Sonny Rollins in Holland 1967

בשנת 1967, שהה Sonny Rollins באירופה. זה היה שנה לאחר שהקליט את East Broadway Rundown בלייבל impulse! , האלבום שבו רולינס הלך הכי רחוק לכיוון הג'אז החופשי, ונעלם (לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה) מסצינת הג'אז האמריקאית.

"מישהו הציע לי לעשות טור עם שניים מבכירי נגני הג'אז ההולנדיים. הבסיסט Ruud Jacobs והמתופף Han Bennink. מכיוון ששמעתי עליהם וידעתי שהם מסוגלים לעשות את העבודה – הסכמתי" מספר רולינס.

Ruud Jacobs היה בסיסט מוכר ומוערך מאד בקרב מוזיקאי הג'אז שפקדו את אירופה וניגן עם Kenny Clarke, Johnny Griffin, Bud Powell, Bill Evans ועוד רבים וטובים, הי – הוא אפילו ניגן עם Louis Armstrong.

המתופף Han Bennink היה אחד ממקימי ה ICP (Instant Composers Pool), ניגן באלבום האחרון של Eric Dolphy והיה (ועודנו) אחד מעמודי התווך של הג'אז האוונגארדי בהולנד לצד Misha Mengelberg.

בהעדר כלי הרמוני, הטריו סקסופון / בס / תופים הוא פורמט שמעצם טיבו הוא חשוף ותובעני מאד ודורש תקשורת מעולה בין הנגנים. בגלל שלכל אחד מהנגנים יש משקל יחסי רב יותר בתוצאה הסופית, הרי שנגנים שונים ייקחו את המוזיקה למקומות שונים.

Photographed by Toon Fey

לסוני רולינס כבר היה נסיון רב בעבודה בפורמט של טריו כזה. הוא הקליט מספר אלבומים נפלאים בטריו, אגב – כמעט כל אחד מהם עם הרכב שונה:

Way Out West בשנת 1957 עם Ray Brown בבס ו Shelly Manne בתופים.

A Night At The Village Vanguard בשנת 1957 עם Wilbur Ware בבס ו Elvin Jones בתופים, ובסט אחה"צ של אותו יום עם Donald Bailey בבס ו Pete LaRoca בתופים.

Freedom Suite בשנת 1958 עם Oscar Pettiford בבס ו Max Roach בתופים.

צד ב' של האלבום Sonny Rollins and The Big Brass משנת 1958 עם Henry Grimes בבס ו Specs Wright בתופים.

חלק מהאלבום What’s New משנת 1962 עם Bob Cranshaw בבס ו Candido בכלי הקשה.

East Broadway Rundown בשנת 1966 עם Jimmy Garrison בבס ו Elvin Jones בתופים (בקטע הראשון מנגן גם Freddie Hubbard)

ולמרות שהאלבומים האלו שונים אחד מהשני, רולינס מדגים בכולם את אותו איזון מיוחד בין המסורת לחופש, הוא מנגן מאד חופשי אבל השפה והרעיונות וכמובן כמות הציטוטים, ואופן זרימת הרעיונות הם מאד "רולינסיים" ומסורתיים במובן זה.

נחזור לשנת 1967 ולסוני רולינס באירופה. רולינס הסכים אפוא לטור קצר עם Jacobs ו Bennink, שהם אגב שני מוזיקאים שמביאים איתם שני צדדים שונים מאד: Jacobs הבאסיסט היה מאד "בפנים" מאד "נכון" ומדוייק, ואילו Bennink היה תמיד ציפור חופשיה שנתן לעצמו דרור לחקור צלילים, מבנים ודינמיקה הן בנגינה והן ביחסים שבין המוזיקאים על הבמה (בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקהל).

לא היה זמן לחזרות (וכנראה שגם אם היה זה לא היה ממש נחוץ) וההרכב יצא לדרך.

האלבום שלפנינו (יצא ב-3 תקליטים או בשני דיסקים) מאחד את כל החומר שנמצא (וזה סיפור בפני עצמו, כי המוזיקה הזו שכבה בארגזים במעמקי הארכיון בהולנד משך למעלה מחימישים שנהראו בוידאו המצורף) מאותו סיבוב הופעות: הקלטת אולפן )שנערכה עבור הרדיו ההולנדי ב 5 במאי, ושתי הופעות חיות  (אחת מה 3 במאי באקדמיה לאומנויות ב Arnhem ואחת מה 5 במאי ב Go Go Club ב Loosdrecht).

Photo by Ton Van Wageningen

איכות ההקלטות אינה אחידה. ההקלטות לרדיו נשמעות מעולה ואילו הקלטות ההופעות החיות יותר מאתגרות (הן מבחינת סאונד והן מבחינת אורכי הקטעים), עם יתרון קל להקלטה מה Go Go Club על פני ההקלטה מהאקדמיה לאומנויות, אבל מבחינה מוזיקלית הייתי אומר שהעניין המוזיקלי עומד ביחס הפוך לטיב ההקלטה.

Taken from the Resonance Records promo video

ההקלטות מההופעות החיות מביאות את כל האנרגיה המטורפת של הטריו הזה ואת הזרימה הקולחת של רולינס לאורך ביצוע של 20 דקות. בכמה קטעים כשהקהל והנגנים כבר חושבים שנגמר סוני לוקח נשימה וממשיך עוד 10 דקות בשיא הרבאק. בננינק כמעט ולא מוריד את הרגל מהגז ודוחף את ההרכב קדימה ולמעלה בלי הפסקה. כששומעים את Jacobs (לא עניין ברור מאליו בהופעה מה 3 במאי) מבינים שהבחירה בבאסיסט "מסורתי" היתה לעניין כי הנגינה שלו והשמירה על בסיס מוצק מאפשרת לרולינס ולבנינק לעוף אל על. כנראה שלזה רולינס מתכוון שהוא אומר שהנגינה שלו באותו יום היתה Wham-Bam-Thank-You-Ma'am.

השקעתי בכם והבאתי את כל האלבום לכאן מספוטיפיי, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - אני ממליץ בחום להקשיב לפלא הזה:

והנה, כמובטח, וידאו קצר שמספר את הסיפור המיוחד של הקונצרטים הללו, כמו גם את סיפור מציאת ההקלטות והפקת האלבום בידי הלייבל Resonance שעושה בשנים האחרונות עבודה ארכיאולוגית מדהימה, מוצא ומוציא הקלטות נפלאות שאיש לא ידע על קיומן: