג את הוניג בתחילת ההופעה, כ Master
of Rhythm, לא יכול היה לספק הגדרה קולעת יותר למה ששמענו. עם סט די
מינימליסטי, מגע עדין ודינמיקה מופלאה הוניג שייט במרחב המוזיקלי כמו במטריקס.
היפוכים, הזזות, הכפלות, האטות והאצות – כולם מונחים טכניים שלא עושים צדק עם
המוזיקה שהוא מוציא מהתופים. לא היה רגע דל בהופעה הזו ואי אפשר היה שלא להעריך את
כמות העבודה, הזמן והאינטליגנציה שהושקעו בלהביא שלושה מוזיקאים לרמה כזו של
תיאום.
טריו מושלם: ארי, אור וניתאי. צילום: פטר ויט
ניתאי הרשקוביץ' ואור ברקת היו שותפים מושלמים לחוויה הזו. ניתאי,
פסנתרן סופר אינטליגנטי ורגיש, שבשנים האחרונות צריך לטוס עד לניו יורק בשביל
לשמוע אותו מנגן, נתן הופעה מדהימה שבה שום דבר לא היה צפוי ויחד עם זאת הכל היה
נטוע מאד בתוך מסורת הג'אז. הוא מפתח כמה רעיונות מוזיקליים ממש מאפס, נותן לכל אחד
לגדול מעט ואז מניח אותו בצד ועובר לחקור משהו אחר, לשחק איתו לכמה רגעים ושוב
נותן לדמיון שלו לקחת אותו למקום ולרעיון אחר. ואז הוא חוזר לאחד הרעיונות הקודמים,
מרחיב אותו או מחבר אותו לרעיון אחר, אבל העניין הוא שכל האלתור והחופש היצירתי
הזה מתקיים בתוך מסגרת ריתמית שמשתנה ללא הרף והכל קורה במין טבעיות בלתי הגיונית
כזו שנשמעת כל כך טוב, לעזאזל, כי בזמן שארי וניתאי שוברים כל ציפייה מוזיקלית,
היה זה אור ברקת שניגן בקור רוח ובחצי חיוך את הבסיס האיתן, המוצק והברור אליו
יחזרו ועל גביו הם ניגנו.
ניתאי הרשקוביץ',. צילום: פטר ויט
אם לא הבנתם – זו היתה, לדעתי, ההופעה הטובה ביותר של הערב, ואני
מקווה שהפסטיבל יזמן לי עוד רגעים כאלה בימים הבאים.
עד אז אתם מוזמנים לשמוע את האלבום שלהם שיצא לא מזמן.
משם המשכתי לשמוע את Marquis Hill וה Blacktet שלו. בניגוד לחזותו
החיצונית, Hill הוא מוזיקאי עדין ורגיש וחצוצרן מצוין.
בימים האחרונים הוא שהה באילת, לימד והדריך מוזיקאים צעירים בסדנת הג'אז של
הפסטיבל והחוויה הזו כנראה היתה מאד משמעותית עבורו כי הוא ציין אותה מספר פעמים
וזכה לתשואות רמות מצד הסטודנטים הצעירים שמילאו את אולם ה Red
Note. הם ניגנו חומר מקורי ולמרות שהמוזיקאים היו טובים (אהבתי את Logan Richardson באלט ואת Joel Ross שניגן ויבראפון ופסנתר,
והיו לו לא מעט רגעים מעניינים) והחומר ממש אחלה - אני לא יכול לומר שההופעה
השאירה בי איזשהו חותם. נהניתי לשמוע (ונשארתי עד הסוף).
Marquis Hill ו Logan Richardson. צילום: פטר ויט
Marquis Hill. צילום: פטר ויט
ההופעה הבאה היתה פרוייקט "לא סטנדרטים" של תומר בר וחברים
מוכשרים (ניצן בר, אלכסנדר לוין, יוראי אורון, עופרי נחמיה, יוליה קליין, נועה
איילי, נועם חיימוביץ' וניצן קנטי) במסגרתו לוקחים שירים ישראליים (ממש לא
סטנדרטים) ומעניקים להם טיפול מקיף. כבר כמה שנים שהם עושים את זה והפעם הם משיקים
אלבום:
אני לא בטוח שהקהל שבא להופעה ידע מה בדיוק
צפוי לו, בייחוד מאחר ששמעתי לא מעט אנשים שסיפרו שהם הולכים להופעה של גרוניך
ורכטר... אבל מי שבא עם אוזניים ולב פתוחים – לא התאכזב. התארחו שם אלון
אולארצ'יק, שלמה גרוניך, רונה קינן, שלומי שבן ויוני רכטר שנראו כנהנים מאד להתמודד
עם האתגר המורכב שתומר בר יצר מהשירים שלהם.
תומר בר. צילום: פטר ויט
אלכסנדר לוין. צילום: פטר ויט
שלמה גרוניך. צילום: פטר ויט
יוראי אורון וניצן בר. צילום: פטר ויט
לפני סיום: * תודה ענקית לפטר ויט. שבזמן שאני ישבתי והקשבתי למוזיקה, לא הפסיק להתרוצץ ולחפש זוויות צילום, ובאדיבותו כל התמונות בפוסט הזה.
* בלילה הראשון של הפסטיבל לא נרשמה צפיפות חריגה מה שאפשר התנהלות נוחה
בין האולמות ומול דוכני המזון.
* יוזמה חדשה ומבורכת מציעה שימוש לאורך כל הערב בכוסות רב פעמיות במקום
כוסות הפלסטיק החד פעמיות (ניתן לקבל כוסות רב פעמיות כנגד פיקדון בכניסות
לפסטיבל). גם שומרים על הסביבה וגם מקבלים הנחה במילוי חוזר J
* ואחרון וממש לא חביב – כרטיסי הכניסה מחייבים סריקה בכניסה להופעה
וביציאה ממנה. מי שעזב הופעה לפני שנסתיימה וללא שכרטיסו נסרק ביציאה חווה עיכובים
ארוכים ומעצבנים בכניסה להופעה האחרת (שהחלה בזמן שההופעה הראשונה עדיין נמשכה). אני
מבין שזה ניסיון להתמודד עם תופעת העברת הכרטיסים בין אנשים, אבל היישום בשטח עדיין
לא בשל.
בסוף החודש (25-27 באוגוסט) יתקיים בפעם ה-33 פסטיבל ג'אז בים האדום
באילת. אלי דג'יברי, המופקד על ניהולו האמנותי של הפסטיבל בשנים האחרונות, יצר
תכנית מוזיקלית מגוונת ומעניינת עם שמות גדולים ואמנים מוכרים מהארץ ומחו"ל
לצד אמנים פחות מפורסמים, אך לא פחות טובים.
הפסטיבל מתקיים בשני מתחמי הופעות, וההופעות מתחלקות לסירוגין ביניהם:
Port Arena– אולם ההופעות המרכזי, עם מקומות מסומנים.
Red Note– האולם הקטן יותר, בו המקומות אינם מסומנים.
כמו שאתם בטח יודעים, בהופעה חיה תמיד יש הפתעות ובהופעת ג'אז – על
אחת כמה וכמה. כבר הייתי בהופעות רבות ש"על הנייר" נראו מבטיחות אך
התגלו כמשמימות ומנגד, הייתי גם בהופעות מופלאות כשבאתי עם ציפיות נמוכות ויצאתי
מחויך מאושר.
בדיוק מסיבה זו אני שמח על שינוי המדיניות של הפסטיבל שחזר בו ממכירת
כרטיסים בודדים להופעות למתכונת של מכירת כרטיס כניסה יומי/תלת יומי, מה שמאפשר
ומעודד "נטילת סיכונים" מצד הקהל והגעה להופעות שאינן בהכרח באיזור
הנוחות או בתחום העניין הטבעי של הקהל.
אז מה בתכנית השנה ? הפסטיבל, כמסורתו במשך למעלה משלושים שנות קיומו,
אינו מתרכז רק בג'אז והוא כולל סגנונות רבים. אני, מטבע הדברים, אתמקד בהופעות
הג'אז.
נפתח, כמו תמיד, באורחים מחו"ל (למרות שגם ההרכבים הישראליים
מכילים לא מעט ישראלים שגרים ויוצרים בחו"ל).
החצוצרן Marquis Hill יופיע עם הרכב בשם ה Blacktet והם עושים שילוב של ג'אז קלאסי עם מודרני, עם היפ-הופ, ניו-סול
ושיקאגו-האוס.הרבה מילים מפוצצות אבל הנה הופעה מעולה שלהם
בבימהאוס באמסטרדם מלפני שלושה חודשים שתעשה לכם סדר ותראה לכם בדיוק על מה מדובר:
לארץ, אגב, יגיע ה Balcktet בהרכב אחר מאשר בוידאו: Joel Ross בויבראפון ופסנתר, Logan
Richardson בסקסופון, Jeremiah Hunt בבאס, ו Joe Dyson בתופים.
בנוסף ישתתף Marquis Hill בהופעת מחווה לחצוצרן
הנפלא Roy Hargrove שנפטר בנובמבר בשנה שעברה
לאחר מחלה ממושכת והוא רק בן 49. לצדו של Hill ינגנו ארבעה מוסיקאים
ישראליים צעירים החיים ופועלים היום בניו יורק: אלכנסדר לוין בסקסופון, תום אורן
בפסנתר, אלון ניר בבאס ואלון בנימיני בתופים.
הסקסופוניסט Kenny Garrett שתמיד תענוג לשמוע אותו,
יגיע בהרכב של חמישיה עם Vernell Brown בפסנתר, Corcoran Holt בבאס, Samuel Laviso בתופים ו Rudy Bird בכלי הקשה. הנה ההרכב של Kenny Garrett שיופיע כאן, בהופעה בבלו-נוט במילאנו באפריל השנה:
האורח הבא הוא הזדמנות שאסור לפספס – Enrico
Rava, החצוצרן האיטלקי החשוב והנפלא חוגג 80, ויגיע עם הרכב שכולו
מוסיקאים איטלקים: Giovanni Guidi בפסנתר, Francesco Diodatiבגיטרה חשמלית, Franseco
Bearzatti בטנור, Gabriele Evangelista בבאס, ו Enrico Morello בתופים. מי שמכיר את ראווה יודע שחוץ מזה
שהוא מוזיקאי מרתק, הוא יודע לבחור מעולה את המלווים שלו מקרב המוזיקאים הצעירים
האיטלקים. הנה ההרכב הזה בהופעה השנה:
הסקסופוניסט Donny McCaslin יופיע עם ההרכב שלו עם Jason Lindner בקלידים, Tim Lefebvre בבאס, Zach Danziger בתופים. זה שלושת רבעי מההרכב (למעט המתופף)
שהשתתף באלבומו האחרון של David Bowie.
הטריו של המתופף הניו יורקי Ari Heonig יופיע עם הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ' ועם הבאסיסט
אור ברקת.
וכאן הם בהופעה בארץ מלפני שנתיים:
אחרי שבשנה שעברה הביא אלינו את Herbie Hancock, השנה אלי דג'יברי ינגן בפאוור טריו עם שני בוגרים נוספים של ההרכב של Miles Davis: הבאסיסט Ron Carter והמתופף Al
Foster. לא נראה לי שצריך להגיד הרבה מעבר לזה.
הגיטריסט הצרפתי Richard Manetti יעלה מחווה לגיטריסט
הצועני Django Reindhardt, עם Frederic d’Oelsnitz בפסנתר ופסנתר חשמלי, Jean
Marc Jafet בבאס ו Yoann Serra בתופים. הנה הופעה שלהם מלפני שנתיים:
בואו נעבור לישראליים -
הטריו של הבאסיסט אבישי כהן, יפתח את הפסטיבל בחגיגת השקה לאלבומו
החדש Arvoles, עם הפסנתרן האזרבייג'ני אלצ'ין שירינוב
והמתופף נעם דוד. בהופעה יתארחו גם הטרומבוניסט אבי ליבוביץ' ושם טוב לוי בחליל
(במקום Bjorn Samuelsson ו Anders
Hagberg שמנגנים בכלים אלו באלבום).
פרוייקט 'לא סטנדרטים', מבית הצוללת הצהובה, פועל כבר למעלה מעשור
ואחראי על כמה משידוכי הג'אז המקוריים במוזיקה הישראלית. הפרוייקט כבר התארח
בפסטיבל הג'אז באילת, אבל הפעם, לראשונה בתולדות הפרויקט, יוצא אלבום אוסף חדש
המציג ביצועים ממיטב שיתופי הפעולה עם מוזיקאים מהארץ ובינלאומיים בשנים האחרונות.
לרגל יציאת האלבום יעלה מופע מיוחד וחגיגי עם הרכב עשיר בהובלתו של תומר בר וחבורה
נכבדת של אורחים: אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, יוני רכטר, שלומי שבן ולראשונה גם
רונה קינן.לצדו של תומר בר (קלידים, פסנתר והפקה מוזיקלית)
ינגנו גם אלכסנדר לוין בסקסופון, יוראי אורון בבאס, עופרי נחמיה בתופים, יוליה
קליין וניצן קנטי בכינור, נועה איילי בצ'לו, נועם חיימוביץ' בויולה.
אחת ההופעות המסקרנות היא מפגש פסגה בין ארבעה פסנתרנים, מהמובילים
בג'אז הישראלי – יונתן אבישי, עומרי
מור, עומר קליין ותום אורן. כל אחד מהם הוא מוסיקאי מרתק בזכות עצמו, אך מעניין
יהיה לשמוע מה יניב השילוב ביניהם. הערב יחולק לשלושה חלקים ובאמצעות שני פסנתרים
ינגנו הארבעה סולו, דואטים ולבסוף – כולם ביחד.
החצוצרן דני רוזנפלד מנהיג בשנים האחרונות שמינייה (!) שמחייה את
הביבופ של שנות הארבעים. נדיר היום לשמוע הופעה שלמה שמבוססת על החומרים המעולים
האלה, ועוד יותר נדיר לשמוע את זה בהרכב של שמינייה ועוד עם נגנים כל כך טובים:
דני רוזנפלד בחצוצרה, עופר שפירא באלט, קובי סלומון בטנור, אלון פרבר בבריטון,
יונתן וולצ'וק בטרומבון, יונתן ריקליס בפסנתר, רם ארז בבאס ויונתן רוזן בתופים.
הנה וידאו שלהם שצילם יוסי צבקר בהופעה בית העמודים:
יש כמובן הופעות נוספות שאינן ג'אז כמו: שלומי שבן וחווה אלברשטיין,
הזמרת Buika, זמר הפלמנקו Diego El
Cigala, Amadou and Mariam ממאלי ועוד.
בנוסף תתקיים השנה, לראשונה, תחרות הסקסופון על שם Michael Brecker. בשלב הראשון יופיעו שמונת המועמדים שנבחרו
מתוך מאות סקסופוניסטים שהגישו מועמדות. ובשלב הגמר יופיעו שלושת הפיינליסטים.
כמו כן יקיים הפסטיבל את הג'אם סשן הלילי המסורתי, כתות אמן ואת "תכנית
הצעירים" (שבוע של סדנאות עם מיטב אמני הפסטיבל שיערך לפני הפסטיבל עצמו).
