Charles Mingus - The Jazz Workshop Concerts 1964-65

Mosaic Records התחילו לקדם את הסט החדש שלהם שכולל 7 דיסקים המתעדים 5 הופעות של מינגוס בשנים 1964-1965. מדובר בהקלטות חיות של ההופעות שערך מינגוס עם ההרכב שלו והוקלטו ללייבל העצמאי שלו (jazz workshop).

ההופעות הכלולות: Town Hall, Amsterdam, Monterey '64, Monterey '65 & Minneapolis - למעט town hall המצוינת וההופעה במונטריי 64' (נדירה) שאר ההופעות לא היו זמינות עד כה .

ברוב ההופעות מנגנים Johnny Coles, Eric Dolphy ו Clifford Jordan וכמובן Mingus בבאס ו Dannie Richmond בתופים. אח"כ Dolphy נפטר והיה צריך למצוא לו מחליף. להופעה במונטריי הצטרפו גם כמה אורחים מעניינים.

הסט הזה רחוק מלהיות שלם. הוא לא כולל הופעות רבות מאותן שנתיים (אולי מכיוון שהוקלטו בלייבלים אחרים ?) , אבל למי שהתרגש (כמוני) מהוצאת ההקלטה של ההופעה בקורנל ב Blue Note לפני כמה שנים - מדובר בחגיגה.

בימים האחרונים (ולא ברור עד מתי) ניתן לשמוע את כל ההופעה במיניאפוליס במסגרת "First listen" באתר של NPR, וזה שווה כל רגע. תאמינו לי אני כבר כמה ימים מחובר לזה באינפוזיה. לפי מיטב הבנתי זו ההופעה היחידה בה ההרכב שונה מההרכב הנ"ל, מנגנים שם: Lonnie Hillyer בחצוצרה, Charles McPherson באלט (לצד החברים המקוריים Jaki Byrd הגאון בפסנתר, Mingus בבאס וDannie Richmond בתופים.)

מעבר למוסיקה המצויינת (!!) , מינגוס שופע פנינים והומור וההופעה החיה עושה למוסיקה שלו רק טוב.

A Disc Per Week #6

חברים יקרים, לא זנחתי את הפרוייקט ואני מבטיח לכם שיש לי דיסק שבועי מדי שבוע אלא שקצב החיים (שנהיה מטורף יותר משבוע לשבוע) משאיר אותי בלי אוויר כשמגיע הזמן לכתוב, ואני לא תמיד מגיע לזה.

אז קבלו פיצוי בדמות המלצה נהדרת על אלבומו הראשון של Sam Rivers עבור הלייבל Blue Note.

האלבום הוקלט בדצמבר 1964 ונקרא Fuchsia Swing Song ומנגנים בו Sam Rivers בטנור, Jaki Byrd בעל אלף הפרצופים בפסנתר, Ron Carter בבאס ו Tony Williams בתופים.

ההקלטה נערכה זמן קצר לאחר ש Rivers חזר מסיבוב הופעות ארוך עם Miles Davis שהיה בחיפוש אחר יורש ראוי ל Coltrane. לא מעט סקסופוניסטים ניסו להתברג למשבצת הזו ו Sam Rivers היה האחרון שבהם (ממש לפני Wayne Shorter שקיבל את התפקיד הנחשק ויצר ביחד עם Miles, Herbie Hancock, Tony Williams ו Ron Carter את ה Second Quintet המפורסמת של Miles).

Sam Rivers ניגן יותר מדי אוונטגארד לטעמו של Miles, אבל דווקא החבר'ה של Miles מאד אהבו אותו ולראיה הם (Carter ו Williams) הסכימו בשמחה להקליט איתו את אלבום הבכורה שלו ל Blue Note.

ההקלטה הזו פשוט נפלאה. Sam Rivers נמצא בדיוק במקום הנכון (לטעמי) על הקו שבין מוסיקה חופשית לג'אז הבועט של אמצע שנות השישים. לטעמי האלבום הזה (יחד עם כמה אלבומים של Shorter ושל Joe Henderson) הוא אחד המייצגים הטובים של הסגנון המכונה: Post Bop. האלבום הזה מציג את מגוון יכולותיו של Rivers בטנור ותאמינו לי – הוא יכול, והוא לא נופל מאף אחד מהגדולים.

Rivers עצמו הלחין את כל הקטעים באלבום, והוא נע בחופשיות בין קטעים שחשבתי שרק Shorter מסוגל להלחין כמותם ומסתבר שלא כך הוא (כמו Luminous Monolith, Cyclic Episode, Fuchsia Swing Song), בלוז (Downstairs Blues Upstairs שזוכה כאן לכמה גרסאות חלופיות ששוות האזנה) ובלדה מפילה ביופיה (Beatrice, לכבוד אשתו של Rivers).

Carter ו Williams עושים את מה שהם יודעים לעשות כל כך טוב ונותנים לסשן הזה דרייב אדיר שמאפשר ל Rivers לעשות מה שהוא רוצה.

Jaki Byard שמנגן כאן הוא עוד דומה לנגן פנטסטי אך בלתי מוכר. האיש הזה שולט בכל רזי הפסנתר ומסוגל לנגן בכל סגנון אפשרי. מ stride piano וצפונה, דרך ביבופ, הרד בופ וכל הדרך עד לנגינה כמעט חופשית אבל נטועה עמוק במסורת כמו שרק גאון כמו Byard יכול לייצר.

כרגיל, טוב אין טוב ממשמע אזניים (וכמו בפעם הקודמת יש כאן למעשה את כל האלבום ללא הגרסאות החלופיות):

(כרגיל, לא לשכוח לכבות את הנגן בצד שמאל למעלה)