השנה המטורפת של John Jenkins

שנת 1957 היתה "ה"שנה של John Jenkins. במשך אותה שנה השתתף Jenkins בהקלטות של עשרה אלבומים, מהם שניים כמנהיג הרכב, שניים כמנהיג משותף (עם Donald Byrd ועם Jackie McLean) ועוד ששה אלבומים כסיידמן. אבל זה לא הכל. Jenkins גם תרם לסשנים שהשתתף בהם לא פחות מ 14 קטעים בסך הכל. וכך במשך שמונה חודשים בשנת 1957 הוא הקליט עם כל השמות החמים והנכונים בסצינת הג'אז ואז, בשיא העשייה, הוא הפסיק לנגן ונעלם מהזירה.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. John Jenkins התחיל את לימודי המוזיקה שלו בתיכון על קלרינט, אך לא חלפה יותר מחצי שנה לפני שהוא עבר לנגן בסקסופון אלט. בגיל 18 הוא התחיל לנגן במועדונים באיזור שיקאגו והיה משתתף קבוע בג'ם סשנים שארגן Joe Segal (הבעלים של מועדון ה Jazz Showcase בשיקאגו) באוניברסיטת רוזוולט. מבחינה סגנונית הוא הושפע מאד מבירד אבל בדומה ל Jackie McLean היה לו טוויסט משלו. הוא ניגן עם Art Farmer ועם Charles Mingus (אין לצערי תיעוד מוקלט) ואז בשנת 1957 הוא נכנס פעם ראשונה לאולפן.

למען שלמות הדיוק ההיסטורי (ולהצדקת חפירת העומק שעשיתי) ההקלטה הראשונה של Jenkins לא התרחשה באולפן. מדובר בדואט עם  Herman “Sonny” Blount שלימים נודע בשם Sun Ra שהוקלט על אורגן בכנסייה או בתיאטרון כלשהו ב 11 בנובמבר 1950. John Jenkins היה אז בן 19 בלבד וזו ההקלטה המוקדמת ביותר שלו שהצלחתי למצוא.

בהקלטה הבאה ניתן לשמוע את Jenkins מנגן בלוז בחזרה שנערכה ב 17 במרץ 1951 בביתו של Sun Ra (אז עדיין Sonny Blount) עם Wilbur Ware בבס:

על כל פנים, ההקלטה האולפנית הראשונה שלו היתה ב 14 באפריל 1957 הוא ניגן באלבום Coolin’ (בלייבל Prestige) של הויבראפוניסט Teddy Charles (עוד דמות צבעונית ונשכחת ששווה פוסט נפרד) לצדם של החצוצרן Idris Sulieman, הפסנתרן Mal Wladron, הבאסיסט Addison Farmer והמתופף Jerry Segal.  קל לשמוע כאן את הדרך הארוכה שעשה Jenkins מהחזרות המוקלטות בתחילת שנות החמישים. סגנון הנגינה והסאונד שלו כאן מזכירים מאד את Jackie McLean הצעיר  (שניהם אגב היו בני אותו גיל – ילידי 1931). Jenkins גם הלחין את Song of a Star לאלבום הזה.

 

ב 21 באפריל Jenkins השתתף בהקלטת האלבום Hank שהציג שישייה בראשות הטנוריסט Hank Mobley. מנגנים שם גם Donald Byrd בחצוצרה, Bobby Timmons בפסנתר, Wilbur Ware בבס ו Philly Joe Jones בתופים.

ב 2 במאי השתתף Jenkins בהקלטת שלושה קטעים של ההרכב של הבריטוניסט Sahib Shihab שיצאו כחלק מהאלבום Jazz We Heard Last Summer (בלייבל Savoy). Jenkins גם הלחין את הקטע השני באלבום, Rockaway. בהקלטה השתתפו גם Clifford Jordan בטנור, Hank Jones בפסנתר, Addison Farmer בבס ו Dannie Richmond בתופים. 

דיברנו על הדמיון ל McLean והנה הזדמנות לשמוע אותם זה לצד זה. ב 3 במאי 1957 חבר Jenkins לאלטיסט Jackie McLean וביחד הם הקליטו אלבום משופע ב"קרבות אלט" בשם Alto Madness (בלייבל Prestige), כשמלווים אותם Wade Legge בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Art Taylor בתופים. גם באלבום הזה Jenkins תרם את חלקו בלחנים: Windy City ו Pondering.

שבוע לאחר מכן, ב 10 למאי 1957  Jenkins שוב נכנס לאולפן, הפעם עם הסקסופוניסט  הותיק Paul Quinichette (בוגר הביג בנד של Count Basie ומי שכונה גם Vice President בשל הדמיון בין נגינתו לזו של Prez). הם הקליטו את On The Sunny Side (בלייבל Prestige). יחד איתם מנגן שם גם Sonny Red האדיר גם הוא באלט, Curtis Fuller בטרומבון, Mal Waldron בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Ed Thipgen בתופים. האוירה באלבום הזה שונה מאד מאשר באלבומים האחרים בהם השתתף Jenkins ומעניין לשמוע אותו בהקשר "מסורתי" יותר מאשר בכל אלבומיו האחרים. וחוץ מזה – אם אתם לא מכירים את Paul Quinichette זה אלבום מושלם בשביל לעשות היכרות עם המוזיקאי הנפלא הזה.

ב 2 ביוני 1957 היה שיתוף הפעולה הראשון של Jenkins עם Clifford Jordan הצעיר באלבום Cliff Jordan (בלייבל Blue Note). יש לי חיבה מיוחדת לאלבום הזה ששנים רבות היה קשה להשיגו, במיוחד בגלל הנגינה של קליפורד ג'ורדן. לצדם של Jordan ו Jenkins מנגנים בו Lee Morgan בחצוצרה, Curtis Fuller בטרומבון,  Ray Bryant בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Art Taylor בתופים. ושוב, בדומה לרוב ההקלטות שהשתתף בהם, Jenkins לא בא בידיים ריקות והביא איתו את St. John שהלחין.

ב 26 ביולי 1957 נפגשו Clifford Jordan ו John Jenkins באולפן פעם נוספת, והקליטו את Jenkins, Jordan and Timmons (יצא בלייבל New Jazz) עם Bobby Timmons בפסנתר, Wilbur Ware בבס ו Dannie Richmond בתופים. מעניין מאד לשמוע שלמרות שעברו פחות מחודשיים בין הקלטת האלבום הקודם לאלבום הזה - הנגינה של קליפורד ובעיקר הסאונד שלו שונים מאד בין האלבומים. גם באלבום הזה יש ל Jenkins שני לחנים: Princess ו Blue Jay.

ב 11 באוגוסט 1957 הקליטו Jenkins והגיטריסט Kenny Burrell את האלבום בעל השם המפתיע John Jenkins and Kenny Burrell (בלייבל Blue Note) כשלצדם Sonny Clark בפסנתר, Paul Chambers בבס ו Dannie Richmond בתופים. Jenkins הלחין שלושה קטעים לאלבום הזה: Motif, Sharon ו Chalumeau.

ב 10 בספטמבר 1957 הקליט Jenkins את האלבום השני שלו כ Co-Leader, הפעם עם החצוצרן Donald Byrd. האלבום, בן ארבעת הקטעים, יצא במקור תחת השם Jazz Eyes בלייבל Regent ומאוחר יותר Savoy הוציאו אותו מחדש בשם Star Eyes. חוץ מ Jenkins ו Byrd, מנגנים באלבום הזה Curtis Fuller בטרומבון, Tommy Flanagan בפסנתר, Doug Watkins בבס ו Art Taylor  בתופים. גם באלבום הזה נכללים שלושה לחנים של Jenkins. שניים חדשים: Orpheus ו Honeylike והופעה חוזרת של Rockaway (מהאלבום עם Sahib Shihab)

ב 16 באוקטובר וב 18 בנובמבר נכנס Jenkins לאולפן לצדו של הטנוריסט Johnny Griffin באלבום חמישייה שהוקדש לסאונד של שיקאגו ויצא תחת שמו של הבסיסט Wilbur Ware תחת השם The Chicago Sound (בלייבל Riverside). כמעט כל הנגנים בהרכב הם  משיקאגו: הפסנתרן Junir Mance, והמתופף  Wilbur Campbell שמתופף ברוב האלבום. יוצא הדופן היחיד הוא המתופף Frankie Dunlop שמחליף את Campbell בשני קטעים ואיננו משיקאגו. Jenkins שוב תרם לאלבום שני לחנים: Latin Quarters ו Be-Ware.

ואז, בשיא העשייה המטורפת הזו, Jenkins פרש מהעיסוק במוזיקה. במשך כשלושה עשורים מאז שנעלם מזירת הג'אז איש לא שמע אותו מנגן. הוא עבד כשליח ועסק במכירת תכשיטים. בתחילת שנות ה 80 הוא חזר להתאמן ונראה מנגן בקרנות רחוב.

בשנת 1990 הוא סגר מעגל וניגן שוב עם Clifford Jordan בביג בנד של Jordan באלבום Play What You Feel שהוקלט בהופעה חיה בדצמבר 1990. זו היתה הקלטתו האחרונה ושלוש שנים לאחריה, הלך לעולמו.

Daily album #1 - Roots

My daily album:
Magnificent collaboration between Clifford Jordan, Slide Hampton and Cedar Walton. They sound sooooo good together !

Charles Mingus - The Jazz Workshop Concerts 1964-65

Mosaic Records התחילו לקדם את הסט החדש שלהם שכולל 7 דיסקים המתעדים 5 הופעות של מינגוס בשנים 1964-1965. מדובר בהקלטות חיות של ההופעות שערך מינגוס עם ההרכב שלו והוקלטו ללייבל העצמאי שלו (jazz workshop).

ההופעות הכלולות: Town Hall, Amsterdam, Monterey '64, Monterey '65 & Minneapolis - למעט town hall המצוינת וההופעה במונטריי 64' (נדירה) שאר ההופעות לא היו זמינות עד כה .

ברוב ההופעות מנגנים Johnny Coles, Eric Dolphy ו Clifford Jordan וכמובן Mingus בבאס ו Dannie Richmond בתופים. אח"כ Dolphy נפטר והיה צריך למצוא לו מחליף. להופעה במונטריי הצטרפו גם כמה אורחים מעניינים.

הסט הזה רחוק מלהיות שלם. הוא לא כולל הופעות רבות מאותן שנתיים (אולי מכיוון שהוקלטו בלייבלים אחרים ?) , אבל למי שהתרגש (כמוני) מהוצאת ההקלטה של ההופעה בקורנל ב Blue Note לפני כמה שנים - מדובר בחגיגה.

בימים האחרונים (ולא ברור עד מתי) ניתן לשמוע את כל ההופעה במיניאפוליס במסגרת "First listen" באתר של NPR, וזה שווה כל רגע. תאמינו לי אני כבר כמה ימים מחובר לזה באינפוזיה. לפי מיטב הבנתי זו ההופעה היחידה בה ההרכב שונה מההרכב הנ"ל, מנגנים שם: Lonnie Hillyer בחצוצרה, Charles McPherson באלט (לצד החברים המקוריים Jaki Byrd הגאון בפסנתר, Mingus בבאס וDannie Richmond בתופים.)

מעבר למוסיקה המצויינת (!!) , מינגוס שופע פנינים והומור וההופעה החיה עושה למוסיקה שלו רק טוב.

שתי המלצות על דיסקים שנשכחו ונמצאו

לא מזמן עברתי דירה. הדיסקים נארזו היטב בארגזים ורק בימים האחרונים התחלתי לסדר אותם בחזרה על המדפים. במהלך העבודה (שעוד לא נגמרה) נתקלתי בשני אלבומים שאני מאד אוהב, אבל עקב ריבוי החומר וקוצר הזמן לא זכו להתנגן אצלי בשנים האחרונות. גילויים המחודש הוא הזדמנות להציגם ולספר לכם קצת עליהם.

הדיסק הראשון מכיל שני אלבומים של Clifford Jordan משנת 1961: Starting Time ו A Story Tale. ג'ורדן היה טנוריסט שהמילה Underestimated בהקשר שלו היא Understatement. הוא ניגן עם Mingus והקליט ב Prestige, BN ולמיטב זכרוני אף היה הראשון שהקליט ב Strata-East. יש משהו מאד אינטלקטואלי ושכלתני בנגינה ובהלחנה שלו אבל מבלי לוותר על האש והתשוקה. 

שני האלבומים מנוגנים בחמישייה כאשר ב Starting Time מנגנים לצד Jordan גם Kenny Dorham בחצוצרה, Cedar Walton בפסנתר, Wilbur Ware בבאס ו Albert ‘Tootie’ Heath בתופים. באלבום השני Sonny Red מחליף עם האלט שלו את החצוצרה של Dorham ועל כסא הפסנתרן מתיישבים לחילופין Tommy Flanagan ו Ronnie Mathews. על הבאס מנגן Art Davis ובתופים Elvin Jones. "כוכבים", אם כן, לא חסר פה ובכל זאת למרות שמדובר בשני אלבומי Hard Bop משובחים הם נותרו למרבה הצער בלתי מוכרים.

האלבום השני שעשה לי את השבוע הוא אלבום טריו של Enrico Pieranunzi המוקדש כולו ללחנים של Wayne Shorter ונקרא על שם אחד מהם: Infant Eyes. (הוקלט בשנת 2000 ויצא בלייבל Challenge Records). בתור חובב Shorter מושבע אני לגמרי קהל היעד של האלבום הזה, ופירנונזי, (תבורכנה ידיו העדינות) לוקח אותי לטיול מרתק בשבילים הפתלתלים של הרפרטואר השורטרי המוכר. הפרשנות והנגינה האופיינית של Pieranunzi מאירה את המוסיקה הזו בשלל גוונים חדשים ומגלה (למי שעוד לא יודע) ש Shorter הוא מלחין בחסד וש Pieranunzi הוא פסנתרן מופלא שפיתח שפה משלו ושהיכולות שלו הן הרבה מעבר לפסנתרנות מושלמת. עם Pieranunzi מנגנים כאן שני מוסיקאים הולנדים ידועים: Hein Van De Geyn בבאס ו  Hans Van Oosterhout בתופים.

תקשיבו לזה ותבינו בדיוק על מה אני מדבר:

הנה המקור מתוך האלבום Speak No Evil:

והנה Pieranunzi:

 

שיהיה סופשבוע נעים.