Lee Morgan - The Sidewinder

 

לפני כמה שנים לא הייתי מעלה בדעתי לכתוב פוסט על האלבום הזה מתוך ההנחה שאין מי שמתעניין בג'אז שלא מכיר אותו, או לפחות את קטע הנושא שלו – The Sidewinder. אבל הנחת המוצא שלי, מסתבר, כבר לא רלוונטית. אז הנה ההזדמנות לכתוב על האלבום הנפלא הזה.

בשנת 1963 היה Lee Morgan כבר בשלב הקאמבק בקריירה הקצרה שלו. הוא פרץ באמצע שנות החמישים כשהיה רק בן 18 והיה חבר בביג בנד של  Dizzy Gillespie. משם נסללה דרכו להקליט כתריסר אלבומים בהובלתו בלייבל Blue Note (ועוד כמה אלבומים בלייבלים אחרים) ולהשתתף כסיידמן בעוד אלבומים רבים אחרים (אחד מהם – Blue Train, האלבום היחיד של John Coltrane כלידר בלייבל Blue Note). במקביל היה חבר ב Jazz Messengers של Art Blakey משנת 1958, והיה גם זה שהביא את Wayne Shorter להרכב. Lee Morgan היה שגריר מובהק של סגנון ה Hard Bop, גם בנגינה שלו וגם בהלחנה ובכלל בגישה שלו למוזיקה, אבל בשנת 1961 הוא נאלץ לעזוב את ניו יורק ואת ה Messengers  וחזר לפילדלפיה לטפל בעצמו ובבעיית ההרואין שפיתח בינתיים.

כשחזר הוא היה צריך לכבוש בחזרה את מקומו בסצינת הג'אז שהשתנתה בינתיים. את מקומו ב Messengers כבר תפס חצוצרן מבטיח צעיר בשם Freddie Hubbard ואת הסגנון שהיה כל כך מזוהה עמו כבר שמעו פחות. אבל לי מורגן היה חדור מוטיבציה וכשרון והוא שכנע את החברים ב Blue Note לתת לו זמן אולפן. זמן האולפן שניתן לו ב 21.12.1963 הניב את האלבום The Sidewinder.

לצדו של Morgan מנגן Joe Henderson בטנור (זו היתה הפעם הראשונה שהם ניגנו ביחד. כמה שנים לאחר מכן Henderson ניגן באלבום נוסף של Morgan בשם The Rumproller ו  Lee Morgan ניגן כסיידמן ב Mode For Joe של Joe Henderson).

את הרית'ם סקשן איישו Barry Harris, Bob Cranshaw בבס ו Billy Higgins בתופים.

Morgan ו Henderson בהקלטת The Rumproller בשנת 1965

הם כמעט סיימו להקליט את האלבום אבל היו צריכים עוד קטע אחד, ואז לי מורגן יצא לשירותים. כשחזר, אחרי לא מעט זמן, הוא חזר עם The Sidewinder: קטע פאנקי, מאד קליט ורקיד בסגנון שונה משאר הקטעים באלבום, אבל דווקא זה מה שהזניק את מכירות האלבום לשמיים והוא היה לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בג'אז לאחר שהקטע The Sidewinder הגיע, באופן חריג מאד לקטע ג'אז, למקומות הגבוהים במצעדי הפזמונים הכלליים באותה תקופה.

אולי במקום שאני אספר לכם מה שקראתי על איך הוקלט האלבום, למה שלא תקשיבו לסיפורים מפיו של Bob Cranshaw שבאמת היה שם:

לו היה מדובר בהצלחה מסחרית בלבד לא הייתי שולח אתכם להאזין לאלבום המצויין הזה, שהוא מעולה בעייני גם בלי קשר לקטע הנושא שלו. כששומעים את הנגינה של Morgan באלבום אי אפשר לחשוד ולו לרגע שהוא היה בהפסקה ארוכה. בסך הכל חמישה קטעים בלבד (כולם פרי עטו של Lee Morgan) והשילוב בין Morgan ל Henderson עובד מעולה גם מבחינת הסאונד וגם מבחינת האנרגיה. שונה מאד מהשילוב Morgan/Shorter ויפה לא פחות. ותוסיפו לזה את Barry Harris שלשמוע אותו זו תמיד חוויה מתגמלת, במיוחד כשהוא מחוץ לאיזור הנוחות שלו 😊. ההקלטה הזו היא גם שיתוף הפעולה הראשון בין Morgan ו Billy Higgins, שהמשיך אחר כך בעוד אלבומים רבים.

האלבום הזה מיצב את Lee Morgan בחזרה במקום הראוי לו, בלב העשייה של לייבל הבית שלו Blue Note עם עוד עשרות הקלטות הן כלידר והן כסיידמן  והוא אפילו חזר לנגן עם ה Messengers לתקופה מסויימת.

בקיצור – הקשיבו נא לאלבום כולו ולא תצטערו.

אה, ואם אנחנו כבר מדברים על Lee Morgan תוודאו שסימנתם וי ברשימת הסרטים שאתה צריכים לראות על הסרט הדוקומנטרי שמספר את סיפור חייו המרתק והעצוב של גאון החצוצרה מפילדלפיה. הסרט נקרא I called him Morgan והוא זמין בנטפליקס.

-------

אם בא לכם, כתבתי ממש מזמן על ההקלטות המופלאות של Lee Morgan בין השנים 1956-1958. מוזמנים להציץ:

https://www.thesideman.co.il/2007/09/lee-morgan-1956-1958.html

https://www.thesideman.co.il/2007/09/lee-morgan-1956-1958-part-2.html

A Disc Per Week #4

לא עבר זמן רב מאז התחלתי בפרויקט A Disc Per Week וכבר צברתי פיגור בדיווח השבועי. האמת שזה היה צפוי ולמרות שמאד לא הייתי רוצה בכך – אין לי ספק שעוד יהיו שבועות שלא אספיק בהם להגיע לכתיבה. אז במקום לבזבז זמן מיותר על התנצלויות והבטחות לעתיד בואו ניגש ישר לעניין.

הדיסק שלא מפסיק להתנגן אצלי בשבוע האחרון (ואף יותר) הוא הקלטה בהופעה חיה של הרכב "כוכבים" שבנה לעצמו הפסנתרן Chick Corea. ההקלטה נערכה בפסטיבל הג'אז ב Montreux שבשוויץ בשנת 1981 ומנגנים בה, לצדו של Chick Corea גם Joe Henderson בטנור, Gary Peacock בבאס ו Roy Haynes בתופים. שנות השמונים לא היו שנים טובות במיוחד להיות בהן מוסיקאי ג'אז. Chick Corea ששרד את שנות השבעים בזכות המעבר ל Fusion חיפש לחזור לשורשים והחליט להקים הרכב ולהסתובב איתו בעולם כמה חודשים. הם הופיעו די הרבה אבל מיעטו להקליט. ההקלטה שנקראת בפשטות "Live in Montreux" היא למעשה התיעוד היחיד של ההרכב הזה. ואיזה תיעוד.

האלבום הזה כל כך טוב שאי אפשר להסתפק בשמיעה אחת ולעבוד למשהו אחר. כשאני שולף אותו מהספריה הוא נשאר שבוע-שבועיים בחוץ ואני שומע כמעט רק אותו בלופ. Chick Corea מוכיח כאן (למי שעוד זקוק להוכחה) כי הוא פסנתרן ענק ומתחת לכל הגימיקים הוא עדיין מוסיקאי מהשורה הראשונה שיודע ללוות כמו שרק הוא יודע והסולואים שלו, מעבר להיותם מושלמים טכנית, מיוחדים, יחודיים ומופלאים. וכאילו לא די בכך, הוא גם הלחין יותר ממחצית מהקטעים באלבום הזה: Hairy Canary שפותח את ההופעה, Folk Song שמקבל ביצוע פנטסטי של Henderson, ואחריו Psalm, quintet #2 ו Slippery When Wet, כמעט כולם (למעט Psalm) הוקלטו מוקדם יותר באותה שנה ברביעייה עם Michael Brecker, Eddie Gomez ו Steve Gadd ויצאו באלבום Three Quartets.

Joe Henderson הוא אחד הסקסופוניסטים האהובים עלי ומסתבר שגם על Chick Corea שמאד נהנה לנגן איתו. הוא משדרג כל הרכב שהוא מנגן איתו וכאן הוא פשוט מושך את Corea ואת כל ההרכב לנגינת פוסט בופ גועש.

גם חטיבת הקצב מוכיחה את עצמה כבחירה נבונה של Corea. מצד אחד Peacock הפנטסטי, מאופק ומדוייק כמו מטרונום ומצד שני Roy Haynes (שתמונתו מתנוססת על העטיפה הפנימית כשלגופו "גופיית ריסוקים") מתופף מדהים (מספיק להקשיב ל Drum Interlude ולפתיחה של Slippery When Wet כדי להבין כמה המתופף הזה הוא מוסיקאי שאינו נופל מאף מוסיקאי שמנגן כלי מלודי או הרמוני) שבשנת 1981 עוד היה בשיא כוחו ותורם כאן מנות נדיבות של גרוב בתיפוף משובח.

לצד הקטעים של Corea מנגנת הרביעייה גם את Up, Up and… הנהדר של Gary Peacock, את Trinkle, Trinkle של Monk ואת So In Love של Cole Porter.

ההקלטה הזו היא באופן מובהק בעלת גוון חופשי יותר מרוב ההקלטות של Corea ולדעתי יש לזקוף זאת לזכות Henderson ו Haynes שפשוט מצליחים לקחת את Corea לכיוונים אחרים מאלו שהוא לוקח בדרך כלל. אלבום תענוג.

Joe Henderson - Live 1977

אתמול סגרתי את הלילה עם ההופעה המצויינת הזו של Joe Henderson משנת 1977 (ככל הנראה), וחשבתי לעצמי שגם לכם מגיע.

לצדו של Henderson מנגנים Steve Erquiaga בגיטרה, Ratzo Harris בבאס ו Mike Hyman בתופים.

שבת שלום :)

* לא לשכוח להפסיק את הנגן משמאל למעלה שמנגן את הפלייליסט הרגיל של הבלוג.

An Interview with Joe Henderson

ראיון נדיר למדי עם Joe Henderson שנערך בשנת 1997 לרגל צאת האלבום Porgy and Bess.

Joe Henderson מרכיב את הרכב החלומות שלו: Miles ו Kenny Dorham בחצוצרות, Parker ו Lester Young בסקסופונים, J.J. Johnson בטרומבון, Bud Powell בפסנתר ו Wes Montgomery בגיטרה, ובסוף פנינה מוסיקלית - Henderson מנגן דואט עם John Scofield בגיטרה אקוסטית.

Joe Henderson with Wynton Kelly Trio

מה קורה כשרית'ם סקשן מהסרטים נפגש עם אחד הסקסופוניסטים הכי טובים שיש ? הרבה פעמים, הקלטות מרובות "כוכבים", כאלה שבהן המפיק חיבר רית'ם סקשן מצויין (כזה שעובד כל יום עם נשפן אחר) עם "לידר" כלשהו שהגיע זמנו להוציא תקליט, מניבות אלבומים משעממים וחסרי עניין.

אבל זה בהחלט לא המצב עם האלבומים Four ו Straight, No Chaser שהקליטו Joe Henderson יחד עם רית'ם סקשן החלומות: Wynton Kelly בפסנתר, Paul Chambers בבאס ו Jimmy Cobb בתופים, שיצאו בלייבל Verve. מדובר בשני אלבומים, אשר למרות הדפסתם כשני אלבומים נפרדים, מתעדים הופעה אחת, שנערכה בבולטימור ב 21.4.1968 בפני כ- 400 איש.

Kelly, Chambers ו Cobb עבדו ביחד תקופה ארוכה וזכו ללוות אומנים רבים, אבל ללא ספק הם זכורים בעיקר בזכות היותם הרית'ם סקשן של חמישיית Miles Davis משנת 1959 ועד 1963.

הרביעייה נשמעת מגובשת לחלוטין, ולמרות שניתן לשמוע ש Joe Henderson בהחלט נוטה לכיוון יותר "חופשי" ומודרני ממלוויו הרי שזה, לטעמי, חלק מהיופי של ההקלטות האלה. בואו לא נשכח שלחבר'ה האלה יש נסיון לא מבוטל בנגינה עם סולנים חופשיים יותר ומודרניים יותר...

הליווי ש Henderson מקבל כאן הוא חלומו של כל נשפן. Kelly, אחד הסיידמנים המבוקשים ביותר להקלטות בג'אז, מדגים בקלות על מה כל המהומה, והשילוב שלו עם Chambers ו Cobb בהחלט מוציא מכולם את המיטב.

הרפרטואר כאן הוא בעיקר סטנדרטים ולא חומר מקורי של Henderson, מן הסתם בגלל שמדובר בהרכב חד פעמי שגובש לצורך ההופעה בלבד, מה שמאפשר הזדמנות די נדירה (לפחות יחסית לאותה תקופה) לשמוע את Henderson מנגן סטנדרטים ונותן להם את המגע והטעם הייחודי שלו. ואצל Henderson שום דבר לא נשמע שגרתי.

והכיף הגדול לא נגמר בסולו של Henderson, כי מייד אחריו Wynton Kelly מתחיל "לערבב" את הפסנתר ומוציא תחת ידיו סולו גרובי, אלגנטי וסוחף כמו שרק הוא יודע לתת.

יש לי חבר, סקסופוניסט, שאמר לי שאת כל מה שהוא יודע על Autumn Leaves הוא יודע מההקלטה הזו. ותאמינו לי, זה הרבה מאד.

במשך תקופה ארוכה לא ניתן היה להשיג את האלבומים האלו, אולם לאחרונה הודפסו שניהם ויצאו על ידי הלייבל הספרדי LoneHill Jazz תחת השם: Wynton Kelly Trio With Joe Henderson Complete Recordings (ובתוספת של שני קטעים נוספים, ללא Joe Henderson, משנת 1961).

Joe Henderson With Wynton Kelly Trio
Live in Baltimore 21.4.1968
Issued by Verve as: Four, Straight, No Chaser.
Issued by LoneHill Jazz as: Wynton Kelly with Joe Henderson – Complete Recordings
Joe Henderson, Wynton Kelly, Paul Chambers, Jimmy Cobb