דפים

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

פסטיבל הג'אז (החורפי) באילת 2012

Kora Jazz Band
היום התפרסמה תוכנית פסטיבל הג'אז החורפי השני באילת שיתקיים בהאנגר 6 בנמל אילת בין ה 19 ל 21 בינואר 2012.

אז דבר ראשון, מסתבר שדובי לנץ הוא אחד שמקיים הבטחות. בשנה שעברה הבטיח שיביא שוב את ה Bad Plus עם פרוייקט "פולחן האביב" שלהם והם אכן באים.

חוץ מהם יופיע גם הפסנתרן Uri Caine עם האנסמבל שלו בתוכנית שתוקדש למוצארט. אם הם יעשו את החומר שמופיע בדיסק זו צפויה להיות הופעה מעולה.

עוד אורחים מחו"ל הם  Bella Fleck וה Flecktones. פלק הוא וירטרואוז בנג'ו והמוסיקה שלו היא לא ממש ג'אז ... היא  פשוט המוסיקה שלו. ייחודית לגמרי ומאד יפה.

הרכב נוסף ומאד מעניין לטעמי הוא ה Kora Jazz Band שעושים כבר כמה שנים ג'אז נהדר בטריו עם פסנתר, כלי הקשה וכלי מיתר אפריקאי בעל 21 מיתרים שנקרא, טוב ניחשתם, Kora.  הפעם מצטרף אליהם גם  נגן Steel Pan מדהים בשם Andy Narell.

בנוסף מגיעים גם חמישיית Karl Seglem , סקסופוניסט נורווגי שעושה מוסיקת עולם ורביעייה של הזמרת הקוריאנית Youn Sun Nah.

מהצד הישראלי (למרות שכולם כבר חיים בחו"ל שנים רבות) יופיעו הפסנתרן עומר קליין שיארח את רונה קינן וכן רביעיית Third World Love המשובחת שמארחת את רביד כחלני, האיש שהביא לנו את Yemen Blues הנהדר.

בואו נקווה שיהיה פחות קר השנה בהופעות ושהארגון יהיה מעט יותר ידידותי למשתמש וצפוי לנו יופי של פסטיבל.



TWL

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

פסטיבל אילת - לא עוד בשלהי אוגוסט ?

לקרוא ולא להאמין. מה ? אני משפשף את העיניים. זו בטח השעה. 
אבל לא. בחיי. אני קורא את זה שוב ושוב ובודק בשעון שהיום לא יוצא במקרה האחד באפריל.

"הנהלת הפסטיבל שוקלת לשנות את מועד הפסטיבל, ושוקלת את קיום ג'אז בים האדום במחצית הראשונה של חודש יולי".  

ואוו. רגע, אבל מה עם החום הבלתי הגיוני שאליו כבר התרגלנו ? מה עם היובש בפה ובעיניים. ומה עם התימניאדה?

באתר הפסטיבל העלו סקר לבדיקת תגובת הציבור לשינוי המוצע. למיטב הבנתי זה נובע בעיקר מפני שעונת הפסטיבלים באירופה מתקיימת באותה תקופה ויהיה קל יותר להביא לאילת אמנים שכבר נמצאים ממילא בסיבוב הופעות באירופה. ואולי גם הענין הזה עם החום, שמשנה לשנה הופך בלתי נסבל.

אבל בכל זאת, מה עם התימניאדה ? ג'אז באילת הוא לא באמת פסטיבל ללא התימניאדה....

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

ג'אז במשכן: עונה שמינית

ביום שישי, 2.12.2011 בשעה 21:30 נפתחת העונה החדשה של "ג'אז במשכן". זו השנה השמינית שהסדרה מתקיימת ובמסגרת חמשת ההופעות שהיא מונה (לא היו פעם יותר הופעות בסדרה ?) היא מזמנת לנו כמה הפתעות מרתקות.

ההופעה הראשונה בסדרה תהיה רביעייה בהשתתפות Joshua Breakstone בגיטרה, Tony Panccella בפסנתר, Aldo Vigorito בבאס ו Massimo Manzi בתופים.
הם יבצעו מחווה לשני צמדי הפסנתר/גיטרה המפורסמים ביותר בג'אז: Wes Montgomery/Wynto Kelly ו Grant Green / Sonny Clark.

Breakstone, הופיע והקליט עם שורה נכבדה של אמני ג'אז בולטים בהם הפסנתרנים Barry Harris, Tommy Flanagan ו Kenny Barron.



<

הפסנתרן האיטלקי Tony Panccella כבר הופיע בארץ עם Phil Woods, Larry Willis ו Buddy De Franco. כמו כן שיתף  פעולה עם אמנים כ  Lee Konitz, Max Roach, Tony Scott, Charles Tolliver והטרומבוניסט Jimmy Knepper.


הקונצרטים הבאים בסדרה:

13.2.2012 - Trio Kenny Barron. עם קיושי קיטאגאווה- בס וג'ונתן בלייק- תופים.

23.3.2012 – Steffano Bollani יארח שניים מהמוזיקאים המבריקים שצמחו בישראל, הנשפנית ענת כהן והפסנתרן עומרי מור. בחלקו הראשון של הקונצרט ינגנו בולאני וכהן קטעים מהרפרטואר הברזילאי, האיטלקי והישראלי בנוסף לקטעים מקוריים. בחלק השני יחברו בולאני ומור  לדואט פסנתרים בו יבצעו  סטנדרטים וקטעים מקוריים. 

20.4.2012 - שלישיית מירקו סיניורילה תארח את רוברטו אוטאביינו.

1.6.2012 - חמישיית ג'אז בינלאומית בראשות עומר קליין, מרטי ארליך ורלף אלסי .

שתי המלצות על דיסקים שנשכחו ונמצאו

לא מזמן עברתי דירה. הדיסקים נארזו היטב בארגזים ורק בימים האחרונים התחלתי לסדר אותם בחזרה על המדפים. במהלך העבודה (שעוד לא נגמרה) נתקלתי בשני אלבומים שאני מאד אוהב, אבל עקב ריבוי החומר וקוצר הזמן לא זכו להתנגן אצלי בשנים האחרונות. גילויים המחודש הוא הזדמנות להציגם ולספר לכם קצת עליהם.


הדיסק הראשון מכיל שני אלבומים של Clifford Jordan משנת 1961: Starting Time ו A Story Tale. ג'ורדן היה טנוריסט שהמילה Underestimated בהקשר שלו היא Understatement. הוא ניגן עם Mingus והקליט ב Prestige, BN ולמיטב זכרוני אף היה הראשון שהקליט ב Strata-East. יש משהו מאד אינטלקטואלי ושכלתני בנגינה ובהלחנה שלו אבל מבלי לוותר על האש והתשוקה. 

שני האלבומים מנוגנים בחמישייה כאשר ב Starting Time מנגנים לצד Jordan גם Kenny Dorham בחצוצרה, Cedar Walton בפסנתר, Wilbur Ware בבאס ו Albert ‘Tootie’ Heath בתופים. באלבום השני Sonny Red מחליף עם האלט שלו את החצוצרה של Dorham ועל כסא הפסנתרן מתיישבים לחילופין Tommy Flanagan ו Ronnie Mathews. על הבאס מנגן Art Davis ובתופים Elvin Jones. "כוכבים", אם כן, לא חסר פה ובכל זאת למרות שמדובר בשני אלבומי Hard Bop משובחים הם נותרו למרבה הצער בלתי מוכרים.



האלבום השני שעשה לי את השבוע הוא אלבום טריו של Enrico Pieranunzi המוקדש כולו ללחנים של Wayne Shorter ונקרא על שם אחד מהם: Infant Eyes. (הוקלט בשנת 2000 ויצא בלייבל Challenge Records). בתור חובב Shorter מושבע אני לגמרי קהל היעד של האלבום הזה, ופירנונזי, (תבורכנה ידיו העדינות) לוקח אותי לטיול מרתק בשבילים הפתלתלים של הרפרטואר השורטרי המוכר. הפרשנות והנגינה האופיינית של Pieranunzi מאירה את המוסיקה הזו בשלל גוונים חדשים ומגלה (למי שעוד לא יודע) ש Shorter הוא מלחין בחסד וש Pieranunzi הוא פסנתרן מופלא שפיתח שפה משלו ושהיכולות שלו הן הרבה מעבר לפסנתרנות מושלמת. עם Pieranunzi מנגנים כאן שני מוסיקאים הולנדים ידועים: Hein Van De Geyn בבאס ו  Hans Van Oosterhout בתופים.

תקשיבו לזה ותבינו בדיוק על מה אני מדבר:

הנה המקור מתוך האלבום Speak No Evil:


והנה Pieranunzi:

 



שיהיה סופשבוע נעים.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

ג'אז בעברית - סדרה חדשה בבית אביחי


"ג'אז בעברית" הוא שמה של סדרת ג'אז חדשה המתקיימת בבית אביחי בירושלים ושמה לה למטרה להציג את הג'אז הישראלי העכשווי העומד על שילוב של מקורות השראה רבים ומגוונים: מן התרבות היהודית (על מגוון תפוצותיה) דרך הזמר העברי ועד למקורות הג'אז האפרו-אמריקאיים. מופעי הסדרה, שרקח ברק וייס, יציגו פרשנויות מקוריות של כמה ממוסיקאי הג'אז האיכותיים והמובילים בישראל לפרקים מרכזיים בספר השירים העברי וכן ליצירות מקוריות המושפעות מן הזמר העברי.

האכסניה מעולה, המחירים ברצפה (50 ש"ח ו-30 ש"ח לסטודנטים כולל משקה ראשון) והמוסיקה משובחת.


המופע הראשון בסדרה כבר נערך (ב 14.11.2011) והיה מחווה של שישיית Black Guru (שאף אירחה את אלון אולארצ'יק) לשלשיית גשר הירקון.

המופעים הבאים בסדרה:

28.11.2011   שלישיית אורי ברכה בשירי "ארץ טרופית יפה" ושירי בוסה נובה ישראליים.
12.12.2011   שלשיית אבי אדריאן בשירי פסטיבל הזמר החסידי.
26.12.2011   שישיית מתן קליין במחווה לשירי נעמי שמר.
9.1.2012      חמישיית רונן שמואלי במחווה לאבות המייסדים של הזמר המזרחי.
23.1.2012    שישיית ניו אורלינס פאנקשן בשירי הקברטים של תל אביב הקטנה.
6.2.2012      שלישיית המליונרים (יואב אשד) בשירי הכבש ה 16.
27.2.2012    שישיית יובל כהן בשירי דוד זהבי.

לתוכניה המלאה באתר בית אביחי.

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

Misha Mengelberg and Friends - Play Monk and Nichols

מוקדש באהבה לידידי החייכן, רחב הלב והעשוי לבלי חת - אייל 2991
מה לא אמרו עליו ? גאון, אנרכיסט, אינטלקטואל חסר גבולות וגם שרלטן וחסר כשרון. בעיני, הוא אחד המוסיקאים האינדווידואליסטים, המרתקים והמגוונים ביותר החיים כיום.
כבר הרבה מאד זמן שאני מנסה לבשל פוסט על נגן הפסנתר* ההולנדי Misha Mengelberg, אבל בכל פעם שאני מנסה להתחיל אני נתקע. איך אפשר לכתוב ולתאר את המוסיקה של האיש שבועט בכל ההגדרות המוסיקליות, שעושה הכל כדי לחמוק מהגדרה.
* מישה עצמו מסרב בעקשנות לכל התייחסות אליו כאל פסנתרן. הוא טוען שהוא פשוט מנגן פסנתר כי זו הדרך שלו לנגן. אבל הוא בשום פנים ואופן אינו פסנתרן.
Misha Mengelberg, היה הפסנתרן שליווה את Eric Dolphy בהקלטת האלבום The Last Date. ביחד עם שותפו הוותיק ליצירה, המתופף Han Bennink, הוא גם המנוע מאחורי "מאגר המלחינים על-הרגע" (הידוע יותר כ Instant Composers Pool, או פשוט ICP) עמם הוא מקליט ומופיע כבר כמה עשורים. הוא הוציא בשנות ה-60 כמה אלבומים נהדרים עם הסקסופוניסט Piet Noordijk והוא חתום על כמה אלבומי טריו מופלאים (No Idea ו Who's Bridge) ועל שיתופי פעולה עם סקסופוניסטים כ Steve Lacy, Anthony Braxton, Peter Bortzman ו Evan Parker.
מצד אחד הוא אחד מיהלומי הכתר של הג'אז האירופיאי ומצד שני הוא אחראי, בעיני רבים, לשם הרע שיצא לג'אז האירופאי כמנוכר, מתנשא ובלתי מוסיקלי. מחד הוא דוגל באי הקשבה להקלטות של אחרים כדי לא לבלבל את המצפן הפנימי שלו, אבל מאידך המוסיקה שלו מלאה ברפרנסים למוסיקה קלאסית ולג'אז שספג בכמויות (כנראה בצעירותו).
בסופו של דבר החלטתי שהכי פשוט יהיה לתפוס פינה אחת מכל מגוון היצירה של Mengelberg ולהאיר אותה. זו בפירוש טיפה בים ולא בהכרח המקום ה"נכון" להתחיל ממנו, והיא מתייחסת לשני פסנתרני ג'אז שהמוסיקה שלהם השפיעה מאד על Mengelberg. אלו הם Thelonious Monk ו Herbie Nichols. שניהם הקליטו מוסיקה מקורית שלהם בלייבל Blue Note בשנות החמישים ושניהם נחשבו מוזרים וחריגים באותה תקופה (וגם הרבה שנים לאחר מכן). אני יכול רק להניח שמישה מאד הזדהה עם התדמית הזו שלהם. את Monk, הוא מספר, שהעריץ וידע לנגן את ההקלטות שלו ב BN כמעט בעל פה, ואפילו נכח בכמה הופעות שלו בהולנד.
במהלך שנות השמונים השתתף מישה בשלושה אלבומים הקשורים לענייננו:
Regeneration הוקלט בשנת 1982, יצא בלייבל האיטלקי SoulNote והוקדש למוסיקה של Monk ו Nichols. מנגנים בו Steve Lacy בסקסופון סופרן, Roswell Rudd בטרומבון, Kent Carter בבאס ו Han Bennink בתופים. Monk שלהם נשמע רלוונטי מתמיד. הם מצליחים לנתק את המוסיקה שלו מהסאונד האופייני שלה ולתת לה צבע חדש, אבל הלב הפועם הוא ללא ספק של מונק. קל להבחין שכולם מרגישים מאד בנוח עם המוסיקה של מונק, ובמיוחד Lacy ומישה. ובאשר למוסיקה של Nichols, אין לה לדעתי שגריר נאמן ומסור יותר מ Roswell Rudd שאחראי באופן ניכר לעדנה לה זוכה Nichols שנים אחרי מותו.
הנה הביצוע שלהם לקטע Skiddoo 2300 של Nichols:


וכאן ביצוע מופלא ל יום שישי ה 13 לחודש של Monk:

Change Of Season הוקלט בשנת 1984, גם הוא ללייבל SoulNote, והוקדש למוסיקה של Nichols. גם כאן Steve Lacy משתתף בסקסופון סופרן, George Lewis מחליף את Rudd בטרומבון (קצת מוזר ש Roswell Rudd לא משתתף כאן בהתחשב באובססיה שלו למוסיקה של Nichols, אותה עמל לא מעט להחיות והירבה להקליטה), Harjen Gorter בבאס וכמו תמיד כשמישה ליד הפסנתר ניתן למצוא את Han Bennink מאחורי התופים. האלבום הזה הוא בראש ובראשונה אלבום משמח בשל הלחנים המיוחדים של Nichols, העיבודים והשילוב המקסים בין הצליל של הסופרן של לייסי והטרומבון שנותן לכל האלבום סאונד מאד מיוחד ומרענן.
תקשיבו לזה, למשל. קטע של Nichols שנקרא House Party Starting:

והנה כאן החבר'ה של מישה מתחילים את מסיבת הבית שלהם:

The ICP Orchestra Performs Nichols-Monk (יצא בלייבל של ICP) הכולל הקלטות מהופעות חיות מהשנים 1984 (Nichols) ו 1986 (Monk). כאן בניגוד לשני האלבומים הקודמים ההרכב גדול יותר מחמישייה. משתתפים כאן, בין היתר, Ab Baars בסקסופון טנור וסופרן, Michael Moore בסקסופון אלט וקלרינט, Paul Termos באלט, George Lewis, Walter Wierbos ו Garrett List בטרומבונים, Toon De Goue בחצוצרה, Larry Fishkind בטובה, Maurice Horsthuis בויולה, Ernst Reijseger בצ'לו וכמובן Bennink בתופים.
טעימה קטנה של החברה מ ICP מנגנים את Criss Cross של Monk:

המקור אגב נשמע כך עם Charlie Rouse בטנור. מישה ממש לא השתגע מ Rouse וטען שהוא משעמם:


שלושת האלבומים כוללים פרשנויות מרתקות ולגמרי בלתי טרוויאליות (מונק בדיקסי ?!) למוסיקה של Monk ו Nichols כאשר השניים הראשונים ב SoulNote נשמעים קצת מהוקצעים או מעובדים יותר ואני מקוה שיסלח לי מישה אם אומר שאולי הם מותאמים יותר ללייבל שמעוניין גם למכור. ההופעות של ה ICP, לעומת זאת, הן חופשיות יותר, מחוספסות יותר ולעיתים מבולגנות יותר גם מעצם הקלטתן בהופעה חיה וגם בהיותן משוחררות מכל לייבל חיצוני.
הקטעים של Monk ו Nichols הם בסיס נהדר לאלתור משוחרר שהולך ומתפתח מרגע לרגע, מלא פיתולים והפתעות בעלילה ומתגמל מאד בשמיעות חוזורת. בזכות האלבומים האלה חזרתי לשמוע את הסט של Nichols ב BN שהתייבש אצלי שנים על המדף.
לכאורה אין הרבה משותף למוסיקה של Monk ול Nichols אבל כששומעים את האלבומים הללו ברצף נוכחים כי המרחק ביניהם קטן מאד, או שאולי אלו מישה והחברים שמצליחים ליצור איזשהו וייב מיוחד משלהם ולהחדיר אותו גם למוסיקה של Monk וגם לזו של Nichols.
וכיוון שהאלבומים הללו אינם פשוטים כל כך להשגה, אסיים במילותיו של Scott Yannow המבקר של AMG:
!Those albums are worth looking for

יום שני, 7 בנובמבר 2011

Charles Mingus - Pre-Bird


בתקופות בהן אני לא מעדכן את הבלוג משך ימים רבים (אגב, יש לי אחלה תירוץ, מה אתם יודעים), אני מקבל לא פעם פוסטים מקוראים ששואלים האם התייאשתי מכתיבה או שמא זנחתי את הבלוג חלילה. הפעם, התנדב בנצי גורן להפיג את השיממון שאחז בבלוג והציע להעלות "פוסט אורח" מפרי עטו. אני מצדי שמח מאד לפרסם את הפוסט כאן. אז ללא הקדמות מיותרות, הריהו לפניכם. אז How about A big hand to Bentsi Goren.....

כבר למעלה מ-20 שנה אני מאזין למוזיקת ג'אז. הרבה דברים עברו עלי בתקופה הזו: עברתי דירות, החלפתי עבודות, נולדו לי ילדים, זקני התחיל להלבין וטעמי המוזיקלי השתנה כמה וכמה פעמים. אולם יש דבר אחד שלא השתנה: אני עדיין מאזין מדי פעם למיילס דייויס, קולטריין ומינגוס. פעם בכמה שבועות אחד הדיסקים שלהם עושה את דרכו למערכת הסטריאו שלי. המוזיקה שלהם עמדה במבחן הזמן גם אצלי וכאן אני בעצם מגיע לנושא.

השבוע ניקיתי וסידרתי את מדפי הדיסקים. האמת היא שזו עבודה די סיזיפית אולם היא נותנת לי הזדמנות בכל פעם לגלות כמה פנינים ישנות שנשכחו. תוך כדי הניקוי הגעתי ל- Pre Bird של מינגוס והכנסתי אותו לנגן הדיסקים ואז שאלתי את עצמי (בדרך כלל כשאני עסוק בניקיון אני מנהל עם עצמי מונולוגים) לו הייתי צריך לבחור בדיסק אחד של מינגוס מכל האוסף, במה הייתי בוחר. האמת היא שעד עתה אין לי תשובה אבל ללא ספק Pre Bird היה מגיע למעמד הגמר. הסיבה פשוטה למדי: יש בדיסק הזה את כל המאפיינים של המוזיקה המינגוסית ואת כל החומרים שהשפיעו עליו: מוזיקת הבלוז, מוזיקה כנסייתית, דיוק אלינגטון, פופ ובעיקר- התהוות הביבופ.

האלבום הזה יצא בתקופה מסוימת תחת השם Mingus Revisited ולאחר מכן שוב בשמו המקורי, Pre Bird.

חלק גדול מהיצירות באלבום הזה נכתבו שנים רבות קודם להוצאתו, חלקן אף בתחילת שנות ה-40. חלק מהן אף הוקלטו אז על ידי מינגוס אך כידוע לכולנו, תזמון הוא דבר חשוב בחיים. נראה כי מינגוס הקדים קצת את זמנו ובאותן שנים לא זכו יצירותיו ליחס ולהערכה להן היו ראויות.

ב-1960 כבר היה מעמדו של מינגוס שונה. היה זה אחרי הקלטותיו באטלנטיק, הקלטות שלדעתי מהוות את פסגת יצירתו המוזיקלית. הוא היה כבר פיגורה מוערכת ומוכרת ועתה היה הזמן לחזור לאותן יצירות.

מינגוס מנגן כאן שתי יצירות של דיוק אלינגטון, אלילו משכבר הימים ופרט לכך עורך לו גם מחווה בקטע Bemoanale lady (על משקל Sophisticated lady) ואם תוך כדי האזנה תשאלו את עצמכם מיהו נגן האלט הנפלא המנגן שם קטע סולו, התשובה היא אריק דולפי כמובן, בתחילתו של השת"פ שעוד יגיע לשיאו ב-4 השנים הבאות.

מינגוס לא הרבה לכתוב שירים אך בדיסק הזה מופיעים שניים שכתב והם זוכים לביצוע על ידי זמרת אלמונית בשם לוריין קאסין. כל מאמצי לגלות מה עוד היא עשתה בחייה ועם מי עוד הקליטה, עלו בתוהו. קורה לפעמים שאנשים מגיחים מתוך האפלה ולאחר תקופה קצרה חוזרים ונעלמים. אם בכל זאת מישהו יודע משהו על הגברת קאסין, אשמח ללמוד ולהתעדכן.

היצירה הידועה ביותר של מינגוס המופיע בדיסק הזה היא Prayer For a Passive Resistance". מינגוס הקליט אותה ביותר מהזדמנות אחת והיא תמיד נשמעת נפלא. וכמו סוג של תפילה בעייני.

השיא של של הדיסק הזה הוא לדעתי הקטע האחרון ועליו כתב המפיק לאונרד פית'ר בספרו "Earwitness To An Era " : "בכל שנותיי כמפיק, דבר לא היה עבורי טראומתי יותר מאשר הקלטת האלבום הזה עם מינגוס עבור מרקורי. אחרי יומיים של משברים ובעיות עם מינגוס אשר בסופו של דבר היה נראה כבר לא נקליט, הגעתי לסטודיו ולא יכולתי להאמין למראה עייני. חיכתה לי שם תזמורת של 22 נגנים כשעליה מנצח לא פחות מאשר גונתר שולר!!! בין הנגנים היו אריק דולפי, קלארק טרי, ג'ו פארל, סלייד המפטון, בוקר ארווין, יוסף לטיף ועוד..."

פת'ר מתייחס כמובן להקלטת היצירה Half Must Inhibition. את היצירה הזו כתב מינגוס כבר כשהיה בן 18 ולצורך הביצוע המורכב הוא הזמין את שולר לנצח עליה. התוצאה נפלאה, יצירה שהוא חצי קלאסית מלאת עליות ומורדות ומורכבת משינויי דינמיקה וצורה. זהו צ'ארלס מינוגס בגדולתו. אושר גדול. אני מתקשה לחשוב על אמן נוסף שיכול לתת ליצירה שלו שם כמו "עכבות בחצי התורן".

נדמה לי שהיה זה יוסי אקצ'וטי שאמר לי לפני שנים כי על העדרו של Pre Bird מהאוסף שלי, יוכל לסלוח לי רק מינגוס בכבודו ובעצמו. ע"פ השמועות שהגיעו לאוזני על מינגוס, לא היה כדאי כל כך להתעסק איתו...

יום שבת, 5 בנובמבר 2011

A song for my father - 1968

Horace Silver בביצוע של כמעט 20 דקות לאחד מהקטעים הכי מזוהים איתו: A Song For My Father.
לצדו של Silver בפסנתר מנגנים Bennie Maupin בטנור, Bill Hardman בחצוצרה, John Williams בבאס ו Billy Cobham בתופים.
הקלטה מהטלויזיה הדנית משנת 1968.


LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin