הוראס פרלן - חלק ראשון

לפני שבוע נפטר הוראס פרלן, פסנתרן מיוחד, מלא נשמה וגרוב שהותיר אחריו לא מעט הקלטות מופת.

ברק וייס, מנהלו האומנותי של פסטיבל הג'אז בתל-אביב, מנהלה האומנותי של החשיפה הבינלאומית לג'אז, בלוגיסט BarakMusic וחבר יקר מתארח בבלוג ומביא את סיפורו המדהים.

עקב אורכו הפוסט חולק לשניים. תהנו.

פרק ראשון: התחלה, מחלה, שיקום ו...מינגוס

Horace Parlan נולד בפיצבורג, פנסילבניה בשנת 1931. אביו היה כומר בכנסייה פרסבטירית שחורה והילד ספג את הגוספל הכנסייתי עם חלב אימו. 

בגיל 5 לקה בפוליו שגרם לו נכות קשה בכל צידו הימני, כולל שיתוק מוחלט של הזרת והקמיצה בידו הימנית. בגיל 8 החל פרלן ללמוד פסנתר כפיזיותרפיה לידו הימנית המשותקת בחלקה. איש לא ציפה שהטיפול הפיזיותרפי הזה יהפוך לתחביבו ואח"כ למקצועו של פרלן הקטן. אחרי הכל, היד הימנית היא האיבר החשוב ביותר של כל פסנתרן. 

פרלן פיתח טכניקות נגינה ייחודיות שאיפשרו לו להתגבר על הנכות. מרתק לראות אותו מנגן ביוטיוב: את האקורדים הוא יותר באמצעות האצבעות הפועלות ביד ימין + אצבעות יד שמאל ליצור את ה Block chords בהם הרבה להשתמש, ולפעמים, כשרצה לנגן Single Lines נגינת התווים שבאופן מסורתי מבוצעת ביד ימין – השתמש לשם כך ביד שמאל. 

אין ספק שמבחינה טכנית יכולותיו של פרלן היו מוגבלות הרבה יותר מפסנתרנים אחרים, אך כשרונו המוסיקלי, הלהט שבנגינתו והבלוז שהיווה חלק כ"כ מרכזי בה, הפך אותו לפסנתר מוערך. 

בתקופת נערותו ובחרותו של פרלן, עירו פיצבורג היתה שוקקת ג'אז, במיוחד פסנתרני ג'אז נהדרים: ארל היינס, מרי לו וויליאמס, ארול גארנר ודודו מרמרוסה ייצגו את פסנתרני הג'אז המקצועיים. פסנתרני ג'אז בני דורו של פרלן בעיר היו אחמד ג'מאל וסוני קלארק. (מעניין יהיה לבדוק מה היה בעיר ה-22 בגודלה בארה"ב שייצאה כה הרבה פסנתרנים נפלאים לעולם הג'אז(

אבל היו גם ג'אזיסטים צעירים בני דורו של פרלן שאינם פסנתרנים. אחד המבריקים שבהם היה הסקסופוניסט סטנלי טרנטיין Stanley Turrentine. השניים – פרלן וטרנטיין – הרבו לג'מג'ם יחד בתקופת התיכון - למרות שטרנטיין היה צעיר מפרלן בשלוש שנים ולמד בתיכון אחר. לטרנטיין הצעיר היה אח גדול – החצוצרן טומי טרנטיין, אותו פרלן לא הכיר אישית, כי טומי כבר שוטט באותה העת ברחבי ארה"ב עם תזמורות ג'אז וסווינג שונות. פרלן עוד יפגוש מוסיקלית את שני האחים ויהפוך את החברות הנערית לשותפות מוסיקלית.

בשנת 1957 הגיע פרלן לניו יורק ומייד צורף על ידי מינגוס להרכב שלו. כמעט שנתיים פרלן ניגן עם מינגוס – אחד מבתי הספר הגבוהים ללימודי הג'אז.

הנגינה הסווינגית, הפשוטה, והכנה של פרלן, רוויית הגוספל והבלוז, התאימה למינגוס ככפפה ליד. הוא היה הפסנתרן המתאים ביותר למוסיקה של מינגוס עד אותו הזמן ואחד משלושת הפסנתרנים המרכזיים של מינגוס בכלל.

באוקטובר 1958 צירף מינגוס להרכבו טנוריסט טקסני בשם Booker Ervin.  היה זה הוראס פרלן שהמליץ למינגוס לצרף את ארווין. פרלן ניגן עם ארווין לא מעט בפיצבורג. השניים הפכו לחברים בנפש, גם מוסיקלית. החיבור עם מינגוס הוכח כמוצלח במיוחד וארווין נותר עם מינגוס במשך כ-4 שנים. 

שני האלבומים החשובים של מינגוס בהם השתתף פרלן הם Blues & Roots ו Mingus Ah Um  הגאוני. 

שווה להאזין לאלבומים נהדרים אלה שנית ולהטות אוזן לתרומתו החשובה של פרלן בשני האלבומים ובפרט ביצירות בנות אלמוות רוויות גוספל כ  Wednesday Night Prayer Meetingו- Better Get It In Your Soul. הסולואים שלו בקטעים אלה הם תמצית הגוספל-ג'אז בפסנתר והאינטרלודים שלו נחקקו לנצח בדפי הסטוריית הג'אז. 

פרק שני: לו דונלדסון ובלו נוט

אחרי הקלטת Mingus Ah Um עזב פרלן את מינגוס והצטרף ביוני 1959 להרכב של Lou Donaldson  בו ניגן כשנה וחצי.

המעבר המוסיקלי לא היה פשוט בתחילה להוראס פרלן. אצל מינגוס פרלן אותגר תמידית בנגינה מורכבת הרמונית, עם נטיות אבסטרקטיות ואילו אצל לו דונלדסון נדרש לנגן ביבופ/הארדבופ פשוט-אקורדים והאתגר היה כיצד להפוך את הפשטות היחסית הזו למעניינת. להוות תמיכה ראויה לסולן ובה בעת לא להפריע לסקסופוניסט לפתח את הנגינה המלודית שלו. בתקופה זו פרלן ליטש במיוחד את יכולת נגינתו כחלק אינטגרלי מרית'ם סקשן וכמלווה מעולה לנשפנים.

באוקטובר 1959 הקליט פרלן את אלבום הבכורה שלו עם LD שהיה גם אלבום הבכורה שלו בלייבל בלו נוט    The Time Is right

אלבום זה, ויתר שני האלבומים שהקליט עם LD בבלו נוט, הכירו את פרלן למנהל של בלו נוט אלפרד ליון, שהתרשם ממנו מאוד והחליט לטפח את הפסנתרן המוכשר ולהוסיף אותו למשפחה המוסיקלית של בלו נוט.

עוד אירוע שהתברר כגורלי לפרלן אירע אוקטובר 1959: המתופף אל הרווד Al Harewood הצטרף ללו דונלדסון. אל הרווד היה מתופף עם טיימינג מושלם. הוא ניגן עם סווינג דוחף גדול, אך בה בעת היה מאוד מעודן ורגיש עם עבודת מצילות נהדרת. כזה שידע תמיד לא להדחף לרגליים של הנשפנים איתם ניגן ושייחס חשיבות לצליל הכולל ופחות להיותו באור הזרקורים. לפני שהגיע ללו דונלדסון הרווד עבד עם הג'אזטט ועם הרכב הטרומבונים Jay & Kai של ג'יי ג'יי ג'ונסון וקיי ווינדינג.

יחד עם אל הרווד ובצירוף של הבסיסט סם ג'ונס, הקליט פרלן בפברואר 1960 את אלבומו הראשון בבלו נוט -  Movin' and Groovin' .

Horace Parlan and Us 3 | Part 5

חלק חמישי ואחרון בסדרת הסקירות של ברק ויס על Horace Parlan ו Us 3.

הנה גם קישור לכל חמשת חלקי הסקירה .

פרק חמישי: למעלה ולמטה, אבל הכל בסדר...

במאי 1965 גייס אלפרד ליון את חברי Us Three למשימה נוספת – לשמש רית'ם סקשן לדקסטר גורדון. ליון גם גייס להקלטה את פרדי הבארד. התוצאה – אחד מאלבומיו הנהדרים של דקסטר – Doin' Allright

ששה שבועות אחרי ההקלטה עם דקסטר, Us Three נכנסו בפעם האחרונה לאולפן ההקלטות ב-18 ביוני 1961. יחד איתם הגיע שותפם ל-Playhouse Four בוקר ארווין והתגלית מההקלטה החיה במינטונ'ס ארבעה חודשים קודם לכן – גרנט גרין.
החומרים שיצאו באלבום המצוין Up and Down, היו כמו תמיד באלבומיו של פרלן, פרי תרומה של חברי ההרכב (פרלן, גרנט גרין, בוקר ארווין וג'ורג' טאקר) ושל חברים ותיקים (טומי טרנטיין ובאבס גוזלס).

הבלוז פוּג'י אותו חיבר ג'ורג' טאקר מזכיר לא מעט את Wednesday Night Prayer Meeting של מינגוס שבהקלטתו השתתפו פרלן ובוקר ארווין, ואז מגיע הסולו של גרנט גרין ומשנה את הווייב..

סוף דבר

לקראת סוף 1961 התפרקה החבילה. חברי ה-Playhouse Four – הוראס פרלן, ג'ורג' טאקר, אל הרווד ובוקר ארווין – איבדו את הגיג הקבוע שלהם במינטונ'ז, וכל אחד נאלץ למצוא עבודות אחרות. פרלן פסינתר בהרכב ה- Tough Tenors של ג'וני גריפין ולוקג'ו דייויס, ואח"כ במשך כשלוש שנים ניגן עם רולנד קירק.
התמעטות העבודה בג'אז בארה"ב דחפו את פרלן, כמו רבים מבני דורו, לאירופה. הוא השתקע בדנמרק, הקים משפחה והפך לדמות קבועה במועדונים בקופנהגן.

משנות ה-70 ואילך, פרלן הקליט כלידר וכסיידמן בלייבל הדני סטיפלצ'ייס – בטריו, סולו וכמובן בשת"פ ארוך השנים והמופלא שלו עם ארצ'י שפ. אבל על שת"פ זה יסופר במקום אחר.

Us Three, אחד הרית'ם סקשנים הטובים של ראשית שנות ה-60, כבר לא חזרו לנגן יותר יחד. בשנת 1965 מת ג'ורג' טאקר באופן פתאומי משטף דם במוח. גם פרלן והאחים טרנטיין לא ניגנו יחד (או יותר נכון – לא הוקלטו יחד) אחרי הקלטתם המשותפת האחרונה ב-1961.

אבל להוראס פרלן ולבוקר ארווין ניתנה הזדמנות אחרונה בהחלט לנגן יחד. בפברואר 1963 הוזמן הוראס פרלן להקליט אלבום בבלו נוט. הוא הביא איתו חזרה לאולפן ההקלטות את בוקר ארווין ואת גרנט גרין, צירף את החצוצרן ג'וני קולס Johnny Coles בהופעת הבכורה שלו בבלו נוט ואת הצמד המדהים ורב ההקלטות המשותפות Butch Warren ו-Billy Higgins.

האלבום Happy Frame of Mind הוא לטעמי הטוב שבאלבומי הוראס פרלן, אבל כמו נקבר במרתפי הלייבל עד לשנת 1976, אז ראה אור לראשונה.



בשנת 1970 מת בוקר ממחלת כליות. לאחר מותו יצא אלבומו האחרון Lament for Booker Ervin בלייבל Enja בו בוקר מנגן בלוז ארוך בן למעלה מ-27 דקות עם הרכב של גולי ג'אז שחיו באירופה ומנילס פדרסון.

בסוף האלבום, צירף הלייבל טראק נוסף – יוצא דופן. זו מחוות הסולו של הוראס פרלן לזכרו של חברו המת. יפה עשו עורכי האלבום שהותירו גם את הקלטת קולו של פרלן המספר לנו על חברותו עם בוקר ארווין.
נראה לי כי אין ראוי יותר מקטע הסולו של פרלן Lament for Booker לסכם את המאמר הארוך הזה על חבורת מוסיקאים נפלאה ומעט נשכחת שנקשרו זה לזה בחברות טובה ורבת שנים ואשר במרכזה עמד הוראס פרלן.

Horace Parlan and Us 3 | Part 4

נכון, זה מגיע באיחור ניכר, אבל תסכימו איתי שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

הנה החלק הרביעי בסקירה המעולה של ברק ויס על המוסיקה של Horace Parlan עם Us 3.

אגב, הנה קישור לשאר חלקי הסקירה.

פרק רביעי: התחלה חדשה: ה-Playhouse Four ולא מעט הקלטות מעולות

שבוע לאחר מכן, ב-22 ביולי 1960, שוב נכנסו ה-Us Three לאולפן של רודי ון גלדר, והפעם עם מעסיקם לו דונלדסון וכם נגן הקונגה המוכשר ריי בארטו Ray Barretto. היה זה הסשן הראשון – והאחרון ש Us Three הקליטו עם LD. הסשן נגנז למשך 20 שנה עד שראה אור בראשית שנות ה-80 כ-Midnight Sun.
למה נגנז? נראה כי העובדה שחברי ה-Us Three עזבו את LD כעבור מספר חודשים, בשילוב עם הצלחת אלבום האורגן Hear 'Tis עיכבה את הוצאת האלבום באופן מיידי. לאחר מכן ל-LD כבר היה הרכב חדש ומוצלח עם הפסנתרן הרמן פוסטר וריי בארטו ואיתם הקליט LD מחדש חלק מהשירים שהקליט עם Us Three והוציאם באלבום Gravy Train. הדרך לקבורת הסשן Midnight Sun היתה קצרה.

בנובמבר 1960 עזבו חברי Us Three את LD לאחר שהם קיבלו גיג קבוע כטריו הבית של המועדון האגדי Minton's Playhouse. מיד לאחר הפרישה, הקליטו ה-Us Three יחד עם ריי בארטו אלבום נוסף לבלו נוט – Headin' South.

זהו לטעמי האלבום הטוב ביותר מבין אלבומי הטריו (נו טוב, טריו + קונגה...) של הוראס פרלן בתקופת בלו נוט.













לגיג במינטונ'ס פלייהאוס פרלן צירף את חברו הותיק נגן הטנור בוקר ארווין ויחד יצרו קואופרטיב בשם The Playhouse Four. בוקר, עם הצליל הסול האר אנ בי המקונן והפתוח שלו וגישתו המורכבת הרמונית התגלה כפרטנר מושלם ל-Us Three באותה מידת מושלמות של סטנלי טרנטיין היותר סטרייטאהדי. 

ההקלטה היחידה שיש לנו מרביעייה זו היא אלבומו של בוקר ארווין That's It! שהוקלט בראשית ינואר 1961 בלייבל קנדיד.



הוראס פרלן השתמש בפסבדונים Felix Krull (ע"ש ספרו של תומאס מאן) בשל היותו אומן חתום בלייבל בלו נוט. 

שבועיים בדיוק אחרי ההקלטה עם בוקר ארווין, שוב היו חברי ה-Us Three באולפן ההקלטות, אך הפעם בסשן בהנהגתו של סטנלי טרנטיין ויחד עם אחיו טומי.

האלבום המצוין Comin' Your Way יועד להדפסה ואפילו קיבל מספר קטלוגי, אבל אוכסן במרתפי בלו נוט במשך שנים עד לסוף שנות ה-70.












הסיבה ש-Comin' Your Way לא ראה אור בזמן אמת נעוצה כנראה בשרשרת האלבומים המצוינים עוד יותר של סטן טרנטיין עם Us Three שיוקלטו אחרי הסשן הזה, האלבום הטוב ביותר של אותו קווינטט – בהנהגת פרלן והקלטת ההופעה החיה במינטונ'ס חודש אח"כ בהנהגת סטנלי טרנטיין.

ב-23 בפברואר אלפרד ליון הקליט את סטנלי טרנטיין בהופעה חיה במינטונ'ס עם הטריו הביתי של המועדון – Us Three. אליהם הוא צירף גיטריסט שהגיע זה מקרוב לניו יורק מסט. לואיס בשם גרנט גרין Grant Green. גרנט גרין היה גיטריסט די מוגבל בטכניקה שלו, אבל המון סול ובלוז בנגינה וגרוב ענק חיפו על כך בהצלחה. אלפרד ליון, בחושיו הבריאים הכיר עוד נגן בדיוק עם אותן התכונות - הוראס פרלן - וחיבר ביניהם לראשונה באלבום ההופעה החיה של טרנטיין.
התוצאה – שני אלבומי לייב עם טראקים ארוכים, המאפשרים לסולנים הנהדרים כאן לפרוש כנפיים. לטעמי מינטונ'ס הוא אחת מפסגות יצירתו של טרנטיין.


מאחד ומדובר באלבום כפול – מגיע לצ'פר בשני קטעים

פחות מחודש אח"כ ב-18 במרץ 1961 הגיעה החמישייה של שני הטרנטיינים ו-Us Three לאולפן ההקלטות – בפעם האחרונה. האלבום שנולד מהקלטה זו, On the Spur of the Moment הוא לטעמי הטוב שבשיתופי הפעולה המרובים של סטן טרנטיין והוראס פרלן.


אגב, השיר שבחרתי מהאלבום נכתב ע"י הטנור-השותף השני של פרלן – בוקר ארווין. איזו מוסיקה שמחה!



היתה זו ההקלטה האחרונה המשותפת של שני חברי הילדות סטן טרנטיין והוראס פרלן.

Horace Parlan and Us 3 | Part 3

ממשיכים עם סדרת הפוסטים של ברק וייס על פרלן...

פרק שלישי: 3+2=5 Us Three והאחים טרנטיין

באפריל 1960 הצטרף הבסיסט ג'ורג' טאקר George Tucker ללו דונלדסון. ג'ורג' טאקר היה בסיסט אדיר כח בסגנון המינגוסי. הוא ידע לאזן בצורה מושלמת בין חוזק ורגישות. בזמן שהצטרף כבר היה טאקר בסיסט מוכר בסצינת הג'אז, שהרבה להקליט עם מוסיקאים אחרים ובהם ארט בלייקי, קולטריין, סוני סטיט וקרטיס פולר.

בכך הושלם אחד מהרית'ם סקשנים המעולים ביותר בעולם הג'אז.
פרלן באותה העת כבר התפתח לפסנתרן בשל בעל צליל ייחודי, שתיעל בצורה נהדרת את מקורותיו בבלוז ובגוספל להארדבופ סווינגי עם פשטות כנה וכובשת. כדי לתאר את נגינתו – תארו לעצמכם חיבור בין הבלוק קורדס של רד גרלנד, הפ'אנקיות של הוראס סילבר והחסכנות בנגינה והרווח בין הצלילים של אחמד ג'מאל- והכל כאמור עם גוספל ובלוז פשוט וכובש.

חברי הטריו גילו עד מהרה כי הם משלימים זה את זה ליצירת טריו מעולה. יחידה אחת של אנרגיה, דחף ויצירתיות, המסוגלת להיות גם רית'ם סקשן תומך ונהדר גם להארדבופיסטים מיינסטרימיים וגם לנשפנים יותר מתקדמים הרמונית, כמו גם טריו פסנתר משובח בפני עצמו. השלושה קראו לעצמם Us Three וזה גם היה שם אלבום הראשון אותו הקליטו ב-20 באפריל 1960.

האלבום הוקלט כמובן בבלו נוט. אך למרות שהיה זה האלבום השני של הוראס פרלן, הוא ראה אור רק לאחר אלבומו השלישי לפי מנין ההקלטות של פרלן.
האלבום כולו, ושיר הנושא Us Three מדגימים היטב את החוזקים של של הטריו: טאקר פותח בצורה מינגוסית, הרווד מצטרף עם נגינה המזכירה מזמור גוספלי ומגדירה את האווירה של הקטע. והרווד פותח בסווינג סוחף עם המברשות. בקטע תוכלו לזהות גם את ההשפעות ההארדבופיות וגם את המודאליות של Us Three, ולהכיר גם הפסינתור המאוד ייחודי של פרלן, את הסווינג הסובטילי של הרווד ואת הווקינג בס הדומיננטי של טאקר. השילוב בין השלושה ממכר.

בשנת 1959 הגיעו האחים טרנטיין לניו יורק וניגנו למעלה משנה בהרכב של מקס רואץ'. סטנלי ופרלן נהנו מהאיחוד אחרי שנים רבות וסטנלי הכיר לפרלן את אחיו הבכור טומי, אשר בתורו שכר את פרלן לנגן באלבום הבכורה שלו ב-19 בינואר 1960, יחד עם סטנלי אחיו כמובן, בלייבל Time.

פרלן בתורו, החזיר לו טובה, כאשר המליץ עליו בפני לו דונלדסון לתפקיד החצוצרן שהתפנה ביוני 1960.


ביוני 1960 הקליט סטנלי טרנטיין את אלבום הבכורה שלו Look Out!. בלייבל בלו נוט (כמובן).





לטרנטיין לא היה ספק מי יהיה הרית'ם סקשן שלו – Us Three. סטנלי טרנטיין היה סקסופוניסט נפלא. היה לו צליל גדול, אסרטיבי, עגול ומתכתי משהו המזכיר את הטנורים של תקופת הסווינג יחד עם מורכבות הרמונית של בופר. טרנטיין היה מלודיסט בנשמתו ונגינתו היתה "מחייכת" וטובת לב. התוצאה מהמפגש הזה בין טרנטיין ל Us Three היתה סשן סטריידאהדי וסווינגי עם המון שמחת חיים ואהבת אדם, לא דברים מובנים מאליהם בימים בו הג'אז נתפס כמשהו רציני.










כחודש אח"כ, ב-14 ביולי 1960, נכנסו שוב Us Three לאולפן ההקלטות של רודי ון גלדר, אך הפעם הם הביאו עימם את האחים טרנטיין. התוצאה – האלבום Speakin' My Piece

זה היה אלבום אלבום הקווינטט הראשון בהנהגת פרלן, והאלבום הראשון של Us Three שראה אור. החיבור של סטנלי טרנטיין המלודיסט האסטרטיבי עם הצליל הגדול, של טומי טרנטיין בעל הצליל הלירי המאוד מיוחד לתקופתו והסווינג הבלוזי של Us Three. החיבור הזה של טריו שעבד נון-סטופ יחד תקופה ארוכה, ודואו הנשפנים שגם להם הסטוריה משותפת ארוכה וההכרות העמוקה של פרלן כמחבר בין שני חלקי הקווינטט יצרו אלבום קוהרנטי ואורגני, הנשמע כאילו ניגנו בו חברי הרכב המנגן יחד זמן רב.

הלחן Wadin' הוא הלחן המוכר ביותר שהלחין פרלן. Us Three הקליטו גרסת טריו לשיר באלבום הקודם שלהם, אבל גרסת הקווינטט המופיעה ב-Speakin' My Piece היא כנראה המוכרת יותר.

הצלחת האלבום דרבנה את אלפרד ליון להוציא את האלבום Us Three שהטריו הקליט שלושה חודשים קודם לכן והמתין לשעתו.

Horace Parlan and Us 3 | Part 2

כמובטח להלן הפרק השני בסקירתו של ברק ויס על Horace Parlan ו Us 3:

פרק שני: Lou Donaldson ו Blue Note

אחרי הקלטת Mingus Ah Um עזב פרלן את מינגוס והצטרף ביוני 1959 להרכב של לו דונלדסון Lou Donaldson בו ניגן כשנה וחצי. מעבר המוסיקלי לא היה פשוט בתחילה להוראס פרלן. אצל מינגוס פרלן אותגר תמידית בנגינה מורכבת הרמונית, עם נטיות אבסטרקטיות ואילו אצל לו דונלדסון נדרש לנגן ביבופ/הארדבופ פשוט-אקורדים והאתגר היה כיצד להפוך את הפשטות היחסית הזו למעניינת. להוות תמיכה ראויה לסולן ובה בעת לא להפריע לסקסופוניסט לפתח את הנגינה המלודית שלו. בתקופה זו פרלן ליטש במיוחד את יכולת נגינתו כחלק אינטגרלי מרית'ם סקשן וכמלווה מעולה לנשפנים.

באוקטובר 1959 הקליט פרלן את אלבום הבכורה שלו עם LD שהיה גם אלבום הבכורה שלו בלייבל בלו נוט – The Time is Right.


אלבום זה, ויתר שני האלבומים שהקליט עם LD בבלו נוט, הכירו את פרלן למנהל של בלו נוט אלפרד ליון, שהתרשם ממנו מאוד והחליט לטפח את הפסנתרן המוכשר ולהוסיף אותו למשפחה המוסיקלית של בלו נוט.

עוד אירוע שהתברר כגורלי לפרלן אירע אוקטובר 1959: המתופף אל הרווד Al Harewood הצטרף ללו דונלדסון. אל הרווד היה מתופף עם טיימינג מושלם. הוא ניגן עם סווינג דוחף גדול, אך בה בעת היה מאוד מעודן ורגיש עם עבודת מצילות נהדרת. כזה שידע תמיד לא להדחף לרגליים של הנשפנים איתם ניגן ושייחס חשיבות לצליל הכולל ופחות להיותו באור הזרקורים. לפני שהגיע ללו דונלדסון הרווד עבד עם הג'אזטט ועם הרכב הטרומבונים Jay & Kai של ג'יי ג'יי ג'ונסון וקיי ווינדינג.

יחד עם אל הרווד ובצירוף של הבסיסט סם ג'ונס, הקליט פרלן בפברואר 1960 את אלבומו הראשון בבלו נוט – Movin' and Groovin'.

הנה הרצועה הראשונה באלבום. זה גם השיר הראשון של פרלן כלידר (תתעלמו מתמונת העטיפה)

Horace Parlan and Us 3 | Part 1

אני שמח להציג בפניכם את סקירתו המצויינת של ברק ויס (שפורסמה לראשונה בפורום הג'אז של פליטי נענע) על הפסנתרן Horace Parlan ו Us 3. הסקירה מחולקת לארבעה חלקים ותפורסם כאן במלואה בימים הקרובים.
פרק ראשון: התחלה, מחלה, שיקום ו... מינגוס

הוראס פרלן נולד בפיצבורג, פנסילבניה בשנת 1931. אביו היה כומר בכנסייה פרסבטירית שחורה והילד ספג את הגוספל הכנסייתי עם חלב אימו. בגיל 5 לקה בפוליו שגרם לו נכות קשה בכל צידו הימני, כולל שיתוק מוחלט של הזרת והקמיצה בידו הימנית. בגיל 8 החל פרלן ללמוד פסנתר כפיזיותרפיה לידו הימנית המשותקת בחלקה. איש לא ציפה שהטיפול הפיזיותרפי הזה יהפוך לתחביבו ואח"כ למקצועו של פרלן הקטן. אחרי הכל, היד הימנית היא האיבר החשוב ביותר של כל פסנתרן.

פרלן פיתח טכניקות נגינה ייחודיות שאיפשרו לו להתגבר על הנכות. מרתק לראות אותו מנגן ביוטיוב: את האקורדים הוא יותר באמצעות האצבעות הפועלות ביד ימין + אצבעות יד שמאל ליצור את ה- Block Chords בהם הרבה להשתמש, ולפעמים, כשרצה לנגן Single Lines נגינת התווים שבאופן מסורתי מבוצעת ביד ימין – השתמש לשם כך ביד שמאל. אין ספק שמבחינה טכנית יכולותיו של פרלן היו מוגבלות הרבה יותר מפסנתרנים אחרים, אך כשרונו המוסיקלי, הלהט שבנגינתו והבלוז שהיווה חלק כ"כ מרכזי בה, הפך אותו לפסנתר מוערך.
בתקופת נערותו ובחרותו של פרלן, עירו פיצבורג היתה שוקקת ג'אז, במיוחד פסנתרני ג'אז נהדרים: ארל היינס, מרי לו וויליאמס, ארול גארנר ודודו מרמרוסה ייצגו את פסנתרני הג'אז המקצועיים. פסנתרני ג'אז בני דורו של פרלן בעיר היו אחמד ג'מאל וסוני קלארק. (מעניין יהיה לבדוק מה היה בעיר ה-22 בגודלה בארה"ב שייצאה כה הרבה פסנתרנים נפלאים לעולם הג'אז).

אבל היו גם ג'אזיסטים צעירים בני דורו של פרלן שאינם פסנתרנים. אחד המבריקים שבהם היה הסקסופוניסט סטנלי טרנטיין Stanley Turrentine. השניים – פרלן וטרנטיין – הרבו לג'מג'ם יחד בתקופת התיכון - למרות שטרנטיין היה צעיר מפרלן בשלוש שנים ולמד בתיכון אחר. לטרנטיין הצעיר היה אח גדול – החצוצרן טומי טרנטיין, אותו פרלן לא הכיר אישית, כי טומי כבר שוטט באותה העת ברחבי ארה"ב עם תזמורות ג'אז וסווינג שונות. פרלן עוד יפגוש מוסיקלית את שני האחים ויהפוך את החברות הנערית לשותפות מוסיקלית.
בשנת 1957 הגיע פרלן לניו יורק ומייד צורף על ידי מינגוס להרכב שלו. כמעט שנתיים פרלן ניגן עם מינגוס – אחד מבתי הספר הגבוהים ללימודי הג'אז.

הנגינה הסווינגית, הפשוטה, והכנה של פרלן, רוויית הגוספל והבלוז, התאימה למינגוס ככפפה ליד. הוא היה הפסנתרן המתאים ביותר למוסיקה של מינגוס עד אותו הזמן ואחד משלושת הפסנתרנים המרכזיים של מינגוס בכלל.

באוקטובר 1958 צירף מינגוס להרכבו טנוריסט טקסני בשם Booker Ervin. היה זה הוראס פרלן שהמליץ למינגוס לצרף את ארווין. פרלן ניגן עם ארווין לא מעט בפיצבורג. השניים הפכו לחברים בנפש, גם מוסיקלית. החיבור עם מינגוס הוכח כמוצלח במיוחד וארווין נותר עם מינגוס במשך כ-4 שנים.
שני האלבומים החשובים של מינגוס בהם השתתף פרלן הם Blues & Roots ו-Mingus Ah Um הגאוני.

שווה להאזין לאלבומים נהדרים אלה שנית ולהטות אוזן לתרומתו החשובה של פרלן בשני האלבומים ובפרט ביצירות בנות אלמוות רוויות גוספל כ- Wednesday Night Prayer Meeting ו-Better Git It In Your Soul. הסולואים שלו בקטעים אלה הם תמצית הגוספל-ג'אז בפסנתר והאינטרלודים שלו נחקקו לנצח בדפי הסטוריית הג'אז.

Booker Ervin: Tex Tenor Man

אחד הדברים שמבדילים בין מוסיקאים "מן השורה" ובין ענקים הוא היכולת להישמע שונה ומיוחד. אחרי הכל, אין עניין מיוחד בעוד מוסיקאי שנשמע "כמו קולטריין" או "ממש כמו לסטר". אבל ל Booker Ervin בהחלט היה את ה"דבר הזה" שמייחד ענקים. עובדה שהוא תפס אותי מהשמיעה הראשונה ולא הרפה מאז ...

Booker Ervin נולד בטקסס בשנת 1931. בילדותו אמנם רצה לנגן סקסופון אולם מכיוון שהוריו לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש עבורו סקסופון הוא נאלץ להסתפק בטרומבון של אביו וניגן עליו כמה שנים ואף בתזמות בית הספר התיכון בו למד. הרעיון להפוך למוסיקאי מקצועי כלל לא עלה בדעתו. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף לחיל האויר של הצבא האמריקני ושם, במועדון השירות מצא סקסופון טנור, והחל ללמוד לבד לנגן בו. הנגינה העירה בו שוב את חיידק המוסיקה ולאחר שחרורו מהצבא נסע לבוסטון שם למד במשך שנה בבית ספר למוסיקה (לימים: Berklee) ואח"כ חזר לטקסס והצטרף לתזמורת R&B כמו רבים מהמוסיקאים באותה תקופה.

הנגינה בהרכב R&B ודאי תרמה רבות להגבשות סגנונו ולפיתוח הצליל הגדול והחזק המאפיין אותו, אולם לאחר זמן, כשיבש מעיין ההופעות של הלהקה, מצא את עצמו מובטל וחיפש כיוונים חדשים, לאו דווקא בתחום המוסיקה.

הוא עבד כמכונאי ואח"כ כפקיד דואר, ומדי פעם הצליח למצוא מקום להופיע בו אך לא היה בכך די כדי להתפרנס. בסופו של דבר, כאשר כבר כמעט אמר נואש מלמצוא פרנסה בנגינה, נסע ל New York ושם הצטרף להרכב של הפסנתרן Horace Parlan, שהיה גם הפסנתרן שלMingus וסידר ל Booker Ervin בחינה אצל הבסיסט האגדי, שמאד אהב את מה ששמע וצירף אותו להרכב שלו. Booker Ervin ניגן עם Mingus משנת 1959 ועד 1962 וניתן לשמוע אותו באלבומים רבים של Mingus בלייבל Atlantic:

Blues and Roots, Ah Um!, Mingus in Antibes, Mingus Oh Yeah!.

Ervin פיתח צליל מאד ייחודי, כזה שכל אחד שישמע אותו לפחות פעם אחת לעולם לא ישכח את האופן בו הוא דוחף את הצליל האחרון ואז נותן לו ליפול ולגווע, מה שיוצר אפקט של זעקה / בכי (טוב אני מודה, קשה להסביר את זה – פשוט חייבים לשמוע) והמוסיקה הפתלתלה של Mingus ממש מרגישה כאילו נכתבה בשבילו.

בשנת 1961 הוציא Ervin את האלבום That's It! בלייבל Candid ובתקופה שלאחר מכן ניגן כ SideMan בהקלטות של Horace Parlan, Roy Haynes עבור הלייבל Blue Note וכן ניגן עם Randy Weston באלבום המופת שלו: African Cookbook.

התקופה המשמעותית הבאה בקריירה המוסיקלית של Booker Ervin היתה החתמתו בלייבל Prestige שם הוציא בין השנים 1964-1966 מספר אלבומים נהדרים תחת שמו, כמו:

The Song Book, The Blues Book, The Freedom Book, The Space Book, Heavy!!!

ברובם ניתן לשמוע את Richard Davis בבס ואת Alan Dawson בתופים מראים מהי נגינת צוות ש"יושבת" טוב.

בנוסף יצא ב Prestige אלבום נפלא בשם Setting The Pace המכיל הקלטה שנעשתה בהופעה בגרמניה בשנת 1965 עם לא אחר מאשר Dexter Gordon, אשר היה אחת ההשפעות החזקות על Booker Ervin, ומרתק לשמוע את השילוב ביניהם.

האלבומים הללו ב Prestige היו, לטעמי, פסגת הקריירה המוסיקלית של Booker Ervin. הוא נשמע במיטבו, הצליל שלו גדול, חזק, מאד בלוזי ובעיקר מאד מזוהה, והמוסיקה – פשוט Booker Ervin... זאת אומרת, הוא מנגן הרבה סטנדרטים, אבל הם לא נשמעים חבוטים ומשומשים, אלא מקבלים גוון מאד מיוחד, והבלדות, אח הבלדות... בקיצור - Booker Ervin.

לאחר מכן חזר להקליט ב Blue Note אלבומים נוספים (ומאד Blue Note-ים באופיים) כגון:

Structurally Sound, Tex Book Tenor, Booker n' Brass ו The In Between.

בניגוד לחזותו הגברתנית והקשוחה היה Ervin אדם ביישן ורגיש, אשר לכל מי שעבד עמו היו רק דברים טובים לומר עליו.

בשנת 1970, בגיל 39 בלבד, נפטר Booker Ervin ממחלה.

הערה: זו כמובן איננה דיסקוגרפיה מלאה וממצה (רחוק מכך) אבל יש כאן כמה קצוות חוטים מעניינים שכדאי למשוך