כן, אני יודע שזה נשמע קצת מוזר. אבל כדאי שנתחיל להתרגל. לפני מספר ימים הסתיים פסטיבל הג'אז הפולני השני שארגנה קהילת הג'אז החברתי, שנערך בין התאריכים 17-19 בנובמבר בתל אביב. הפסטיבל הראשון, שנערך לפני שנה היה במתכונת של Live Stream ואילו השנה כבר היו הופעות חיות בפני קהל.
הרבה אמנים אורחים מפולין אמנם לא יכלו להגיע עקב מגבלות הקורונה אבל הסקסופוניסט אדם פיירונצ'יק (Adam Pieronczyk) בהחלט הגיע ונתן שתי הופעות מצויינות שהיוו את מרכז יומו הראשון של הפסטיבל: האחת בדואט עם הפסנתרנית ענת פורט והשניה בטריו עם שי חזן בבס ורועי בן יוסף בתופים, ובנוסף השתתפו הרכבים נוספים בשידור הקלטות של הופעות שקיימו עבור הפסטיבל במועדון "יסמין" בוורשה, ביניהם הסקסופוניסט מאצ'י שיקאווה (Maciej Sikala).
ענת פורט ואדם פיירונצ'יק (צילום: גנגי)
שי חזן ורועי בן יוסף (צילום: גנגי)
רועי בן יוסף (צילום: גנגי)
ענת פורט (צילום: גנגי)
אבל על אף מיעוט האורחים קיבלנו פסטיבל מגוון במיוחד עם הופעות מעולות של אמנים ישראליים שהביאו את הזווית שלהם למוזיקה הפולנית, בעיקר למוזיקה של פרדריק שופן. בערב השני של הפסטיבל התקיימו שלוש הופעות של ישראלים מנגנים שופן ומי שבלט בהיעדרו היה האורח המרכזי והמתבקש בערב כזה - הפסנתר.
שלושת ההרכבים הישראליים: אנסמבל גלעד אפרת בבס עם יוליה קליין בכינור, רזיאל צור במנדולינה ויועד ניר בצ'לו, הדואט של אריאל קסיס בקאנון וגלעד וייס בגיטרה שלקחו את שופן לסיבוב קצר בלבנט, והדואט של דניאל זמיר וניצן בר היו ללא פסנתר והבחירה המעניינת הזו, כמו גם האישיות המוזיקלית הכל כך שונה של כל אחד מן ההרכבים האלו, בהחלט לקחו את המוזיקה של שופן למקומות אחרים ובלתי צפויים.
רזיאל צור (צילום: גנגי)
גלעד אפרת (צילום: גנגי)
אריאל קסיס (צילום: גנגי)
גלעד וייס (צילום: גנגי)
ניצן בר ודניאל זמיר (צילום: גנגי)
דניאל זמיר (צילום: גנגי)
לעומת זאת, ביום השלישי לפסטיבל, הפסנתר בהחלט עמד במרכז העניינים. עם הופעות של שתי פסנתרניות צעירות וסופר מוכשרות: נופר פיי וסתיו אחאי, שהביאו את הגרסאות שלהן למוזיקה של שופן ושל קז'ישטוף קומדה המלחין הפולני הנפלא שאחראי, בין היתר, לפסי קול בסרטיו של רומן פולנסקי ואבי הג'אז המודרני הפולני, ועם סיבוב של שופן בריו ובמחוזות המוזיקה הברזילאית בחסות רביעייה של החלילן מתן קליין עם גדי שטרן, דוד מיכאלי ועודד אלוני.
סתיו אחאי (צילום: גנגי)
גדי שטרן (צילום: גנגי)
מתן קליין (צילום: גנגי)
תודה לגנגי על הרשות להשתמש בתמונותיה. אתם מוזמנים לראות עוד בדף האמן שלה Gangi 'n All That Jazz
וכעת להפתעה: הופעתם המצויינת של דניאל זמיר (סקסופון סופרן) וניצן בר (גיטרה) שמוקדשת כולה למוזיקה של שופן. ובעקבות הופעתם בפסטיבל החליטו גם להקליט את המוזיקה הזו לטובת אלבום שיצא בקרוב:
הקורונה הביאה לביטולי הופעות כמעט באופן טוטאלי ורק לאחרונה החלו ההופעות
החיות לחזור לחיינו, אבל זה כמובן רחוק עדיין משגרת טרום הקורונה.
במהלך כל התקופה המשיכו מוזיקאים להופיע בפורמטים שונים (אונליין
ולייב) והיום רציתי להסב את תשומת לבכם לשתי סדרות של הופעות אונליין שהוכחו
כמוצלחות במיוחד.
הסדרה הראשונה נקראת Live From Emmet’s Place והיא מתרחשת בסלון ביתו
של Emmet Cohenבהארלם, ניו יורק.
אמט, בן ה- 31, הוא פסנתרן נהדר, עטור
פרסים ועסוק מאד בתקופת טרום הקורונה, ביחד עם שני חבריו להרכב – הבסיסיט Russell Hall והמתופף Kyle Poole הם מארחים מדי שבוע
מוזיקאים לסשן חי, סוער ומהנה של כשעה וחצי-שעתיים. עד כה התארחו בסדרה מוזיקאים
רבים, רובם חברים של אמט, מוזיקאים צעירים וסופר מוכשרים שחיים בניו יורק (הזדמנות טובה לשמוע ולהכיר מוזיקאים אדירים), אבל גם לא מעט שמות
גדולים ומכובדים למשל (רשימה ממש לא מלאה): הטנוריסטים Grant Stewart, Joe Lovano, Jerry Weldon, Houston Person, Marcus Strickland, Stacy Dillard הבסיסט Christian
McBride, הגיטריסטים Mark Whitfield, Peter Bernstein, החצוצרנים Sean Jones, Joe Magnarelli, הטרומבוניסט Frank Lacy ועוד רשימה ארוכה של אורחים נפלאים.
האווירה בסשנים האלה מחשמלת וההתלהבות של המוזיקאים ממש מדבקת ומניבה,
לעיתים קרובות, ביצועים נהדרים. אחד מהם, שחרך את הרשת מאז הוקלט לפני כחודשיים הוא
After You’ve Gone ובמיוחד הסולו ההיסטרי של האלטיסט Patrick Bertley:
או הפעם ההיא, שהמתופף ההדור Joe Farnsworth הגיע להתארח והצטרף ל Bag's Groove עם Bruce Harris ו Benny Benack בחצוצרות ו Michael Stephenson בטנור:
הקונצרטים נערכים בימי שני ב 19:30 (שעון ניו יורק) אבל נערכים ועולים
לערוץ ה Youtube של אמט וניתן לצפות בהם חינם אין כסף
(בינתיים) בכל עת.
לנוחותכם - הנה הקישור לכל 61 ההופעות שהתקיימו עד כה.
הסדרה השניה, המקומית, מתקיימת בחסות ערוץ הרדיו "קול המוזיקה"
ונקראת "חי מסביב לחצות". מדי חמישי ב 23:00 משדר רוני ורטהיימר הופעה ושיחה
קצרה עם הרכב ג'אז ישראלי ממועדון ה"שבלול" בתל-אביב.
מכיוון שיש לא מעט מוזיקאים ישראליים שחזרו בשנה האחרונה לארץ, עקב
המגיפה, לאחר שהיו פעילים בעיקר מחוצה לה, יש כעת שפע יחסי של מוזיקאים מעולים
שבדרך כלל לא זמינים לקהל המקומי ונוצרים שיתופי פעולה ייחודיים שמתאפשרים רק
בזכות העובדה שכולם כאן ומשתוקקים לנגן והופיע.
מחר למשל, יום חמישי ה- 22.7.2021, תשודר הופעה של הטריו של החלילנית הדר נויברג (השוהה בדרך כלל בניו יורק) עם דוד מיכאלי בבס, אמיר בר עקיבא בתופים ועוד אורחת מפתיעה....
עד כה שודרו למעלה מ 30 הופעות, בהרכבים שמסולו ועד מיני ביג בנד. הרשימה שלהלן לחלוטין אינה רשימה מלאה, אבל בהחלט מומלצת מאד:
יום רביעי בערב, נוסעים לירושלים לערב הפתיחה של פסטיבל הג'אז. בחוץ גשם
ורוחות עזות ובאוטו הופעה של חמישיית Miles Davis ב Olympia עם Coltrane, Wynton
Kelly, Paul Chambers ו Jimmy
Cobb.
הדרך התארכה מהצפוי ולצערי פספסתי את ההופעה של Jeff
Ballard עם Chris Cheek אבל לפחות הספקתי לשמוע
חצי מהסט של רביעיית Mark Turner. (Turner בטנור, אבישי כהן
בחצוצרה, Joe Martin בבאס ו Damion Reid בתופים). אני חייב לומר שיצאתי ברגשות קצת
מעורבים. Turner נגן ענק, וגם הדיסק של הרביעייה שלו, Lathe Of Heaven משובח ברמות. אבל במקום בו עמדתי (מחוץ
לגלריה לאומנות סוריאליסטית שהיתה דחוסה עד אפס מקום) הצלילים של Turnerלא ממש התחברו לי והרבה מהזמן הרגשתי שהוא משוטט
ללא כיוון וללא מטרה. בסולואים של אבישי החיבור היה לי הרבה יותר פשוט.
Mat Maneri and Lucian Ban
צילום: קביליו
אחרי ההופעה מיהרתי לתצוגת מנורות החנוכה (ללא ספק הלוקיישן היפה
והמיוחד ביותר בפסטיבל) לתפוס את קצה הדואט של הפסנתרן Lucian
Ban והוויולן Mat Maneri. ל Mat
Maneriהתוודעתי רק לאחרונה. הוא נגן כינור וויולה אמריקאי, בנו של
הסקסופוניסט Joe Maneri(וגם השתתף
בכמה אלבומים של אביו) וכמו אביו גם הוא מסתובב באזורי ה Free Jazz והאלתור הקבוצתי. ביחד עם Lucian Ban, פסנתרן שמוצאו מרומניה, הם הוציאו אלבום ב ECM שנקרא Transylvanian Concert שמתעד קונצרט מכשף שנתנו
השניים ב Targu Mures, האיזור בו גדל Lucian Ban.
קשה מאד להגדיר את המוסיקה שהם עושים. זה לא ממש ג'אז As we know it אבל בהחלט מוסיקה מאולתרת שמתכתבת עם מוסיקה
קלאסית, ג'אז, בלוז ומוסיקת עם רומנית וצוענית. ההרכב פסנתר/ויולה זורק אותך מיד
למוסיקה קאמרית אבל המוסיקה שהצמד הזה מנגן הרבה פחות נוחה לעיכול ומצריכה פתיחות
והתמסרות וזה בדיוק מה שקרה לי בשלושת הקטעים בהם נכחתי. הרפיתי מן הדעות הקדומות,
הנחתי את הציפיות בצד, התמסרתי לחלוטין לחוויית הרגע והצלחתי להתחבר ולהיות חלק
מהקסם הזה.
משם הלכתי לגלריה לאומנות ישראלית לשמוע את שישיית "חגיגה".
אלון פרבר (שמנגן גם באורקסטרא של אבי לייבוביץ') והמתפף ונגן כלי ההקשה דני
בנדיקט הקימו את ההרכב הזה לפני כ-15 שנים ומלבדם ומלבד חגי אמיר שמנגן בסקסופון אלט
הנגנים בו מתחלפים. אני חושש שהפעם האחרונה ששמעתי את ההרכב הזה היתה באילת לפני בערך
10 שנים, וכבר אז הוא השאיר עלי רושם עז גם בלחנים וגם מבחינת האנרגיה על הבמה.
מאז לא יצא לשמוע אותם בהופעה חיה.
בהופעה בירושלים הם השיקו את אלבומם השלישי New
Directions. ההרכב שנגן בהופעה שונה מההרכב שניגן באלבום: אלון פרבר בסופרן,
חגי אמיר באלט, יונתן וולצ'וק בטרומבון (באלבום מנגן עודד מאיר), תום אורן בפסנתר
(באלבום מנגנים, לסירוגין, גדי להבי ותומר בר), טל רונן בבאס (באלבום מנגן אסף
חכימי) ודני בנדיקט בתופים וכלי הקשה.
שישיית חגיגה צילום: קביליו
לא לחינם ההרכב הזה שורד כל כך הרבה זמן. המוסיקה מקורית, מרתקת מעובדת
ומתוזמרת לעילא, שואבת השראה ממוסיקה ישראלית ומזרח תיכונית אך הסאונד הכללי מאד מיוחד,
עכשווי, בועט ולא מתחנף לאוזן הישראלית. הנגנים (גם באלבום וגם בהופעה) מעולים אחד
אחד והעובדה שכל אחד מהם מאלתר בסגנון שונה מהאחרים עושה את ההבדל בין ההרכב הזה
להרכבים אחרים.
אתם יכולים לשמוע את האלבום החדש במלואו כאן. כדאי לכם.
אחרי שישיית חגיגה הלכנו לשמוע את הפסנתרנית הנפלאה ענת פורט בדואט עם
הבאסיסט Joe Martin (שאך שעה קלה לפני כן ניגן
עם Mark Turner). Joe Martin הוא אחד הבאסיסטים
הנחשבים והעסוקים בסצינה הניו-יורקית. ענת פורט חיה בישראל ומופיעה בכל העולם
ומאחוריה שלושה אלבומים מעולים ב ECM. בכלל הפסטיבל השנה די עומד
בסימן ECM. ולא, אין לי שום בעיה עם זה.
ג'ו מרטין צילום: קביליו
היא ומרטין הכירו בקולג' בבניו ג'רזי לפני 25 שנים אבל לא ניגנו הרבה
מאז, וההופעה הזו באה לאחר חזרה אחת קצרה מאד. אף על פי כן, וכמו שקורה לא אחת אצל
מוסיקאים גדולים, הרעננות שבמפגש מניבה תוצאות מעולות.
את ענת הכרתי מהאלבומים שלה (אני עוד זוכר ששפשפתי עיניים בהשתאות כששמעתי
על פסנתרנית ישראלית שמוציאה אלבום ב ECM(A Long Story) עם לא אחר מאשר Paul
Motian הענק), וכבר מההאזנות הראשונות היה ברור שיש כאן כשרון עצום.
מוסיקאית רגישה עם יכולת הבעה נדירה שהולכת
בדרך משלה (אבל עומדת על כתפי ענקים...). בהמשך הגיעו עוד אלבום טריו (And If) ואחריו אלבום רביעייה עם Gianluigi Trovesi הנפלא (Birdwatching).
ההופעה נפתחה עם שני קטעים מקוריים של ענת: Song
Of The Phoenixו Jumpin' in (את שניהם אפשר לשמוע
באלבומה האחרון, Birdwatching). עד כמה שהקטעים הללו עובדים מצויין באלבום, בהופעה הם נטענים באנרגיה אחרת, ממש מהפנטת. אחריהם ניגנו קטע של Joe, גם הוא במוטיב ציפורים, שנקרא Two Birds.
הקטע הבא היה סולו מקסים של Joe Martin ואחריו עוד קטע של ענת
בשם Something 'bout camels (מתוך And If, אלבומה השני)
ענת פורט צילום: קביליו
אז הגיע תורה של ענת לנגן קטע סולו, והיא הגישה ביצוע מהמם ל "אגדת
דשא" של שלום חנוך (לפני כמה שנים הופיעה רביעיית ענת פורט, עם Gianluigi Trovesi, במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב עם תוכנית
שלמה של מחווה לשלום חנוך). אחרי הסולו המופלא הזה הם ניגנו את Blues In Motion של Charlie Hadenשיושב על
הסגנון של ענת כמו כפפה (הקטע נוגן במקור על ידי פסנתרנית פנטסטית אחרת, Geri Allen, בטריו עם Charlie
Haden ו Paul Motian)
ההופעה הסתיימה בקטע Melida של Joe
Martin והשאירה אצל כולנו רצון לשמוע עוד מהמוסיקאים המצוינים האלה. אני
בוודאי אלך לשמוע עוד את ענת פורט בלייב.
למי שזקוק להיכרות עם המוסיקה של ענת, אני ממליץ בכל לב לבקר בדף ה SoundCloud שלה ולשמוע קטעים מאלבומיה.
