Daily album #9 - Paul Motian and the Electric Bebop Band

The first album of the EBBB (Electric bebop band), leaves no doubt that Paul Motian was a genius, giving beautiful modern form to bebop classics from Parker, Powell, Gillespie, Monk ,Dameron and others.
It sounds so fresh and live.

The original band features:
Paul Motian (d), Joshua Redman (ts), Brad Schoeppach (g, left side) and Kurt Rosenwinkel (g, right side), Stomu Takeishi (b).

Bird lives !

The Amercan Quartet - 1986

תראו איזו פנינה לשבת מצאתי. חברי הרביעייה האמריקאית של Keith Jarrett , חוץ ממנו עצמו , הלא הם Charlie Haden בבאס, Dewey Redman בטנור ו Paul Motian בתופים - התאחדו. הרביעייה אמנם לא כוללת פסנתר (כי בינינו, מי יכול להיכנס לנעליו של Jarrett) אבל שחקן החיזוק שהצטרף לשלושת חברי הרביעייה האמריקאית המקורית הוא לא אחר מאשר החצוצרן Baikida Carroll הנהדר. 

שורו, הביטו וראו:

Charlie Parker - Then and Now

בעקבות מותו של Oscar Peterson ערכתי בשבוע האחרון מעין אזכרה מוסיקלית לזכרו והשמעתי בעיקר הקלטות שלו, הן כ Leader והן כ Sideman.

אחד האלבומים שמצאתי את עצמי מנגן שוב ושוב היה ה- Charlie Parker Jam Session. מדובר באלבום נפלא משנת 1952 ומלבד Oscar Peterson שהיה הסיבה המקורית לירידתו של האלבום מהמדף, מנגנים בו גם Charlie Parker, Benny Carter ו Johnny Hodges באלט, Ben Webster ו Flip Phillips בטנור, Charlie Shavers בחצוצרה, Berney Kessel בגיטרה, Ray Brown בבאס ו J.C. Heard בתופים.

Charlie Parker אינו זוכה כאן ליחס מועדף מבחינת משך הסולואים שהוא מקבל, ויתכן בהחלט כי ההחלטה לקרוא לאלבום על שמו נבעה משיקולים מסחריים גרידא. אבל על דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת – האיש מנגן מדהים. אבל הוא לא היחיד. האלבום מנציח כמה מענקי הדור הקודם ונותן תצוגת תכלית מרשימה ומענגת ליכולותיהם של הענקים הללו, ביחד ולחוד, מי ב swing ומי ב bebop. למרות ריבוי המשתתפים לא מדובר ב big band אלא כפי שמצויין בכותרת האלבום – ב Jam Session, קרי מפגש מוסיקאים המנגנים ומאלתרים ביחד. וכאמור – גם Oscar Peterson מנגן שם.

ואם אנחנו כבר בענייני Parker, ישנם שני אלבומים מאד מיוחדים ומעניינים שמוקדשים למוסיקה שלו, ומציגים זוית אחרת, חדשנית ומעודכנת למורשת ה bebop שייסד.

הראשון, הוא אלבום משנת 1992 שנקרא Paul Motian and the Electric Bebop Band (או בקיצור: EBBB) בהנהגת המתופף Paul Motian, בהוצאת Winter & Winter ומנגנים בו Joshua Redman הנהדר בטנור,Kurt Rosenwinkel ו Brad Schoeppach בגיטרות, Stomu Takeishi בבאס ו Paul Motian בתופים. באלבום הזה מצליח Motian לקחת לחני bebop מפורסמים ומוכרים, ולתת להם לבוש מודרני וחדיש, מאד גרובי ואפילו "רוקי". התוצאה היא אלבום יפהפה, מפתיע ושונה. הסאונד פשוט מושלם, והאלבום נגיש מאד (לדעתי, בוודאי יותר נגיש לקהל דהיום ממה שהיה ה bebop בשעתו).

האלבום השני, השונה לחלוטין מקודמיו, הוא אלבום כפול הנקרא Anthony Braxton's Charlie Parker Project שיצא בהוצאת HatHut בשנת 2004, הדיסק הראשון הוקלט בהופעה חיה בציריך בשנת 1993, ואילו הדיסק השני הוקלט, למחרתו, באולפן.

למי שלא מכיר את Anthony Braxton, אספר שמדובר במוסיקאי ובמלחין אוונטגארדי ייחודי ובלתי מתפשר שיוצר מוסיקה מאד מורכבת ויוצאת דופן, שאינה מסווגת כג'אז בהכרח. התוצרת המוסיקלית של Braxton, היא עצומה ואינה פשוטה להאזנה ובוודאי שאינה מיועדת למי שעושה את צעדיו הראשונים בג'אז, אבל למי שרעב למשהו אחר ומוכן להסתכן, להתמיד, להשקיע ולהתמסר למוסיקה של Braxton – מצפה גמול אדיר ומהנה (אם כי אשתי ודאי תחלוק עלי לגבי מרכיב ההנאה). באופן אישי זהו אחד האלבומים הבודדים של Braxton שאני מתחבר אליהם (לפחות בשלב זה...)

באלבום מנגנים Anthony Braxton בסופרן, אלט ובאס קלרינט, Ari Brown בטנור ובסופרן, Paul Smoker בחצוצרה ובפלוגלהורן, Misha Mengelberg בפסנתר, Joe Fonda בבאס, והמתופפים Han Bennink (בדיסק הראשון) ו Pheeroan AkLaff (בדיסק השני).

כל הקטעים מקורם ברפרטואר של Charlie Parker, אבל כמה רחוק, וכמה מורכב, לקחו אותם החבר'ה של Braxton. נדמה לי ש Charlie Parker היה שמח לראות שהמוסיקה שלו עדיין יכולה לשאת על גבה מסר חדשני ולהיות פורצת דרך ושנויה במחלוקת גם למעלה מ- 60 שנה אחרי שנכתבה.

Charlie Parker / Jam Session (1952)
Charlie Parker, Benny Carter, Johnny Hodges, Ben Webster, Flip Phillips, Charlie Shavers, Berney Kessel, Oscar Peterson, Ray Brown, J.C. Handy.
(Verve, 1952)

Paul Motian and the Electric Bebop Band with Joshua Redman
Joshua Redman, Kurt Rosenwinkel, Brad Schoeppach, Stomu Tekeishi, Paul Motian.
(Winter & Winter, 1992)

Anthony Braxton's Charlie Parker Project
Antony Braxton, Ari Brown, Paul Smoker, Misha Mengelberg, Joe Fonda, Han Bennink, Pheeroan AkLaff.
(HatHut, 1993)

The Paul Motian Trio

אני לא ממש בטוח איזו מהתכונות באופיו המוסיקלי של המתופף Paul Motian, גורמת לכך שטריו בהשתתפותו הופך לחוויה שמגיעה לגבהים חדשים ויוצרת אצל המאזין רושם מוסיקלי חזק ועמוק. עם זאת, אני בטוח שמלבד לכשרון הנגינה ולהבנה המוסיקלית שלו, האיש הזה ניחן בנדיבות ביכולת הכאילו ברורה מאליה - להקשיב.

ההיכרות הראשונה שלי עם Paul Motian היתה בהאזנה לטריו של Bill Evans עם Scott LaFarro. ללא ספק אחד מהרכבי הטריו הקלאסי (באס-פסנתר-תופים) הטובים ביותר שידע עולם הג'אז. הטריו הזה (ששווה פוסט ארוך בפני עצמו) שינה את כללי המשחק ונתן ביטוי שווה לבאס ולתופים. לא עוד פסנתר בליווי באס ותופים אלא שלוש צלעות של שלכל אחת מהן תפקיד מרכזי בצליל הכולל של ההרכב. כבר אז, אצל Bill Evans הגדול ניתן היה לשמוע ש Paul Motian הוא מתופף מסוג אחר. אחד שבא להחליף רעיונות, שמסוגל לתפקד מצויין גם אם באופן שקט מינימליסטי, אחד שבא לנגן ולא רק ללוות.

שנים אחר כך בא הטריו של Paul Bley עם Charlie Haden ו Paul Motian, ולקח את הטריו הקלאסי עוד צעד אחד קדימה, חלוקת התפקידים המסורתית נעלמה כאן, הטריו הזה חגג את החופש היצירתי של חבריו ואפשר להם לבטא מקצבים, משקלים ולחנים משוחררים יותר ששידרגו לחלוטין את החויה המוסיקלית שניתן לקבל מטריו קלאסי, ולטעמי אפילו הגדירו אותו מחדש.

ואז יצא לי לשמוע את הטריו של Paul Motian עם Joe Lovano בסקסופון ועם Bill Frisell בגיטרה באלבום I Have The Room Above Her ומה אומר לכם ? Paul Motian עשה זאת שוב.

למרות שבאופן אישי אני לא מת על Joe Lovano (ושמעתי אותו לאחרונה פעמיים, גם בתל אביב וגם באילת – הוא היה פשוט מאכזב) וגם המוסיקה של Frisell אינה כוס התה שלי, כאן מדובר ביצירה שהיא הרבה מעבר ל Lovano או ל Frisell. המונח "טריו" מקבל כאן את משמעותו האמיתית. אתה לא מקשיב לכל אחד מהנגנים בפני עצמו, אין כאן עניין של סולואים אלא נגינה משותפת, בו זמנית, שבה כולם מנגנים סולו ומלווים אחד את השני כל הזמן. הסולו הופך לליווי והליווי הופך לסולו, והם נשזרים זה בזה ללא הפסקה עד שכבר לא חשוב להבדיל ולהבין מי מנגן מה. אתה פשוט יושב ומקשיב למכלול המוסיקלי.

יתר על כן, למרות שבאופן הרגיל, איני נמנה, כאמור, על מעריצי Lovano ו Frisell, הרי שכאן נדמה שהם עוברים ל mode אחר, שהדבר העיקרי שמאפיין אותו זו התקשורת הפתוחה ביניהם. הגם שמדובר ב"כוכבים" (במושגים של ג'אז) שאינם נטולי אגו (בלשון המעטה), הרי שכאן הם פשוט מניחים את האגו בצד ונותנים למוסיקה את מרכז הבמה. האופן שבו הם משתלבים זה ברעיונותיו של זה, ומסייעים אחד לשני להישמע מצויין הוא לא פחות ממעורר השתאות.

ועוד לא דיברנו על Paul Motian, האיש שכבר למעלה מ- 20 שנה מאחד מסביבו את הטריו המופלא הזה וגורם לו להישמע כל כך חי ודינמי וגם אחראי להלחנת רוב החומר.

Motian רב הנסיון הוא בן 76 כיום אבל נדמה שהוא רק משתבח עם השנים. הוא כבר מזמן לא מתופף במובן הרגיל של המילה, אלא מוסיקאי שמצליח להוציא מהתופים קשת שלמה של צלילים ותחושות (בצדק רב ה N.Y Times כינה אותו: "Rhythm Melodist") ומעל לכל הוא מוסיקאי שמיטיב לתקשר עם שותפיו ומצליח לשמש הלב הפועם בגוף הטריו. לפעמים נדמה שהגדולה של Motian היא לא במה שהוא מנגן, אלא דווקא במה שאינו מנגן, כי Motian יודע להשתמש בהפסקות, בהשהיות ובהדגשות בצורה מבריקה ולנגינה שלו יש חיים משל עצמה.

בראיון שנתן בשנת 2005 ל AllAboutJazz, סיפר Motian על אופן הנגינה והאלתור שלו:

“Everything comes from the sound. It’s in the sound. It’s in the sound of my drums. It’s in the sound of whatever I’m hearing,” Paul Motian says describing his unique musical style. “I don’t have any idea what I’m doing, what I’m going to do. I don’t plan. I’m playing off of the other people I’m playing with. I’m getting my ideas from the other people I’m playing with…I’m getting my ideas from the sound - the sound of the drums. That’s really the most important thing.”

אגב, העדרו של הבאס אינו מורגש מכיוון ששלושת הנגנים מכסים את כל המנעד (Lovano בטנור מנגן חלק ניכר מהזמן אי שם במרומי הרגיסטר הגבוה ואילו Frisell ו Motian שומרים בלי שום בעיה על מנעד נמוך מלא ועשיר) כך שהחלק התחתון אינו חסר מאום. (להשלמת התמונה אציין כי יש להרכב הזה הקלטות מצויינות גם ברביעיה עם באסיסטים כ Charlie Haden ו Marc Johnson – אבל הפעם אנו בענייני טריו).

אני מתנצל מראש אם התיאורים הם די אמורפיים, אבל גם המוסיקה כזו. החומר, הקצב והמשקל חופשיים למדי ונראה שכל אחד מהמוסיקאים יכול לקחת אותם לאיזה כיוון שירצה, ויותר מכך – הוא יכול להיות סמוך ובטוח ששאר חבריו להרכב ילכו לשם יחד איתו.

מכל מקום, האלבום הנ"ל מייצר קסם מוסיקלי יוצא דופן. מדובר אמנם במוסיקה חופשית, אך מאד אסתטית ונגישה. אני לא בטוח שכולם יסכימו שהמוסיקה הזו נופלת בקטגוריית ה- Free Jazz, אבל כנראה שזה בדיוק העניין ב free...

רק לאחר ששמעתי לראשונה את האלבום הסתבר לי שהטריו המופלא הזה הקליט אלבומים רבים במשך למעלה מ- 20 שנות פעילותו, בתחילה ב ECM לאחר מכן בלייבל האיטלקי SoulNote אחר כך בלייבל Winter and Winter ובשנים האחרונות שוב חזר להקליט ב ECM. לשמחתי איני מכיר כמעט אף אחת מההקלטות הללו כך שהאלבום הזה מהווה עבורי נקודת פתיחה למסע מענג בעקבות הטריו הזה.

אגב, בגיליון אוגוסט 2007 של JazzTimes פורסמה כתבה גדולה שהוקדשה ספציפית לטריו הזה – התקציר כאן.

לראיון המלא של Motian ב AllAboutJazz

לכתבה שהקדיש ה N.Y. Times ל Motian

Paul Motian trio / I Have The Room Above Her
(ECM 2005)
Paul Motian, Joe Lovano, Bill Frisell.