יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

המלצות לפסטיבל הג'אז באילת 2016

בשבועות האחרונים אני שומע לא מעט אנשים המספרים שהם מתלבטים האם להדרים עד אילת לפסטיבל הג'אז השנה. חלקם כבר הזמינו מלונות וממש התבאסו מהתוכנייה: "אין מה לראות חוץ מצ'יק קוריאה" ו "איפה כל האמנים מחו"ל ?" הן שתי התלונות העיקריות.

לדעתי יהיה בהחלט מה לראות ולשמוע השנה באילת, אפילו יותר מאשר בפסטיבלים הקודמים (מכיוון שכל ההופעות חד פעמיות, ולא כפולות כנהוג באילת). ומכיוון שהבטחתי לחלקכם גם המלצות, אתן מיד את רשימת ההמלצות שלי שמכוונת למכנה משותף של אוהבי המוסיקה, ולא בהכרח של צרכני הג'אז הכבדים.

אבל קודם כל בואו נדגיש משהו. הפסטיבל חוגג השנה 30 שנים. זה המון לכל פסטיבל ובמיוחד לפסטיבל ג'אז בארץ. במשך שלושים שנות קיומו של הפסטיבל השתנו פני המוסיקה בישראל מן הקצה אל הקצה, אבל אני לא מדבר על "המהפכה המזרחית" אלא על פריצתו ופריחתו של הג'אז הישראלי. בתוכנית הפסטיבל השנה הושקעה מחשבה רבה על מנת לבטא באמצעותה את שלל הזרמים, הגוונים וההתתחויות בג'אז הישראלי.

אני חושב שזה עומד להיות אחד הפסטיבלים הטובים ביותר שהיו באילת. נכון, אין כאן שמות גדולים מחו"ל (ובכל זאת יש כמה...) אבל יש המון הופעות של הרכבים ישראליים עם מוסיקאים מעולים שבמו ידיהם יצרו את הסצינה הזו שנקראת "ג'אז ישראלי" ויש לי אליהם הרבה כבוד והערכה. למעשה כל ה"שמות הגדולים" בג'אז הישראלי (וגם מחוצה לו) יופיעו בפסטיבל, ואלה אנשים שממלאים אולמות בחו"ל בלי בעיה. כך שיש הרבה שמות גדולים, הם פשוט בעברית.

ומכאן להמלצות. אין כאן שום דבר קשה לעיכול או איזוטרי. הכל מוסיקה טובה שניתן להתחבר אליה גם אם אתם לא שומעים בבית Bud Powell באופן קבוע. 

שבת 27.8.2016

מתחילים עם איחוד היסטורי של "משיכת יתר" עם גורי אגמון ועמיקם קימלמן בסקסופונים, ירון גוטפריד בפסנתר, אריה וולניץ בבאס ורוני הולן בתופים. כולם היום "אריות" מוסיקה ומהווים את הגרעין הוותיק של מקימי ומרי בית הספר רימון. אני זוכר את ההרכב הזה בחום, עם מוסיקה מקורית ואנרגטית.



ממשיכים לשישייה של יובל כהן (סקסופון סופרן) ב"פרוייקט הקאמרי", עם מאיה בלזיצמן הנהדרת בצ'לו, יונתן וולצ'וק בטרומבון, קטיה טובול בפסנתר, עילם פרידלנדר בבאס ואלון בנימיני בתופים. הם ינגנו יצירות חדשות שיובל כהן הלחין ועיבד במיוחד בשביל ההרכב הזה, כאשר הדגש הוא בגישה למלודיה. קונטרפונקט של כמה מנגינות בו בזמן, חקירה של התקדמות הקו המוזיקלי, והבעה אישית באמצעות הלחנים.

כאן בפרוייקט אחר, עם עיבודים מעולים לשירי דוד זהבי:


וסוגרים עם אבישי כהן (חצוצרה) וה "ביג וישס". זהו אחד הפרוייקטים המעניינים והמיוחדים של אבישי כהן. אם ב"טריבני" הוא רגיל לעבוד בטריו עם בס ותופים, כאן הוא מגייס לעזרתו שני מתופפים (אביב כהן ודן מאיו) ושני גיטריסטים (יונתן אלבלק ועוזי רמירז) הרכב שמשלב רוק'נ'רול, פסיכדליה, גרוב וג'אז.



ראשון 28.8.2016:

מתחילים עם הטריו של הגיטריסט גלעד הקסלמן. איתו ינגנו: Joe Martin בבאס ו Jeff Ballard בתופים (מי אמר שאין אמנים מחו"ל ?). הקסלמן, רק בן 33, עושה כבר שנים רבות מוסיקה ייחודית ומרתקת שנעה בין ז'אנרים שונים וזוכה להערכה רבה בעולם.



משם ממשיכים לשמוע אגדת ג'אז ישראלי אמיתית: "סדנת הג'אז". הרכב הג'אז הישראלי הראשון שניסה לשלב בין עקרונות הג'אז האמריקאי למוסיקה המקומית על שלל סגנונותיה: ערבית, יוונית, תורכית, חסידית , דרוזית וכו'. שלושה מארבעת חברי ההרכב המקוריים אלברט פיאמנטה בסקסופון אלט, דני גוטפריד בפסנתר ואהרל'ה קמינסקי בתופים היוו את ההרכב המקורי (יחד עם טדי קלינג בבאס), ואליהם יצטרף גלעד אברו בבאס. לאחרונה הודפס מחדש התקליט הראשון (והיחיד) שהקליטו חברי "סדנת הג'אז" הנקרא: "מזרה ישראל יקבצנו".



משם ממשיכים להופעה של האורקסטרא של אבי ליבוביץ' המארחת את שלום חנוך. המוסיקה של שלום חנוך היא בהחלט לא ג'אז, אבל לחברי האורקסטרא נסיון רב בכתיבת עיבודים שיודעים להוציא את הג'אז (או להזריק את הג'אז) מכל מה שהם מנגנים ומכל מי שהם משתפים איתו פעולה.

כאן, עם שם טוב לוי:



שני 29.8.2016:

מתחילים עם הטריו של עומרי מור שמארח את שלמה בר. עומרי מור, פסנתרן ג'אז מופלא ששולט בפסנתר ביד רמה ומכיר היטב גם את ההיסטוריה של פסנתר הג'אז, מתחבר למוסיקה האנדלוסית בחיבור מרתק ומוצלח מאד. עם עומרי ינגנו גלעד ברו (באס) ונועם דוד (בתופים).



ממשיכים עם שלומי שבן שמעלה מופע חד פעמי עם מוסיקאים נהדרים: אבישי כהן (חצוצרה), ברק מורי (באס), יונתן אלבלק (גיטרה) , רע מוכיח (תופים וסמפלר), ואורחים נוספים: מרינה מקסימיליאן, טונה וגלעד כהנא.

משם לביג בנד של אייל וילנר (סקסופון, חליל, קלרינט) מלחין ומעבד צעיר שפועל כבר כמה שנים בניו יורק באמצעות הביג בנד שלו. וילנר מציע עיבודים מקוריים ומלאי מעוף שמשלבים מסורת ומודרניזם עם הרבה סווינג. במופע יתארח גם אלון אולארצ'יק.
אייל וילנר (סקסופון, חליל, קלרינט), שרנֶיי ווייד (שירה), בריאן דיוויס, וויין טאקר, גרגורי ריבקין, אסא קוק (חצוצרות ופלוגלהורן), יונתן וולצ'וק, עודד מאיר, יונתן פלד (טרומבונים), עופר שפירא (סקסופון אלט, חליל וקלרינט), קובי סלומון (סקסופון אלט וקלרינט), יונתן גרינשטיין (סקסופון טנור), איתן גופמן (סקסופון טנור וקלרינט), עדן ברקת (סקסופון בריטון וקלרינט באס), יונתן ריקליס (פסנתר), תמיר שמרלינג (באס), יונתן רוזן (תופים).



ומסיימים בחגיגה של גרוב אפריקאי עם רבע לאפריקה, הרכב מגניב לגמרי שמשלב מוסיקה ערבית, פרסית, עיראקית ותימנית עם מקצבים אפריקאיים והמון גרוב. את ההרכב הקימו לפני כשנתיים יקיר ששון (סקסופונים, גיטרה ושירה) ואליאסף בשארי (עוד, שירה) ועמם מנגנים יונתן דסקל (קלידים), ארתור קרסנובייב הנהדר שמנגן גם באורקסטרא (חצוצרה), רועי פרדימן (כלי הקשה), ירון מיטלמן (באס) וטל כוכבי (תופים).



שלישי 30.8.2016:

מתחילים עם הרביעייה של הסקסופוניסט אלי דג'יברי, עם גדי להבי (פסנתר), ברק מורי (באס) ואביתר סליבניק (תופים). דג'יברי, שהוא גם המנהל האומנותי של הפסטיבל, אינו צריך שאציג אותו. מוסיקאי נפלא, רגיש, קשוב, רומנטי ואנרגטי, עם צליל מהפנט שיודע להוציא מהסקסופון שלו את כל מנעד הרגשות האפשרי. הוא כותב מוסיקה מקורית (מאד) אבל רגליו נטועות עמוק במסורת הג'אז האמריאי.



ממשיכים עם דואט של שני גיטריסטים מופלאים: עמוס הופמן (שינגן גם בעוד) ועופר גנור. שני גיטריסטים ששולטים היטב במסורת הגיטרה-ג'אז וכל אחד מהם הצליח לקחת המסורת לכיוון שלו. המפגש ביניהם צפוי להניב מוסיקה מקורית ומעניינת.



ומקנחים ב Chick Corea, כי בכל זאת... הבנאדם כבר בן 75 ועדיין כוחו במותניו. נגן ענק, מקורי, יצירתי ובעל יכולת אלתור מופלאה, שיופיע כאן עם אבישי כהן (באס) ועם Marcus Gilmore (תופים).




יום שלישי, 5 ביולי 2016

החלה עונת הפסטיבלים: פסטיבל הג'אז באילת ופסטיבל הג'אז ביפו

 
ידידיי, שוב הגיעה עונת הפסטיבלים. החל מסוף אוגוסט, ובהפרש של כשבועיים יתקיימו שני פסטיבלי ג'אז.

הראשון הוא פסטיבל הג'אז הוותיק ביותר בישראל - פסטיבל הג'אז בים האדום שחוגג השנה 30 שנים להיווסדו, ועושה זאת באמצעות מחווה מיוחדת לג'אז הישראלי שעשה כברת דרך עצומה בשלושים השנה האחרונות. כל הופעות הפסטיבל, למעט הופעת אורח אחת של Chick Corea שחוגג אף הוא יום הולדת עגול של 75, ויופיע בטריו עם אבישי כהן בבאס ו- Marcus Gilmore בתופים, הינן של הרכבים ישראליים, חלקם הרכבי עבר שהתאחדו מחדש לצורך הפסטיבל. תוכנית הפסטיבל הפעם חגיגית, ארוכה וגדושה מהרגיל מן הטעם שכל ההופעות הן חד פעמיות (בשנים רגילות, האמנים מחו"ל הופיעו פעמיים במהלך הפסטיבל).

הפסטיבל יערך, כמדי שנה, באילת במהלך השבוע האחרון של חודש אוגוסט, בין התאריכים 27-30 באוגוסט, ובניהולו האומנותי של אלי דג'יברי.

עיון בתוכנית המופעים מגלה קשת רחבה מאד של עשייה מוסיקלית ישראלית בשפע סגנונות מבלוז ודיקסילנד דרך אולד סקול ג'אז, ג'אז מודרני, ביג בנד, כל שילוב אפשרי כמעט של ג'אז עם מוסיקת עולם (ברזילאי, אפריקאי, אתני), פיוז'ן לסוגיו השונים, מוסיקה אפריקאית וג'אז חופשי ואקספרימנטלי. כל אחד ימצא כאן משהו שידבר אליו, וחשוב מכך – יש כאן הזדמנות לטעום ולהתנסות בהרבה מאד סגנונות, להתרפק על אהבות קודמות ולמצוא חדשות...


בין ההרכבים: האורקסטרה של אבי ליבוביץ' עם שלום חנוך, שלומי שבן עם סוללת אורחים, בלקן ביט בוקס, יוני רכטר עם אסתר עופרים, קותימאן אורקסטרה, ישראדיקסיבנד, סדנת הג'אז (דור המייסידים), אלברט בגר, ימן בלוז, האלטרנטיב של מיקי שביב, שלישיית גלעד הקסלמן, שלישיית שי מאסטרו, ה"ביג וישס" של אבישי כהן, שלישיית עומרי מור, הביג בנד של אייל וילנר, הרכב לטין של איתי קריס, הרכב שורו של רועי בן סירה, טאטרן, רביעיית אלי דג'יברי, רבע לאפריקה עם אבישי כהן, שלישיית סלבה גנלין, עדנה גורן, משיכת יתר, עמוס הופמן ועופר גנור בדואו, חמישיית ממלו גיטנופולוס, גיא קניג, יעלה באלין, יובל כהן עם הפרוייקט הקאמרי וקולקטיב הצעירים.

בנוסף להופעות יתקיימו כיתות אמן, הרצאות, פאנלים, הקרנת סרטי ג'אז וכמובן – הג'אם סשן המסורתי בכל לילה אחרי שעות פעילות הפסטיבל, על שפת הבריכה במלון Crown Plaza.


הפסטיבל השני הוא פסטיבל הג'אז הצעיר ביותר בין הפסטיבלים (למען הדיוק – הוא בן גילו של פסטיבל הג'אז בירושלים) – הלוא הוא פסטיבל הג'אז הבינלאומי ביפו שהחל את דרכו בשנה שעברה ביוזמתו ובניהולו האומנותי של עמיקם קימלמן (מוסיקאי, סקסופוניסט, ומחנך מוסיקלי שגם ניהל את רימון שנים ארוכות). בשנה שעברה נמכרו הכרטיסים באמצעות אתר מימון ההמונים HeadStart ואילו השנה כבר בגר הפסטיבל וחברה אליו גם חברת ההפקה של זיו בן (ג'אז חם).

פסטיבל הג'אז הבינלאומי ביפו יתקיים בין התאריכים 15-17 בספטמבר (חמישי עד שבת). ההופעות בפסטיבל הינן במתכונת של שילוב מוסיקאים אורחים מחו"ל עם מוסיקאים מקומיים מצויינים, ותיקים וצעירים (והדור רק הולך ומשתבח) ומוקדשות השנה למחוות למלחיני הג'אז הגדולים.


לצד מחוות למלחינים הקאנוניים של עולם הג'אז, כ Cole Porter, Duke Ellington, Antonio Carlos Jobim, Hoagy Carmichael, Rogers and Hart  שהלחינו עשרות קטעים שהפכו לסטנדרטים שמנוגנים מדי יום על ידי מוזיקאי ג'אז בכל העולם, תתקיימנה גם מחוות למלחינים מודרניים יותר, שמוכרים בדרך כלל בזכות נגינתם כמו Horace Silver, Thelonious Monk, Jaco Pastorious וכמובן Wayne Shorter שהיה ונשאר בעיני אחד ממלחיני הג'אז המעניינים והמיוחדים ביותר, ומי שיותר מכל אחד אחר תרם לרפרטואר של ההרכבים בהם ניגן: מתחילת דרכו עם Art Blakey דרך Miles Davis, Weather Report וכמובן כל החומר שכתב לאלבומים שבהנהגתו.

בנוסף תופיע תזמורת הג'אז של תל אביב ובלילות חמישי ושישי גם יתקיים ג'אם סשן עם אורחי הפסטיבל. הפסטיבל נערך במרכז תרבות מנדל ביפו באולמות קטנים ובאווירה אינטימית.

יום שני, 20 ביוני 2016

OJP1 - Roberto Tarenzi Trio / Roberto Gatto Quintet

צילום: קביליו
במוצאי שבת, כשהפסנתרן Roberto Tarenzi התיישב ליד הפסנתר וניגן את הצלילים הראשונים של With A Song In My Heart הקטע שפתח את הופעת הטריו שלו, דמעות עמדו בעיני. מי שלא ראה את הזאפה דחוסה עד אפס מקום במוצאי שבת, לא חווה את השקט המתוח שלפני ההופעה ואת ההקלה העצומה כשהקהל הריע ושאג בסוף ההופעה בדרישה להדרן יתקשה אולי להבין על מה אני מדבר.

את הערב האיטלקי שהתקיים בזאפה במוצ"ש האחרון אני מכיר היטב כאחד מהמייסדים של קבוצת הג'אז החברתית (,OurJazzProject@gmail.com אם אתם קוראים של הבלוג הזה ועדיין לא הצטרפתם – תתביישו ותצטרפו) וכחלק מן הגרעין הפעיל של הקבוצה, ביחד עם חבריי שלמה סלבינסקי, רון קורנבליט, רז סקלס, וברק וייס. אחרי חודשים של תכנונים, תיאומים, עבודה מאומצת, עשרות שיחות טלפון, פגישות ואלפי הודעות ווטסאפ – הפרוייקט השאפתני שלנו הגיע לשלב הקריטי שלו. האיטלקים נחתו ביום שישי לקראת חצות (אחרי שהטיסה שעליה היו אמורים לעלות בוטלה עקב שביתה בנמל התעופה ברומא). בשבת בצהריים עוד הספקנו להיפגש איתם להיכרות אישית קצרה מעל שולחנות עמוסים, ומשם לזאפה.

הקהילה שלנו מונה מעל 700 חברים. כולם כאלו ששלחו מייל וביקשו להצטרף, אז אנחנו מניחים שהם באמת בעלי עניין בנושא לשמו התכנסנו: הבאת מיטב הג'אז העולמי לישראל, ללא פשרות אומנותיות וללא שיקולים מסחריים. הרכבים אורגניים שינגנו את המוסיקה שהם רוצים ואוהבים לנגן. זהו היסוד העומד בבסיס הקבוצה. אהבת המוסיקה. וזה בדיוק מה שקיבלו כל אותם חברים שהגיעו לזאפה בתל אביב במוצאי שבת האחרון.


צילום: Gangi N all that jazz
ההופעה נפתחה, כאמור, עם הטריו של Roberto Tarenzi, פסנתרן מעולה שאני חייב להודות שניגן מעל ומעבר לציפיות שלי. לפני שהזמנו אותו להופיע כאן שמענו הקלטות שלו וראינו קטעי וידאו, אבל שום דבר מזה לא התקרב לנגינה שלו כאן. אליו התלוו Luca Bulgareli הנפלא בבאס ו Roberto Pistolesi בתופים. 

השלישייה הזו חיה ונושמת מוסיקה. אין כאן שאלה בכלל. Tarenzi והמתופף Pistolesi מכירים ומנגנים ביחד כבר יותר משבע שנים, ואפשר היה לשמוע את זה היטב בנגינה שלהם, בגרוב המטורף שהם ייצרו על הבמה, בהדיקות שבנגינה, ב"קטנות" שהם מחליפים ביניהם, וביכולת הזרימה המשותפת של ההרכב בין מסורתי למודרני, בשינויי הדינמיקה שנעו על כל הטווח בין אגרסיבי לעדין וביכולת שלהם להרקיד את הקהל במקומו.


היו שם בנגינה של הטריו של Tarenzi גם את הליריות הרומנטית בה הורגלנו מידיהם של פסנתרנים איטלקיים (Tarenzi גם למד תקופה אצל Pieranunzi) אבל גם הגרוב השחור, הסמיך והסוחף של Oscar Peterson, McCoy Tyner ו Mulgrew Miller. בקיצור – הפתעה לטובה ותענוג גדול. אגב, גם Tarenzi, כמו אלי דג'יברי, הוא בוגר של ה Thelonious Monk Institute.


Luca Bulgareli
צילום: Gangi N all that jazz


Roberto Pistolesi
צילום: Gangi N all that jazz
אחרי הפסקה קצרה עלתה החמישייה של המתופף Roberto Gatto. זו הפעם השלישית שהוא בארץ אבל הפעם הוא בא עם פרוייקט מהנה במיוחד. לפני כ 10 שנים הוא גיבש הרכב של מוסיקאים כדי לנגן את החומר של Miles Davis משנות השישים. הם הופיעו ואף הקליטו אלבום אבל אז נפרדו איש איש לדרכו. לפני קצת יותר משנה Gatto החליט לחדש את ההרכב, עם נגנים אחרים – וזה ההרכב שהגיע לכאן. בחטיבת הקצב חברו לגאטו Tarenzi ו Bulgareli ובגזרת הנשפנים הצטרפו Dino Rubino בחצוצרה ופלוגלהורן ו Max Ionata בטנור. אם חשבתי שההופעה הראשונה התעלתה מעל לציפיות, הרי שההופעה השניה עוד העפילה עליה.


The Quintet
צילום: קביליו

Dino Rubino
צילום: Gangi N all that jazz

זו לא היתה הופעת מחווה למיילס שגובשה במיוחד לצורך ההופעה. זו חומר שההרכב הזה רץ איתו כבר זמן באיטליה ובעולם. הם יושבים נפלא ועושים כבוד גדול לדבר האמיתי. Dino Rubino, החצוצרן (שהוא במקור בכלל בכלל פסנתרן מחונן) מנגן כל כך יפה, רעיונות מוסיקליים נהדרים, ואגב מאד מושפע מ Miles גם כשהוא מנגן דברים אחרים. גם אם הטכניקה שלו לא תמיד היתה מושלמת (גם של Miles היתה רחוקה משלמות) היופי והרעננות שבנגינה שלו חיפו על הכל. כאן הוא מנגן פסנתר בדואט עם חצוצרן אחר, Paulo Fresu, ממנו הוא גם למד, כנראה, את צורת הישיבה בזמן הנגינה...


Tarenzi נכנס לגמרי לתפקיד המצופה ממנו וניגן א-לה Herbie Hancock שבהצחלה היה לי קשה היה להאמין שזה אותו פסנתרן שניגן לפני כן בטריו. Roberto Gatto היה נהדר, קליל אבל סמכותי, שמכיר את המוסיקה על בוריה ויודע להזריק לה את האנרגיה הנדרשת ולתת את ההדגשים הנכונים. ניכר היה עליו שהוא מתמכר למוסיקה ונהנה מכל רגע. הנגינה שלו, אגב שונה מאד מהנגינה של Pistolesi, מה שיצר דינמיקה אחרת עם חברי הרית'ם סקשן האחרים Tarenzi ו Bulgareli.


One happy cat
צילום: Gangi N all that jazz

Max Ionata
צילום: קביליו
ואז הגיע Ionata. וואו. האיש הזה הוא זיקית שבלעה ספרייה. מנגן קטע של Rollins - בום. הוא נשמע Rollins. מנגן קטע של Coltrane - קאבום. קולטריין אין דה האוס. במוצ"ש היה צריך להוציא מהסקסופון קצת Shorter ו Colman, שום בעיה. יש הכל חביבי. מה שתרצה, הכל מוכן לנגינה בשליפה מהירה ונשמע מיליון דולר. הוא גם בחור חמוד, לבבי ונטול פוזה לחלוטין. בעצם, כל ששת המוסיקאים האיטלקים שהיו כאן היו כאלה.

הם ניגנו אחד אחרי השני מחרוזת של קטעים מהרפרטואר של Miles משנות השישים: All Of You, Joshua, Footprints, Stella By Starlight, I Thought About You, Seven Steps To Heaven והקהל הגיב בפרגון קולני מכל הלב. אלו קטעים שצרובים היטב בזהותו של כל חובב ג'אז, אבל מצד שני כמעט שלא שומעים אותם בביצועים מחודשים בגלל שהם כל כך מזוהים עם Miles. ההופעה הזו עשתה לי חשק אדיר לחזור ולחפור בהקלטות הנפלאות של Miles וזה אומר הכל. הם אפילו שחזרו את ה Theme המפורסם של Miles שאיתו הוא נהג לסיים כל סט. להדרן קיבלנו את Sister Cheryl של Tony Williams (המתופף בחמישייה השניה של Miles).

צילום: רונן לזר

אני נהניתי כמו שמזמן לא נהניתי, וכך גם כל מי שפגשתי בזמן ההופעה ואחריה. ביציאה אמר לי חבר יקר שייצרנו לעצמנו בעיה מכיוון שהצבנו את הרף גבוה מדי. יש צדק בדבריו ובכל זאת אנחנו כבר עובדים על הערב הבא של קבוצת הג'אז החברתית. #OJP2.

יום שבת, 9 באפריל 2016

ערב ג'אז איטלקי - OurJazzProject - 18.6.2016

Max Ionata
שבת שלום חברים. זוכרים שסיפרתי לכם על הפרוייקט שלנו (OurJazzProject) או בשמו העברי "קהילת הג'אז החברתית" ? פרוייקט שמטרתו להביא לארץ את מיטב הרכבי הג'אז מהעולם, כשהדגש הוא על הבאת הרכבים איכותיים ללא פשרות אומנותיות, ללא שיקולים מסחריים בדגש על הבאת הרכבים אורגניים מלאים.

לקבוצה אין כל מטרת רווח. המטרה היחידה שלנו היא להביא לכאן ג'אז חוויתי באיכות הגבוהה ביותר מוסיקאים שהיינו רוצים לשמוע ולראות כאן בישראל, אך המפיקים המסחריים לא יביאו מכיוון שאין כאן פוטנציאל רווח.

במהלך החודשים האחרונים עבדנו קשה מאד כדי לצרף אלינו עוד ועוד חובבי ג'אז ובמקביל יצרנו קשר עם כמה מהרכבי הג'אז שחלמנו לשמוע כאן, בישראל. יצרנו שיתוף פעולה עם מועדון הזאפה שנאות לארח את ההופעות שלנו, וכן עם אנשי התרבות של שגריריות שונות בישראל על מנת לקבל גם מהם סיוע כספי. 

חיפשנו, ועודנו מחפשים, תורמים וספונסרים שיהיו מעוניינים בפרוייקטים שלנו על מנת לפתוח עוד ועוד אופציות. במהלך התקופה הזו הצטרפו אלינו כמעט 600 חובבי ג'אז שמקבלים את הניוזלטר שלנו וקיבלו בין השאר את הזכות להצביע ולהשפיע בבחירת ההרכבים שנביא לארץ. במהלך החודשים הללו גם זכינו לשמוע לא מעט הערות ציניות על כך שאנחנו אידיאליסטים נאיביים ושפרוייקט כזה נדון מראש לכשלון.

ובכן, אני מאושר ונרגש לבשר לכם כי הערב הראשון שלנו כבר יצא לדרך. במוצאי שבת ה 18.6.2016, במועדון הזאפה תל-אביב, יעלו לבמה שני הרכבים איטלקיים מטורפים ויעיפו את הגג של הזאפה גבוה גבוה לשמיים.

Roberto Gatto
ההרכב הראשון, בהנהגת המתופף Roberto Gatto שבביקורו הקודם בארץ העניק לקהל חוויה בלתי נשכחת. הוא יגיע לכאן עם החמישייה שלו המונה את: Max Ionata בטנור (למי שלא מכיר – הוא סקסופוניסט מדהים ! פראזיונר מטורף, מלא רעיונות ששולט בכל סגנון אפשרי), Dino Rubino בחצוצרה, Roberto Tarenzi הנפלא בפסנתר ו- Luca Bulgarelli בבאס. ביחד הם ינגנו מחווה למוסיקה של Miles Davis לרגל חגיגות ה-90 להולדתו של אחד המוסיקאים המעניינים, המשפיעים והחשובים ביותר בג'אז.


לאחר הפסקה קצרה יעלה הטריו של הפסנתרן Roberto Tarenzi עם Luca Bulgarelli בבאס ו Roberto Pistolesi בתופים. זהו טריו צעיר ומוצלח מאד, שנטוע  היטב במסורת הטריו פסנתר האיטלקית, שמאופיינת בליריות אנרגטית.


אני גם שמח לבשר שהצלחנו להשאיר את המחיר בטווח שמתחת ל-200 ש"ח לכרטיס שיכלול את שתי ההופעות. לחברי הקבוצה ישנה הנחה של 60 ש"ח על המחיר הרגיל (189 ש"ח במקום 249 ש"ח, לכך תתווסף עמלת מכירה של 5 ש"ח). בנוסף על כך, לחברי הקבוצה שירכשו כרטיס להופעה במוצ"ש הכנו צ'ופר מוסיקלי: ג'אם סשן פרטי של האיטלקים עם מוזיקאים ישראליים שיתקיים ביום ראשון ושהכניסה אליו לחברי הקבוצה בלבד.

יש כאן הזדמנות חד פעמית לראות שני הרכבים איטלקיים מעולים במחיר סביר ביותר, באווירת מועדון (ולא באולם קונצרטים) ויש כאן גם הזדמנות חשובה לא פחות, להיות חלק מקהילה של חובבי ג'אז שפועלת בעצמה למען עצמה. ביחד נוכל להמשיך ולהביא לכאן את מיטב הג'אז העולמי.

חשוב להדגיש כי מספר הכרטיסים במחיר המיוחד לחברי הקבוצה מוגבל ל 150 ולכן מהרו והזמינו כרטיסים, כי אחרי שיימכרו 150 הכרטיסים שלנו – אפשר יהיה לרכוש כרטיסים רק במחיר המלא.

אם אתם חברי קבוצה – בדקו את המייל שלכם. כל הפרטים ולהלינק לרכישה מחכים לך בניוזלטר האחרון שלנו. אם אינכם חברים עדיין - הצטרפו עוד היום לקבוצה שלנו (ניתן להצטרף באמצעות הלינק: http://eepurl.com/bK6nVvותקבלו לינק לרכישה במחיר המיוחד לחברי הקבוצה.

אשמח לראות אתכם בהופעה ובינתיים נפרד עם Max Ionata הענק שלא יורד לי מהפלייליסט כבר חודשיים :


LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin