Shauli Einav

שאולי עינב הוא סקסופוניסט (טנור / סופרן) ומלחין ישראלי, במקור מכפר אוריה. כבר הרבה זמן שהדיסק שלו, Opus One, מ 2010, יושב אצלי בראש רשימת ההמתנה לפוסט בבלוג, אבל עד עכשיו לא הסתייע... אלא שלפני חודש הוציא שאולי, שבינתיים גם עבר לפריז, אלבום חדש בשם A Truth About Myself  ולשמחתי, בניגוד אלי, הוא לא התרשם מחוסר המעש שלי לגבי הדיסק הקודם שלו ושלח לי עותק מהדיסק החדש.

כעת נקרתה בידי ההזדמנות לכפר על מחדלי ולתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

כמו תמיד – הכי פשוט יהיה אם תשבו ותשמעו את המוסיקה בעצמכם. כל הנסיונות שלי לתאר לכם אותה יהיו בערך כמו להסביר לעיוור מה זה צבע וורוד, אבל בואו ננסה בכל זאת.

Jerusalem Theme הוא הקטע הפותח את Opus One, האלבום השני של שאולי עינב, שהוקלט בשנת 2010 עבור הלייבל הצרפתי Plus Loin Music. מנגנים בו שאולי עינב בסקסופונים, שי מאסטרו בפסנתר, Andy Hunter בטרומבון, Joseph Lepore בבאס ו Johnathan Blake בתופים.

המוסיקה של שאולי עינב מורכבת, מתוחכמת ובהחלט לא מתחנפת. אלו לא קטעי hard bop משנות השישים, ועבור חלקם בהחלט צריך להשקיע האזנות חוזרות כדי לקבל תמורה מלאה (אני יודע כי שמעתי את האלבומים הללו מעל 20 פעמים) אבל איזו תמורה אדירה מקבלים כאן: המוסיקה שכתב עינב כובשת אותך באלגנטיות שלה וסוחפת בגרוב, במקצבים ובשלל צבעים מוסיקליים. ההשקעה בתזמורים ובעיבודים ניכרת כבר מהצליל הראשון ולאורך כל האלבום נותנת תחושה מאד מהודקת ומוקפדת למוסיקה, אבל מבלי לפגום באנרגיה הספונטנית ובאימפורביזציה, וזה לא משהו שבא בקלות. למעשה, יש ניגוד מקסים בין מוקפדות הקטעים הכתובים והחופש המוסיקלי שיש לנגנים בסולואים. הטאצ' הישראלי, אם תהיתם, נוכח במוסיקה של עינב אולם זה אינו המוטיב המרכזי.

יש לשאולי עינב צליל ויכולת טכנית מצויינים על הסקסופון והוא יודע להעמיד את היכולות האלה לשירות המוסיקה שלו ולא להסתתר מאחוריהם. לי הוא מזכיר בהרבה נקודות את Wayne Shorter גם בהלחנה וגם בנגינה, ועוד לא דיברנו על הסופרן שלו: כלי שהוא כל כך בעייתי מבחינת גוון הצליל שלו, מוציא אצל שאולי צליל אקספרסיבי, מתוק וחם, ללא ספק מהמיוחדים ששמעתי (בזה הוא דווקא ממש לא דומה לשורטר....)

בין ההשפעות הבולטות על הנגינה שלו מונה שאולי את "קולטריין, שורטר, מונק, הרבי הנקוק, דון בייאס, פרקר, רולינס. אני מקשיב הרבה לפרוקופייב, אריק סאטי, וכמובן לבני דורי וחבריי מני יורק (רבים מאד)."

את לימודי המוסיקה שלו החל שאולי  בנגינה בכינור. "המעבר מהכינור לסקסופון לא היה מיידי, היו שנתיים בהם ניסיתי גם פסנתר ותופים, בגדול, לא ממש אהבתי את הנוקשות של מתודות הלימוד הקלאסיות, ייתכן ואם היה לי מורה יותר חיובי ופתוח אז עדיין הייתי נגן קלאסי. הסקסופון הוצע לי ממש במקרה במסגרת חוגים בפנימיה בה למדתי מכיתה ז-יב (בויאר, י-ם) והלכתי לחוג ומאד התלהבתי."

הוא למד סקסופון אצל כמה מורים אבל את החשיפה לג'אז ואת ההשפעה הגדולה קיבל מ Arnie Lawrence שהגיע לארץ במטרה לקדם שלום בין יהודים וערבים באמצעות המוסיקה. בהמשך סיים תואר ראשון באקדמיה למוסיקה בירושלים. את התואר השני כבר עשה בחו"ל (Eastman School Of Music) שם למד עם Walt Weiskopf ולאחר מכן השתלב בסצנת הג'אז בניו יורק.

לפני כשנה עבר עם רעייתו לפריז, שם גם הקליט את אלבומו השלישי, שיצא בלייבל Cristal Records ונקרא A Truth About Me. מנגנים בו Andy Hunter בטרומבון, Antonin Tri Hoang בסקסופון אלט ובבאס קלרינט, Paul Lay בפסנתר, Florent Nisse בבאס, Louis Moutin בתופים וכמובן שאולי עינב בסקסופון טנור ובסופרן.

באלבום הזה, שאולי גם לוקח צעד קדימה מהאלבום הקודם מבחינת מורכבות הלחנים והאלתור, הוא מנסה להוציא את האמת המוסיקלית שלו החוצה. אני שמח לספר לכם, שעד כמה שזה נשמע יומרני, הוא עומד יפה במשימה וקשה שלא לאהוב את מה ששומעים. קחו למשל את הקטע Nomads: הלחן עצמו כל כך עדין והאלתור של שאולי מאד קולטרייני, כולו אש ועצמה.

"השימוש בסופרן יחד עם הטרומבון מעניק מצלול מאד יפה, בכלל, למרות שהכתיבה בדיסקים האחרונים היא לחמישיה (וקצת שישייה), כאשר אני כותב אני חושב על כל כלי כנציג מתוך התזמורת, כך שאני כותב באמת לביג בנד ומזקק אותו להרכב קטן"

ובאמת  מי שזימן לי הפתעה מאד נעימה בשני האלבומים הללו הוא הטרומבוניסט Andy Hunter. מזמן לא נהניתי כך מטרומבון, כל כך מיוחד ומוסיקלי.

ממש כשכבר סיימתי לכתוב את הפוסט ראיתי לגמרי במקרה ששאולי הוציא דיסק נוסף ב 2013 בשם Generations בו הוא מנגן עם איתי קריס בחליל, Don Friedman בפסנתר, אור ברקת בבאס ו Elliot Zigmund בתופים. הם מנגנים באלבום הזה בעיקר סטנדרטים וזו הזדמנות לשמוע את שאולי כשהוא מנגן חומר שאינו שלו (רמז: נשמע פצצה). כששאלתי אותו לפשר שיתוף הפעולה הזה סיפר שאולי שההיכרות עם Don Friedman הגיעה לאחר שהלה הופיע בישראל והסתבר שהם גרים בשכנות בניו יורק. הם נפגשו מספר פעמים לנגן בביתו של Friedman והמפגשים הללו הולידו מספר הופעות ולבסוף גם את האלבום Generations בהוצאת Positone.

שאולי יגיע לארץ בדצמבר לארבע הופעות עם יונתן וולצ׳וק, רונן שמואלי, יונתן רוזן ואברי בורוכוב.

ההופעות יתקיימו בתאריכים: 19.12 (בבית שפירא בפ"ת), 21.12 (בבית הכט בחיפה), 24.12 (בצוללת הצהובה בירושלים) וב 28.12 (באוזןבר בת"א).

העמוד של שאולי ב SoundCloud

נדב רמז / אלון נחושתן

מכירים את אלון נחושתן ? אז אולי את נדב רמז ?

אם עניתם לא על שתי השאלות, אל תדאגו. אתם בחברה טובה (וממילא זה עומד להשתנות). עד לפני שבועיים גם אני לא הכרתי מי מהם. שמו של נחושתן עוד צלצל לי מוכר אבל לא ידעתי לומר מניין ואפילו לא ידעתי באיזה כלי הוא מנגן.

כל זה השתנה ממש לאחרונה כשקיבלתי לידי, בהפרש של כמה ימים, את אלבומיהם האחרונים של השניים, והאמת – הופתעתי לחלוטין. כמי שחשב שהוא מכיר את סצינת הג'אז הישראלי קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. איך זה שני מוסיקאים נפלאים שהוציאו אלבומים מעולים ואני מעולם לא שמעתי עליהם.

נתחיל בנדב רמז. גיטריסט. בוגר תלמה ילין, Berklee וה- New England Conservatory. זהו אלבומו הראשון, שיצא בלייבל Brooklyn Jazz Underground והוא נקרא בפשטות "So Far". האלבום הזה הפתיע אותי לגמרי. אני לא משוגע על גיטרה בג'אז ואלבום ראשון של גיטריסט הוא בדרך כלל ערובה למקבץ קטעים טכניים שמשמשים כלי להפגנת יכולת. אבל כאן התמונה היתה שונה לגמרי.

האלבום מנוגן בשישייה עם James Wylie בסקסופון אלט ובקלרינט, Steve Brickman המדהים בסקסופון טנור, שי מאסטרו בפסנתר, אברי בורכוב בבאס וזיו רביץ בתופים. בנוסף מתארח גם איתמר בורכוב בחצוצרה בשני קטעים. המוסיקה מגוונת, יפה ומושכת את הלב, מזכירה לי קצת את המוסיקה של עומר אביטל. הרשים אותי לא פחות חוסר האגו שהפגין רמז ונראה שהרבה יותר חשוב היה לו להוציא את המוסיקה בצורה הטובה ביותר שאפשר, מאשר להפגין את יכולותיו הטכניות כגיטריסט, ואלו בפירוש אינן מבוטלות. הצליל המקסים שהוא מפיק מן הגיטרה, התזמורים המושלמים והנגינה הקולחת של נדב ושל שאר חברי ההרכב שלו הניבו אלבום מגובש, ברמה גבוהה מאד שתענוג להאזין לו עוד ועוד. באלבומים אחרים הייתי נוטה להתייחס לנגינה של כל אחד מחברי ההרכב, אבל כאן זה יהיה פשוט לא נכון לעשות כן, משום שיותר משיש כאן אוסף של נגנים שחברו יחד לעשות אלבום, יש כאן נגינה של הרכב שהוא בעצם יחידה אחת, שלם הגדול מסכום חלקיו. וזה, בעיני ההישג הגדול ביותר של האלבום הזה.

האתר של נדב רמז

ומכאן נעבור לאלון נחושתן. פסנתרן ומלחין. בשיחה עמו הוא מתגלה לי כאינטלקטואל אמיתי, בעל ספקטרום מוסיקלי רחב ביותר שמיטיב לדבר על מוסיקה לא פחות משהוא מיטיב לעשותה.

נחושתן, בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים המשיך אף הוא את לימודי ב New England Cpnservatory והוא שוהה בניו-יורק משנת 2003. הוא הקליט לא מעט ומופיע די הרבה, בין היתר עם החצוצרן Frank London (שיהיה בספטמבר בירושלים ויופיע עם מארש שונדורמה במסגרת פסטיבל "צדיקים בירושלים"), עם William Parker, עם Roy Campbell, Mark Dresser, Daniel Carter, Chris Cheek ורבים אחרים.

בשנת 2002 הקים את ההרכב TalaT ובשנת 2006 הם הקליטו אלבום ללייבל "צדיק" שנקרא The Growl. חברי ההרכב, מלבד אלון נחושתן שמנגן פסנתר וקלידים, הם Marc Mommaas בסקסופונים, Matt Shulman בחצוצרה, Matt Pavolka בבאס ו Jordan Perlson בתופים.

חברים, שמעתי הרבה אלבומי כליזמר-ג'אז ב"צדיק" וזה בעיני אחד הטובים שבהם. קולח, אינטליגנטי, רב שכבתי, מתכתב היטב הן עם מסורת הג'אז והן עם המסורת היהודית ולא פחות חשוב - מלא הומור.

תשמעו איזה יופי הוא מוציא משיווי משקל את "אדון עולם" (LOA’MADON) או תשמעו את Hassidic Monk שמתחיל עם "אבינו מלכנו" וגולש בטבעיות גאונית ל Well, You Needn’t ול Misterioso. ממש מפתיע אותי בכל פעם מחדש שמוסיקאים שלא גדלו על "מוסיקה יהודית" מצליחים להתחבר לסגנון הזה ולהפיח בו חיים.

לאתר המושקע של TalaT

נחושתן נמצא בימים אלה בארץ וב 23 באוגוסט הוא עורך מופע השקה לאלבומו החדש: Beyond Words. האלבום הוקלט לפני כשנה וחצי אך יצא רק לאחרונה בלייבל buckyball records, ובאופן מפתיע (ובעצם, ממש לא מפתיע כשמכירים קצת את הוורסטיליות של נחושתן) הוא שונה לגמרי מהחומר של TalaT. זהו אלבום טריו פסנתר עם Francois Moutin בבאס ו Dan Weiss בתופים. להבדיל מאשר ב The Growl כאן הנגינה של אלון במרכז ואיזו עבודה נפלאה הוא עושה על הפסנתר כשהוא לוקח את המאזין למסע מופלא שאינו מפסיק להפתיע. הנגינה שלו בוטחת, רגע אחד הוא לגמרי "בפנים" ובמשנהו, ממש כמו עליסה בארץ הפלאות, אתה מוצא את עצמך לגמרי "בחוץ". ושוב נחושתן מצליח לקיים סינרגיה מופלאה בין מסורתי למקורי. בין הבטוח להרפתקני. הוא מאלתר מקורי ומלא השראה שמצליח לגרום לך לא לאבד קשב אפילו לרגע, כי מי יודע מה תפספס. הנגנים שאיתו עושים עבודה מופלאה, Moutin ו Weiss (גם עליהם לא שמעתי עד כה כמובן) מתגלים כצוות מוכשר ביותר וביחד עם אלון הם מייצרים גרוב סוחף שמסוגל בשנייה להישבר לרסיסים קטנים של מקצבים שבורים. Moutin מקבל לא מעט זמן סולו ולמרבה השמחה הוא יודע לנצלו היטב.

Weiss, Nechushtan, Moutin

בהופעה בארץ, שתיערך בתיאטרון הסימטה ביפו, ב 23.8.2011 ילוו אותו דניאל ספיר בבאס ושחר חזיזה בתופים. אליהם יצטרף גם אלון פרבר בסקסופון. אני בהחלט מתכוון להיות שם.

לאתר של אלון