Tom Oren's debut album release concert - 6.1.2021

אם אתם קוראים את הבלוג הזה אני מניח שאתם יודעים מי זה תום אורן. אם לא שמעתם אותו - בטח שמעתם עליו. אבל רק למקרה שפספסתם הנה התקציר: תום אורן, בן 26, הוא עילוי מוזיקלי נדיר. פסנתרן בחסד שיכול לנגן הכל ועושה את זה בתשוקה והתלהבות עצומה. הוא לא חושש לחקור כיוונים שונים ולעשות נסיונות מוסיקליים ובאופן מעורר השתאות - תחת ידיו הכל נשמע טוב, אותנטי ומשכנע. הוא שולט בנגינת קלאסי וכמובן בג'אז והעולמות האלה נוכחים זה לצד זה בנינוחות ובטבעיות בתוך המוזיקה שלו.

תום נולד בתל אביב והחל ללמוד פסנתר בגיל 6 בהדרכתה של אמו, המוזיקאית דורלי אורן חזון (תזכרו את השם, נגיע אליו בהמשך), בוגר מגמת הג'אז בתלמה ילין ובמקביל סיים בהצטיינות יתרה את לימודי במחלקה הקלאסית של קונסרבטוריון תל-אביב. משם המשיך לצבא ושירת כמזויקאי מצטיין בתזמורת חיל האוויר ובמקביל למד בתכנית המצטיינים (ה jazz institute) ברימון ומשם נסע, על מלגה מלאה כמובן, לברקלי שגם אותו סיים (ב 2019) בהצטיינות יתרה. 

מזה 4 שנים שתום חבר קבוע ברביעייה של אלי דג'יברי, שבשנים האחרונות היוותה בית ספר מדהים וקרש קפיצה למוזיקאים צעירים נהדרים (כמו המתופף עופרי נחמיה והפסנתרן גדי להבי). המוזיקה הרגישה והדרמטית של דג'יברי כמו גם הגרוב והאנרגיה המתפרצת שלו והשורשים הנטועים עמוק בהיסטוריה של הג'אז מצאו נפש מוזיקלית תאומה אצל תום אורן והשילוב ביניהם מזניק את ההרכב של דג'יברי בשנים האחרונות לגבהים חדשים. ניתן לשמוע את תום מנגן באלבומו האחרון של דג'יברי מ 2018 שכולו מחווה ל Hank Mobley ולאלבום הקלאסי שלו Soul Station, והוא עושה שם עבודה נהדרת.

צילום: יוסי צבקר

ואם מישהו זקוק לעוד "אישור" לכך שמדובר במוזיקאי אדיר - אז  בשנת 2018 זכה תום אורן במקום הראשון בתחרות הבינלאומית של ה Thelonious Monk Institute שהיא התחרות היוקרתית והחשובה ביותר בתחום הג'אז.

אבל כל הרקע המרשים הזה לא היה מעניין אלמלא היה תום אורן כל מה שהבטיחו לנו ועוד הרבה מעבר לכך. בהופעת הסולו שלו במרתון שופן שנערך השנה (גם הוא בהפקת קהילת הג'אז החברתית) תום ניגן זה לצד זה את הלחנים של שופן ואת הגרסה המאולתרת שלו. כל מי שצפה בערב הזה קיבל הדגמה ליכולתיו הנפלאות בשני הסגנונות, יחד עם יכולת פרשנות אישית מרתקת. כבר אז היה ברור לנו, בקהילת הג'אז החברתית, שזו היתה רק ההתחלה של שיתוף הפעולה בין תום ובין הקהילה והתחלנו לחשוב על הזדמנות לחזור ולארח אותו.

ב-30 באוקטובר 2020 יצא בלייבל Concord Jazz אלבומו הראשון של תום, שהוקדש לזכרונות המוזיקליים הראשונים שלו, ומורכב כולו מקטעים מקוריים שהלחינה אמו דורלי אורן חזון, ואף נקרא בהתאם: Dorly's Song .

מנגנים באלבום, לצדו של תום, ברק מורי המופלא בבס ואביתר סליבניק (גם הוא חבר ברביעיית אלי דג'יברי הנוכחית) בתופים. ובאופן מתבקש גם אלי דג'יברי מתארח באלבום.

צילום: יוסי צבקר

האלבום הזה כל כך יפה לא רק בזכות הנגינה המושלמת של המוזיקאים שמשתתפים בו, אלא גם בזכות הלחנים של דורלי והעובדה שהם לא לחני ג'אז ואינם מצייתים למבנים ההרמוניים הסטנדרטיים השגרתיים בג'אז. זה נותן לכל האלבום גוון מיוחד מאד שמזכיר לפרקים ג'אז אירופאי שמתכתב גם עם מוזיקה קלאסית (למשל הקטעים Zoo , So Angela או Adolia) ובכל מקרה תום הצליח, בכשרון רב, לעבד את השירים של דורלי ולגרום להם להישמע ג'אזיים למהדרין.

צילום: יוסי צבקר

האלבום אמור היה להיות מושק במועדון ה Dizzy's Club ב Lincoln Center בניו יורק אבל היה ברור שזה לא יקרה בזמן הקרוב עקב הקורונה. נוצרה כאן הזדמנות נדירה לשיתוף פעולה שאיפשר את קיום ההופעה בטרמינל 4 ושידורה בלייב סטרימינג לחברי הקהילה ולרוכשי כרטיסים מחו"ל. 

ניכר היה שתום נרגש מאד מהאירוע, אבל ברגע שהתחיל לנגן החיוך התפשט על פניו ואי אפשר היה שלא לחוש שהוא מרגיש בבית, בטוח בעצמו וחופשי. הוא נתן את כולו על הבמה ונהנה מכל רגע כשיחד איתו ניגנו המוזיקאים שניגנו באלבום (שוב - ברק מורי בבס, אביתר סליבניק בתופים). לא פחות נרגשת ובעיקר גאה היתה דורלי, שישבה בקהל, ובצדק.

צילום: יוסי צבקר

ההרכב ניגן tight כמו שמזמן לא שמעתי וביחד עם זאת גם עם המון חופש, ספייס והקשבה מצדם של מורי וסליבניק שאיפשרו לתום ללכת לאיפה שביקש. ברק מורי הראה שוב למה הוא הבסיסט הענק שהוא, עם נגינת בס ברורה, דינמית ומדוייקת  וסולואים כל כך ליריים (הסולו שלו ב So Angela לא השאיר אף אחד אדיש) וסליבניק הוא ללא ספק אחד המתופפים הצעירים הבולטים והמעניינים שיש לג'אז הישראלי להציע: מתוחכם, מעניין אבל אף פעם לא על חשבון המוזיקה. השילוב סליבניק / מורי נשמע מדהים. בסט השני הצטרף גם אלי (מה זה הסאונד המטורף הזה ?!) דג'יברי, שהדליק בנגינתו, בנוכחותו ובקריאות העידוד והפרגון שלו, את כל החבורה והרים את האנרגיות לשמיים. אלי, שנמנה היום עם השורה הראשונה של הסקסופוניסטים בעולם, מביא איתו לצד הכשרון הענק גם המון ידע ונסיון. ואין לי ספק שאביתר ותום, כחלק מהרביעייה שלו, נמצאים בבית הספר הטוב ביותר שיכלו לבקש.

צילום: יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

צילום: יוסי צבקר

הנה גרסה בלעדית  מתוך הסט הראשון ל Night Butterfly ומיד אחריה Under The Carob Tree :

ואם במקרה עוד לא הספקתם לשמוע, עשו לעצמכם טובה, קחו 50 דקות ותתמסרו. הנה האלבום:

אילת 2019 - יום שני

את יומו השני של הפסטיבל פתחה תחרות הסקסופון על שם Michael Brecker. זו השנה הראשונה שבה התחרות מתקיימת ולשלב חצי הגמר הוזמנו שמונה סקסופוניסטים שניגנו בפני השופטים ביום שני בצהריים. שלושה מהם, Alex Hahn (אלט), Alex Weitz (טנור) ו Artem Badenko (טנור), עלו לשלב הגמר והופיעו בערב באולם הגדול.

כל אחד מהם ניגן שלושה קטעים ובסך הכל הציגו שלושת המתמודדים רמה גבוהה. את הסקסופוניסטים ליווה הרכב ישראלי עם יונתן ריקליס בפסנתר, ברק מורי בבאס ואביתר סליבניק בתופים, שעשו עבודה מצוינת וגרמו למתמודדים להישמע במיטבם. הזוכה במקום הראשון בתחרות היה Alex Hahn מלוס אנג'לס, במקום השני Alex Weitz ובמקום השלישי Artem Badenko.

בזמן שבין סיום נגינת המתמודדים ועד לפרסום החלטת השופטים הוקרן קטע מהופעת ה Brecker Brothers מהפסטיבל (ובאופן תמוה נבחר הקטע היחיד כנראה שבו Brecker אינו לוקח סולו....). קטע הוידאו הזה, כמו יתר קטעי הוידאו מפסטיבלי העבר שהוקרנו במהלך כל הפסטיבל, הוקדש למפיק בנצי שירה ז"ל שהלך לעולמו השנה. בנצי שירה היה ממקימי הפסטיבל והיווה דמות קבועה בפסטיבל כשבמשך שנים רבות דאג לתעד את מופעי הפסטיבל שאחר כך שודרו במשך השנה בערוצי הטלוויזיה.

חווה אלברשטיין. צילום: פטר ויט

ההופעה הבאה שתכננתי לראות באותו ערב היתה הטריו של אלי דג'יברי, אבל מכיוון שנותר זמן עד לתחילתה החלטתי ללכת לשמוע חלק מההופעה של חווה אלברשטיין ושלומי שבן. כאמור, ההופעה הזו לא היתה חלק מהאג'נדה המקורית שלי, אבל מרגע שנכנסתי אליה היה לי קשה מאד להתנתק. חווה אלברשטיין עדיין שרה נהדר. אמנם הקול כבר לא קול הפעמונים שהיה פעם אבל ההגשה, האינטליגנציה והרגש עדיין שם והמופע היה מקסים ומרגש, השירים היו מאד מגוונים (מהלהיטים המתחייבים, דרך שירים ביידיש ועד ל"שקיעתה של הזריחה" של פורטיס). אהבתי מאד את הנגינה והעיבודים של שלומי שבן, שהותאמו היטב לשירים, העצימו את הדרמה כשצריך ויורדו למינימליסטיות כשנדרש, מבלי לנסות  להאפיל על פשטות השירה וההגשה או לגנוב את ההצגה. אמנם לא ג'אז, אבל בהחלט הופעה טובה ומרגשת ששמחתי שהצלחתי לתפוס.

חווה שלומי. צילום: פטר ויט

ההופעה הבאה, כנראה ההופעה המרכזית של הפסטיבל, היתה הטריו של אלי דג'יברי עם Ron Carter ו Al Foster. הציפיות, מטבע הדברים היו גבוהות מאד. הרכב של טריו סקסופון/בס/תופים הוא לא שגרתי ונדרשים נגנים מעולים, בעלי תקשורת והקשבה הדדית טובים מאד כדי להוציא ממנו את המיטב. אני חושב שהיחיד שהקליט טריו סקסופון עם Carter ו Foster (שניהם "אגדות" ג'אז במלוא מובן המילה) היה Joe Henderson – וההקלטה הזו, של הופעה חיה ב Village Vanguard משנת 1985, יצאה באלבום כפול בלייבל Blue Note תחת השם המחייב “State of the tenor”. (אם לא שמעתם את האלבום הזה לאחרונה – רוצו לשמוע).

אלי דג'יברי. צילום: פטר ויט

אל פוסטר. צילום: פטר ויט

דג'יברי, אפוא, הכניס את עצמו לנעליים גדולות, אבל למרבה השמחה הן לא היו גדולות מדי עבורו. אי אפשר היה להתעלם מהפמיליאריות הרבה ששררה בינו לבין Foster (עמו ניגן כמה שנים באופן קבוע) ו Ron Carter (שהיה אחד מהמדריכים שלו ב Monk Institute), שבאה לידי ביטוי בנגינה הבטוחה והחופשית של דג'יברי, שעל אף ההתרגשות הניכרת שלו מגודל המעמד וכתפו השמאלית הפצועה, באמת היה "ברגע" והזכיר לכולנו איזה מוזיקאי מצויין הוא. הטריו הוציא ממנו את המיטב וקשה היה שלא להבחין בהשפעתם של Joe Henderson ושל Sonny Rollins על הנגינה שלו. 

הטריו התמקד בסטנדרטים (Someday My Prince Will Come, All The Things You Are, Body And Soul) ובקטעים מקוריים של Ron Carter (81 ו Third Plane הנפלא) וניכר היה שחברי ההרכב נהנים מכל רגע, במיוחד אלי דג'יברי - שלא הפסיק להתמוגג, לעודד ולהדליק את שני שותפיו לנגינה.

אל פוסטר. צילום: פטר ויט

קטע הסולו של Ron Carter שניגן את You Are The Sunshine Of My Life ושילב בו את הפרלוד מתוך הסוויטה מס' 1 לצ'לו בסול מז'ור של באך היה נפלא. וחוץ מזה, היה כיף לשמוע את צליל הבאס הכל כך מוכר ומיוחד של Ron Carter ממלא את האולם. 

רון קרטר. צילום: פטר ויט

דג'יברי סיפר ש Ron Carter, מלבד היותו נגן מצויין, הוא גם מתלבש מצטיין והוא זה שהעניק לדג'יברי את העניבה הראשונה שלו, אותה ענב גם בהופעה הזו. בסוף ההופעה הפתיע Carter את דג'יברי כשהעניק לו את מטפחת הכיס שלו, כעשרים שנה אחרי אותה העניבה.

ככה נראים כשנהנים. צילום: פטר ויט

למי שפספס - הנה הקלטה של ההופעה שנעשתה על ידי כאן 88.

אחרי ההופעה הזו הייתי צריך הפסקה להירגע מעט לפני שהלכתי לשמוע את הטריביוט לחצוצרן Roy Hargrove שהלך לעולמו השנה. Roy Hargrove היה איש נדיר. מעבר להיותו חצוצרן על, עם המון נשמה ושליטה טכנית מופלאה בחצוצרה ובכל סגנונות המוזיקה מביבופ ועד היפהופ, הוא היה אוהב מוזיקה טוטאלי הנאמן למסורת הג'אז, לאורה גדל והתחנך וגם ודאג להמשיך אותה עבור הדור הצעיר. כמוזיקאי צעיר Roy Hargrove נהג ללכת לכל במה אפשרית, להתרועע ולשבת עם הנגנים המבוגרים יותר שלפעמים היו נותנים לו גם לעלות ולנגן איתם (מה שנקרא to sit in). זו מסורת ידועה ומאד חשובה בג'אז שכמעט כל מוזיקאי בשנותיו המעצבות נהנה ממנה. המסורת הזו היא בעצם בית הספר האמיתי לג'אז וחלק מתהליך ההכשרה המתחייב לכל מוזיקאי ג'אז.

אלון בנימיני,אלון  ניר ואלכסנדר לוין. צילום: יוסי צבקר

מרקיז היל ותום אורן. צילום: יוסי צבקר

עם השנים כשרוי הארגרוב הלך והתפרסם וההופעות שלו כבר היו פחות במועדונים קטנים ויותר בפסטיבלים וקונצרטים באולמות גדולים - היו לו פחות ופחות הזדמנויות להיפגש ולנגן עם מוזיקאי ג'אז אחרים, אבל הוא מעולם לא ויתר על האהבה שלו למוזיקה וגם כשהיה מסיים להופיע בפסטיבל או בקונצרט בפני אולם מלא, היה מחפש ג'אם סשן או מועדון מקומי לנגן בו בשעת הקטנות של הלילה ולהיפגש עם נגנים אחרים. לא פעם היה אפשר לראות אותו ב 2 בלילה מגיח מפאתי המועדון ומצטרף להרכב, בצניעות ומתוך אהבה גדולה למוזיקה ולמסורת הזו.

צילום: יוסי צבקר

הטריביוט שהעלו לכבודו בפסטיבל הפגיש בין החצוצרן Marquis Hill שהעיד על עצמו ששמע כנער צעיר את Roy Hargrove בהופעות ומאד הושפע ממנו ובין חבורה של מוזיקאים ישראליים מעולים שחיים ופועלים כיום בניו יורק: אלכסנדר לוין בטנור, תום אורן בפסנתר, אלון ניר בבאס ואלון בנימיני בתופים. 

חמישיית הטריביוט לרוי הארגרוב. צילום: יוסי צבקר

החבורה הזו הביאה עמה לבמה פיצוץ של אנרגיה צעירה ורעננה שאין לי ספק שרוי הארגרוב היה גאה בה מאד. הם ניגנו קטעים המזוהים עם Hargrove והביאו לאילת את הסאונד העדכני והאנרגטי של הג'אז הניו יורקי. אם הייתי צריך לציין מישהו במיוחד אני חושב שהיו אלה צמד האלונים: אלון ניר הבאסיסט ואלון בנימיני המתופף שתרומתם לצליל הסמיך והמהודק של ההרכב היתה קריטית ומאד מורגשת.

* התמונות הנהדרות שלאורך הפוסט הגיעו היישר ממצלמותיהם של פטר ויט ויוסי צבקר המוכשרים והמקסימים ועל כך תודתי הרבה.

פסטיבל ג'אז בים האדום: 25-27 באוגוסט, 2019

לאתר הפסטיבל

בסוף החודש (25-27 באוגוסט) יתקיים בפעם ה-33 פסטיבל ג'אז בים האדום באילת. אלי דג'יברי, המופקד על ניהולו האמנותי של הפסטיבל בשנים האחרונות, יצר תכנית מוזיקלית מגוונת ומעניינת עם שמות גדולים ואמנים מוכרים מהארץ ומחו"ל לצד אמנים פחות מפורסמים, אך לא פחות טובים.

הפסטיבל מתקיים בשני מתחמי הופעות, וההופעות מתחלקות לסירוגין ביניהם:

Port Arena – אולם ההופעות המרכזי, עם מקומות מסומנים.

Red Note – האולם הקטן יותר, בו המקומות אינם מסומנים.

כמו שאתם בטח יודעים, בהופעה חיה תמיד יש הפתעות ובהופעת ג'אז – על אחת כמה וכמה. כבר הייתי בהופעות רבות ש"על הנייר" נראו מבטיחות אך התגלו כמשמימות ומנגד, הייתי גם בהופעות מופלאות כשבאתי עם ציפיות נמוכות ויצאתי מחויך מאושר.

בדיוק מסיבה זו אני שמח על שינוי המדיניות של הפסטיבל שחזר בו ממכירת כרטיסים בודדים להופעות למתכונת של מכירת כרטיס כניסה יומי/תלת יומי, מה שמאפשר ומעודד "נטילת סיכונים" מצד הקהל והגעה להופעות שאינן בהכרח באיזור הנוחות או בתחום העניין הטבעי של הקהל.

אז מה בתכנית השנה ? הפסטיבל, כמסורתו במשך למעלה משלושים שנות קיומו, אינו מתרכז רק בג'אז והוא כולל סגנונות רבים. אני, מטבע הדברים, אתמקד בהופעות הג'אז.

נפתח, כמו תמיד, באורחים מחו"ל (למרות שגם ההרכבים הישראליים מכילים לא מעט ישראלים שגרים ויוצרים בחו"ל).

החצוצרן Marquis Hill יופיע עם הרכב בשם ה Blacktet והם עושים שילוב של ג'אז קלאסי עם מודרני, עם היפ-הופ, ניו-סול ושיקאגו-האוס. הרבה מילים מפוצצות אבל הנה הופעה מעולה שלהם בבימהאוס באמסטרדם מלפני שלושה חודשים שתעשה לכם סדר ותראה לכם בדיוק על מה מדובר:

Bimhuis TV | Marquis Hill Blacktet

לארץ, אגב, יגיע ה Balcktet בהרכב אחר מאשר בוידאו: Joel Ross בויבראפון ופסנתר, Logan Richardson בסקסופון, Jeremiah Hunt בבאס, ו Joe Dyson בתופים.

בנוסף ישתתף Marquis Hill בהופעת מחווה לחצוצרן הנפלא Roy Hargrove שנפטר בנובמבר בשנה שעברה לאחר מחלה ממושכת והוא רק בן 49. לצדו של Hill ינגנו ארבעה מוסיקאים ישראליים צעירים החיים ופועלים היום בניו יורק: אלכנסדר לוין בסקסופון, תום אורן בפסנתר, אלון ניר בבאס ואלון בנימיני בתופים.

הסקסופוניסט Kenny Garrett שתמיד תענוג לשמוע אותו, יגיע בהרכב של חמישיה עם Vernell Brown בפסנתר, Corcoran Holt בבאס, Samuel Laviso בתופים ו Rudy Bird בכלי הקשה.

הנה ההרכב של Kenny Garrett שיופיע כאן, בהופעה בבלו-נוט במילאנו באפריל השנה:

האורח הבא הוא הזדמנות שאסור לפספס – Enrico Rava, החצוצרן האיטלקי החשוב והנפלא חוגג 80, ויגיע עם הרכב שכולו מוסיקאים איטלקים: Giovanni Guidi בפסנתר, Francesco Diodati בגיטרה חשמלית, Franseco Bearzatti בטנור, Gabriele Evangelista בבאס, ו Enrico Morello בתופים. מי שמכיר את ראווה יודע שחוץ מזה שהוא מוזיקאי מרתק, הוא יודע לבחור מעולה את המלווים שלו מקרב המוזיקאים הצעירים האיטלקים.

הנה ההרכב הזה בהופעה השנה:

הסקסופוניסט Donny McCaslin יופיע עם ההרכב שלו עם Jason Lindner בקלידים, Tim Lefebvre בבאס, Zach Danziger בתופים. זה שלושת רבעי מההרכב (למעט המתופף) שהשתתף באלבומו האחרון של David Bowie.

הטריו של המתופף הניו יורקי Ari Heonig  יופיע עם הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ' ועם הבאסיסט אור ברקת.

וכאן הם בהופעה בארץ מלפני שנתיים:

אחרי שבשנה שעברה הביא אלינו את Herbie Hancock, השנה אלי דג'יברי ינגן בפאוור טריו עם שני בוגרים נוספים של ההרכב של Miles Davis: הבאסיסט  Ron Carter והמתופף Al Foster. לא נראה לי שצריך להגיד הרבה מעבר לזה.

הגיטריסט הצרפתי Richard Manetti יעלה מחווה לגיטריסט הצועני Django Reindhardt, עם Frederic d’Oelsnitz בפסנתר ופסנתר חשמלי, Jean Marc Jafet בבאס ו Yoann Serra בתופים. הנה הופעה שלהם מלפני שנתיים:

בואו נעבור לישראליים -

הטריו של הבאסיסט אבישי כהן, יפתח את הפסטיבל בחגיגת השקה לאלבומו החדש Arvoles, עם הפסנתרן האזרבייג'ני אלצ'ין שירינוב והמתופף נעם דוד. בהופעה יתארחו גם הטרומבוניסט אבי ליבוביץ' ושם טוב לוי בחליל (במקום Bjorn Samuelsson ו Anders Hagberg שמנגנים בכלים אלו באלבום).

פרוייקט 'לא סטנדרטים', מבית הצוללת הצהובה, פועל כבר למעלה מעשור ואחראי על כמה משידוכי הג'אז המקוריים במוזיקה הישראלית. הפרוייקט כבר התארח בפסטיבל הג'אז באילת, אבל הפעם, לראשונה בתולדות הפרויקט, יוצא אלבום אוסף חדש המציג ביצועים ממיטב שיתופי הפעולה עם מוזיקאים מהארץ ובינלאומיים בשנים האחרונות. לרגל יציאת האלבום יעלה מופע מיוחד וחגיגי עם הרכב עשיר בהובלתו של תומר בר וחבורה נכבדת של אורחים: אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, יוני רכטר, שלומי שבן ולראשונה גם רונה קינן.  לצדו של תומר בר (קלידים, פסנתר והפקה מוזיקלית) ינגנו גם אלכסנדר לוין בסקסופון, יוראי אורון בבאס, עופרי נחמיה בתופים, יוליה קליין וניצן קנטי בכינור, נועה איילי בצ'לו, נועם חיימוביץ' בויולה.

אחת ההופעות המסקרנות היא מפגש פסגה בין ארבעה פסנתרנים, מהמובילים בג'אז הישראלי – יונתן אבישי, עומרי מור, עומר קליין ותום אורן. כל אחד מהם הוא מוסיקאי מרתק בזכות עצמו, אך מעניין יהיה לשמוע מה יניב השילוב ביניהם. הערב יחולק לשלושה חלקים ובאמצעות שני פסנתרים ינגנו הארבעה סולו, דואטים ולבסוף – כולם ביחד.

החצוצרן דני רוזנפלד מנהיג בשנים האחרונות שמינייה (!) שמחייה את הביבופ של שנות הארבעים. נדיר היום לשמוע הופעה שלמה שמבוססת על החומרים המעולים האלה, ועוד יותר נדיר לשמוע את זה בהרכב של שמינייה ועוד עם נגנים כל כך טובים: דני רוזנפלד בחצוצרה, עופר שפירא באלט, קובי סלומון בטנור, אלון פרבר בבריטון, יונתן וולצ'וק בטרומבון, יונתן ריקליס בפסנתר, רם ארז בבאס ויונתן רוזן בתופים.

הנה וידאו שלהם שצילם יוסי צבקר בהופעה בית העמודים:

יש כמובן הופעות נוספות שאינן ג'אז כמו: שלומי שבן וחווה אלברשטיין, הזמרת Buika, זמר הפלמנקו Diego El Cigala, Amadou and Mariam ממאלי ועוד.

בנוסף תתקיים השנה, לראשונה, תחרות הסקסופון על שם Michael Brecker. בשלב הראשון יופיעו שמונת המועמדים שנבחרו מתוך מאות סקסופוניסטים שהגישו מועמדות. ובשלב הגמר יופיעו שלושת הפיינליסטים.

כמו כן יקיים הפסטיבל את הג'אם סשן הלילי המסורתי, כתות אמן ואת "תכנית הצעירים" (שבוע של סדנאות עם מיטב אמני הפסטיבל שיערך לפני הפסטיבל עצמו).