פסטיבלי הג'אז בתל אביב ובירושלים - דצמבר 2016

חודש דצמבר מתקרב וכמו לפני שנה יתקיימו במהלכו שני פסטיבלי הג'אז, זה של תל-אביב וזה של ירושלים, בסמיכות מרגיזה זה לזה. כלום לא היה עדיף לשמור מרחק קלנדרי זה מזה? הרי שני הפסטיבלים רק ירוויחו מכך, במקום להתחרות על כיס הקהל.

בתכנית האומנותית, שני הפסטיבלים מציגים מגוון רחב של הופעות שפונות לקהל רחב ולא רק להארד-קוריסטים של הג'אז:

פסטיבל הג'אז של תל-אביב, המשתף פעולה זו השנה השניה עם רשת מועדוני "זאפה" מרחיב את גבולותיו מעבר לסינמטק גם ל"זאפה" חיפה, ירושלים, תל-אביב והרצליה ומציע, בשלושת ימי הפסטיבל (מיום רביעי 7.12 עד יום שישי 9.12), מגוון הופעות של אמנים מקומיים ואמנים אורחים בעלי שם מחו"ל: 

Enrico Rava (שיגיע עם רביעייתו החדשה: Francesco Diodati בגיטרה, Gabriele Evangelista בבאס ו Enrico Morello בתופים) , Pat Martino (לא, זה לא Pat Metheny), Al DiMeola, הסקסופוניסט Ari Brown בטריו עם הבאסיסט Harrison Bankhead ונגן כלי ההקשה Hamid Drake, הסקסופוניסט Dayna Stephens שיופיע עם שלישיית טל גמליאלי,  הזמרת Jane Monheit תבצע את ספר השירים של Ella Fitzgerald.

בין האמנים המקומיים ניתן למצוא ערב הוקרה לזכרו של דני קרפל עם הזמרת עדנה גורן, המולטי נשפן פטר וורטהיימר, הפסנתרן נחום פריפרקוביץ', אסף חכימי בבאס ואיתן איצקוביץ' בתופים; דואט של עומרי מור ודניאל זמיר, חמישיית עמית פרדימן במופע השקה לאלבום החדש, טריו  Tatran, רביעיית אלברט בגר עם מילטון מיכאלי בפסנתר, תזמורת הג'אז של תל-אביב תארח את קרולינה, שם טוב לוי ישיק אף הוא אלבום חדש, רבע לאפריקה יארחו את אסתר רדא שחוזרת לפסטיבל, שלישיית נועם דוד שיארחו את הזמרת מורין נהדר, ז'קה פרפניאן מארח את  Flavia Nascimneto ורביעיית אלי דג'יברי במופע מחווה ל Soul Station, אלבום המופת של Hank Mobley משנת 1960 (את הקטע Soul StatIion ניגנה הרביעייה של דג'יברי כהדרן באילת לפני כמה חודשים...).

לפסטיבל אמנם אין אתר רשמי (?!), אבל את תוכנית ההופעות ניתן לראות כאן:

פסטיבל הג'אז של ירושלים, ממשיך בשיתוף הפעולה שלו עם מוזיאון ישראל שמספק לו אכסניה מרהיבה וייחודית (ונקווה שהשנה יעבור המפגש בין המוסיקה והקהל לבין שומרי האוצרות האומנתיים של המוזיאון בפחות חיכוכים).

הפסטיבל יתקיים מיום רביעי 14.12 ועד יום שישי 16.12 ויארח, בין היתר את שלישיית Jeff Ballard (עם Chris Chick הנפלא בטנור ו Lionel Lueke בגיטרה), את רביעיית Mark Turner (עם אבישי כהן בחצוצרה, Joe Martin בבאס ו Damion Reid בתופים), דואט של הפסנתרן Lucian Ban והוויולן Mark Maneri, שלישיית Too Many Zooz, Jason Lindner עם הפרוייקט Now vs. Now, ענת פורט הנהדרת בדואט עם הבאסיסט Joe Martin, רביעיית Tinissima האיטלקית של הסקסופוניסט Francesco Bearzatti, דואט של הפסנתרן Felipe Cabrera והבאסיסט Leonardo Montana, הטריו של Emmet Cohen (לא מכיר, אבל מהדמו ששמעתי – נשמע פצצה).

עוד ישתתפו: רביעיית אבישי כהן עם Jason Lindner, ברק מורי ו Jeff Ballard וכן מופע של הזמרת Rickie Lee Jones בשיתוף פעולה חד פעמי עם ההרכב "לא סטנדרטים" בנגינתם של תומר בר בפסנתר (שגם עיבד את החומר לפרוייקט), יוראי אורון בבאס, עופרי נחמיה בתופים ויעל שפירא בצ'לו), מופע מחווה לקלרניתן הרולד רובין, טריו של ניצן בר עם עומרי מור, שישייה של אילן סאלם עם בנו, הלל, בחצוצרה, יונתן יודקוביץ' בטנור, עומרי מור, גלעד אברו ושי זלמן ויש עוד – אבל יותר פשוט שתיכנסו לתוכנייה.

לאתר פסטיבל הג'אז בירושלים:

באשר לתחרות על הכיס, כבר ניתן להכריז על פסטיבל הג'אז של ירושלים כמנצח הגדול, בזכות דמי כניסה נמוכים במיוחד, הן באופן יחסי לפסטיבל בתל-אביב והן באופן אבסולוטי. עלות יומית של 100 ש"ח לכל מופעי הגלריות ועוד 50 ש"ח למופע אודיטוריום או 465 ש"ח לכניסה לכל המופעים בשלושת ימי הפסטיבל, מציגים מחיר פסטיבלי למהדרין, בניגוד חריף למחירי ההופעות בפסטיבל הג'אז של תל-אביב הנעים בטווח של 134 ש"ח (להופעה של הרכב מקומי) ועד ל 234 ש"ח (למופעי חו"ל).

פסטיבלי הג'אז בתל אביב ובירושלים - דצמבר 2016

חודש דצמבר מתקרב וכמו בשנה שעברה יתקיימו במהלכו שני פסטיבלי הג'אז, זה של תל-אביב וזה של ירושלים, בסמיכות מרגיזה זה לזה. כלום לא היה עדיף לשמור מרחק קלנדרי זה מזה? הרי שני הפסטיבלים רק ירוויחו מכך, במקום להתחרות על כיס הקהל.

בתכנית האומנותית, שני הפסטיבלים מציגים מגוון רחב של הופעות שפונות לקהל רחב ולא רק להארד-קוריסטים של הג'אז:

פסטיבל הג'אז של תל-אביב, המשתף פעולה זו השנה השניה עם רשת מועדוני "זאפה" מרחיב את גבולותיו מעבר לסינמטק גם ל"זאפה" חיפה, ירושלים, תל-אביב והרצליה ומציע, בשלושת ימי הפסטיבל (מיום רביעי 7.12 עד יום שישי 9.12), מגוון הופעות של אמנים מקומיים ואמנים אורחים בעלי שם מחו"ל: 

Enrico Rava (שיגיע עם רביעייתו החדשה: Francesco Diodati בגיטרה, Gabriele Evangelista בבאס ו Enrico Morello בתופים) , Pat Martino (לא, זה לא Pat Metheny), Al DiMeola, הסקסופוניסט Ari Brown בטריו עם הבאסיסט Harrison Bankhead ונגן כלי ההקשה Hamid Drake, הסקסופוניסט Dayna Stephens שיופיע עם שלישיית טל גמליאלי,  הזמרת Jane Monheit תבצע את ספר השירים של Ella Fitzgerald.

בין האמנים המקומיים ניתן למצוא ערב הוקרה לזכרו של דני קרפל עם הזמרת עדנה גורן, המולטי נשפן פטר וורטהיימר, הפסנתרן נחום פריפרקוביץ', אסף חכימי בבאס ואיתן איצקוביץ' בתופים; דואט של עומרי מור ודניאל זמיר, חמישיית עמית פרדימן במופע השקה לאלבום החדש, טריו  Tatran, רביעיית אלברט בגר עם מילטון מיכאלי בפסנתר, תזמורת הג'אז של תל-אביב תארח את קרולינה, שם טוב לוי ישיק אף הוא אלבום חדש, רבע לאפריקה יארחו את אסתר רדא שחוזרת לפסטיבל, שלישיית נועם דוד שיארחו את הזמרת מורין נהדר, ז'קה פרפניאן מארח את  Flavia Nascimneto ורביעיית אלי דג'יברי במופע מחווה ל Soul Station, אלבום המופת של Hank Mobley משנת 1960 (את הקטע Soul StatIion ניגנה הרביעייה של דג'יברי כהדרן באילת לפני כמה חודשים...).

לפסטיבל אמנם אין אתר רשמי (?!), אבל את תוכנית ההופעות ניתן לראות כאן:

פסטיבל הג'אז של ירושלים, ממשיך בשיתוף הפעולה שלו עם מוזיאון ישראל שמספק לו אכסניה מרהיבה וייחודית (ונקווה שהשנה יעבור המפגש בין המוסיקה והקהל לבין שומרי האוצרות האומנתיים של המוזיאון בפחות חיכוכים).

הפסטיבל יתקיים מיום רביעי 14.12 ועד יום שישי 16.12 ויארח, בין היתר את שלישיית Jeff Ballard (עם Chris Cheek הנפלא בטנור ו Lionel Lueke בגיטרה), את רביעיית Mark Turner (עם אבישי כהן בחצוצרה, Joe Martin בבאס ו Damion Reid בתופים), דואט של הפסנתרן Lucian Ban והוויולן Mark Maneri, שלישיית Too Many Zooz, Jason Lindner עם הפרוייקט Now vs. Now, ענת פורט הנהדרת בדואט עם הבאסיסט Joe Martin, רביעיית Tinissima האיטלקית של הסקסופוניסט Francesco Bearzatti, דואט של הפסנתרן Felipe Cabrera והבאסיסט Leonardo Montana, הטריו של Emmet Cohen (לא מכיר, אבל מהדמו ששמעתי – נשמע פצצה).

עוד ישתתפו: רביעיית אבישי כהן עם Jason Lindner, ברק מורי ו Jeff Ballard וכן מופע של הזמרת Rickie Lee Jones בשיתוף פעולה חד פעמי עם זמרים ישראליים (אלון אולארצ'יק, יוני רכטר, שלמה גרוניך, אפרת גוש, מאור כהן ובנגינתם של תומר בר בפסנתר (שגם עיבד את החומר לפרוייקט), יוראי אורון בבאס, עופרי נחמיה בתופים ויעל שפירא בצ'לו), מופע מחווה לקלרניתן הרולד רובין, טריו של ניצן בר עם עומרי מור, שישייה של אילן סאלם עם בנו, הלל, בחצוצרה, יונתן יודקוביץ' בטנור, עומרי מור, גלעד אברו ושי זלמן ויש עוד – אבל יותר פשוט שתיכנסו לתוכנייה.

לאתר פסטיבל הג'אז בירושלים:

באשר לתחרות על הכיס, כבר ניתן להכריז על פסטיבל הג'אז של ירושלים כמנצח הגדול, בזכות דמי כניסה נמוכים במיוחד, הן באופן יחסי לפסטיבל בתל-אביב והן באופן אבסולוטי. עלות יומית של 100 ש"ח לכל מופעי הגלריות ועוד 50 ש"ח למופע אודיטוריום או 465 ש"ח לכניסה לכל המופעים בשלושת ימי הפסטיבל, מציגים מחיר פסטיבלי למהדרין, בניגוד חריף למחירי ההופעות בפסטיבל הג'אז של תל-אביב הנעים בטווח של 134 ש"ח (להופעה של הרכב מקומי) ועד ל 234 ש"ח (למופעי חו"ל).

What a night in Jerusalem

כבר שבוע שלם שאנחנו, תושבי הדרום, אוכלים טילים לארוחת בוקר, צהריים וערב והצלילים היחידים שמצליחים לחדור ללב הם של האזעקות הבלתי פוסקות. די נשבר.

אתמול בערב, בסיומו של יום עבודה, ועוד טרם גובש סופית הסכם הפסקת האש נכנסתי לאוטו ועליתי לירושלים. נסעתי לצוללת הצהובה שם נפתחו אתמול אירועי החשיפה הבינלאומית לג'אז ולמוסיקת עולם. ה waze היה ציוני מהרגיל וניסה שוב ושוב לפתות אותי להרפתקה מוטורית בשטחים אבל אני סירבתי בתקיפות. זה כמובן עלה לי בפקקים לא נורמליים בדרך לבירתנו הקדושה. לאחר שעתיים (!!) של נסיעה הגעתי סוף סוף, בדיוק ב 20:30.

הצוללת היתה מלאה עד אפס מקום ועשרות אנשים עמדו בחוץ עת נשמעו הצלילים הראשונים של ההופעה הפותחת. למזלי יש לי קשרים במקומות הנכונים (שוב תודה, ברק) כך שלמרות הכל עלה בידי להידחק פנימה ולתפוס את המקום ששמרו לי בעוד מועד שני חברים טובים שדווקא הגיעו בזמן.

על הבמה, כאמור, כבר ניגן עומר אביטל עם ההרכב שלו Band Of The East. שם ההרכב דומה לשם האלבום האחרון שהוציא אביטל (Suite Of The East), אך ההרכב בהופעה, וגם הקטעים, שונים מזה שבדיסק (שהוקלט אגב ב 2006 ומנגנים בו: אבישי כהן בחצוצרה, Joel Fahrm (שאמור להגיע לארץ בדצמבר) בטנור, עומר קליין שמנגן נפלא בפסנתר, עומר אביטל ו Daniel Freedman). בהופעה ניגנו חברי ההרכב הנוכחי של אביטל: Greg Tardy בטנור, נדב רמז בגיטרה, Jason Lindner בפסנתר וקלידים, Daniel Freedman בתופים וכמובן עומר אביטל בבאס.

איזה כיף של מוסיקה. עומר אביטל יצר כאן את הבלנד המושלם. מצד אחד ישראלי לגמרי ומצד שני שחור משחור. השילוב של Tardy בהרכב הזה, שעל פניו שונה לגמרי מכל מה ש Tardy מנגן ביום יום, נותן לו צבע ששום סקסופוניסט ישראלי (עם כל הכבוד, ויש כבוד) לא היה יכול לתת לו. אני יכול לחשוב על סקסופוניסטים שהיו מנגנים את הסלסולים הים תיכוניים יותר משכנע, אבל אף אחד מהם לא היה מסוגל להכניס כל כך הרבה בלוז שחור למוסיקה המופלאה של אביטל.  Lindner גם הוא אינו מכזיב והסולואים שלו לא רק יפים ומורכבים אלא גם סוחפים. כמו Tardy, גם הוא הופך את המוסיקה הזו מ"ג'אז ישראלי" למוסיקה שהיא מעבר להגדרות מקומיות כי יש בה כל כך הרבה.

את עומר, כתמיד, חוויה לשמוע ולראות. האיש נהנה מכל רגע, שר ורוקד עם הבס ומנגן כל כך טוב. יודע לקחת את ההובלה כשהוא רוצה אבל גם להיות מלווה קשוב ועדין שאין כמותו.

נדב רמז, שאני מאד אוהב, הוא בחירה מושלמת להרכב הזה. כשקראתי שוב את מה שכתבתי בזמנו על האלבום שלו, "So Far", נוכחתי שכבר אז שמתי לב שהמוסיקה שלו מזכירה קצת את זו של עומר, ומסתבר שלא טעיתי. לנגינה של נדב היה חלק לא מבוטל בבלנד המצויין הזה, הצליל שלו, שיש בו כל כך הרבה גוונים, והאופן שבו הוא מצנן את העניינים ומתחיל כל סולו בקטן, בפשוט ומשם הולך וצובר כח ועוצמה פשוט עושים לי את זה בגדול. תוסיפו לזה את התרומה שלו כשצריך גיטרה חשמלית לתפקיד כמו ב"איילת חן" ולא יהיה ספק שהוא האיש הנכון במקום הנכון.

ומאחורי כולם, Daniel Freedman שנדמה שהמקצבים הללו הם ההתמחות שלו. הוא מנגן עם עומר כבר שנים ארוכות (ב Third World Love) והכימיה ביניהם נראית ונשמעת היטב.

למי שפספס את עומר אביטל וה Band Of The East  (הם הגיעו לארץ לשלוש הופעות בלבד), וגם למי שכמוני, פשוט לא יכול להתנתק, אפשר לשמוע את ההרכב הזה בהופעה ב 92Y Tribeca מה 7 בנובמבר 2012.

ברשותכם אדלג על שתי הופעות מוסיקת העולם שבאו אחרי ההופעה הזו (אציין רק שמרק אליהו מוסיקאי מצויין) ואקפוץ ישר להופעה הרביעית, ולסיבה השניה בגינה עליתי לירושלים: אבישי כהן טריו.

במקור אמור היה אבישי לנגן עם עומר אביטל ו Nasheet Waits שמנגנים ב Triveni II שאך לאחרונה יצא, אבל Waits  לא הגיע ובמקומו קיבלנו את עומר ו Daniel Freedman. עסקה לא רעה בכל מקרה.

אבישי כרגיל היה פנטסטי, הוא פתח עם Art Decco של Don Cherry ומשם לקטע מקורי שלו  ולקינוח הם ניגנו את Mood Indigo של Ellington. אבישי עם עמעם גומי (פומפה) ניגן את הקטע הזה מושלם ואפשר היה לראות שהוא לאט לאט מרחיב את הגבולות הסגנוניים שלו לכיוונים יותר "קלאסיים" של הג'אז ובכל פעם שאני שומע אותו הוא פשוט נעשה חצוצרן שלם יותר. נראה שאבישי כהן מרגיש מאד בנוח בטריו ללא כלי הרמוני (למעשה רוב האלבומים שהקליט תחת שמו הם בפורמט הזה) ובאמת עומר ודניאל סיפקו את כל הליווי הנדרש מצד אחד ונתנו לו חופש מלא לקחת כל כיוון שחפץ בו.

גם כאן העובדה שהחבר'ה האלה מנגנים כבר המון שנים ביחד עשתה את ההבדל והתקשורת והדינמיקה בין שלושת חברי ההרכב הרימה אותו לגבהים אחרים. חבל רק שההופעה שלהם היתה כל כך קצרה, מכיוון שחלק לא קטן מהקהל הגיע במיוחד בשביל ההופעה הזו.

את הערב סיימה "מארש דונדורמה" שבכל יום רגיל הייתי שמח לשמוע אלא שכאן השעה המאוחרת והעייפות המצטברת נתנו את אותתיהן ואחרי שני קטעים החלטתי לעזוב לטובת נהיגה בטוחה הביתה.

את הדרך הביתה, העברתי עם שני אלבומים מצויינים, אבל על כך בקרוב....

Omer Avital - Arrival

משהו טוב קורה לג'אז הישראלי בזמן האחרון. כבר התרגלנו לשמוע על מוסיקאים ישראלים צעירים שמצליחים בחו"ל; כבר הפסקנו להתרגש מכך שבאלבומים של מוסיקאים ישראלים מנגנים כמה מהשמות החמים והמבוקשים בעולם הג'אז; כבר התרגלנו לראות את המוסיקאים הישראלים מופיעים, בלי שום רגשי נחיתות, לצד "כוכבים" מחו"ל שבאים להופיע בארץ – אבל לא לזה אני מתכוון.

הדבר הטוב והחשוב באמת הוא השינוי המוסיקלי שמביאים המוסיקאים הישראלים, שינוי שמביא איתו בשורה חדשה, רעננה ומעניינת לנוף המוסיקלי שלנו.

על מה אני מדבר, אתם שואלים ?

סוף השבוע האחרון שלי היה בסימן עומר אביטל. הוא החל בהופעה המצויינת שלו יחד עם עומר קליין בפסנתר ואיתמר דוארי המעולה בכלי הקשה במועדון "הכוכב השמיני" בהרצליה. ההופעה היתה מצויינת הן בזכות המיקום המצויין (לא קטן מדי, לא גדול מדי, וסאונד סביר בהחלט) אבל בעיקר בזכות השלישייה שניגנה חומר מקורי הן של עומר אביטל והן של עומר קליין. המוסיקה, שנטתה לכיוון המזרח תיכוני, נהנתה משליטתו המופלאה של דוארי בכל ההקשה ומפרשנות מצויינת שהעניקו לה צמד העומרים. מבלי להיכנס לניתוחים מוסיקליים אציין רק שהם יודעים היטב לנצל את המתח הטבעי הנוצר בין נגינת העוד, על רבעי הטונים שלו ובין נגינת הפסנתר שמוגבלת להרמוניות מערביות. התוצאה פשוט מקסימה. אני כבר לא בטוח שניתן לכנות את המוסיקה הזו ג'אז, למרות שהאילתור הוא עדיין מרכיב חשוב בה. היא רפטטיבית למדי, מאד ריתמית ומלאה בהומור, בקריצות ואזכורים למוסיקה שמקיפה את כולנו ביום יום: מוסיקה ערבית, מוסיקה טורקית ו"מוסיקה מזרחית" פופולרית. עומר אביטל עצמו התייחס אליה, בשיחה שנערכה לאחר ההופעה, כאל מוסיקת עולם שמנוגנת על ידי מוסיקאי ג'אז (או בלשונו, מוסיקאים שיודעים לנגן Donna Lee ו All The Things You Are) ולא נותר לי אלא להסכים.

עומר אביטל הוא אחד הישראלים שזכו להקליט הרבה (יחסית) והמוסיקה שלו תמיד מצליחה לרגש אותי. למרות שהוא מאז ומעולם היה מוסיקאי ייחודי, בכל אחד מההרכבים בהם הוא פעל, הרי שבאלבום האחרון שלו, Arrival, שהיווה את פס הקול לשאר סוף השבוע שלי, אפשר לשמוע, יותר מתמיד לטעמי, את החיבור החזק שלו עם שורשיו ועם המוסיקה המקומית.

זה מתחיל בנגינת העוד שנותנת למוסיקה צבע מדהים ומאד מקומי ומאפשרת לו לקחת כיוונים בנגינה שאי אפשר להוציא משום כלי אחר (פרט אולי לקונטרה באס תחת ידיו של עומר אביטל), ממשיך בתחושה הריתמית החזקה (ולטעמי זו תמיד היתה אחת התכונות החזקות באופיו המוסיקלי) במקצבים הבלתי סימטריים הסוחפים, ובליריות המאד מיוחדת הזו, של שישי אחר הצהריים, שכל ישראלי מכיר. בניגוד להופעה, האלבום הזה אינו מנוגן בטריו אלא בשישייה ולמרות שהכיוון הרבה פחות אתני, הוא עדיין מאד "ישראלי". ההלחנה של עומר אביטל, נשענת באופן מובהק על מקצבים שפועמים חזק לכל אורכה, היא מלאת חום ומאד מלודית, עד שממש אי אפשר שלא להתחיל לשיר עם המוסיקה...

האלבום מעובד, מופק ומנוגן היטב וניכר שהושקעו בו אהבה, מחשבה וכשרון רבים, כל זה עוד לפני שאמרנו משהו על המוסיקאים הנהדרים שמשתתפים בהקלטה הזו: אבישי כהן בחצוצרה, אבי לייבוביץ' בטרומבון, Jason Lindner בפסנתר, Joel Frahm בסקסופונים, Jonathan Blake בתופים.

בקיצור – אלבום נפלא, הופעה מעולה, וצעד נוסף בדרך להגדרת הג'אז הישראלי.

סדרת הג'אז בהרצליה – מומלץ ולחלוטין לא יקר

Omer Avital – Arrival
Fresh Sound, 2007
Avishai Cohen, Avi Leibovich, Joel Frahm, Jason Lindner, Omer Avital, Jonatahn Blake.