Jim Hall - Concierto

מה משותף ל Chet Baker, Paul Desmond, Sir Roland Hanna, Ron Carter, Steve Gadd ו Jim Hall ?

על פניו הרכב שנראה לא משתלב, יותר מדי ניגודים. מילא Desmond ו Baker אבל עם Roland Hanna ו Ron Carter, ומה לכל אלה ול Jim Hall ועוד ל Steve Gadd ??

אולי היום זה נראה די מוזר, אבל כנראה שמצב הג'אז בשנות השבעים איפשר (או כפה) שילובים כאלה ומוזרים מאלה. זהו ההרכב שאחראי לאלבום המופתי Concertio של הגיטריסטJim Hall  שהוקלט בשנת 1975 ללייבל CTI של Creed Taylor.

האלבום הזה הוא פשוט כיף לאזניים מתחילתו ועד סופו. החל בנגינה המושלמת של Jim Hall שכל צליל שלו יושב פיקס במקום, המשך ב Chet Baker שנמצא כאן בכושר מצויין וצליל החצוצרה שלו מלא ובוטח. השילוב עם Paul Desmond שאף שאיני נמנה על מעריציו המושבעים אי אפשר להתעלם מכשרונו ולאט לאט אני לומד לאהוב את הצליל "הקלאסי" שלו. וכמובן חטיבת הקצב החלומית שמורכבת מ Roland Hanna,  Ron Carter ו Steve Gadd הכל יכול.

האלבום נקרא על שם ה  Concierto De Aranjuez המפורסם של Joaquin Rodrigo שנכתב במקור לגיטרה קלאסית ותזמורת וכבר זכה לעיבוד ג'אז משובח על ידי Miles Davis ו Gil Evans באלבום Sketches Of Spain. בעוד Miles החליף את הגיטרה בחצוצרה, Jim Hall החזיר את הסולו לגיטרה אבל החליף את התזמורת בחמישייה. הביצוע אמנם אורך כמעט 20 דקות, אבל הוא ממש לא מרגיש "מרוח".

הקטע נפתח בדואט של Carter שנותן מעין טרמולו על הבאס, עם Jim Hall שמנגן את הנושא בגיטרה. מיד אחרי הצגת הנושא על ידי הגיטרה, לוקח אותו Chet Baker ואחריו מצטרפים (לחלק השני שהוא פיתוח נוסף של הנושא) האלטו של Paul Desmond, הפסנתר והתופים. לאחר הצגת הנושא Hanna מתחיל לפתח גרוב ולפני שאתה מספיק לומר Concierto de Aranjuez את מוצא את עצמך מנענע את הגוף לגרוב ששני ענקים כ Carter ו Gadd יכולים לייצר. על כל זה מנגן Hall מוסיקה שנשמעת קצת כמו.... כמו... רוק מתקדם ?!

אחריו מקבל Desmond סולו. הצליל הגבוה והדק שלו אמנם מאד אסתטי, אבל הסולו לא הולך לשום מקום לצערי. אבל אז מגיע תורו של Chet שיודע בדיוק מה צריך לעשות עם כזה הרכב מלווה והוא מרים את האנרגיה של הקטע בסולו מ-ו-ש-ל-ם ביופיו. מכאן Roland Hanna לוקח בקלילות סולו משגע ומוסר אותו בחזרה ל Hall. בחיי, אם לא הייתי יודע זה Jim Hall הוא כנראה היה הניחוש האחרון שלי. נגן אדיר !

לאורך כל הקטע המנוע של Carter נוהם בדייקנות של שעון שוויצרי בצליל מלא וסמכותי והתופים של Gadd יודעים לעשות את העבודה מבלי להפריע לשיח העדין שמתנהל בין Hall, Desmond ו Baker.

אבל חוץ מהקונצ'רטו הם מנגנים גם הרבה straight ahead ג'אז: את You’d be so nice to come home to של Cole Porter (סולו מהאגדות של Hall), Two’s Blues, The Answer is yes וגם את Rock Skippin של Ellington ו Unfinished Business שאמנם לא נכללו באלבום המקורי אך מופיעים כבונוס בגרסת ה CD.

דווקא בקטעים האלה מבחינתי האלבום הזה מצטיין. הגיטרה של Hall נוגעת בשלמות, לכל צליל יש כתובת ברורה ואין שום ריפים וליקים שתמצאו אצל נגני גיטרה אחרים. האנרגיה של Baker ביחד עם חטיבת הקצב החריגה עושים כאן אלבום ברמות הגבוהות ביותר. ו Desmond, נו מה אומר, אפילו הוא לא מצליח להוציא לי את הכיף מהאלבום הזה. 

Pepper Legacy - The music of Art Pepper

קבלו פינוק אמיתי לשבת:

הלהקה של Art Pepper באיחוד מחודש לפני כמה ימים באיטליה, עם George Cables בפסנתר, Bob Magnusson בבאס ו Carl Burnett בתופים.

החומרים הם אותם חומרים מצויינים של Pepper ואת מקומו של Pepper על האלט תופס Gaspare Pasini שעושה עבודה מצויינת וממש מחייה את Pepper לשעתיים.

Joel Frahm in Israel - A tribute to Sonny Rollins

בשבוע הקרוב מגיע אלינו הסקסופוניסט Joel Frahm. פראהם הוא טנוריסט נהדר ומאד מוערך בניו-יורק. מחד יש לו צליל חם ומלטף כשהוא מנגן בלדות ומאידך, הוא יודע להיות גם אנרגטי, סוחף ומלא ברק. 

Frahm הופיע והקליט עם מוסיקאים רבים (ביניהם Brad Mehldau ו Kenny Barron) ואף שיתף פעולה בכמה אלבומים עם עומר אביטל (Suite of the east, Live at Smalls, Arrival, Think eith your heart) ועם אבישי כהן (The trumpet player). 

Frahm מגיע לישראל במסגרת הסדרה ג'אז חם ויצטרף כאן לעמית פרידמן (טנור), הוד מושונוב (פסנתר, ולא ניתאי הרשקוביץ' כפי שמופיע בפרסומים השונים), גלדעד אברו (באס) ושי זלמן (תופים) וביחד הם ינגנו 6 הופעות מחווה לאחד מגדולי הטנוריסטים בכל הזמנים – Sonny Rollins.

הפרטים בווידאו ובלחיצה על התמונה שלמעלה:

והנה עוד אלבום שלו, הפעם מחווה ל Aretha Franklin:

What a night in Jerusalem

כבר שבוע שלם שאנחנו, תושבי הדרום, אוכלים טילים לארוחת בוקר, צהריים וערב והצלילים היחידים שמצליחים לחדור ללב הם של האזעקות הבלתי פוסקות. די נשבר.

אתמול בערב, בסיומו של יום עבודה, ועוד טרם גובש סופית הסכם הפסקת האש נכנסתי לאוטו ועליתי לירושלים. נסעתי לצוללת הצהובה שם נפתחו אתמול אירועי החשיפה הבינלאומית לג'אז ולמוסיקת עולם. ה waze היה ציוני מהרגיל וניסה שוב ושוב לפתות אותי להרפתקה מוטורית בשטחים אבל אני סירבתי בתקיפות. זה כמובן עלה לי בפקקים לא נורמליים בדרך לבירתנו הקדושה. לאחר שעתיים (!!) של נסיעה הגעתי סוף סוף, בדיוק ב 20:30.

הצוללת היתה מלאה עד אפס מקום ועשרות אנשים עמדו בחוץ עת נשמעו הצלילים הראשונים של ההופעה הפותחת. למזלי יש לי קשרים במקומות הנכונים (שוב תודה, ברק) כך שלמרות הכל עלה בידי להידחק פנימה ולתפוס את המקום ששמרו לי בעוד מועד שני חברים טובים שדווקא הגיעו בזמן.

על הבמה, כאמור, כבר ניגן עומר אביטל עם ההרכב שלו Band Of The East. שם ההרכב דומה לשם האלבום האחרון שהוציא אביטל (Suite Of The East), אך ההרכב בהופעה, וגם הקטעים, שונים מזה שבדיסק (שהוקלט אגב ב 2006 ומנגנים בו: אבישי כהן בחצוצרה, Joel Fahrm (שאמור להגיע לארץ בדצמבר) בטנור, עומר קליין שמנגן נפלא בפסנתר, עומר אביטל ו Daniel Freedman). בהופעה ניגנו חברי ההרכב הנוכחי של אביטל: Greg Tardy בטנור, נדב רמז בגיטרה, Jason Lindner בפסנתר וקלידים, Daniel Freedman בתופים וכמובן עומר אביטל בבאס.

איזה כיף של מוסיקה. עומר אביטל יצר כאן את הבלנד המושלם. מצד אחד ישראלי לגמרי ומצד שני שחור משחור. השילוב של Tardy בהרכב הזה, שעל פניו שונה לגמרי מכל מה ש Tardy מנגן ביום יום, נותן לו צבע ששום סקסופוניסט ישראלי (עם כל הכבוד, ויש כבוד) לא היה יכול לתת לו. אני יכול לחשוב על סקסופוניסטים שהיו מנגנים את הסלסולים הים תיכוניים יותר משכנע, אבל אף אחד מהם לא היה מסוגל להכניס כל כך הרבה בלוז שחור למוסיקה המופלאה של אביטל.  Lindner גם הוא אינו מכזיב והסולואים שלו לא רק יפים ומורכבים אלא גם סוחפים. כמו Tardy, גם הוא הופך את המוסיקה הזו מ"ג'אז ישראלי" למוסיקה שהיא מעבר להגדרות מקומיות כי יש בה כל כך הרבה.

את עומר, כתמיד, חוויה לשמוע ולראות. האיש נהנה מכל רגע, שר ורוקד עם הבס ומנגן כל כך טוב. יודע לקחת את ההובלה כשהוא רוצה אבל גם להיות מלווה קשוב ועדין שאין כמותו.

נדב רמז, שאני מאד אוהב, הוא בחירה מושלמת להרכב הזה. כשקראתי שוב את מה שכתבתי בזמנו על האלבום שלו, "So Far", נוכחתי שכבר אז שמתי לב שהמוסיקה שלו מזכירה קצת את זו של עומר, ומסתבר שלא טעיתי. לנגינה של נדב היה חלק לא מבוטל בבלנד המצויין הזה, הצליל שלו, שיש בו כל כך הרבה גוונים, והאופן שבו הוא מצנן את העניינים ומתחיל כל סולו בקטן, בפשוט ומשם הולך וצובר כח ועוצמה פשוט עושים לי את זה בגדול. תוסיפו לזה את התרומה שלו כשצריך גיטרה חשמלית לתפקיד כמו ב"איילת חן" ולא יהיה ספק שהוא האיש הנכון במקום הנכון.

ומאחורי כולם, Daniel Freedman שנדמה שהמקצבים הללו הם ההתמחות שלו. הוא מנגן עם עומר כבר שנים ארוכות (ב Third World Love) והכימיה ביניהם נראית ונשמעת היטב.

למי שפספס את עומר אביטל וה Band Of The East  (הם הגיעו לארץ לשלוש הופעות בלבד), וגם למי שכמוני, פשוט לא יכול להתנתק, אפשר לשמוע את ההרכב הזה בהופעה ב 92Y Tribeca מה 7 בנובמבר 2012.

ברשותכם אדלג על שתי הופעות מוסיקת העולם שבאו אחרי ההופעה הזו (אציין רק שמרק אליהו מוסיקאי מצויין) ואקפוץ ישר להופעה הרביעית, ולסיבה השניה בגינה עליתי לירושלים: אבישי כהן טריו.

במקור אמור היה אבישי לנגן עם עומר אביטל ו Nasheet Waits שמנגנים ב Triveni II שאך לאחרונה יצא, אבל Waits  לא הגיע ובמקומו קיבלנו את עומר ו Daniel Freedman. עסקה לא רעה בכל מקרה.

אבישי כרגיל היה פנטסטי, הוא פתח עם Art Decco של Don Cherry ומשם לקטע מקורי שלו  ולקינוח הם ניגנו את Mood Indigo של Ellington. אבישי עם עמעם גומי (פומפה) ניגן את הקטע הזה מושלם ואפשר היה לראות שהוא לאט לאט מרחיב את הגבולות הסגנוניים שלו לכיוונים יותר "קלאסיים" של הג'אז ובכל פעם שאני שומע אותו הוא פשוט נעשה חצוצרן שלם יותר. נראה שאבישי כהן מרגיש מאד בנוח בטריו ללא כלי הרמוני (למעשה רוב האלבומים שהקליט תחת שמו הם בפורמט הזה) ובאמת עומר ודניאל סיפקו את כל הליווי הנדרש מצד אחד ונתנו לו חופש מלא לקחת כל כיוון שחפץ בו.

גם כאן העובדה שהחבר'ה האלה מנגנים כבר המון שנים ביחד עשתה את ההבדל והתקשורת והדינמיקה בין שלושת חברי ההרכב הרימה אותו לגבהים אחרים. חבל רק שההופעה שלהם היתה כל כך קצרה, מכיוון שחלק לא קטן מהקהל הגיע במיוחד בשביל ההופעה הזו.

את הערב סיימה "מארש דונדורמה" שבכל יום רגיל הייתי שמח לשמוע אלא שכאן השעה המאוחרת והעייפות המצטברת נתנו את אותתיהן ואחרי שני קטעים החלטתי לעזוב לטובת נהיגה בטוחה הביתה.

את הדרך הביתה, העברתי עם שני אלבומים מצויינים, אבל על כך בקרוב....

חשיפה בינלאומית 2012

החל מיום רביעי הקרוב,  ובמשך ארבעה ימים, יתקיימו אירועי חשיפה בינלאומית למוסיקת ג'אז ומוסיקת עולם 

ישראלית. 

ההופעות תתקיימנה בכמה מוקדים: בצוללת הצהובה בירושלים (בלא תשלום), בלבונטין 7 ובמועדון האזור בתל-אביב (בתשלום סמלי).

להלן לוח ההופעות המתוכננות, באדיבות המנהל האומנותי ברק וייס:

רביעי – 21.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	20:30-23:30	מופע פתיחה: עומר אביטל ולהקת המזרח. עם גרג טארדי, נדב רמז, ג'ייסון לינדנר ודניאל פרידמן
		אילנה אליה ואנסמבל ארם
		מארק אליהו - אנסמבל חולות (עם פרץ אליהו)
		אבישי כהן - Triveni. עם עומר אביטל ודניאל פרידמן
חמישי – 22.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	15:00-17:00	רלי מרגלית – סוסים
		רעות רגב טריו - R*Time
		דודו טסה והכווייתים
	20:30-23:30	מיורה טריו
		וויסאם ג'וברן - סולו עוד
		עומר קליין - פרוייקט "שיר השירים" בהופעת בכורה
		אנסמבל יאמאן
שישי – 23.11.2012 לבונטין 7, תל-אביב	15:30-19:30	דיאלנא
		רביעיית איליה סקיבינסקי
		שלישיית אלברט בגר
		LayerZ
		רביעיית יותם זילברשטיין
שישי – 23.11.2012 האזור, תל-אביב	החל מ 22:30	פ'אנקנשטיין
		מונטיפיורי
		אסתר רדא
שבת, 24.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	14:00-17:30	יובל כהן וניתאי הרשקוביץ דואו
		חמישיית שאולי עינב
		בוסתן אברהם
		שישיית עמית פרידמן
		Idan K & The Movement of rhythm
שבת, 24.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	22:00-24:00	רביעיית דניאל זמיר
		דיוואן סאז

והנה הקלטה טריה לגמרי של ההרכב של עומר אביטל, שינגן במופע הפתיחה, ביום רביעי בצוללת בירושלים: