בסוף נובמבר (29/11 – 1/12) יתקיים בפעם השלישית פסטיבל הג'אז
הבינלאומי של ירושלים במוזיאון ישראל ובתחילת דצמבר (6-8/12) יתקיים פסטיבל הג'אז
של תל-אביב.
כבר דיברנו בעבר על האיוולת שבקיום שני פסטיבלים טובים בסמיכות כה רבה
זה לזה, אבל כאילו לא די בכך נערכו במהלך חודש נובמבר עוד שני פסטיבלים שהתחרו על
אותו קהל בדיוק: החשיפה הבינלאומית לג'אז ולמוסיקת עולם שהציגה השנה תכנית מאד
מגוונת של מגוון רחב מאד של אמנים וסגנונות ופסטיבל נהדר Ma Ze Jazz? בלבונטין7 (שאירח בין היתר את Ralph Towner, Uri Caine ו Martin
Seiler לצד מוזיקאים מקומיים כשלישיות של עומרי מור, אסיף צחר, דניאל שריד,
רביעיית גל עצור ועוד).
מכל מקום, במקום לקטר על ריבוי ההופעות, בואו נדבר על רוב הכוס והיא
מלאה במוזיקה מצוינת ששווה לצאת בשבילה מהבית ולחוות באופן אישי. נתחיל בפסטיבל
הג'אז של ירושלים.
מי שהיה בפסטיבל בשנתיים הראשונות יודע שהקסם של הפסטיבל הזה שהוא מזמן
לנו הופעות ייחודיות ומאד מושקעות והעובדה שהוא מתקיים ממש בתוך הגלריות של
מוזיאון ישראל מוסיפה לו קסם ייחודי. הפסטיבל באופן מסורתי לא נשאר סגור בתוך משבצת
הג'אז ומציג הופעות ומוזיקאים שבאופן קבוע עובדים מחוץ למסגרת, מרחיבים אותה
ושוברים אותה.
רוצים המלצות ? בבקשה:
שלישיית The Bad Plus. הם כבר הופיעו
בארץ כמה פעמים והם אורחים אהובים בכל פסטיבלי הג'אז הגדולים והחשובים ביותר
בעולם. המוזיקה שלהם אמנם מנוגנת בהרכב כלי של טריו פסנתר ג'אז אבל שורשיה נטועים במידה
שווה בעולמות הרוק, הרית'ם אנד בלוז והמוסיקה הקלאסית. הזדמנות אחרנה לשמוע את
הטריו המעולה, הזה לפני ש Ethan Iverson, הפסנתרן שכל כך מזוהה עם
הטריו, עוזב ופונה לקריירת סולו. (אגב מי שעתיד לתפוס את מקומו בכסא הפסנתרן הוא Orrin Evans)
קרן אן ו"לא סטנדרטים". ההרכב "לא
סטנדרטים" נולד במועדון הצוללת הצהובה בירושלים והוא פרוייקט מדהים בעייני
שעושה שילוב לחלוטין לא סטנדרטי ולא צפוי בין סגנונות שונים. השתתפו בו מיטב
המוזיקאים הישראליים (מעולם הג'אז ומחוצה לו) והוא תמיד מפתיע לטובה. מנהל ההרכב
הוא תומר בר שרק הולך ומשתבח עם השנים ושומר על ראש מוזיקלי מאד פתוח. הפרוייקט
הפעם הוא עם הזמרת קרן אן ומשתתפים בו תומר בר (פסנתר/קלידים), איתי קריס בחליל,
ניצן בר (אח של תומר ומוזיקאי מוכשר ביותר בזכות עצמו) בגיטרה, יוראי אורון בבאס
ועופרי נחמיה בתופים. בנוסף יתארח בהופעה גם המנהל האומנותי של הפסטיבל - אבישי
כהן בחצוצרה.
גלעד הקסלמן. האמת שכאן כל מילה מיותרת. מי שמכיר – יודע שהוא חייב לבוא, ומי שלא
מכיר – חייב לבוא. גלעד הקסלמן, גיטריסט מלודי אדיר, שחי ועובד בניו-יורק, ינגן
סולו בירושלים. זה אירוע די נדיר ואני ממליץ גם למי שלא אוהב גיטרה ג'אז לבוא
ולשמוע אותו כי זה הרבה מעבר לג'אז.
רביעיית דניאל פרידמן. המתופף דניאל פרידמן ינגן ברביעייה עם יונתן
אבישי בפסנתר, ברק מורי בבאס וגלעד הקסלמן בגיטרה. דניאל פרידמן היה אחד ממקימיה
של רביעיית Third World Love והגרוב המיוחד שלו מזוהה
ממרחקים. במשך השנים הוא ניגן הרבה עם החבורה הישראלית בניו יורק אבל שיתף פעולה
גם עם הרבה אחרים. בשנה שעברה הוציא פרידמן את Imagine That, אלבומו השלישי כמנהיג
וכמו רוב ההופעות בפסטיבל – גם פרידמן לא מגביל את עצמו לנגינת ג'אז במובנו
המסורתי הצר אלא משלב סגנונות מוסיקליים רבים לכדי יצירה צבעונית ומגוונת.
Sexmob. הרכב פנטסטי ובלתי שגרתי של החצוצרן Steven Bernstein (שכל מה שהוא עושה איננו סטנדרטי) שמנגן כאן Slide Trumpet, יחד עם Briggan Kraus בסקסופון, Tony Scherr בבאס ו Kenny Wollesen בתופים. ההרכב הזה קיים כבר
שנים רבות (לדעתי מעל 20) והוא לחלוטין לא נרגע. הם אוהבים לעשות קאברים לשירי פופ
אבל לעקם אותם בצורה מענגת שנותנת להם חיים חדשים. הם יכולים לנגן הכי ניו-אורלינס
או הכי free jazz. תלוי מה יבוא להם.
הטריו של יוגב שטרית. את יוגב אני מכיר בערך 20 שנה, עוד מהימים
שהיה סטודנט תפרן למוזיקה וניגנו ביחד באירועים. יש לו חוש הומור נהדר וחוש קצב
קטלני אבל כשעוברים לדבר על מוזיקה אין רציני ממנו. אחרי הרבה שנים שבהם היה נחבא
אל התופים, הוא הקים טריו עם חומר מקורי שכתב, בו הוא משלב השפעות רבות ממוזיקה
מרוקאית ואנדלוסית ועד פאנק וג'אז, והתחיל להופיע בהצלחה רבה בפסטיבלים ברחבי
העולם. לפני כשנה הוא הקליט את אלבומו הראשון New Path. חברי הטריו: סתיו
גולדברג בפסנתר, מני וולט בבאס ויוגב שטרית בתופים.
יש עוד הופעות טובות כמובן ועוד מוזיקאים מעולים ששווה לבוא לשמוע,
כמו: הסקסופוניסט Greg Tardy, הפסנתרן רועי בן סירה,
אורי אלבוחר, החצוצרן דני רוזנפלד, אלון תורג'מן שיופיע עם המתופף Adam Nussbaum ועם הפסנתרן אבי אדריאן והסקסופוניסט מרק
רוזן.
וכמו תמיד – חלק גדול מהכיף בפסטיבל כל כך מגוון הוא שבשונה מפסטיבלים
אחרים הוא מאפשר שיטוט בין ההופעות ומעבר קל ונוח מאולם לאולם. זו אווירת פסטיבל אמתית
(כי לא צריך לקנות כרטיסים מראש להופעות למעט ההופעות האודיטוריום) שמעודדת התנסות
וטעימה גם מהרכבים שבדרך כלל נמצאים מחוץ לאזור הנוחות שלנו. אז אם אין לכם הופעה
מסוימת שחשוב לכם לשמוע, פשוט תנו לאוזניים שלכם להוביל אתכם ולכן אחרי הצלילים. אני
מבטיח שלא תתאכזבו.