Daily album #2 - True Blue and Silver's Blue

From 1974 on Xanadu with an amazing lineup:
Al Cohn & Dexter Gordon - tenor saxophone
Blue Mitchell & Sam Noto - trumpet
Barry Harris - piano
Sam Jones - bass
Louis Hayes - drums
I love how they take the head and the tail of Art Blakey's Messengers "Lady Bird" (on Cafe Bohemia album) and play it simultaneously - saxes against trumpets.

Phineas Newborn

קשה שלא להתפעם מהכשרון השופע של Phineas Newborn Jr.. "בשיאו הוא היה אחד משלושת הפסנתרנים הגדולים של כל הזמנים, לצדם של Bud Powell ו Art Tatum" כך אמר עליו Leonard Feather, המבקר האגדי של Downbeat.

או קחו למשל את מה שכתב עליו George Wein, מייסד פסטיבל Newport, ב Liner Notes לאלבום הבכורה של Newborn ב Atlantic:

For years now I've listened to people scream at me about unknown pianists they have discovered. "He’s greater than Bud . "He cuts Oscar . "He leaves Tatum standing still". As many times as I have heard these cries, that is how often I have been disappointed. In­variably, these unknowns are, at their best, simply minor talents, and, at their worst, pale copies of great pianists.

About a year ago I began to hear stories about a fan­tastic pianist in Memphis, Tenn. with the almost quaint sounding name of Phineas Newborn. Jr. Men I re­spected, such as John Hammond, Willard Alexander and, of course. Count Basie, among many others, insisted that I must hear this guy. Due to my previous sad experiences, I could not get excited. However, when I got a chance to really hear Phineas in Storyville [a nightclub in Boston which Wein owned], for the first time I was not disappointed. The unknown had lived up to his press notices.

Phineas (שאת שמו ביקש להגות כ- Fine As), נולד בשנת 1931 ב Memphis. אביו, Phineas Newborn Sr. היה מתופף ומנהיג להקת בלוז ואחיו Calvin ניגן בגיטרה. הוא התחיל ללמוד פסנתר בגיל 6 מהפסנתרן בלהקה של אביו, אך הגם שפסנתר היה ונשאר הכלי העיקרי שלו הוא ניגן גם חצוצרה, טובה, אופוניום, קרן יער, סקסופון וויבראפון.

הוא התחיל את הקריירה כנגן באלבום הראשון של B.B. King וניגן בהרכבי בלוז, אך היה זה Count Basie שהתניע את הקריירה של Newborn לאחר ששמע אותו בשנת 1952 בממפיס והכיר לו את John Hammond, המפיק של Columbia Records.

Phineas היה פסנתרן בעל שליטה מושלמת בפסנתר ובעל יכולת טכנית מופלאה בשתי הידיים. היכולת הזו כמובן באה לידי ביטוי באוניסונים המהירים שהיו חלק בלתי נפרד מנגינתו (אוניסון הוא נגינת שני קווים מוסיקליים זהים בו זמנית בשתי אוקטבות שונות, או בשני כלים שונים) בהופעות הוא היה נוהג לשים את יד ימין בכיס ולנגן סולו בשמאל בלבד כדי להפגין שיכולתו בשמאל אינה נופלת מיכולתו בימין. מבחינה סגנונית הוא היה מין שילוב של Art Tatum ו Oscar Peterson.

את האלבום הראשון שלו, Here Is Phineas, הקליט בשנת 1956 ל Atlantic עם Oscar Pettiford בבאס ו Kenny Clarke בתופים והוא מהווה תצוגת תכלית מצויינת ליכולות שלו. (שמעו במיוחד את הפתיחה שלו ל All The Things You Are ששואבת השראה מ Bach ומ Art Tatum, את Barbados ואת Dahoud הביבופיים, ואת הטייק שלו על Celia של Bud Powell).

בשנת 1958, לאחר שעבד גם עם Charlie Mingus, יצא לסיבוב הופעות באירופה עם חבורה של מוסיקאי ג'אז אמריקאיים, ביניהם Lee Konitz ו Zoot Sims. תיעוד של אחת ההופעות הללו בשבדיה יצא בלייבל SteepleChase תחת השם  Stockholm Jam Session וניתן לשמוע שם את Newborn עם Benny Bailey בחצוצרה, Oscar Pettiford בבאס ו Rune Carlsson בתופים ולצידם טרומבוניסט ובאריטוניסט בלתי מזוהים.

באותה שנה גם הקליט בטריו עם Roy Hyanes  ו Paul Chambers אלבום בשם We Three שיצא על שמו של Haynes ב Prestige.

בשנת 1961 הקליט עם ההרכב של Howoard McGee ו Teddy Edwards וגם לחוד עם כל אחד מהם

בהמשך אותה שנה גם הקליט אלבום נהדר בטריו (למעשה יש שם  2 טריו שונים: האחד עם Paul Chambers ו Philly Joe Jones והשני עם Sam Jones ו Louis Hayes) שיצאו באלבום World Of Piano!. הביצוע של Lush Life והסונטינה של Ravel שמשמשת כהקדמה שלו הם פנינה נדירה:

ב 1964 הקליט את The Newborn Touch עם Leroy Vinnegar בבאס ו Frank Butler בתופים.

אז איך זה ש Newborn נותר עלום שם והוא כמעט ואינו מוכר אפילו לחובבי הג'אז ? הסיבה לכך היא ש Newborn סבל כבר בתחילת דרכו מבעיות נפשיות והתמכרות לסמים ואלכוהול. אלו החזירו אותו באמצע שנות ה-60, בשיא הקריירה שלו, לעיר הולדתו Memphis בנסיון להתמודד עם השדים שלו. במהלך השנים שלאחר מכן הוא יצא מהגלות שגזר על עצמו לעיתים די נדירות והקליט מעט יחסית. היה זה Ray Brown, הבאסיסט שניגן עם Oscar Peterson, שמילא חלק חשוב בקריירה המאוחרת של Newborn - בכל פעם שמצבו של Newborn איפשר זאת, היה Brown לוקח אותו לאולפן ומקליט עמו בטריו.

כך הוקלטו למשל Please Send Me Somenoe To Love ו Harlem Blues במהלך יומיים בחודש פברואר 1969 עם Ray Brown ו Elvin Jones בתופים. ובשנת 1976 הוקלט, שוב באותו הרכב, האלבום Back Home. וכמה חודשים לאחר מכן בסוף שנת 1976 הוקלט Look Out – Phineas is back, הפעם עם Jimmy Smith בתופים.

בשנת 1978, עשור לאחר שעזב את New York, חזר Newborn להופיע בה, ובעקבות סדרת הופעות מוצלחת הוא גם הוזמן לנגן בפסטיבל Montreux בכמה הרכבים: עם Jay McShann, Hank Jones, John Lewis ואפילו בשלישיית פסנתרים עם Herbie Hancok ו Chick Corea.

ולסיום, קבלו את הוידאו הזה משנת 1962 עם Al McKibbon בבאס ו Kenny Dennis בתופים:

Horace Silver Quintet - 1958

ממש במקרה מצאתי את שני קטעי הוידאו הבאים של חמישיית Horace Silver. מדובר בחמישייה שלו מהשנים 1958-1959 עם Junior Cook בטנור, Blue Mitchell בחצוצרה, Gene Taylor בבאס ו Louis Hayes בתופים. החמישייה הזו (למעט המתופף Louis Hayes שפינה את מקומו ל Roy Brooks) המשיכה לעבוד ביחד עד שנת 1963 והקליטה הרבה מאד אלבומים מצויינים ב Blue Note.

לא לשכוח להפסיק את הנגן המנומר משמאל שמנגן את מוסיקת הרקע באתר

ועכשיו, ללא הקדמות נוספות, הנה הם לפניכם.... חמישיית Horace Silver:

Wayne Shorter - Part I: The Vee Jay Recordings

לרגל יום הולדתו ה 75 של Wayne Shorter שחל השנה, אעלה לכאן סדרה של פוסטים על המוסיקאי, המלחין והמבצע הנהדר הזה. החלקים הראשון והשני של הסקירה יעסקו באלבומי הסולו של Shorter, הכוונה היא לאלבומים שיצאו תחת Shorter כמנהיג ההרכב. החלק השלישי, אותו אעלה בהמשך, יעסוק בהרכבים בהם ניגן Shorter.

אקדים ואתנצל בפני חובבי Weather Report – ההרכב הזה לא עושה לי כלום (וניסיתי, הרבה) ולכן אינני מתכוון להתייחס אליו למרות חשיבותו לזרם ה Fusion. אם יש מי מבין הקוראים שמעוניין להוסיף התייחסות כזו – הוא יותר ממוזמן לעשות כן.

הקדמה

כשרק התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, אחד הדברים הראשונים שהבנתי היה שככל שהקשר הרגשי ביני ובין האלבום עליו אני כותב, או האמן עליו אני מספר חזק יותר – כך הכתיבה קשה לי יותר. הרבה יותר קשה לי לכתוב על אלבומי המופת, על הגאונים המוסיקליים ששינו את פני הג'אז, שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי, על מושאי הערצתי לאורך שנים מאשר על "סתם" אלבומים מצויינים.

כבר כמה פעמים ניסיתי לשבת ולכתוב את הפוסט על Shorter אבל לאחר זמן תמיד שבה ועלתה בי התחושה שזה לא מספיק, שההערצה מסמאת את עיני ומחבלת בכתיבתי, שאני לא מצליח באמת להעביר עד כמה מוכשר האיש, עד כמה מוסיקלי הוא ועד כמה המוסיקה שלו השפיעה עליי. אני מקווה שהפעם, לכבודו של האיש, הנסיון יוכתר בהצלחה.

בקריירה של Wayne Shorter כ Leader יש כמה תקופות עיקריות שמשקפות גישות ותפיסות מוסיקליות שונות. נוח יהיה לי להתייחס אל התקופות השונות בחלוקה לפי הלייבלים בהן יצאו התקליטים שהקליט באותן תקופות. השאלה מה קדם למה (השינוי האישי או החלפת הלייבל) והאם בכלל יש קשר סיבתי בין הדברים, נותרת פתוחה.

השנים המוקדמות – ההקלטות בלייבל Vee-Jay

בשנת 1959, כשנתיים לאחר שהשתחרר Wayne Shorter משירותו הצבאי, ולאחר שויתר כמעט לחלוטין על שאיפתו לעסוק במוסיקה (פשוט מפני שהרגיש מבולבל ובלתי בשל מבחינה מוסיקלית), דחפו אותו חבריו לגשת לאודישנים שנערכו ל Big Band של Maynard Ferguson. לאחר שיכנועים ולחצים כבדים שלף Shorter את הסקסופון מתחת מיטתו (שם בילה הסקסופון הנטוש במהלך השנתיים) והלך להיבחן. הוא כל כך התרגש שבטעות עבר את האולם בו התקיימו האודישנים וכשחזר ראה שם לחרדתו את כל ה"מי ומי" בעולם הג'אז. כל נגן טנור שלא היה בהרכב קבוע באותה עת ניגש למבחן. Shorter גבר על התרגשותו, התיישב בהרכב, השתלב וניגן. בסופו של דבר - הוא לא התקבל.

אבל המבחן הזה שינה את מהלך חייו.

זמן קצר לאחר המבחנים יצא ההרכב החדש של Ferguson למסע הופעות. לאחר מספר שבועות, לקראת הופעה בקנדה, נזקק Ferguson בדחיפות לנגן טנור. הוא זכר את Shorter, הנער הביישן מהאודישנים, הרים לו טלפון וביקש ממנו להגיע לקנדה במהירות האפשרית. Shorter נסע והופיע עם ההרכב. בהפסקה ניגש אליו ידידו הצעיר Lee Morgan שהגיע אף הוא להופיע בפסטיבל כחלק מה Jazz Messangers של Art Blakey, סיפר לו שהסקסופוניסט של ההרכב (Hank Mobley) לא הגיע להופעה ושאל אותו אם יהיה מוכן להצטרף ל Messangers. ההצעה הפתיעה את Shorter אבל כששקל את האופציות העדיף להופיע ב Quintet מאשר Big Band ונעתר להצעה. ההופעה שלו עם ה Messangers היתה הצלחה.

הצטרפותו של Shoretr ל Jazz Messangers היתה אחד הדברים הטובים ביותר שקרו הן ל Shorter והן ל Messangers, אבל על תרומתו האדירה להרכב הזה ארחיב בחלק השלישי.

במהלך השנים 1959-1962, בזמן שהיה המנהל המוסיקלי, מלחין הבית ונגן הטנור של ה Messangers, הקליט Shorter מספר אלבומים ללייבל Vee Jay. כיום אני יכול לומר באופן וודאי וחד משמעי שאלו ההקלטות שעיצבו את טעמי בג'אז, שפתחו לי את הפתח להבנה ולהכרה ביופי ובשלמות של המוסיקה המאולתרת ושערכו לי היכרות ארוכת שנים ומלאת ריגושים עם Wayne Shorter ועם המוסיקה שלו.

אמנם מדובר בחומר נדיר (יחסית) שקשה להשיגו אבל באופן מקרי (או שלא ?!), במהלך שירותי הצבאי נתן לי חבר קלטת אודיו ובה העתק מדיסק שנקרא Wayning Moments שהיה למעשה אוסף מהקלטות Wayne Shorter ב Vee Jay. כמובן שאז לא ידעתי מיהו Shorter, ומיהם הנגנים האחרים שמלווים אותו. אבל המוסיקה.... המוסיקה כבשה אותי מהרגע הראשון.

היה בה משהו פשוט ומקסים. הנגינה לא נשענה על טכניקה (למרות שהיתה בה מידה לא מבוטלת של טכניקה) אלא על מלודיות פתלתלות ואלגנטיות. Shorter הוא מאלתר טבעי, כזה שלא נזקק להישען על פראזות שהתאמן עליהן מראש ולא צריך למחזר פראזות של נגנים אחרים. התחושה הנוצרת כשהוא מנגן היא שהוא פשוט מלחין על המקום. באשר לקטעים עצמם - הלחנים מורכבים, מלודיים ויפהפיים ומתחתם זרמו אקורדים צבעוניים, מפתיעים. העיבודים ייחודיים ולא טרוויאליים, האופן שבו הוא עוזב את המנגינה ומתחיל לאלתר מרומם נפש ומצליח לחלץ ממני קריאות עונג כל פעם מחדש. גם בצליל שלו יש משהו מיוחד. הצליל לא דמה לשום צליל טנור ששמעתי לפני כן. הוא היה חמקמק, לפעמים מלא ולפעמים דק ואפילו צייצני. לפעמים אפילו נפלטו לו, שומו שמיים, צפצופים. הוא לא היה צליל כהה ומחוספס במסורת ה"טנורים הגדולים" וגם לא היו לו עומק, צרידות או עוצמה שהיו לטנוריסטים אחרים, אבל דווקא בצליל הבלתי מלוטש הזה, כשהוא בא יחד עם הלחנים הללו ועם יכולת האלתור הפנומנלית, יש קסם ייחודי.

מה יש לומר, הטייפ המגנטי של הקלטת נשחק עד תום, לא לפני שביקשתי וקיבלתי העתק נוסף, שנשחק אף הוא עד תום.

במשך שנים חיפשתי את ההקלטות הללו. לקח לי זמן רב עד שגיליתי (ותודה לדני קרפל) מה בעצם אני מחפש. עד שגיליתי שאלו ההקלטות המוקדמות של Shorter שנערכו עבור הלייבל Vee Jay. אבל השמחה נגדעה מייד לאחר הגילוי המרעיש, כשהובהר לי שמדובר בלייבל נכחד ושהסיכוי שאי פעם אניח ידיי על ההקלטות המלאות אפסי...

המשכתי עם הטייפ, עד שיום אחד, לאחר כמה שנים, קיבלתי טלפון נרגש מחבר שידע על התשוקה הבוערת בי בקשר להקלטות האלה. הוא סיפר לי על לייבל ספרדי כלשהו שרכש את הזכויות והדפיס את המוסיקה של Shorter ב Vee....

לא הספקתי אפילו לשמוע את סיום המשפט. טסתי לתל אביב ורכשתי את כל מה שהצלחתי להניח עליו את ידי. חמישה אלבומים ב Re-Issue של Blue Moon. העטיפות היו העטיפות המקוריות והנהדרות של האלבומים ב Vee Jay, ואושרי לא ידע גבול.

הנגנים שמנגנים באלבומים הללו לצידו של Shorter הם רבים ומגוונים ובעיקר מעולים. בין היתר מופיעים כאן לסירוגין (ובאלבומים שונים) Art Blakey, Lee Morgan, Bobby Timmons ו Jymie Merritt - חבריו של Shorter מה Messangers וגם כאלו שינגנו איתו מאוחר יותר ב Messangers כמו Cedar Walton ו Freddie Hubbard.

האלבום הראשון, Introducing Wayne Shorter, הוקלט בשנת 1959, ומנגנים בו Lee Morgan בחצוצרה, Wynton Kelly בפסנתר, Paul Chambers ו Jimmy Cobb בתופים. אם ה Rhythm Section הזה נראה לכם מוכר – אתם לא טועים. זהו ה Rhythm Section של Miles באותה תקופה.

האלבום השני, The Young Lions, לא יצא רשמית תחת הנהגתו של Shorter, ולמעשה אין לו Leader רשמי, אבל Shorter הלחין ארבעה מתוך חמשת הקטעים שבו, וטביעת היד הייחודית שלו ניכרת לארכו ולרחבו של כל האלבום, כך שזה מספיק טוב בשבילי כדי להכתיר אותו כ Leader של האלבום הזה. לצד Shorter מנגנים באלבום הזה Lee Morgan בחצוצרה, Frank Strozier בסקסופון אלט (אגב, יש לו גם כמה אלבומים נהדרים ב Vee Jay), Bobby Timmons בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס ו Louis Hayes ו Al "tootie" Heath בתופים.

האלבום השלשי, Second Genesis, הוקלט ב 1960 והוא אלבום רביעייה קלאסית היחיד כאן, מנגנים בו לצד Shorter גם Cedar Walton בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס ו Art Blakey הנהדר בתופים. השילוב הזה של Blakey עם Shorter הוא יחיד במינו. הדינמיקה והסגנון הייחודי של Blakey מכניסה טעם חדש לתבשיל ותורמת לכך שהאלבום הזה מתעלה מעל כל האחרים.

האלבום הרביעי, Wayning Moments, ששמו כשם האוסף האלמותי שלי, הוקלט בשנת 1962. הפעם מנגנים בו Freddie Hubbard בחצוצרה, Eddie Higgins (שהיה לא מזמן בארץ) בפסנתר, Jymie Merritt בבאס ו Marshall Thompson בתופים.

והאלבום החמישי Kelly Great, אמנם תחת שמו של ה Sideman האולטימטיבי, הפסנתרן Wynton Kelly, אבל גם כאן תרם Shorter שני לחנים יפהפיים בנוסף לנגינה המצויינת שלו לאורך כל האלבום. ההרכב כאן, למעט המתופף, זהה להרכב באלבום Introducing, כך שגם אותו אני מספח לאלבומים של Shorter ב Vee Jay. מה אכפת לכם ? מנגנים שם, מלבד Shorter ו Kelly גם Lee Morgan בחצוצרה, Paul Chambers בבאס, ו Philly Joe Jones.

לפני מספר שנים יצא בלייבל Mosaic סט של כל ההקלטות של Shorter ו Morgan ב Vee Jay, מי שהבין את גודל הרגע רכש מייד. מי שהתמהמה – פספס כי הקופסאות של Mosaic מודפסות במספר מוגבל וכמובן שהקופסא הזו נחטפה מהר.

למרבה השמחה האלבומים הבודדים ב Blue Moon (הלא היא Fresh Sound) עדיין מודפסים וצפים מעל פני השטח מדי פעם. אז למי שעדיין אין את הפלא הזה לא נותר לי אלא לאחל צייד נעים !

בהמשך – אלבומי הסולו ב BlueNote.

Kenny Drew - Undercurrent

מהצליל הראשון של Hank Mobley ושל Freddie Hubbard ניתן להבין מיד - הגענו למקום הנכון.

שני הנשפנים המצויינים האלה עוד לפני תקופות השיא בקריירה שלהם (וזה תמיד כיף לשמוע מוסיקאי בשלבים שקצת לפני גיבוש האישיות המוסיקלית שלו). Mobley נשמע רענן ומעניין (כמו בהקלטות רבות אחרות שלו מתחילת שנות ה-60, התקופה הטובה ביותר שלו לטעמי) ו Hubbard הצעיר (22) מחובר לגמרי לכל מה שהיה לפניו וכבר מצליח להישמע כל כך שונה וכל כך ייחודי, ומאד יצירתי.

על הרית'ם סקשן הופקדו הצמד Sam Jones וLouis Hayes , שאין צורך להכביר עליהם מילים. לטעמי מדובר באחד מצמדי הבס-תופים הטובים ביותר שידע עולם הג'אז. פשוט עושים את העבודה מצויין, דוחפים קדימה כשצריך ונותנים גיבוי מלא בבלדות, ומתואמים להפליא.

דווקא Kenny Drew לא מפיל אותי מהכיסא בהקלטה הזו, ואכן לא באו הקלטות נוספות דומות בעקבותיה. הוא מנגן בסדר גמור, ומלווה עוד יותר בסדר גמור אבל בפירוש חסר לו את ה"משהו" הזה שיהפוך כל סולו שלו למשהו שזוכרים אחרי שהוא נגמר. שנה לאחר מכן עזב Drew את ארה"ב ועבר לאירופה, הוא העביר את עיקר זמנו בקופנהגן שם ניגן "כפסנתרן הבית" של Café Mountmartre: הוא ליווה מוסיקאים אמריקאים שהגיעו להופיע באירופה וניגן הרבה גם בטריו משלו ולאורך השנים הקליט לא מעט תקליטים מצויינים, בעיקר ללייבל SteepleChase.

Kenny Drew / UNDERCURRENT

(BlueNote, 1960)
(Freddie Hubbard, Hank Mobley, Kenny Drew, Sam Jones, Louis Hayes).