דפים

יום שלישי, 16 ביוני 2020

השנה המטורפת של John Jenkins

שנת 1957 היתה "ה"שנה של 
John Jenkins. במשך אותה שנה השתתף Jenkins בהקלטות של עשרה אלבומים, מהם שניים כמנהיג הרכב, שניים כמנהיג משותף (עם Donald Byrd ועם Jackie McLean) ועוד ששה אלבומים כסיידמן. אבל זה לא הכל. Jenkins גם תרם לסשנים שהשתתף בהם לא פחות מ 14 קטעים בסך הכל. וכך במשך שמונה חודשים בשנת 1957 הוא הקליט עם כל השמות החמים והנכונים בסצינת הג'אז ואז, בשיא העשייה, הוא הפסיק לנגן ונעלם מהזירה.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. John Jenkins התחיל את לימודי המוזיקה שלו בתיכון על קלרינט, אך לא חלפה יותר מחצי שנה לפני שהוא עבר לנגן בסקסופון אלט. בגיל 18 הוא התחיל לנגן במועדונים באיזור שיקאגו והיה משתתף קבוע בג'ם סשנים שארגן Joe Segal (הבעלים של מועדון ה Jazz Showcase בשיקאגו) באוניברסיטת רוזוולט. מבחינה סגנונית הוא הושפע מאד מבירד אבל בדומה ל Jackie McLean היה לו טוויסט משלו. הוא ניגן עם Art Farmer ועם Charles Mingus (אין לצערי תיעוד מוקלט) ואז בשנת 1957 הוא נכנס פעם ראשונה לאולפן.

למען שלמות הדיוק ההיסטורי (ולהצדקת חפירת העומק שעשיתי) ההקלטה הראשונה של Jenkins לא התרחשה באולפן. מדובר בדואט עם  Herman “Sonny” Blount שלימים נודע בשם Sun Ra שהוקלט על אורגן בכנסייה או בתיאטרון כלשהו ב 11 בנובמבר 1950. John Jenkins היה אז בן 19 בלבד וזו ההקלטה המוקדמת ביותר שלו שהצלחתי למצוא.


בהקלטה הבאה ניתן לשמוע את Jenkins מנגן בלוז בחזרה שנערכה ב 17 במרץ 1951 בביתו של Sun Ra (אז עדיין Sonny Blount) עם Wilbur Ware בבס:


על כל פנים, ההקלטה האולפנית הראשונה שלו היתה ב 14 באפריל 1957 הוא ניגן באלבום Coolin’ (בלייבל Prestige) של הויבראפוניסט Teddy Charles (עוד דמות צבעונית ונשכחת ששווה פוסט נפרד) לצדם של החצוצרן Idris Sulieman, הפסנתרן Mal Wladron, הבאסיסט Addison Farmer והמתופף Jerry Segal.  קל לשמוע כאן את הדרך הארוכה שעשה Jenkins מהחזרות המוקלטות בתחילת שנות החמישים. סגנון הנגינה והסאונד שלו כאן מזכירים מאד את Jackie McLean הצעיר  (שניהם אגב היו בני אותו גיל – ילידי 1931). Jenkins גם הלחין את Song of a Star לאלבום הזה.

 

ב 21 באפריל Jenkins השתתף בהקלטת האלבום Hank שהציג שישייה בראשות הטנוריסט Hank Mobley. מנגנים שם גם Donald Byrd בחצוצרה, Bobby Timmons בפסנתר, Wilbur Ware בבס ו Philly Joe Jones בתופים.


ב 2 במאי השתתף Jenkins בהקלטת שלושה קטעים של ההרכב של הבריטוניסט Sahib Shihab שיצאו כחלק מהאלבום Jazz We Heard Last Summer (בלייבל Savoy). Jenkins גם הלחין את הקטע השני באלבום, Rockaway. בהקלטה השתתפו גם Clifford Jordan בטנור, Hank Jones בפסנתר, Addison Farmer בבס ו Dannie Richmond בתופים. 


דיברנו על הדמיון ל McLean והנה הזדמנות לשמוע אותם זה לצד זה. ב 3 במאי 1957 חבר Jenkins לאלטיסט Jackie McLean וביחד הם הקליטו אלבום משופע ב"קרבות אלט" בשם Alto Madness (בלייבל Prestige), כשמלווים אותם Wade Legge בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Art Taylor בתופים. גם באלבום הזה Jenkins תרם את חלקו בלחנים: Windy City ו Pondering.


שבוע לאחר מכן, ב 10 למאי 1957  Jenkins שוב נכנס לאולפן, הפעם עם הסקסופוניסט  הותיק Paul Quinichette (בוגר הביג בנד של Count Basie ומי שכונה גם Vice President בשל הדמיון בין נגינתו לזו של Prez). הם הקליטו את On The Sunny Side (בלייבל Prestige). יחד איתם מנגן שם גם Sonny Red האדיר גם הוא באלט, Curtis Fuller בטרומבון, Mal Waldron בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Ed Thipgen בתופים. האוירה באלבום הזה שונה מאד מאשר באלבומים האחרים בהם השתתף Jenkins ומעניין לשמוע אותו בהקשר "מסורתי" יותר מאשר בכל אלבומיו האחרים. וחוץ מזה – אם אתם לא מכירים את Paul Quinichette זה אלבום מושלם בשביל לעשות היכרות עם המוזיקאי הנפלא הזה.






ב 2 ביוני 1957 היה שיתוף הפעולה הראשון של Jenkins עם Clifford Jordan הצעיר באלבום Cliff Jordan (בלייבל Blue Note). יש לי חיבה מיוחדת לאלבום הזה ששנים רבות היה קשה להשיגו, במיוחד בגלל הנגינה של קליפורד ג'ורדן. לצדם של Jordan ו Jenkins מנגנים בו Lee Morgan בחצוצרה, Curtis Fuller בטרומבון,  Ray Bryant בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Art Taylor בתופים. ושוב, בדומה לרוב ההקלטות שהשתתף בהם, Jenkins לא בא בידיים ריקות והביא איתו את St. John שהלחין.




ב 26 ביולי 1957 נפגשו Clifford Jordan ו John Jenkins באולפן פעם נוספת, והקליטו את Jenkins, Jordan and Timmons (יצא בלייבל New Jazz) עם Bobby Timmons בפסנתר, Wilbur Ware בבס ו Dannie Richmond בתופים. מעניין מאד לשמוע שלמרות שעברו פחות מחודשיים בין הקלטת האלבום הקודם לאלבום הזה - הנגינה של קליפורד ובעיקר הסאונד שלו שונים מאד בין האלבומים. גם באלבום הזה יש ל Jenkins שני לחנים: Princess ו Blue Jay.






ב 11 באוגוסט 1957 הקליטו Jenkins והגיטריסט Kenny Burrell את האלבום בעל השם המפתיע John Jenkins and Kenny Burrell (בלייבל Blue Note) כשלצדם Sonny Clark בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Dannie Richmond בתופים. Jenkins הלחין שלושה קטעים לאלבום הזה: Motif, Sharon ו Chalumeau.



ב 10 בספטמבר 1957 הקליט Jenkins את האלבום השני שלו כ Co-Leader, הפעם עם החצוצרן Donald Byrd. האלבום, בן ארבעת הקטעים, יצא במקור תחת השם Jazz Eyes בלייבל Regent ומאוחר יותר Savoy הוציאו אותו מחדש בשם Star Eyes. חוץ מ Jenkins ו Byrd, מנגנים באלבום הזה Curtis Fuller בטרומבון, Tommy Flanagan בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Art Taylor  בתופים. גם באלבום הזה נכללים שלושה לחנים של Jenkins. שניים חדשים: Orpheus ו Honeylike והופעה חוזרת של Rockaway (מהאלבום עם Sahib Shihab)


ב 16 באוקטובר וב 18 בנובמבר נכנס Jenkins לאולפן לצדו של הטנוריסט Johnny Griffin באלבום חמישייה שהוקדש לסאונד של שיקאגו ויצא תחת שמו של הבסיסט Wilbur Ware תחת השם The Chicago Sound (בלייבל Riverside). כמעט כל הנגנים בהרכב הם  משיקאגו: הפסנתרן Junir Mance, והמתופף  Wilbur Campbell שמתופף ברוב האלבום. יוצא הדופן היחיד הוא המתופף Frankie Dunlop שמחליף את Campbell בשני קטעים ואיננו משיקאגו. Jenkins שוב תרם לאלבום שני לחנים: Latin Quarters ו Be-Ware.


ואז, בשיא העשייה המטורפת הזו, Jenkins פרש מהעיסוק במוזיקה. במשך כשלושה עשורים מאז שנעלם מזירת הג'אז איש לא שמע אותו מנגן. הוא עבד כשליח ועסק במכירת תכשיטים. בתחילת שנות ה 80 הוא חזר להתאמן ונראה מנגן בקרנות רחוב.

בשנת 1990 הוא סגר מעגל וניגן שוב עם Clifford Jordan בביג בנד של Jordan באלבום Play What You Feel שהוקלט בהופעה חיה בדצמבר 1990. זו היתה הקלטתו האחרונה ושלוש שנים לאחריה, הלך לעולמו.








יום חמישי, 11 ביוני 2020

ראיון עם אלברט מארי: הפילוסוף של הג'אז


במשך השנים נתקלתי מספר פעמים בשמו של Albert Murray. מארי נחשב כפילוסוף של הג'אז. כמישהו שהיטיב לנסח בכתיבתו ובעומק הבנתו את רוח הג'אז: מהאלמנטים הבסיסיים שעומדים בבסיס הג'אז ועד עיסוק במשמעויותיה התרבותיות של תופעת הג'אז ובמעמדם של השחורים כחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית. משנתו של מארי התקבלה באהדה רבה על ידי מוזיקאי הג'אז הגדולים ודור שלם של כותבי ג'אז הושפע ממנו. 

אולם עד כה שום דבר מזה לא היה זמין לקריאה בעברית. לפני מספר ימים קיבלתי תרגום לעברית של ריאיון עם מארי שהתפרסם בכתב העת Apprise לפני 30 שנה. את התרגום ערכו אריה טפר וגדעון כ"ץ ממכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות ובתמיכת שגרירות ארצות הברית בישראל.

אני מודה שיחסי לכתיבתו ולרעיונותיו של מארי אינו חף מביקורת אולם אין לי ספק שמארי, שכתיבתו נחשבת כה מרכזית בתרבות הג'אז, ראוי לחשיפה וכל תרגום של עבודתו, ואפילו של ראיון עמו, יתרום להפריית הדיון ולהעמקתו.


והנה וידאו מערב הקראה והוקרה שנערך ב 2016 לכבוד הוצאתו לאור של ספר המאגד את מאמריו וזכרונותיו של מארי:


LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin