כן, אני יודע שזה נשמע קצת מוזר. אבל כדאי שנתחיל להתרגל. לפני מספר ימים הסתיים פסטיבל הג'אז הפולני השני שארגנה קהילת הג'אז החברתי, שנערך בין התאריכים 17-19 בנובמבר בתל אביב. הפסטיבל הראשון, שנערך לפני שנה היה במתכונת של Live Stream ואילו השנה כבר היו הופעות חיות בפני קהל.
הרבה אמנים אורחים מפולין אמנם לא יכלו להגיע עקב מגבלות הקורונה אבל הסקסופוניסט אדם פיירונצ'יק (Adam Pieronczyk) בהחלט הגיע ונתן שתי הופעות מצויינות שהיוו את מרכז יומו הראשון של הפסטיבל: האחת בדואט עם הפסנתרנית ענת פורט והשניה בטריו עם שי חזן בבס ורועי בן יוסף בתופים, ובנוסף השתתפו הרכבים נוספים בשידור הקלטות של הופעות שקיימו עבור הפסטיבל במועדון "יסמין" בוורשה, ביניהם הסקסופוניסט מאצ'י שיקאווה (Maciej Sikala).
ענת פורט ואדם פיירונצ'יק (צילום: גנגי)
שי חזן ורועי בן יוסף (צילום: גנגי)
רועי בן יוסף (צילום: גנגי)
ענת פורט (צילום: גנגי)
אבל על אף מיעוט האורחים קיבלנו פסטיבל מגוון במיוחד עם הופעות מעולות של אמנים ישראליים שהביאו את הזווית שלהם למוזיקה הפולנית, בעיקר למוזיקה של פרדריק שופן. בערב השני של הפסטיבל התקיימו שלוש הופעות של ישראלים מנגנים שופן ומי שבלט בהיעדרו היה האורח המרכזי והמתבקש בערב כזה - הפסנתר.
שלושת ההרכבים הישראליים: אנסמבל גלעד אפרת בבס עם יוליה קליין בכינור, רזיאל צור במנדולינה ויועד ניר בצ'לו, הדואט של אריאל קסיס בקאנון וגלעד וייס בגיטרה שלקחו את שופן לסיבוב קצר בלבנט, והדואט של דניאל זמיר וניצן בר היו ללא פסנתר והבחירה המעניינת הזו, כמו גם האישיות המוזיקלית הכל כך שונה של כל אחד מן ההרכבים האלו, בהחלט לקחו את המוזיקה של שופן למקומות אחרים ובלתי צפויים.
רזיאל צור (צילום: גנגי)
גלעד אפרת (צילום: גנגי)
אריאל קסיס (צילום: גנגי)
גלעד וייס (צילום: גנגי)
ניצן בר ודניאל זמיר (צילום: גנגי)
דניאל זמיר (צילום: גנגי)
לעומת זאת, ביום השלישי לפסטיבל, הפסנתר בהחלט עמד במרכז העניינים. עם הופעות של שתי פסנתרניות צעירות וסופר מוכשרות: נופר פיי וסתיו אחאי, שהביאו את הגרסאות שלהן למוזיקה של שופן ושל קז'ישטוף קומדה המלחין הפולני הנפלא שאחראי, בין היתר, לפסי קול בסרטיו של רומן פולנסקי ואבי הג'אז המודרני הפולני, ועם סיבוב של שופן בריו ובמחוזות המוזיקה הברזילאית בחסות רביעייה של החלילן מתן קליין עם גדי שטרן, דוד מיכאלי ועודד אלוני.
סתיו אחאי (צילום: גנגי)
גדי שטרן (צילום: גנגי)
מתן קליין (צילום: גנגי)
תודה לגנגי על הרשות להשתמש בתמונותיה. אתם מוזמנים לראות עוד בדף האמן שלה Gangi 'n All That Jazz
וכעת להפתעה: הופעתם המצויינת של דניאל זמיר (סקסופון סופרן) וניצן בר (גיטרה) שמוקדשת כולה למוזיקה של שופן. ובעקבות הופעתם בפסטיבל החליטו גם להקליט את המוזיקה הזו לטובת אלבום שיצא בקרוב:
הראש שומע אך הלב מסרב להאמין. אתמול נתבשרנו בשורה מרה במיוחד. ארז ברנוי, נפטר מדום לב.
ארז ברנוי היה ללא ספק אחד האנשים המיוחדים, האופטימיים, המוכשרים, הנדיבים, הידענים והמצחיקים שפגשתי.
הוא התחיל את המסע המוזיקלי שלו רק אחרי הצבא, אבל איזה מסע זה היה. מסע שתחילתו בהאזנה אקראית וממכרת לקולטריין, משם התחיל ללימוד סקסופון אצל סטו הכהן, רימון, מאנס בניו יורק, וחזרה, הפעם כמורה, לרימון, עירוני א', תלמה ילין, שטריקר, מזמור ועוד עשרות רבות של תלמידים פרטיים.
כה רבים היו תלמידיו, מוזיקאים שנגע בהם והדליק בהם לתמיד את האש עם הניצוץ הממזרי שבער אצלו תמידית.
מוזיקאי ענק, עם צליל ענק וטכניקה אדירה. איש שיחה מרתק, כן בצורה בלתי מתפשרת וממש לא פוליטקלי קורקט, מצחיק, ידען ומעל הכל תמיד נכון לתת עצה, לשתף בידע וללמד מתוך אהבה גדולה.
ארז היקר - תחסר לכולנו.
אני משתף כאן 2 קטעי וידאו. האחד מתוך הופעת ה"טריפל טנור באטל" עם עמית פרדימן ואלכסנדר לוין בטרמינל 4. לפני פחות מחודשיים. ארז שהיה על תקן הטנור "הוותיק" סיפר לי שהלך לשמוע את אלכס כדי לאסוף מל"מ לפני הקרב.... וצחק שזה הולך להיות קרב קשה. בערב עצמו - הוא פשוט שרף את הבמה עם הנגינה האנרגטית שלו וכל כך נהנה.
הקטע השני, שיחה פתוחה שניהל מתן צ'פניצקי עם ארז לפני שנה, בוולוג הנפלא שלו.
הקורונה הביאה לביטולי הופעות כמעט באופן טוטאלי ורק לאחרונה החלו ההופעות
החיות לחזור לחיינו, אבל זה כמובן רחוק עדיין משגרת טרום הקורונה.
במהלך כל התקופה המשיכו מוזיקאים להופיע בפורמטים שונים (אונליין
ולייב) והיום רציתי להסב את תשומת לבכם לשתי סדרות של הופעות אונליין שהוכחו
כמוצלחות במיוחד.
הסדרה הראשונה נקראת Live From Emmet’s Place והיא מתרחשת בסלון ביתו
של Emmet Cohenבהארלם, ניו יורק.
אמט, בן ה- 31, הוא פסנתרן נהדר, עטור
פרסים ועסוק מאד בתקופת טרום הקורונה, ביחד עם שני חבריו להרכב – הבסיסיט Russell Hall והמתופף Kyle Poole הם מארחים מדי שבוע
מוזיקאים לסשן חי, סוער ומהנה של כשעה וחצי-שעתיים. עד כה התארחו בסדרה מוזיקאים
רבים, רובם חברים של אמט, מוזיקאים צעירים וסופר מוכשרים שחיים בניו יורק (הזדמנות טובה לשמוע ולהכיר מוזיקאים אדירים), אבל גם לא מעט שמות
גדולים ומכובדים למשל (רשימה ממש לא מלאה): הטנוריסטים Grant Stewart, Joe Lovano, Jerry Weldon, Houston Person, Marcus Strickland, Stacy Dillard הבסיסט Christian
McBride, הגיטריסטים Mark Whitfield, Peter Bernstein, החצוצרנים Sean Jones, Joe Magnarelli, הטרומבוניסט Frank Lacy ועוד רשימה ארוכה של אורחים נפלאים.
האווירה בסשנים האלה מחשמלת וההתלהבות של המוזיקאים ממש מדבקת ומניבה,
לעיתים קרובות, ביצועים נהדרים. אחד מהם, שחרך את הרשת מאז הוקלט לפני כחודשיים הוא
After You’ve Gone ובמיוחד הסולו ההיסטרי של האלטיסט Patrick Bertley:
או הפעם ההיא, שהמתופף ההדור Joe Farnsworth הגיע להתארח והצטרף ל Bag's Groove עם Bruce Harris ו Benny Benack בחצוצרות ו Michael Stephenson בטנור:
הקונצרטים נערכים בימי שני ב 19:30 (שעון ניו יורק) אבל נערכים ועולים
לערוץ ה Youtube של אמט וניתן לצפות בהם חינם אין כסף
(בינתיים) בכל עת.
לנוחותכם - הנה הקישור לכל 61 ההופעות שהתקיימו עד כה.
הסדרה השניה, המקומית, מתקיימת בחסות ערוץ הרדיו "קול המוזיקה"
ונקראת "חי מסביב לחצות". מדי חמישי ב 23:00 משדר רוני ורטהיימר הופעה ושיחה
קצרה עם הרכב ג'אז ישראלי ממועדון ה"שבלול" בתל-אביב.
מכיוון שיש לא מעט מוזיקאים ישראליים שחזרו בשנה האחרונה לארץ, עקב
המגיפה, לאחר שהיו פעילים בעיקר מחוצה לה, יש כעת שפע יחסי של מוזיקאים מעולים
שבדרך כלל לא זמינים לקהל המקומי ונוצרים שיתופי פעולה ייחודיים שמתאפשרים רק
בזכות העובדה שכולם כאן ומשתוקקים לנגן והופיע.
מחר למשל, יום חמישי ה- 22.7.2021, תשודר הופעה של הטריו של החלילנית הדר נויברג (השוהה בדרך כלל בניו יורק) עם דוד מיכאלי בבס, אמיר בר עקיבא בתופים ועוד אורחת מפתיעה....
עד כה שודרו למעלה מ 30 הופעות, בהרכבים שמסולו ועד מיני ביג בנד. הרשימה שלהלן לחלוטין אינה רשימה מלאה, אבל בהחלט מומלצת מאד:
בשקט בשקט ומתחת לרדאר של רובנו נולד מועדון ג'אז חדש. לא בתל אביב
ואפילו לא במרכז. הבשורה הגדולה היא בעובדה שמועדון הג'אז הזה הוא לגמרי קהילתי
ולא מסחרי. הוא נמצא בלהבים, ומי שמפעילה אותו היא אורלי שטרן, תושבת להבים, חובבת
ג'אז, שמאמינה שאפשר וצריך להביא את הג'אז גם לפריפריה הדרומית. ההופעות מתאפשרות הודות לתמיכתו הנדיבה של המתנ"ס בלהבים, ומתקיימות
באויר הפתוח והקריר ברחבת בית המייסדים של להבים, עם הגברה
מינימלית וקהל שמגיע מכל רחבי הנגב.
עד כה קיים המועדון מספר הופעות בהן ניגנו בין היתר: ג'ס קורן, ארז
ברנוי, עופר ואייל גנור, קטיה טובול, הילה קוליק, שי זלמן ועוד. ולאורלי יש כבר תוכניות
לעוד הופעות במהלך חודשים רבים קדימה.
ההופעה האחרונה שקיים המועדון היתה רביעייה (יהונתן כהן בטנור, ניצן
קולקו בפסנתר, אלון ניר בבס ושי זלמן בתופים) שעשתה מחווה נפלאה למוזיקה של John
Coltrane. מבחינתי, די היה רק לשמוע את יהונתן מנגן סט שלם שכולו המוזיקה
של קולטרין, שאליה הוא כל כך מחובר ואוהב, עם הסאונד המטורף שלו והשפה הכל כך
קולטריינית שלו, אבל לכך התווסף גם ההרכב המעולה בהנהגת שי זלמן שהיה כהרגלו כל כך
יצירתי, אנרגטי ומפיץ אור ביחד עם הנגינה הנפלאה, האינטליגנטית וספוגת המסורת של קולקו ושל אלון ניר ותוסיפו
לכך גם הרצאה מקדימה על קולטריין האיש ועל המוזיקה שלו – ותבינו למה חזרתי כל כך
מבסוט מהופעה שהתקיימה רבע שעה נסיעה מביתי.
אז אני שמח לבשר שיש סוף סוף בית חם לאוהבי הג'אז בדרום. ומי שגר באיזור
והמחשבה על הנסיעה הלוך וחזור לתל אביב היוותה אצלו שיקול מכריע אם ללכת להופעות
ג'אז חיות – ממליץ לכם מאד לבוא ולהצטרף אלינו למועדון הג'אז בלהבים. ואל תשכחו לבוא
להגיד שלום.
ההופעה הבאה תתקיים ביום חמישי, 15 ביולי 2021 בשעה 21:00, וינגנו בה השלישייה
של הפסנתרן ארי ערב, עם אסף חכימי בבס וגלעד דוברצקי בתופים ואליהם תצטרף החלילנית הנפלאה הדר נויברג.
הבשורה השניה, וגם היא קורית בשקט יחסי, היא שהרביעייה של הבסיסט
האגדי William Parker בדרכה לארץ ותופיע בתחילת
יולי במועדון לבונטין 7. מי שמצוי קצת בז'אנר הג'אז החופשי ודאי שמע על רביעיית In Order To Surviveשקיימת בצורה זו או אחרת כבר מאז 1993. כיום מנגנים
בה, מלבד William Parker בבאס, גם Rob Brownבאלט, Cooper Moore בפסנתר ו Hamid Drake בתופים.
ולמי שלא מכיר, הנה וידאו של הופעה של הרביעייהמחוזקת בחצוצרן Lewis Barnes ובטרומבוניסט Steve Swellממועדון ה stone בניו ניורק משנת 2013:
והנה קטע מתוך אחד מהאלבומים של הרביעייה :
בהחלט לא לכל אחד, אבל מי שמוכן להתנסות ולפתוח את האזניים והלב למוזיקה
מאולתרת "על מלא" יקבל חוויה מדהימה.
בסך הכל תקיים רביעיית In Order To Surviveשתי הופעות
(בימים 6 ו-7 ביולי) כשלכל הופעה תקדם הופעת פתיחה מעולה בפני עצמה:
ב 6 ביולי תקדם להופעת הרביעייה של Parker רביעיית שי חזן (שלא ניתן
להמעיט בהשפעה של William Parkerעל המוזיקה
שלו) עם שי חזן בבאס, אלברט בגר בטנור, רועי זוזובסקי בחצוצרה וחיים פסקוב בתופים.
ואת ההופעה של הרביעייה ב7 ביולי תפתח רבעיית אסיף צחר. עם אסיף
צחר בטנור, מילטון מיכאלי בפסנתר, אסף שחורי בבאס וחגי פרשטמן בתופים.
וביום שישי ה-9 ליולי תופיע ה - WILLIAM PARKER ORKESTRAהשמות הבולטים של הג'אז
החופשי בישראל ביחד עם William Parkerובניצוחו ינגנו
את המוזיקה של William Parker עצמו.
עם אורי קפלן ,אלברט בגר, אסיף צחר, רועי זוזובסקי , מילטון מיכאלי,
שי חזן, דניאל שריד, איילת לרמן, אסף שחורי, חגי פרשטמן, חיים פסקוב
ומכיוון שאני כבר חורג ממנהגי ומספר לכם על הופעות, אספר גם על ערב חד
פעמי מיוחד במינו שתקיים קהילת הג'אז החברתי במועדון הבית שלנו – טרמינל 4 – ביום רביעי
ה 14 ביולי ובו שתי הופעות :
האחת הופעה של רביעיית עמית פרידמן (עם ניצן קולקו בפסנתר, גלעד אברו בבאס
ועופרי נחמיה בתופים) שחוגג גם את יציאת אלבומו החדש (השלישי והנפלא כקודמיו) שנקרא:
Unconditional Love. פרידמן הוא לא רק
סקסופוניסט ענק אלא, בין היתר, גם מלחין נפלא שעולם ההשפעות שלו רחב מאד ומגיע גם
מתחומים שאינם בהכרח ג'אז. המוזיקה שלו מרתקת ויפהפיה, ספוגה באינספור השפעות,
מקומיות ואחרות ובעיקר מאד מאד יפה.
ואם עוד לא שמעתם את כל האלבומים שלו - מצפה לכם עונג אדיר.
מיד לאחריה יתקיים הטנור טריפל באטל – "קרב" סקסופוניסטים
בהשתתפות שלושה מנגני הטנור הטובים ביותר בארץ, משלושה דורות שונים: ארז ברנוי,
עמית פרידמן ואלכסנדר לוין. יהיה אש.
ומכיוון שהגעתם עד לכאן, ומכיוון שעסקינן בדברים שעוברים מתחת לרדאר, הנה
פרס קטן. אלבום קטן ונפלא של Sonny Criss, נגן אלטו משובח ולא מוכר
דיו, בהקלטה שנערכה בשיקאגו בראשית 1959 עם לא אחר מאשר Wynton Kelly בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס, Walter Perkins בתופים, ואליהם מצטרף
טרומבוניסט מעולה בשם Ole Hansen בארבעה מתוך שבעת הקטעים.
הם מנגנים בעיקר סטנדרטים ושני קטעים מקוריים של Criss. אבל הנגינה הבלוזית של Crissפשוט נהדרת עם טיימינג ופרייזינג מושלמים מצדו ומצד
כל ההרכב. אני מוצא את עצמי שומע את האלבום הזה בלופ בימים האחרונים ולמרות שאין
בו תחכום רב או מקוריות – אני נהנה בכל פעם מחדש ומוצא בכל שמיעה משהו אחר שמרתק
אותי.
בקיצור – אלבום קטן אבל ממזר. שימו אוזן, מה 'כפת לכם?
השבוע נפטר הטרומבוניסט הענק Curtis Fuller. לצערנו בשנים האחרונות אנחנו נפרדים לאט לאט מדור ענקי ההארדבופ. תוך שצללתי לאלבומים של Curtis Fuller (פוסט זכרון חגיגי על פולר בדרך....) נזכרתי ב Curtis אחר שכבר הרבה זמן אצלי ברשימת הפוסטים המתוכננים בשל האלבומים שהקליט Harold Land עם Curtis Counce שיצאו תחת שמה של חמישייתו של האחרון. הנושא עלה השבוע באחת השיחות שלי עם ברק וייס שנזכר שיש לו משהו כתוב ממש על זה. וכך יצא שיש לנו הפעם פוסט אורח נפלא של ברק וייס.
חמישיית קרטיס קאונס
חמישיית קרטיס קאונס היתה לטעמי אחת מהרכבי הג'אז הטובים – אך הנשכחים
- של שנות ה-50. לתקופה קצרה בסוף שנות ה-50 – שיא תקופת ההארדבופ - אחד מהרכבי
ההארדבופ המשובחים ביותר הגיע, לא מניו יורק, ערש ההארדבופ, אלא דווקא מלוס אנג'לס
– מרכז הקוּל-ג'אז. גם הנשכחוּת הזו וגם מיקומו הלא צפוי של ההרכב מהווים סיבה
מספיק טובה לדבר ולכתוב עליהם.
ואלה הם חברי ההרכב המקוריים:
Curtis Counce
הבסיסט קרטיס קאונס - Curtis Counce: בסיסט שניגן בלהקה של שורטי רוג'רס ובהמון
הרכבי ג'אז ווסט קוסטיים. היה אחד מהמוסיקאים השחורים היחידם שהצליחו לחדור
לאולפנים בהוליווד ולקבל Day Job בהקלטת פסקולי סרטים.
באוגוסט 1956 חזר לל.א. מסיבוב הופעות באירופה עם התזמורת של סטן קנטון והחליט
להקים הרכב משלו.
Harold Land
סקסופוניסט הטנור הרולד לאנד :Harold
Land מוכר לנו מהיותו חבר של קבע בחמישייה של קליפורד בראון ומרס רואץ'
שותף לאלבומים הטובים ביותר של הקווינטט האלמותי הזה. לאנד עזב את בראוני-אורץ' כשאלה
החליטו "להגר" לחוף המזרחי. לאנד החליט להשאר קרוב לביתו ולמשפחתו.
Jack Sheldon
החצוצרן ג'ק שלדון – Jack Sheldon: בל.א. ניגן עם ארט פפר,
דקסטר גורדון וורדל גריי ושאר הביבופרים שניגנו בעיר המלאכים.הוא היה חבר קבוע בהרכבים של ג'ו מייני ושל לני
ברוס.
Carl Perkins
הפסנתרן קארל פרקינס - Carl Perkins: היה אחד הפסנתרנים
המקוריים והמבריקים ביותר של תקופתו. הוא ניגן והקליט פחות או יותר עם כל
הג'אזיסטים המשמעותיים בחוף המערבי – ארט פפר, דקסטר גורדון, חמישיית
בראוני-רואץ', צ'ט בייקר ועוד.הסגנון
הייחודי שלו נבע גם מהשורשים הבלוזיים שבנגינתו וגם מנכותו (פוליו) שגרמה לו לנגן
עם יד שמאל במקביל ממש לקלידים. מנח היד הזה שלו זיכה אותו בכינוי "הסרטן" (י.ש.)
Frank Butler
המתופף פרנק באטלר – Frank Butler: מתופף סופר-מוכשר שהקליט
וניגן עם, בין היתר, דיוק אלינגטון, דייב ברובק, מיילס דייויס, ארט פפר ואפילו עם
ג'ון קולטריין. הקריירה שלו לא המריאה כמו שראוי היה, גם בגלל חוסר הערכה מצד
הקולגות שלו, שסברו שהוא מתופף שעושה שואו ופחות מוסיקה, וגם, ואולי בעיקר, בגלל
ביקוריו התכופים בבתי כלא, תוצאה מההתמכרות לסמים שלו.
תחילת ההרכב וההקלטות הראשונות
באוגוסט 1956 הוקם ההרכב The Curtis Counce
Group. ההרכב אמנם נשא את שמו של קרטיס קאונס – יוזם הרעיון ומי שגייס
את חבריו - אבל למעשה היה מדובר בקואופרטיב. עסק משותף. לעומת הרבה הרכבים אחרים,
החברים פשוט נהנו לחיות ולנגן יחד ולא נתנו לאגו שלהם להפריע.
ההופעה הראשונה של החמשייה היתה ב The Haig בספטמבר. חודש אח"כ
הם כבר נכנסו לאולפן ההקלטות. Lester Koenig מהלייבל Contemporary תמיד חיפש מוסיקאים מבטיחים ומתקדמים. בחצי
השני של שנות ה-50 הוא הקליט את אורנט ואת ססיל טיילור. קוניג התלהב מאוד ממה ששמע
ב"הייג" והזמין את החמישייה להקליט.ב-8 באוקטובר החמישייה נכנסה לראשונה לאולפן ההקלטות. הנה השיר הראשון
שהקליטו – Landslide
אחריו נוספו עוד שירים, והקלטת השלמה שבוע מאוחר יותר חתמה את מכלול
השירים לאלבום הראשון של ההרכב: Landslide: The Curtis
Counce Group שראה אור בראשית 1957.
האלבום אמנם קיבל ביקורות חיוביות: למשל נאט הנטהוף נתן לו ארבעה
כוכבים בדאונביט, אבל ההכרה הלאומית לא הגיעה. בל.א. אהבו אותם והם ניגנו שם באופן
קבוע, אבל לא בכלל ארה"ב.
במקביל, הלהקה המשיכה להקליט בקונטמפוררי.
אלבומם השני, הטוב כמעט כמו הראשון, הורכב משירים שהוקלטו בסשנים
שונים. הוא נקרא You Get More Bounce with Curtis Counce עם עטיפה אלמותית שהיום
תחריד כל פמיניסט/ית – במיוחד בשילוב שם האלבום.
השיר Complete מתוך האלבום You Get More
Bounce with Curtis Counce
הסוף
האלבום You Get More Bounce with Curtis Counceראה אור
בסוף 1957 ונראה היה שעתיד ההרכב ורוד יותר מבקבוק שמפו של פנינה רוזנבלום. במיוחד הדבר היה בולט בהשוואה להתפרקות של
הרכבים רבים בשנת 1957, בשל ירידת הפופולריות של הג'אז בארה"ב.
אבל המציאות טפחה על פני גיבורינו.
במרץ 1958 נפטר הפסנתרן קארל פרקינס ממנת יתר. הוא היה בן 29 בלבד.
בזאת הסתיימה לה תקופה בחיי הקואופרטיב.
בנוסף למותו של פרקינס, גסיסתם של מועדוני הג'אז בל.א. הביאה בסופו
של דבר להתפרקות ההרכב בראשית 1958.
בראשית 1958, ממש לפני שפרקינס החליט לנטוש באופן מפתיע, הלהקה עוד
הספיקה להקליט חומרים המספיקים לאלבום נוסף. היו אלה הקלטותיו האחרונות של קרל
פרקינס
האלבום הזה ובו ההקלטות האחרונות של החמישייה המקורית, ראה אור רק
בשנת 1960 – למעלה משנתיים אחרי שהוקלט ואחרי שההרכב התפרק. שמו כשם אחד משירי
האלבום שנכתב ע"י קארל פרקינס ושמו מתאים במיוחד: Carl's
Blues
Nica's Dream
Pink Lady
בשני השירים האחרונים תפס ג'ראלד ווילסון Jerald
Wilsonאת כסאו של החצוצרן ג'ק שלדון (שנעדר באותו יום מאולפן ההקלטות
מ"סיבות אישיות").
Carl's Blue לא היה האלבום ובו
ההקלטות האחרונות של ההרכב של קרטיס קאונס. כחודש אחרי מותו של פרקינס, החמישייה
המחודשת הקליטה אלבום בלייבל Dootone. קאונס, לאנד ובאטלר
נותרו מההרכב והחצוצרן השבדי רולף אריקסון Rolf Ericsson תפס את כסא החצוצרן. הפסנתרן החדש – והנהדר
- של ההרכב היה אלמו הופ Elmo Hope.
האלבום נקרא Exploring
the Future
למרות חברי ההרכב המשובחים, ניכר היה בהרכב שהוא לא הרכב עובד, המכיר
זה את זה בעל פה. האלבום, שהיה טוב כשלעצמו, והציג חמישיית מוסיקאים מוכשרים
ביותר, לא מעניק למאזין את הדבר מה הנוסף שאיפיין כ"כ את החמישייה המקורית -
חוויית הקולקטיב היוצר מוסיקה הגדולה מסכום חלקיו.
מדוע חמישיית קרטיס קאונס זכתה להתעלמות גורפת?
מדוע ההרכב הנהדר הזה זכה פחות או יותר להתעלמות גורפת מצד המבקרים
והציבור כאחד? נראה שהיו מספר סיבות לכך.
העיקרית שבהן היתה העובדה הידוע לכל איש נדל"ן מתחיל – לוקיישן,
לוקיישן, לוקיישן. העובדה שההרכב פעל בלס אנג'לס בחוף המערבי, אבל הוא ניגן הארדבופ,
שזוהה עם ניו יורק והחוף המזרחי. לכן הם לא התאימו לדיכוטומיה שהיתה שלטת בקרב
מבקרי וכותבי הג'אז של אותן השנים – שהארד בופ מגיע מהחוף המזרחי וקוּל ג'אז -
מהחוף המערבי.
יתרה מכך, רוב עיתונאי, מבקרי וכותבי הג'אז שאהבו, תמכו ודחפו את
ההארדבופ התרכזו בניו יורק. לוס אנג'לס היתה רחוקה מהעין אלפי מילין וכנראה – גם
רחוקה מהלב.
The Curtis Counce Quintet
סיבה נוספת היא העובדה שהלהקה (כמעט) לא עשתה סיבובי הופעות (טוב, הם
הופיעו פעם אחת בדנבר...) ולכן בסיס האוהדים שלה היה ונותר מרוכז אך ורק בלוס
אנג'לס.
היום, במרחק השנים, כל הדברים הללו הפכו למשמעותיים הרבה פחות. היום
ההקלטות שנותרו מאפשרות לנו להעריך את המוסיקה בלי כל ההייפ והקיטלוגים. והמוסיקה
של חמישיית קרטיס קאונס היא הארדבופ מעולה הראויה להיות מוכרת ע"י כל חובבי
הז'אנר. בעצם, ע"י כל מי שאוהב מוסיקה.
בשנת 1967, שהה Sonny Rollins באירופה. זה היה שנה לאחר
שהקליט את East Broadway Rundown בלייבל impulse! , האלבום שבו רולינס הלך הכי רחוק לכיוון
הג'אז החופשי, ונעלם (לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה) מסצינת הג'אז האמריקאית.
"מישהו הציע לי לעשות טור עם שניים מבכירי נגני הג'אז ההולנדיים.
הבסיסט Ruud Jacobs והמתופף Han Bennink. מכיוון ששמעתי עליהם וידעתי שהם מסוגלים
לעשות את העבודה – הסכמתי" מספר רולינס.
Ruud Jacobsהיה בסיסט מוכר ומוערך מאד בקרב מוזיקאי הג'אז
שפקדו את אירופה וניגן עם Kenny Clarke, Johnny
Griffin, Bud Powell, Bill
Evansועוד רבים וטובים, הי – הוא אפילו ניגן עם Louis Armstrong.
המתופף Han Bennink היה אחד ממקימי ה ICP (Instant Composers Pool), ניגן באלבום האחרון של Eric Dolphy והיה (ועודנו) אחד מעמודי התווך של הג'אז
האוונגארדי בהולנד לצד Misha Mengelberg.
בהעדר כלי הרמוני, הטריו סקסופון / בס / תופים הוא פורמט שמעצם טיבו
הוא חשוף ותובעני מאד ודורש תקשורת מעולה בין הנגנים. בגלל שלכל אחד מהנגנים יש
משקל יחסי רב יותר בתוצאה הסופית, הרי שנגנים שונים ייקחו את המוזיקה למקומות
שונים.
Photographed by Toon Fey
לסוני רולינס כבר היה נסיון רב בעבודה בפורמט של טריו כזה. הוא הקליט
מספר אלבומים נפלאים בטריו, אגב – כמעט כל אחד מהם עם הרכב שונה:
Way Out West בשנת 1957 עם Ray
Brown בבס ו Shelly Manne בתופים.
A Night At The Village Vanguard בשנת 1957 עם Wilbur Ware בבס ו Elvin Jones בתופים, ובסט אחה"צ
של אותו יום עם Donald Bailey בבס ו Pete LaRoca בתופים.
Freedom Suite בשנת 1958 עם Oscar
Pettiford בבס ו Max Roach בתופים.
צד ב' של האלבום Sonny Rollins and The Big
Brass משנת 1958 עם Henry Grimes בבס ו Specs Wright בתופים.
חלק מהאלבום What’s New משנת 1962 עם Bob Cranshaw בבס ו Candido בכלי הקשה.
East Broadway Rundown בשנת 1966 עם Jimmy Garrison בבס ו Elvin Jones בתופים (בקטע הראשון מנגן
גם Freddie Hubbard)
ולמרות שהאלבומים האלו שונים אחד מהשני, רולינס מדגים בכולם את אותו איזון
מיוחד בין המסורת לחופש, הוא מנגן מאד חופשי אבל השפה והרעיונות וכמובן כמות
הציטוטים, ואופן זרימת הרעיונות הם מאד "רולינסיים" ומסורתיים במובן זה.
נחזור לשנת 1967 ולסוני רולינס באירופה. רולינס הסכים אפוא לטור קצר
עם Jacobs ו Bennink, שהם אגב שני מוזיקאים
שמביאים איתם שני צדדים שונים מאד: Jacobs הבאסיסט היה מאד
"בפנים" מאד "נכון" ומדוייק, ואילו Bennink היה תמיד ציפור חופשיה
שנתן לעצמו דרור לחקור צלילים, מבנים ודינמיקה הן בנגינה והן ביחסים שבין המוזיקאים
על הבמה (בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקהל).
לא היה זמן לחזרות (וכנראה שגם אם היה זה לא היה ממש נחוץ) וההרכב יצא
לדרך.
האלבום שלפנינו (יצא ב-3 תקליטים או בשני דיסקים) מאחד את כל החומר
שנמצא (וזה סיפור בפני עצמו, כי המוזיקה הזו שכבה בארגזים במעמקי הארכיון בהולנד משך למעלה מחימישים שנהראו בוידאו המצורף) מאותו סיבוב הופעות: הקלטת אולפן )שנערכה עבור הרדיו ההולנדי ב 5 במאי, ושתי הופעות חיות(אחת מה 3 במאי באקדמיה
לאומנויות ב Arnhemואחת מה 5
במאי ב Go Go Club ב Loosdrecht).
Photo by Ton Van Wageningen
איכות ההקלטות אינה אחידה. ההקלטות לרדיו נשמעות מעולה ואילו הקלטות
ההופעות החיות יותר מאתגרות (הן מבחינת סאונד והן מבחינת אורכי הקטעים), עם יתרון
קל להקלטה מה Go Go Club על פני ההקלטה מהאקדמיה
לאומנויות, אבל מבחינה מוזיקלית הייתי אומר שהעניין המוזיקלי עומד ביחס הפוך לטיב
ההקלטה.
Taken from the Resonance Records promo video
ההקלטות מההופעות החיות מביאות את כל האנרגיה המטורפת של הטריו הזה ואת
הזרימה הקולחת של רולינס לאורך ביצוע של 20 דקות. בכמה קטעים כשהקהל והנגנים כבר
חושבים שנגמר סוני לוקח נשימה וממשיך עוד 10 דקות בשיא הרבאק. בננינק כמעט ולא
מוריד את הרגל מהגז ודוחף את ההרכב קדימה ולמעלה בלי הפסקה. כששומעים את Jacobs (לא עניין ברור מאליו בהופעה מה 3 במאי) מבינים שהבחירה בבאסיסט "מסורתי"
היתה לעניין כי הנגינה שלו והשמירה על בסיס מוצק מאפשרת לרולינס ולבנינק לעוף אל
על. כנראה שלזה רולינס מתכוון שהוא אומר שהנגינה שלו באותו יום היתה Wham-Bam-Thank-You-Ma'am.
השקעתי בכם והבאתי את כל האלבום לכאן מספוטיפיי, ואם זה לא היה ברור
עד עכשיו - אני ממליץ בחום להקשיב לפלא הזה:
והנה, כמובטח, וידאו קצר שמספר את הסיפור המיוחד של הקונצרטים הללו,
כמו גם את סיפור מציאת ההקלטות והפקת האלבום בידי הלייבל Resonance שעושה בשנים האחרונות עבודה
ארכיאולוגית מדהימה, מוצא ומוציא הקלטות נפלאות שאיש לא ידע על קיומן: