פרק נוסף בסדרת החצוצרן הנעלם - Stu Williamson

Stu Williamson, Bill Holman, Jimmy Giuffre

את החצוצרן  Stu Williamson שמעתי בפעם הראשונה באלבום של Elmo Hope שנקרא Trio and Quintet בחמישייה עם Harold Land הענק. שלושת הקטעים האחרונים באלבום הזה, שהוא בעצם קומבינה של כמה אלבומים שחוברו יחד, מכילים את ההקלטות מ 1957 עם Harold Land שיצאו בזמנו בלייבל Pacific תחת השם The Elmo Hope Quintet Featuring Harold Land (בתקליט שהוא עצמו גם קומבינה שעשו בלייבל Pacific עם האלבום Ritual של Art Blakey and The Jazz Messengers עם Jackie McLean ו Bill Hardman – עוד חצוצרן שראוי לפוסט בסדרה הזו).

מרוב קומבינות על גבי קומבינות, לא זכרתי כבר מי מנגן באילו קטעים, אבל כן זכרתי לטובה את שלושת הקטעים הללו: Vaun Ex , St. Elmo’s Fire ו So Nice  שסוגרים את האלבום ומשאירים טעם של עוד, לא רק בגלל Harold Land אלא גם בזכות הנגינה של Stu Williamson הכל כך נקייה ומסוגננת שנראה שהיא חפה מכל מאמץ. למרבה הצער, Stu Williamson לא מופיע בהקלטות נוספות עם Elmo Hope או עם Harold Land.

רק כדי שתבינו על מה מדובר :

אז מי היה Stu Williamson ואיפה בכל זאת עוד אפשר לשמוע אותו ?

Stu Williamson עם Zoot Sims

שמח ששאלתם. כי דרך Stu Williamson נעשה טיול חשוב להיכרות עם כמה מהאמנים החשובים והבולטים בג'אז של החוף המערבי. ואנחנו לא מדברים רק על מיקום גיאוגרפי, כי הג'אז של החוף המערבי הוא ממש סגנון בפני עצמו שנקרא בפשטות: West Coast Jazz. בזרם הזה ויתרו הרבה פעמים על כלי הרמוני (פסנתר או גיטרה) לטובת ריבוי נשפנים שנתנו את ההרמוניה באמצעות נגינת קווים מלודיים המשתלבים זה בזה בצורה הרמונית. הבדל נוסף הוא בנוכחות הבלוזית שפחות מורגשת בג'אז של החוף המערבי ובנוסף גם נגינת התופים היתה בדרך כלל יותר מעודנת, פחות אגרסיבית ופחות סווינגית מאשר בג'אז של החוף המזרחי וכתוצאה מכך, באופן כללי ניתן לומר שהג'אז של החוף המערבי הוא יותר "קליל", "נקי", אופטימי, שמח ופתוח מבחינת הסאונד מאשר הג'אז של החוף המזרחי. יש שמייחסים זאת להבדלים בין החוף המערבי שטוף השמש, על חופיו, מרחביו ודקליו לבין מזג האויר הקודר והצפיפות שמאפיינים את ערי החוף המזרחי ויש שמייחסים זאת לכך שרוב מוזיקאי הג'אז בחוף המערבי היו לבנים בניגוד לרוב השחור של נגני הג'אז בחוף המזרחי. מכל מקום אלו הכללות גסות ומובן שהיו בחוף המזרחי מוזיקאים שחורים שניגנו jazz west coast (אפילו Miles Davis בתקופת Birth Of The Cool) ולהיפך - כפי שתשמעו מיד Stu Williamson דווקא ביכר להקליט עם פסנתרנים ועם מתופפים דומיננטיים שיש להם סווינג. (Mel Lewis ו Shelly Manne)

בין נציגיו הבולטים של הזרם הזה נמנים Stan Kenton, Art Pepper, Chet Baker, Shelly Manne, Dave Brubeck, Serge Challoff, Gerry Mulligan, Zoot Sims, Stan Getz, Bud Shank, Jack Sheldon (עוד חצוצרן לסדרה...), Lee Konits, Charlie Mariano, Lennie Niehaus ועוד מוזיקאים מעולים רבים, אבל בואו נתמקד בחצוצרן הנעלם שלנו – Stu Williamson.

Stuart Lee Williamson נולד בוורמונט בשנת 1933 למשפחה מוזיקלית: אביו היה מתופף, אחותו זמרת ואחיו היה הפסנתרן Claude Williamson. בשנת 1948, כש Stu היה בן 15, עברה המשפחה ל Los Angeles ככל הנראה בעקבות הקריירה של Claude. Stu למד שם חצוצרה אצל Del Staigers שהיה חצוצרן וירטואוז בתזמורות בשנות ה 20-30. בהמשך ניגן Stu ב Big Bands של Stan Kenton ושל Woody Herman (שם גדלו והתפתחו רבים מנגני החוף המערבי).

מלבד חצוצרה הוא ניגן גם Valve Trombone (טרומבון עם שסתומים כמו של חצוצרה במקום סלייד) והיה פעיל מאד בעשור שבין שנת 1950 ל 1960. כפי שתוכלו להיווכח בעצמכם מיד מהרשימה (החלקית) של ההקלטות שהוביל ושהשתתף בהן עם מיטב המוזיקאים בעיקר מהחוף המערבי. בהמשך עבר לנגן באולפני תעשיית המוזיקה והסרטים באיזור Los Angeles במשך עוד כעשור ולאחר מכן פרש מעסקי המוזיקה ודי נעלם מתחת לרדאר. כמו מוזיקאים רבים אחרים, גם Williamson התמכר לסמים ונלחם בהתמכרות הזו עד סוף ימיו, בגיל 58 בלבד.  

בואו נתחיל באלבומים שהוא הוביל (יצאו לאחרונה ביחד ב fresh sound תחת השם The Trumpet Artistry of Stu Willamson). יש בסך הכל שלושה.

שני אלבומיו הראשונים נקראים Sapphire ו Stu Williams Plays והם הוקלטו בשני סשנים בינואר שנת 1955 עבור הלייבל Bethlehem (כן, כן, קראתם נכון. זה בית לחם). מנגנים בהם Stu Williamson בחצוצרה, Charlie Mariano באלט, האח Claude Williamson בפסנתר, Max Bennett בבאס ו Stan Levy בתופים.

האלבום השלישי והאחרון שהוביל יצא שנה לאחר מכן ונקרא פשוט Stu Williamson. הוא מציג הרכב של שביעייה ומנגנים בו, מלבד Stu Williamson גם Charlie Mariano באלט, Bill Holman בטנור, Jimmy Giuffre בבאריטון, Claude Williamson בפסנתר, Leroy Vinnegar בבאס ו Mel Lewis בתופים.

הוידאו הבא כולל את כל הקטעים משלושת האלבומים הללו. (האלבום השלישי מתחיל בקטע ה- 12):

אבל הבטחתי לכם טיול עם המוזיקאים הגדולים של החוף המערבי, אז בואו נעבור לאלבומים שבהם 

Williamson ניגן כסיידמן:

ב 1953 Williamson הקליט עם Charlie Mariano סשן יפהפה שיצא כחלק מהאלבום Charlie Mariano Plays (חלקו השני של האלבום הוא סשן מ 1955. Stu Williamson אמנם לא משתתף בו אבל כדאי מאד לשמוע כי Mariano מנגן טנור!!). 

בסשן מ 1953 משתתפים, מלבד Mariano ו Wiiliamson גם Frank Rosolino בטרומבון, Claude Williamson (אחיו הבוגר של Stu) בפסנתר, Max Bennett בבאס ו Stan Levy בתופים.

שני סשנים שהקליט בקיץ 1954 כנגן Valve Trombone לצדם של Clifford Brown (חצוצרה) ו Zoot Sims (טנור), Bob Gordon (בריטון), Russ Freeman (פסנתר), Joe Mondragon  ו Carson Smith (באס) ו Shelly mane (תופים) יצאו אחרי מותו של Clifford Brown באלבום מקסים שנקרא Clifford Immortal:

בין השנים 1954-1958 הוא ניגן בהרכב של המתופף Shelly Manne עם Charlie Mariano באלט, Russ Freeman בפסנתר, Leroy Vinnegar בבאס . וניתן לשמוע אותו בשלושה אלבומים של Manne:

Swinging Sounds – Shelly manne and his men, vol. 4

More Swinging Sounds – Shelly manne and his men, vol. 5

The Gambit – Shelly manne and his men, vol. 7 , שחציו אלבום קונספט שמוקדש לנושא אהוב עלי במיוחד - שחמט. כאן Monty Budwig מחליף את Vinnegar על הבאס.

בנוסף השתתף Williamson בהקלטות של ההרכבים של Lennie Niehaus (נגן אלט, מלחין ומעבד מוכשר בטירוף) וניתן לשמוע אותו גם בחמישיות, בשישיות וגם בשמיניות של Niehaus:

כאן בשמינייה של Lennie Niehaus באלבום מ 1955 עם Bill Holeman בטנור, Jimmy Giuffre בבאריטון, Bob Enevoldsen בטרומבון שסתומים, Pete Jolly בפסנתר, Monty Budwig בבאס  ו Shelly Manne בתופים.

וכאן בחמישייה של Lennie Niehaus מ 1954 עם Jack Montrose בטנור, Bob Gordon בבריטון, Monty Budwig בבאס ו Shelly Manne. ובחמישייה נוספת של Niehaus מ 1956 כשהוא מנגן גם חצוצרה וגם טרומבון שסתומים עם Hampton Hawes בפסנתר, Red Mitchell בבאס ו Shelly Manne.

וכאן בהקלטה מ 1956 של השמיניה של Niehaus, הוא מנגן גם חצוצרה וגם טרומבון שסתומים, עם Bill Perkins בטנור וחליל, Jimmy Giuffre בבאריטון, Buddy Clark בבאס ו Shelly Manne בתופים.

כאן הוא בשמינייה של הטנוריסט Bill Perkins עם Bud Shank באלט, Jack Nimitz בבאריטון, Carl Fontana בטרומבון, Russ Freeman בפסנתר, Red Mitchell בבאס ו Mel Lewis בתופים:

ואת הפנינה הזו שמרתי לסוף – חמישייה עם הבריטוניסט הגדול מכולם, Pepper Adams. מנגנים כאן לצדם של Pepper ו Williamson גם Carl Perkins בפסנתר, Leroy Vinnegar בבאס ו Mel Lewis בתופים:

Charlie Haden - Duets

Charlie Haden הוא מלחין בחסד, אקטיויסט פוליטי ומעל לכל – נגן קונטרה באס ענק. אחד מאותם נגנים שהצליל שלהם כל כך מזוהה, כל כך ייחודי ועוד על כלי כל-כך לא פשוט. כי להישמע ייחודי על סקסופון או חצוצרה זו בהחלט משימה מורכבת – אבל בכל זאת יש עשרות מוסיקאים שמצליחים לעשות את זה, אבל להגיע לייחודיות כזו על קונטרה באס זה כבר משהו אחר לגמרי.

כשצליל הקונטרה באס של Haden, חם עמוק ומלא, שוטף את הסלון שלי – אין ספק בזהותו. אבל זה לא רק הצליל המושלם והעגול שלו, זו בעיקר המוסיקה שהוא מוציא מעצמו ודרך הכלי הגדול והמגושם הזה, והעובדה שהוא אינו בוחר להסתתר מאחורי ביצועים טכניים מרהיבים אלא לנגן פשוט, חזק וברור בדיוק את הצלילים הנכונים שלוקחים אותך למקום הפרטי הזה שקיים במוסיקה של Haden ולא אצל אף אחד אחר.

Charlie Haden הקליט (ועודנו מקליט) אלבומים רבים, הן תחת שמו והן עם אחרים, ובוודאי עוד אתייחס כאן בעתיד לשלל הפרוייקטים המעניינים שהוא עושה, אבל הפעם רציתי לדבר על הדואטים.

מסתבר ש Haden מאד אוהב אלבומי דואטים ויעידו על כך מספר רב של אלבומים כאלה שהוא עשה:

Soapsuds Soapsuds (with Ornette Coleman)

Golden Number (with Don Cherry, Ornette Coleman, Hampton Hawes, Archie Shepp)

"Closeness" Duets (with Keith Jarrett, Ornette Coleman, Alice Coltrane, Paul Motian) (Atlantic)

אלבום שכולל ארבעה דואטים בהרכבים שונים ומאפשר לשמוע איך Haden מתאים את עצמו לכל אחד מהפרטנרים שלו אבל מצליח תמיד להישאר הוא עצמו.

As Long As There's Music (with Hampton Hawes) (Verve)

Hampton Hawes היה הפסנתרן הנערץ על Haden והסיבה בגללה הגיע Haden ל L.A.. אלבום פשוט מצויין.

Steal Away (with Hank Jones) (Verve)

המנגינות המוכרות והפשוטות מחד וההרמוניות המופלאות והמורכבות שעוטפות אותן , מאידך, עושות את האלבום הזה לתענוג מפתיע

Night And The City (with Kenny Barron) (Verve)

חרף רעש הסכו"ם והצלחות (מדובר בהופעה חיה) זו הקלטה מצויינת של הופעה מצויינת.

Beyond The Missoury Sky (with Pat Metheny) (Verve)

זיכה את Haden ו Metheny ב Grammy (לא ידעתי שיש לזה כזו משמעות עבורם, אבל מסתבר ששניהם מאד גאים בכך). בגלל איכות ההקלטה והצליל הפנומנלי של שניהם נחשב כאחד מאלבומי החובה של כל אודיופיל (גם אם הוא לא נוגע בג'אז אפילו עם מקל...), וכמובן – נורא יפה.

In Montreal (with Egberto Gismonti) (ECM)

Gismonti מנגן כאן גם בגיטרה וגם בפסנתר, והשילוב בין שני היוצרים המיוחדים האלה פשוט מתבקש. הם הקליטו ביחד בהרכבים גדולים יותר, אבל בדואט ממש מרגישים את הכימיה ביניהם.

None But The Lonely Heart (with Chris Anderson) (naim)

Chris Anderson פסנתרן שלא קיבל את ההערכה שהוא ראוי לה (נדמה לי שהוא מוכר בעיקר בזכות העובדה שהיה המורה של Harbie Hancock...) ובאלבום הזה מוכיח כמה שהוא ראוי. הוא פרטנר מצויין לדואטים משום שבדומה ל Haden גם הוא פחות מעוניין בטכניקה ובמניירות ויותר בשמירת המלודיה והליריות של הקטעים.

Heartplay (with Antonio Foricone) (naim)

בראיון שנתן בשנת 2006 סיפר Haden שהוא אוהב לשבור את המסגרות של שלישיות, רביעיות וחמישיות עם מתופף ולנגן ללא מתופף, בגלל החופש שמתקבל ו"הורדת הווליום" שמאפשרת אינטראקציה אינטימית יותר בין הנגנים.

בכל האלבומים האלה ניתן לשמוע את Haden עושה את המוסיקה שלו, גם כשהוא מנגן את הלחנים שלו (והוא מקפיד לכלול כמה כאלה בכל אלבום בו הוא משתתף) וגם כשהוא מנגן את החומר של בן הזוג שלו לדואט או חומר של אחרים. הנגינה של Haden מאד "קדימה" ונשמעת מאד בוטחת אבל תמיד לירית ו"רומנטית" ובעיקר מוסקילית. גם כשהוא מנגן עם נגנים שהכיוון שלהם הוא free (כדוגמת Don Cherry או Ornette Coleman) הוא משמש להם עוגן מוסיקלי וכשהוא בסביבה המוסיקה נעשית נגישה יותר, אף על פי שמדובר בדואט, שמטבע הדברים הוא פחות נגיש לרוב האנשים.

בשנת 2004 נתן Haden הופעת דואט עם John Scofield בפסטיבל הג'אז באילת, ולמרות שמבחינת Haden ו Scofield ההופעה זכורה לרעה בגלל הרעש המחריד מההופעה המקבילה (עד מתי ??) אני אישית התמוגגתי מנחת רק מלשמוע את שני המוסיקאים המצויינים האלה ואת הכימיה ביניהם.

ואם כבר מדברים על הופעות, במהלך חודש אוגוסט השנה, נתן Haden סדרה של הופעות דואט במועדון Blue Note בניו-יורק עם Kenny Barron, Brad Mehladu, Ethan Iverson (מ Bad Plus) ו Paul Bley שותפו הותיק של Haden באלבומים רבים. מכיוון שלא זכיתי להיות שם, כל שנותר לקוות הוא שההופעות הוקלטו...