על Uri Caine אני מת. אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי כאן היה אודותיו. הוא מוזיקאי מגוון שיש לו מה להגיד בכל סגנון ובכל תחום שהוא פונה אליו. הג'אז שלו עשיר ומרתק והפרוייקטים הקלאסיים שלו הם פשוט הברקה. אחד אחד. (האחרון ששמתי עליו ידי נקרא Diabelli Variations בעקבות Beethoven והוא אינטיליגנטי וקסום בעיני).
Paolo Fresu הוא ללא ספק חצוצרן מוכשר מאד, אף שאינני מתחבר תמיד למה שהוא עושה. במיוחד מוציאה אותי מדעתי הנטיה שלו לשבת שפוף על הבמה ולשחק עם האלקטרוניקה אליה הוא מחבר את החצוצרה שלו. אבל למרות זאת, אי אפשר לקחת ממנו את הצליל שלו (כשהוא טבעי) ואת הנגינה שלו שיש בה שפע של השפעות שונות ומשונות ואת היכולת שלו לעשות מוסיקה מרגשת תחת סגנונת שונים בג'אז.
אני רוצה להמליץ לכם על שני אלבומים שאני פשוט נהנה לשמוע עוד ועוד: הראשון הוא דואט בין Fresu ו- Caine שנקרא Things שהוקלט בשנת 2006 והשני נקרא Think ואף הוא דואט בין השניים אליו מצטרפת מדי פעם רביעיית המיתרים Alborada.
דואט זה עניין לא פשוט. מתוך עשרות אלבומי דואטים ששמעתי יש בודדים שבאמת הצליחו לייצר רגעים קסומים בין שני המוסיקאים, רגעים שמצליחים להעביר את האינטימיות המיוחדת שנוצרה בתווך האינטימי שבין הנגנים החוצה, אל המאזין, ולגרום לו להרגיש כאילו נכח בעצמו ברגע נדיר וחד פעמי.
צ'ט בייקר ופול בליי , אנריקו ראווה וסטפאנו בולאני , צ'רלי היידן שמצליח לעשות זאת עם בני זוג רבים וגם Archie Shepp ו Horace Parlan כולם הם דוגמאות נהדרות.
לרשימה המכובדת הזו ניתן להוסיף מבחינתי גם את Fresu ו Caine שמתאימים אחד לשני כמו כפפה ליד. ההתאמה הבסיסית ביניהם וההשפעה ההדדית שלהם זה על זה נשמעת לכל אורך האלבומים. שניהם מוסיקאים הרפתקנים בתוכן, בסגנון ובצליל לשניהם נקודת מבט מוסיקלית רחבה, שניהם אימפרוביזטורים נהדרים, שניהם מאד ליריים ושניהם אוהבים להפתיע.
מה שלא פחות מפתיע הוא הלייבל בו יצאו שני האלבומים הללו: BlueNote איטליה שהוא ממש לא האכסניה הטבעית לא של Fresu ולא של Caine.
החומר כולל, איך לא, גם סטנדטים מוכרים (בעיקר באלבום הראשון) כמו Dear Old Stockholm, Everything Happens To Me, Cheek To Cheek, I Loves You Porgy, Solar, Doxy, Darn That Dream וגם קטעים מקוריים.
לא כל כך פשוט יהיה להשיג אותם אבל המאמץ משתלם. באמת.
אגב, אם תקשיבו טוב תראו שהורדתי את ה playlist "הרגיל" של הבלוג ושמתי במקומו קטעים של Fresu ו Caine.
ולפני סיום, תודה רבה ל Roberto Cifarelli שהרשה לי להשתמש בתמונות הנהדרות שצילם.