Miles Davis and Sonny Rollins

לאחרונה אני שומע המון Rollins. אני מתמקד בעיקר ב Rollins הצעיר מכיוון שהתקופה שלו שהכי מדברת אלי היא הדברים שעשה בשנות ה 50-60. הדברים המאוחרים שלו כבר פחות לטעמי, במיוחד הסאונד שלו משנות השבעים ואילך שממש לא עושה לי את זה.

אחרי הפוסט שהעליתי על ההקלטות של Miles Davis עם Sonny Stitt, הבנתי שהגיע הזמן להעלות פוסט שיאיר עוד תקופה מעניינת בקריירה של Miles, תקופה שכמעט ולא מדברים עליה, ואני מתכוון לתקופה שלו עם Sonny Rollins.

בסוף שנות ה- 40 היו Charlie Parker, Dizzy Gillespie, John Lewis, Bud Powell, Thelonious Monk, J.J. Johnson וחבריהם בשיאה של מהפיכת ה BeBop. כל מוזיקאי הג'אז הצעירים ניסו לחקות אותם, לנגן כמוהם ולהיות חלק מהמהפכה שהסעירה את עולם הג'אז. Miles Davis כבר עשה את זה והופיע עם כל הגדולים, כולל עם Parker. למרות שהנגינה והגישה שלו היו שונות מאד מאלו של Dizzy.

Rollins הצעיר היה בן כ-15 בלבד כש Lowel Lewis, שהיה חצוצרן וחלק מחבורת Sugar Hill בהארלם שעמה הסתובב Rollins, סיפר לו על Miles לאחר ששמע אותו באלבום עם Parker ומאד אהב אותו.

כשנתיים לאחר מכן (בסביבות שנת 1947-8) בזמן שהטריו של Rollins חימם הרכב של כמה מהשמות הגדולים בג'אז, כולל Miles Davis, מיילס שמע אותו לראשונה והציע לו להצטרף להרכב שלו. במהלך השנים Rollins ו Miles נעשו חברים טובים, ביקרו זה בביתו של זה וחלקו טעם מוזיקלי משותף.

כידוע, אין תיעוד רב של שיתוף הפעולה בין Miles ו Rollins, אבל בואו נתמקד במה שיש.

אגב, אני מתייחס לסשנים ולא לאלבומים, מכיוון שבאותה תקופה היה שכיח שאלבום יורכב מכמה סשנים שונים, חלקם מתקופות שונות ועם נגנים שונים, כך שהחלוקה לאלבומים היתה, פעמים רבות, מלאכותית.

התיעוד הראשון שיש לנו הוא מה 17 בינואר 1951.

Miles ניגן שלושה (!!) סשנים באולפני Apex בניו יורק באותו יום. אחד מהם היה עם Parker באלט, Walter Bishop Jr. בפסנתר, Teddy Kotick בבאס ו Max Roach בתופים (יצא ב 1958, ביחד עם עוד סשן באלבום שנקרא , (Swedish Schnapps והשניים הנוספים בהשתתפות Sonny Rollins:

סשן אחד בהנהגתו של Miles בשישייה עם Bennie Green בטרומבון, Rollins בטנור, John Lewis בפסנתר, Percy Heath בבס ו Roy Haynes בתופים. (יצא כחלק מהאלבום Miles Davis and Horns, אחד האלבומים עם העטיפות הכי מדליקות, שצייר Don Martin מי שהיה אח"כ אחד הקריקטוריסטים המרכזיים והיצירתיים של המגזין המופרע MAD).

והסשן השלישי באותו יום מפתיע במיוחד. מדובר בקטע אחד בלבד, בן שתיים וחצי דקות שמהווה את הקלטת הבכורה של Rollins כמוביל הרכב, ו Miles Davis מנגן בו... פסנתר ?! יחד עם Percy Heath בבס ו Roy Haynes בתופים.

הקטע הזה שולב באלבום שנקרא Sonny Rollins With The Modern Jazz Quartet, Art Blakey and Kenny Drew (אמרתי לכם שהחלוקה לאלבומים היא די שרירותית)

התיעוד הבא מגיע בדיוק חודש לאחר מכן, מהופעה חיה במועדון ה Birdland. למעשה יש לנו כאן שתי הופעות: האחת מה 17 בפברואר 1951, והשניה מה 2 ביוני 1951. בשתיהן Miles מנגן עם J.J. Johnson בטרומבון, Rollins בטנור, Kenny Drew בפסנתר, Tommy Potter  בבס ו Art Blakey בתופים. ההופעות שודרו ברדיו, ומשם גם ההקלטה, שיצאה מאוחר יותר (ב 2004) בדיסק בלייבל Blue Note תחת השם Miles Davis Birdland 1951. הדיסק כולל גם סשן שלישי מספטמבר 1951, בהרכב אחר לגמרי ובלי Rollins.

התיעוד הבא הוקלט ב 5 באוקטובר 1951 ויצא בלייבל Prestige תחת השם DIG וגם הוא מכיל הפתעה מעניינת – ההקלטה הראשונה של Jackie McLean (גם הוא היה מחבורת ה Sugar Hill של Rollins בהארלם) וככל הידוע לי גם היחידה של McLean עם Rollins.

מנגנים כאן, חוץ מ Miles, Rollins ו McLean גם Walter Bishop Jr. בפסנתר, Tommy Potter  בבס ו Art Blakey.

התיעוד הבא, והוא גם האהוב עלי ביותר, נערך ב 30 בינואר 1953 ויצא באלבום Collectors’ Items (ארבעת הקטעים הראשונים). מלבד Miles ו Rollins מנגנים כאן Walter Bishop Jr. בפסנתר, Percy Heath בבס, Philly Joe Jones בתופים וטנוריסט מפתיע בשם Charlie Chan, שהוא בעצם שם כיסוי ל Charlie Parker. כן, כן. מה ששמעתם. Bird מנגן כאן ועוד בטנור. באותה תקופה הוא היה תחת חוזה בלייבל אחר ולכן האפשרות היחידה שלו להשתתף בהקלטות מחוץ לאותו לייבל היתה תחת שם בדוי ובכלי אחר כדי שלא יהיה חשוף לתביעה.

באותה תקופה Bird הפסיק עם ההרואין (Miles ו Rollins עדיין היו חזק בעניין), לאחר שהחצוצרן שלו, Red Rodney, נשלח למאסר ממושך בכלא פדרלי. את מקומו של הסם תפס האלכוהול ובזמן ההקלטות של האלבום עם מיילס, תוך שהוא מתרגל לנגן על הטנור, הוא הוריד בערך חמישית בקבוק ג'ין (או רבע בקבוק וודקה – הדעות חלוקות) ובקושי שרד את ההקלטות לפני שנרדם.

אבל חוץ מהרכילות המעניינת הזו, אני מאד אוהב את האלבום הזה ככל הנראה מכיוון שהוא היה האלבום הראשון שהיה לי של Miles ב Prestige וכאן שמעתי לראשונה את Rollins והתאהבתי בנגינה שלו, בצליל שלו ובשטף הרעיונות שלו. וגם בגלל חלקו השני (הקלטות עם Rollins מ 1956, מיד נגיע לדבר עליהן). אפשר בהחלט לשים לב ש Miles מתחיל כאן כבר להשתנות וזונח את הסגנון המאד ביבופי שאפיין אותו בשנים שלפני כן. הטענה הרווחת היא ש Miles מנגן כאן פחות טוב מאשר בדרך כלל בעקבות ריב עם Parker שבשכרותו התייחס ל Miles לא יפה, אבל אני חושב ש Miles פשוט התחיל לחפש את הדבר הבא, ולטעמי הוא נשמע נהדר. בהקלטות מ 1956 שמהוות את חלקו השני של האלבום כבר ניתן לשמוע את Miles החדש.

שנה וחצי לאחר מכן, ב 29 ביוני 1954, שוב נפגשו Davis ו  Rollins באולפן. הפעם עם Horace Silver בפסנתר, Percy Heath בבס ו Kenny Clarke בתופים. המפגש הזה יצא באלבום נפלא Miles Davis With Sonny Rollins ואחר כך יצא שוב כחלק מאלבום שנקרא Bags' Groove. האלבום Bags' Groove מאחד שני סשנים שהוקלטו ב 1954. הקטע Bags' Groove נקרא על שמו של Milt Jackson – הוויבראפוניסט – שכינויו היה Bags, בשל השקיות שתחת עיניו). אבל Rollins לא משתתף בסשן הזה, אלא רק בארבעת (חמשת, אם כוללים את האלטרנייט) הקטעים האחרים.

שלושה מהם הם לחנים מקוריים של Rollins (Airegin, Doxy ו Oleo) וסטנדרט אחד – But Not For Me.

בקטע Oleo מיילס עושה שימוש ב Harmon Mute (למיטב ידיעתי זו ההקלטה הראשונה שלו עם העמעם הזה) שיהפוך בהמשך לאחד מהמאפיינים הכי מזוהים בנגינה שלו.

המפגש המוקלט הבא של Miles ו Sonny Rollins היה כמעט שנתיים מאוחר יותר, ב 15 במרץ 1956, והוא יצא כחלק מהאלבום Collectors’ Items שכבר דיברנו עליו. ההרכב שונה לחלוטין מההרכב שמנגן בסשן מ 1953, ומונה את Tommy Flanagan בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Art Taylor בתופים.

כאן Miles כבר בתקופה אחרת לגמרי. למעשה באותה תקופה כבר היתה לו את החמישייה עם Coltrane, Red Gerland, Paul Chambers ו Philly Joe Jones  (זו החמישייה שלימים זכתה לכינוי The First Great Quintet) והסגנון שלו כבר היה ממש מינימליסטי, קריר ורחוק מאד מהאופן שבו ניגן רק חמש שנים קודם לכן.

כאן מסתיימים המפגשים, שתועדו ויצאו באלבומים, בין Miles Davis ו Sonny Rollins, וחבל כי גם Miles וגם Sonny מראים לאורך כל הדרך התפתחות מוזיקלית ואחד הדברים המעניינים ביותר בעיני זה לשמוע את הדרך שעושה האמן.

אבל בסוף אפריל 1957, במהלך שהות של כמה שבועות במועדון Café Bohemia בניו יורק, Miles פירק את ההרכב ופיטר את Coltrane ואת Philly Joe Jones לאחר שלא יכל יותר לסבול את התנהגותם והעובדה שהיו כל הזמן תחת השפעת חומרים שונים.

Miles הרים טלפון ל Rollins וביקש שיבוא לנגן איתו בהופעות שכבר נסגרו. Rollins נענה לקריאה ובא להחליף את Coltrane. את Philly Joe Jones החליף Art Taylor ולשמחתנו שלוש הופעות כאלו אף שודרו בשידור חי ברדיו. אז הנה שלושת ההופעות, משלושה שבועות רצופים: 13, 20 ו 27 ביולי 1957:

והפתעה אחרונה לפני שנסיים, הנה שני ראיונות בהם Rollins מספר בקולו על ההיכרות שלו עם Miles.

The Triumph Of Charlie Parker

סרטו התיעודי של Gary Giddins על Charlie Parker. מרתק.

Charlie Parker - Then and Now

בעקבות מותו של Oscar Peterson ערכתי בשבוע האחרון מעין אזכרה מוסיקלית לזכרו והשמעתי בעיקר הקלטות שלו, הן כ Leader והן כ Sideman.

אחד האלבומים שמצאתי את עצמי מנגן שוב ושוב היה ה- Charlie Parker Jam Session. מדובר באלבום נפלא משנת 1952 ומלבד Oscar Peterson שהיה הסיבה המקורית לירידתו של האלבום מהמדף, מנגנים בו גם Charlie Parker, Benny Carter ו Johnny Hodges באלט, Ben Webster ו Flip Phillips בטנור, Charlie Shavers בחצוצרה, Berney Kessel בגיטרה, Ray Brown בבאס ו J.C. Heard בתופים.

Charlie Parker אינו זוכה כאן ליחס מועדף מבחינת משך הסולואים שהוא מקבל, ויתכן בהחלט כי ההחלטה לקרוא לאלבום על שמו נבעה משיקולים מסחריים גרידא. אבל על דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת – האיש מנגן מדהים. אבל הוא לא היחיד. האלבום מנציח כמה מענקי הדור הקודם ונותן תצוגת תכלית מרשימה ומענגת ליכולותיהם של הענקים הללו, ביחד ולחוד, מי ב swing ומי ב bebop. למרות ריבוי המשתתפים לא מדובר ב big band אלא כפי שמצויין בכותרת האלבום – ב Jam Session, קרי מפגש מוסיקאים המנגנים ומאלתרים ביחד. וכאמור – גם Oscar Peterson מנגן שם.

ואם אנחנו כבר בענייני Parker, ישנם שני אלבומים מאד מיוחדים ומעניינים שמוקדשים למוסיקה שלו, ומציגים זוית אחרת, חדשנית ומעודכנת למורשת ה bebop שייסד.

הראשון, הוא אלבום משנת 1992 שנקרא Paul Motian and the Electric Bebop Band (או בקיצור: EBBB) בהנהגת המתופף Paul Motian, בהוצאת Winter & Winter ומנגנים בו Joshua Redman הנהדר בטנור,Kurt Rosenwinkel ו Brad Schoeppach בגיטרות, Stomu Takeishi בבאס ו Paul Motian בתופים. באלבום הזה מצליח Motian לקחת לחני bebop מפורסמים ומוכרים, ולתת להם לבוש מודרני וחדיש, מאד גרובי ואפילו "רוקי". התוצאה היא אלבום יפהפה, מפתיע ושונה. הסאונד פשוט מושלם, והאלבום נגיש מאד (לדעתי, בוודאי יותר נגיש לקהל דהיום ממה שהיה ה bebop בשעתו).

האלבום השני, השונה לחלוטין מקודמיו, הוא אלבום כפול הנקרא Anthony Braxton's Charlie Parker Project שיצא בהוצאת HatHut בשנת 2004, הדיסק הראשון הוקלט בהופעה חיה בציריך בשנת 1993, ואילו הדיסק השני הוקלט, למחרתו, באולפן.

למי שלא מכיר את Anthony Braxton, אספר שמדובר במוסיקאי ובמלחין אוונטגארדי ייחודי ובלתי מתפשר שיוצר מוסיקה מאד מורכבת ויוצאת דופן, שאינה מסווגת כג'אז בהכרח. התוצרת המוסיקלית של Braxton, היא עצומה ואינה פשוטה להאזנה ובוודאי שאינה מיועדת למי שעושה את צעדיו הראשונים בג'אז, אבל למי שרעב למשהו אחר ומוכן להסתכן, להתמיד, להשקיע ולהתמסר למוסיקה של Braxton – מצפה גמול אדיר ומהנה (אם כי אשתי ודאי תחלוק עלי לגבי מרכיב ההנאה). באופן אישי זהו אחד האלבומים הבודדים של Braxton שאני מתחבר אליהם (לפחות בשלב זה...)

באלבום מנגנים Anthony Braxton בסופרן, אלט ובאס קלרינט, Ari Brown בטנור ובסופרן, Paul Smoker בחצוצרה ובפלוגלהורן, Misha Mengelberg בפסנתר, Joe Fonda בבאס, והמתופפים Han Bennink (בדיסק הראשון) ו Pheeroan AkLaff (בדיסק השני).

כל הקטעים מקורם ברפרטואר של Charlie Parker, אבל כמה רחוק, וכמה מורכב, לקחו אותם החבר'ה של Braxton. נדמה לי ש Charlie Parker היה שמח לראות שהמוסיקה שלו עדיין יכולה לשאת על גבה מסר חדשני ולהיות פורצת דרך ושנויה במחלוקת גם למעלה מ- 60 שנה אחרי שנכתבה.

Charlie Parker / Jam Session (1952)
Charlie Parker, Benny Carter, Johnny Hodges, Ben Webster, Flip Phillips, Charlie Shavers, Berney Kessel, Oscar Peterson, Ray Brown, J.C. Handy.
(Verve, 1952)

Paul Motian and the Electric Bebop Band with Joshua Redman
Joshua Redman, Kurt Rosenwinkel, Brad Schoeppach, Stomu Tekeishi, Paul Motian.
(Winter & Winter, 1992)

Anthony Braxton's Charlie Parker Project
Antony Braxton, Ari Brown, Paul Smoker, Misha Mengelberg, Joe Fonda, Han Bennink, Pheeroan AkLaff.
(HatHut, 1993)