פסטיבל הג'ז תל אביב - היום השני

דויד אל-מאלק. צילום: גנגי

הנה חמש עובדות שלא ידעתם על David El-Malek:

אחת – הוא גדל עד גיל 8 בישראל.

שתיים – הוא התחיל לנגן סקסופון רק בשנת 1990 כשהיה בגיל 20. הוא מעולם לא חשב לפני כן לעסוק במוסיקה. 

שלוש – שירים ישראליים הם חלק בלתי נפרד מהמורשת המוסיקלית שלו.

ארבע – הוא עבד בחברה לייצור גלידה ולמד מוסיקה שנה אחת בלבד בקונסרבטוריון דה-מונטריאול , שם גילה את ההרמוניה. את ארבע השנים הבאות בילה בהתבודדות ובאימונים אינטנסיביים עד כדי אובססיביים כדי להשלים את הפער שצבר עקב ההתחלה המאוחרת.

חמש – הוא השלים את הפער. בענק. הוא היום אחד הסקסופוניסטים הטובים ביותר באירופה.

על רקע זה לא היתה שום הפתעה בהופעה המדהימה שנתן El-Malek עם הטריו של הפסנתרן Baptiste Trotignon ביומו השני של פסטיבל הג'אז של תל-אביב. זו כמובן לא הפעם הראשונה שהם נפגשים. למעשה Trotignon היה הפסנתרן בהרכב הראשון שהקים David El-Malek.

El Malek ו Trotignon יחד עם Darryl Hall בבאס ו Dre Pallemaerts בתופים הקליטו שני אלבומים ללייבל naive. אחד משנת 2005 שקרוי על שם ארבעת חברי ההרכב, והשני אלבום כפול שהוקלט בהופעה חיה במועדון ה Duc De Lombards בשנת 2006 ויצא בשנת 2007 בשם Fool Time. חלק גדול מהקטעים שנוגנו בהופעה בתל-אביב היו מתוך האלבום הזה.

הרביעייה. צילום: קביליו

בצאתי מההופעה שמעתי מי שחשב שהנגינה של El-Malek, ששילבה ביופי נדיר את השיר "כל הכבוד" (מתוך "קזבלן") ואת השיר "בשנה הבאה" (עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה...) היתה לא יותר מהתחנפות זולה לקהל המקומי. אולי כך היה הדבר עבור כל אמן אחר, אלא ש David El-malek כבר הוכיח שהמוסיקה הישראלית היא חלק מהרפרטואר שלו. הקטעים הללו מלווים אותו כבר שנים.

על כל פנים הופעתו בפסטיבל היתה נהדרת. הא החלה בסערה עזה שליוותה את הקטע הראשון. El-Malek רשף גיצים ועשן מתוך הסקסופון שלו ולרגעים היה נדמה שההרכב מנסה לנגן קצת חזק מדי ויותר מדי. אבל אז באו כל הקטעים האחרים, רובם חוברו יחדיו ללא כל הפרדה ביניהם, והוכיחו ש El-Malek למרות היותו טכנאי אדיר על הסקסופון בא לכאן לגמרי בשביל המוסיקה.

השילוב עם השלישייה של  Trotignon - עם Thomas Bramerie בבאס ו Andre Pallemarts בתופים - שנתנה הופעה מצויינת ערב לפני כן (כך שמעתי) עלה יפה אם כי Baptiste לקח מעט מדי זמן סולו לטעמי. 

אורן מרשל. יהודי יקר. צילום: קביליו

ההופעה השניה שראיתי באותו ערב היתה הדואו של קובי ישראלית עם אורן מרשל. עם קובי דיברתי עוד לפני המופע (כאן) וההופעה היתה בדיוק מה שניתן היה לצפות לו מאדם בלתי צפוי, כולל ההומור הציני של ישראלית וכריזמת הפסאודו-לוזר שאימץ לעצמו. 

למרות שרוב הזמן היו רק שני נגנים על הבמה (בקטעים האחרונים התארח הגיטריסט עמרי שי) המוסיקה שייצרו מילאה בקלות את האולם הקטן של הסינמטק, בעיקר תודות לשליטתו המוחלטת של אורן מרשל בטובה וברזי ההכפלות וה Over Dubbing. קובי מצדו ניגן באקורדיון, קחון, סופרנינו, תופים וכמובן iPhone. היה בלקני, היה חסידי, היה מטאל ובעיקר היה .... קובי. 

צילום: קביליו

לתמונות נוספות של גנגי מהיום השני - לחץ כאן

Koby Israelite

אחת ההופעות המסקרנות ביותר שצפויות לנו בפסטיבל הג'אז התל-אביבי המתקרב היא זו של קובי ישראלית ואורן מרשל שמגיעים אלינו מלונדון.

קובי ישראלית הוא בין המוסיקאים המעניינים והמפתיעים ביותר ששמעתי. הוא אינדיבידואליסט אמיתי, מולטי-אינסטרומנטליסט (מנגן בהרבה כלים) והמוסיקה שלו מגוונת, מוטרפת, מקפיצה, בלתי צפויה ומלאת הומור – בדיוק כמוהו. בעצם קובי ישראלית עושה את המוסיקה הפנימית שלו. והיא, חברים, בדיוק כמוהו - לא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים.

בואו של ישראלית לפסטיבל הג'אז היווה תירוץ מצוין עבורי לשוחח עמו.

"מגיל 6 עד גיל 12 ניגנתי פסנתר אבל שנאתי כל רגע. בגיל 15 עברתי לתופים, בגיל 22 עברתי ללונדון ובגיל 36 הגעתי לאקורדיון" מספר קובי. המעבר לאקורדיון התרחש לאחר ששמע בהופעה את הלהקה הרומנית  Taraf De Heidouks ואחרי שתי דקות הוא הוקסם מהטרילים הצועניים והווירטואוזיות הרומנית והחליט שהוא הולך לנגן אקורדיון או עוזב לגמרי את המוסיקה. למרבה המזל האקורדיון ניצח ומאז זה הכלי העיקרי שלו. למרות שלא למד אקורדיון באופן מסודר (למעט שבועיים בהם אירח בדירתו את Marius Manole נגן האקורדיון של Taraf De Heidouks שהעביר לו חלק מסודות הטכניקה) הוא מפגין יכולות ווירטואוזיות על הכלי ונשמע כאילו כל חייו גדל בין הצוענים ולמד את רזי הנגינה באקורדיון ישר מהמאסטרים.

בצעירותו רצה ישראלית להיות מתופף ג'אז אבל שורשיו הנטועים עמוק במוסיקת המטאל היו חזקים ממנו והוא לא הצליח לפתח את עצמו בכיוון הזה. כשמדברים איתו על מוסיקאים אהובים עולים מיד שני שמות של מתופפים אהובים עליו: Tony Williams והחמישייה השניה של Miles וכן הרביעייה הנוכחית של Wayne Shorter עם Brian Blade בתופים. שני ההרכבים אהובים עליו בשל האינטראקטיביות, הדינמיות, החופש וההקשבה שמאפיינים אותם יותר מכל דבר אחר. אהבה גדולה נוספת שלו היא Led Zeppelin. בדינמיקה שלהם, מסביר ישראלית, הם לגמרי ג'אז. להקה נוספת שהשפיעה עליו בתחילת דרכו המוסיקלית היתה Mr. Bungle עם Mike Patton. חוץ מאלה הוא אוהב את המוסיקה של Thelonious Monk, Duke Ellington וגם Chopin ו Bach. 

המוסיקה שלו ווירטואוזית, צבעונית, מקפיצה אקלקטית ומכילה שפע רב של השפעות: ממוסיקה בלקנית, טורקית, רומנית, בולגרית וצוענית ועד לפאנק, מטאל, בלוז ומוסיקה יהודית. כל זה עטוף בכמות נדיבה של כריזמה וכשרון ומתובל בהמון הומור.

למרות שמוסיקת כליזמר מבוססת על מוסיקה צוענית ומזרח אירופית ובוודאי יונקת אף היא מאותן השפעות, כל הנושא של "מוסיקה יהודית" לא בא לישראלית באופן טבעי והוא הבליט את הפן היהודי במוסיקה שלו בעיקר לאור דרישתו של John Zorn ועל מנת לעמוד בסטנדרטים שהציב Zorn כדי להוציא את ארבעת אלבומיו הראשונים של ישראלית בסדרת ה Radical Jewish Culture בלייבל Tzadik (האלבומים הם: Dance Of The Idiots, Mood Swings, Orobas: Book Of Angeles, vol. 4 ו Is He Listening)

באלבום הבא שלו, Blues From Elsewhere, הצפוי לצאת בלייבל הגרמני היוקרתי Asphalt Tango המתמחה במוסיקת עולם ובפרט במוסיקה צועני, הכיוון כבר הרבה פחות "יהודי" והולך יותר לשילוב של קאונטרי, בלוז ובלוגראס עם מוסיקה בלקנית. קובי ינגן באלבום בכל הכלים ולצורך כך הוא אף החל ללמד את עצמו לנגן בבנג'ו.

במקביל לנגינה עוסק ישראלית גם בכתיבת מוסיקה לקולנוע, לטלוויזיה ולמחול ובהפקה מוסיקלית לאחרים. בהקשר הזה ראוי במיוחד לציון הפרויקט של King Papaya. זוהי מוסיקה שנכתבה מראש על מנת לשמש כמוסיקה לסרט ויצאה כאלבום בשנת 2009. המוסיקה כתובה כאופרה שמשלבת רוק ומוסיקה בלקנית ומוטיבים קלאסיים ופסיכודאליים. בשלב השני הועברה המוסיקה לסופר אופיר טושה גפלא ("העולם סוף", "ביום שבו המוסיקה מתה") חבר טוב של קובי שכתב את הטקסט עבורה וכעת דרוש יוצר מוכשר שירים את הכפפה, יוסיף את המימד הויזואלי ויצור מהטקסט ומהמוסיקה סרט.

לתל אביב יגיע קובי ישראלית עם אורן מרשל. "אורן הוא המוסיקאי הכי מדהים שניגנתי איתו כל חיי. הוא זליג מוסיקלי. כל outfit שתשים לו יהיה לו טבעי. לפני שנפגשתי איתו הוא לא ידע מה זה מוסיקה בלקנית. עשינו חזרה אחת ואחריה הוא כבר נשמע כמו יליד סרבי. הוא מקורי מאד ומוציא מהכלי הזה, שהוא די מוגבל, את המקסימום האפשרי".

חזרות אחרונות למופע בתל-אביב

אורן מרשל הוא נגן טובה שמגיע מעולם ה Free Improv והקלאסי. הרזומה שלו עשיר והוא כולל פרילאנסינג עם ה London Symphony Orchestra ועם ה BBC Symphony orchestra, עבודה עם Charlie Haden, Bobby McFerrin, John Taylor, Derek Bailey, Tony Oxley, נגינה בהרכבים קאמריים ומוסיקה לסרטים ומה לא.

קובי ואורן ינגנו בדואט, אם כי העובדה שיהיו רק שני נגנים לא מכתיבה רק שני כלים, כי מלבד אקורדיון ינגן קובי גם בכלי הקשה, תופים, סופרנינו ו iPhone ואילו מרשל מצידו ינגן טובה עם הרבה אפקטים, לופים וכדומה.

"ההופעה עם אורן בדואו בפסטיבל היא הופעת בכורה. עד עכשיו היינו מופיעים בטריו (עם נגן כלי הקשה) אבל החלטנו שבדואו יהיה יותר מעניין. רוב החומר שננגן יהיה בעיקר קומפוזיציות שלי ושל אורן אבל יש המון חופש בסולואים ובדברים לא צפויים שכנראה יקרו."

קובי ישראלית ואורן מרשל. פסטיבל הג'אז תל-אביב ביום רביעי, 22.2.2012 בשעה 22:45. צפו לבלתי צפוי ו... אל תחרימו את Isarelite (חובה לראות !)