דפים

יום רביעי, 21 ביולי 2021

הופעות רשת - שתי סדרות מוצלחות במיוחד

 הקורונה הביאה לביטולי הופעות כמעט באופן טוטאלי ורק לאחרונה החלו ההופעות החיות לחזור לחיינו, אבל זה כמובן רחוק עדיין משגרת טרום הקורונה.

במהלך כל התקופה המשיכו מוזיקאים להופיע בפורמטים שונים (אונליין ולייב) והיום רציתי להסב את תשומת לבכם לשתי סדרות של הופעות אונליין שהוכחו כמוצלחות במיוחד.

הסדרה הראשונה נקראת Live From Emmet’s Place והיא מתרחשת בסלון ביתו של Emmet Cohen בהארלם, ניו יורק.

אמט, בן ה- 31, הוא פסנתרן נהדר, עטור פרסים ועסוק מאד בתקופת טרום הקורונה, ביחד עם שני חבריו להרכב – הבסיסיט Russell Hall והמתופף Kyle Poole הם מארחים מדי שבוע מוזיקאים לסשן חי, סוער ומהנה של כשעה וחצי-שעתיים. עד כה התארחו בסדרה מוזיקאים רבים, רובם חברים של אמט, מוזיקאים צעירים וסופר מוכשרים שחיים בניו יורק (הזדמנות טובה לשמוע ולהכיר מוזיקאים אדירים), אבל גם לא מעט שמות גדולים ומכובדים למשל (רשימה ממש לא מלאה): הטנוריסטים Grant Stewart, Joe Lovano, Jerry Weldon, Houston Person, Marcus Strickland, Stacy Dillard הבסיסט Christian McBride, הגיטריסטים Mark Whitfield,  Peter Bernstein, החצוצרנים Sean Jones, Joe Magnarelli, הטרומבוניסט Frank Lacy ועוד רשימה ארוכה של אורחים נפלאים.

האווירה בסשנים האלה מחשמלת וההתלהבות של המוזיקאים ממש מדבקת ומניבה, לעיתים קרובות, ביצועים נהדרים. אחד מהם, שחרך את הרשת מאז הוקלט לפני כחודשיים הוא After You’ve Gone ובמיוחד הסולו ההיסטרי של האלטיסט Patrick Bertley:


או הפעם ההיא, שהמתופף ההדור Joe Farnsworth הגיע להתארח והצטרף ל Bag's Groove עם Bruce Harris ו Benny Benack בחצוצרות ו Michael Stephenson בטנור:



הקונצרטים נערכים בימי שני ב 19:30 (שעון ניו יורק) אבל נערכים ועולים לערוץ ה Youtube של אמט וניתן לצפות בהם חינם אין כסף (בינתיים) בכל עת.

לנוחותכם - הנה הקישור לכל 61 ההופעות שהתקיימו עד כה. 

הסדרה השניה, המקומית, מתקיימת בחסות ערוץ הרדיו "קול המוזיקה" ונקראת "חי מסביב לחצות". מדי חמישי ב 23:00 משדר רוני ורטהיימר הופעה ושיחה קצרה עם הרכב ג'אז ישראלי ממועדון ה"שבלול" בתל-אביב.

מכיוון שיש לא מעט מוזיקאים ישראליים שחזרו בשנה האחרונה לארץ, עקב המגיפה, לאחר שהיו פעילים בעיקר מחוצה לה, יש כעת שפע יחסי של מוזיקאים מעולים שבדרך כלל לא זמינים לקהל המקומי ונוצרים שיתופי פעולה ייחודיים שמתאפשרים רק בזכות העובדה שכולם כאן ומשתוקקים לנגן והופיע.

מחר למשל, יום חמישי ה- 22.7.2021, תשודר הופעה של הטריו של החלילנית הדר נויברג (השוהה בדרך כלל בניו יורק) עם דוד מיכאלי בבס, אמיר בר עקיבא בתופים ועוד אורחת מפתיעה....

עד כה שודרו למעלה מ 30 הופעות, בהרכבים שמסולו ועד מיני ביג בנד. הרשימה שלהלן לחלוטין אינה רשימה מלאה, אבל בהחלט מומלצת מאד:

ענת פורט (סולו)

ארז ברנוי בטנור והילה קוליק בפסנתר

נשימה - יהונתן כהן בטנור ובסופרן וקטיה טובול בפסנתר

עופר גנור בשלישייה עם אייל גנור בבס וג'ס קורן בטנור

שלוש - עם גדי שטרן בפסנתר, דוד מיכאלי בבס ומתן אסייג בתופים

עמית פרידמן ברביעייה (עם ניצן קולקו בפסנתר, גלעד אברו בבס ויונתן רוזן בתופים):

ועוד עמית פרידמן, הפעם ברביעייה עם תום אורן בפסנתר, גלעד אברו בבס ועופרי נחמיה בתופים

רביעיית אביתר סליבניק – אביתר סליבניק בתופים, אלכסנדר לוין בטנור, תום אורן בפסנתר ויונתן לוי בבס.

נטו הרמטו - מחווה להרמטו פסקואל, עם מתן קליין בחליל, ג'וקה פרפיניאן בתופים וכלי הקשה, טוקי שטרן בפסנתר ויוני בן ארי בבס.

שישיית חגיגה - עם אלון פרבר באלט ובסופרן, יהונתן כהן בטנור ובחליל, עודד מאיר בטרומבון, עדן גיאת בפסנתר, אסף חכימי בבס ורועי אוליאל בתופים

האורקסטרה (תזמורת הג'אז הישראלית)


יום שישי, 25 ביוני 2021

מתחת לרדאר: ג'אז בדרום, וויליאם פארקר בתל אביב, עמית פרידמן והטריפל טנור באטל וגם הפתעה

 יש לי שתי בשורות מעניינות וחשובות לספר הפעם:

בשקט בשקט ומתחת לרדאר של רובנו נולד מועדון ג'אז חדש. לא בתל אביב ואפילו לא במרכז. הבשורה הגדולה היא בעובדה שמועדון הג'אז הזה הוא לגמרי קהילתי ולא מסחרי. הוא נמצא בלהבים, ומי שמפעילה אותו היא אורלי שטרן, תושבת להבים, חובבת ג'אז, שמאמינה שאפשר וצריך להביא את הג'אז גם לפריפריה הדרומית.  ההופעות מתאפשרות הודות לתמיכתו הנדיבה של המתנ"ס בלהבים, ומתקיימות באויר הפתוח והקריר ברחבת בית המייסדים של להבים, עם הגברה מינימלית וקהל שמגיע מכל רחבי הנגב.

עד כה קיים המועדון מספר הופעות בהן ניגנו בין היתר: ג'ס קורן, ארז ברנוי, עופר ואייל גנור, קטיה טובול, הילה קוליק, שי זלמן ועוד. ולאורלי יש כבר תוכניות לעוד הופעות במהלך חודשים רבים קדימה.

ההופעה האחרונה שקיים המועדון היתה רביעייה (יהונתן כהן בטנור, ניצן קולקו בפסנתר, אלון ניר בבס ושי זלמן בתופים) שעשתה מחווה נפלאה למוזיקה של  John Coltrane. מבחינתי, די היה רק לשמוע את יהונתן מנגן סט שלם שכולו המוזיקה של קולטרין, שאליה הוא כל כך מחובר ואוהב, עם הסאונד המטורף שלו והשפה הכל כך קולטריינית שלו, אבל לכך התווסף גם ההרכב המעולה בהנהגת שי זלמן שהיה כהרגלו כל כך יצירתי, אנרגטי ומפיץ אור ביחד עם הנגינה הנפלאה, האינטליגנטית  וספוגת המסורת של קולקו ושל אלון ניר ותוסיפו לכך גם הרצאה מקדימה על קולטריין האיש ועל המוזיקה שלו – ותבינו למה חזרתי כל כך מבסוט מהופעה שהתקיימה רבע שעה נסיעה מביתי.

אז אני שמח לבשר שיש סוף סוף בית חם לאוהבי הג'אז בדרום. ומי שגר באיזור והמחשבה על הנסיעה הלוך וחזור לתל אביב היוותה אצלו שיקול מכריע אם ללכת להופעות ג'אז חיות – ממליץ לכם מאד לבוא ולהצטרף אלינו למועדון הג'אז בלהבים. ואל תשכחו לבוא להגיד שלום.

ההופעה הבאה תתקיים ביום חמישי, 15 ביולי 2021 בשעה 21:00, וינגנו בה השלישייה של הפסנתרן ארי ערב,  עם אסף חכימי בבס וגלעד דוברצקי בתופים ואליהם תצטרף החלילנית הנפלאה הדר נויברג.

לינק לרכישת כרטיסים

הבשורה השניה, וגם היא קורית בשקט יחסי, היא שהרביעייה של הבסיסט האגדי William Parker בדרכה לארץ ותופיע בתחילת יולי במועדון לבונטין 7. מי שמצוי קצת בז'אנר הג'אז החופשי ודאי שמע על רביעיית In Order To Survive שקיימת בצורה זו או אחרת כבר מאז 1993. כיום מנגנים בה, מלבד William Parker בבאס, גם Rob Brown באלט, Cooper Moore בפסנתר ו Hamid Drake בתופים.







ולמי שלא מכיר, הנה וידאו של הופעה של הרביעייה מחוזקת בחצוצרן Lewis Barnes ובטרומבוניסט Steve Swell ממועדון ה stone בניו ניורק משנת 2013:


והנה קטע מתוך אחד מהאלבומים של הרביעייה :



בהחלט לא לכל אחד, אבל מי שמוכן להתנסות ולפתוח את האזניים והלב למוזיקה מאולתרת "על מלא" יקבל חוויה מדהימה.

בסך הכל תקיים רביעיית In Order To Survive שתי הופעות (בימים 6 ו-7 ביולי) כשלכל הופעה תקדם הופעת פתיחה מעולה בפני עצמה:

ב 6 ביולי תקדם להופעת הרביעייה של Parker רביעיית שי חזן (שלא ניתן להמעיט בהשפעה של William Parker על המוזיקה שלו) עם שי חזן בבאס, אלברט בגר בטנור, רועי זוזובסקי בחצוצרה וחיים פסקוב בתופים.

ואת ההופעה של הרביעייה ב7 ביולי תפתח רבעיית אסיף צחר. עם אסיף צחר בטנור, מילטון מיכאלי בפסנתר, אסף שחורי בבאס וחגי פרשטמן בתופים.

וביום שישי ה-9 ליולי תופיע ה  - WILLIAM PARKER ORKESTRAהשמות הבולטים של הג'אז החופשי בישראל ביחד עם William Parker ובניצוחו ינגנו את המוזיקה של William Parker עצמו.

עם אורי קפלן ,אלברט בגר, אסיף צחר, רועי זוזובסקי , מילטון מיכאלי, שי חזן, דניאל שריד, איילת לרמן, אסף שחורי, חגי פרשטמן, חיים פסקוב 

לינק לרכישת כרטיסים  

ומכיוון שאני כבר חורג ממנהגי ומספר לכם על הופעות, אספר גם על ערב חד פעמי מיוחד במינו שתקיים קהילת הג'אז החברתי במועדון הבית שלנו – טרמינל 4 – ביום רביעי ה 14 ביולי ובו שתי הופעות :



האחת הופעה של רביעיית עמית פרידמן (עם ניצן קולקו בפסנתר, גלעד אברו בבאס ועופרי נחמיה בתופים) שחוגג גם את יציאת אלבומו החדש (השלישי והנפלא כקודמיו) שנקרא: Unconditional Love. פרידמן הוא לא רק סקסופוניסט ענק אלא, בין היתר, גם מלחין נפלא שעולם ההשפעות שלו רחב מאד ומגיע גם מתחומים שאינם בהכרח ג'אז. המוזיקה שלו מרתקת ויפהפיה, ספוגה באינספור השפעות, מקומיות ואחרות ובעיקר מאד מאד יפה. 



ואם עוד לא שמעתם את כל האלבומים שלו - מצפה לכם עונג אדיר.

מיד לאחריה יתקיים הטנור טריפל באטל – "קרב" סקסופוניסטים בהשתתפות שלושה מנגני הטנור הטובים ביותר בארץ, משלושה דורות שונים: ארז ברנוי, עמית פרידמן ואלכסנדר לוין. יהיה אש.

לינק לרכישת כרטיסים (אחרונים) 


 ומכיוון שהגעתם עד לכאן, ומכיוון שעסקינן בדברים שעוברים מתחת לרדאר, הנה פרס קטן. אלבום קטן ונפלא של
Sonny Criss, נגן אלטו משובח ולא מוכר דיו, בהקלטה שנערכה בשיקאגו בראשית 1959 עם לא אחר מאשר  Wynton Kelly בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס, Walter Perkins בתופים, ואליהם מצטרף טרומבוניסט מעולה בשם Ole Hansen בארבעה מתוך שבעת הקטעים. הם מנגנים בעיקר סטנדרטים ושני קטעים מקוריים של Criss. אבל הנגינה הבלוזית של Criss פשוט נהדרת עם טיימינג ופרייזינג מושלמים מצדו ומצד כל ההרכב. אני מוצא את עצמי שומע את האלבום הזה בלופ בימים האחרונים ולמרות שאין בו תחכום רב או מקוריות – אני נהנה בכל פעם מחדש ומוצא בכל שמיעה משהו אחר שמרתק אותי.

בקיצור – אלבום קטן אבל ממזר. שימו אוזן, מה 'כפת לכם? 

שבת שלום.


יום שישי, 14 במאי 2021

The Curtis Counce Quintet

 

השבוע נפטר הטרומבוניסט הענק Curtis Fuller. לצערנו בשנים האחרונות אנחנו נפרדים לאט לאט מדור ענקי ההארדבופ. תוך שצללתי לאלבומים של Curtis Fuller (פוסט זכרון חגיגי על פולר בדרך....) נזכרתי ב Curtis אחר שכבר הרבה זמן אצלי ברשימת הפוסטים המתוכננים בשל האלבומים שהקליט Harold Land עם Curtis Counce שיצאו תחת שמה של חמישייתו של האחרון. הנושא עלה השבוע באחת השיחות שלי עם ברק וייס שנזכר שיש לו משהו כתוב ממש על זה. וכך יצא שיש לנו הפעם פוסט אורח נפלא של ברק וייס

חמישיית קרטיס קאונס

חמישיית קרטיס קאונס היתה לטעמי אחת מהרכבי הג'אז הטובים – אך הנשכחים - של שנות ה-50. לתקופה קצרה בסוף שנות ה-50 – שיא תקופת ההארדבופ - אחד מהרכבי ההארדבופ המשובחים ביותר הגיע, לא מניו יורק, ערש ההארדבופ, אלא דווקא מלוס אנג'לס – מרכז הקוּל-ג'אז. גם הנשכחוּת הזו וגם מיקומו הלא צפוי של ההרכב מהווים סיבה מספיק טובה לדבר ולכתוב עליהם.

ואלה הם חברי ההרכב המקוריים:



Curtis Counce


הבסיסט קרטיס קאונס -  
Curtis Counce: בסיסט שניגן בלהקה של שורטי רוג'רס ובהמון הרכבי ג'אז ווסט קוסטיים. היה אחד מהמוסיקאים השחורים היחידם שהצליחו לחדור לאולפנים בהוליווד ולקבל Day Job בהקלטת פסקולי סרטים. באוגוסט 1956 חזר לל.א. מסיבוב הופעות באירופה עם התזמורת של סטן קנטון והחליט להקים הרכב משלו.

Harold Land


סקסופוניסט הטנור הרולד לאנד :Harold Land מוכר לנו מהיותו חבר של קבע בחמישייה של קליפורד בראון ומרס רואץ' שותף לאלבומים הטובים ביותר של הקווינטט האלמותי הזה. לאנד עזב את בראוני-אורץ' כשאלה החליטו "להגר" לחוף המזרחי. לאנד החליט להשאר קרוב לביתו ולמשפחתו.

Jack Sheldon


החצוצרן ג'ק שלדון – Jack Sheldon: בל.א. ניגן עם ארט פפר, דקסטר גורדון וורדל גריי ושאר הביבופרים שניגנו בעיר המלאכים.  הוא היה חבר קבוע בהרכבים של ג'ו מייני ושל לני ברוס.

Carl Perkins


הפסנתרן קארל פרקינס - Carl Perkins: היה אחד הפסנתרנים המקוריים והמבריקים ביותר של תקופתו. הוא ניגן והקליט פחות או יותר עם כל הג'אזיסטים המשמעותיים בחוף המערבי – ארט פפר, דקסטר גורדון, חמישיית בראוני-רואץ', צ'ט בייקר ועוד.  הסגנון הייחודי שלו נבע גם מהשורשים הבלוזיים שבנגינתו וגם מנכותו (פוליו) שגרמה לו לנגן עם יד שמאל במקביל ממש לקלידים. מנח היד הזה שלו זיכה אותו בכינוי "הסרטן" (י.ש.)

Frank Butler


המתופף פרנק באטלר – Frank Butler: מתופף סופר-מוכשר שהקליט וניגן עם, בין היתר, דיוק אלינגטון, דייב ברובק, מיילס דייויס, ארט פפר ואפילו עם ג'ון קולטריין. הקריירה שלו לא המריאה כמו שראוי היה, גם בגלל חוסר הערכה מצד הקולגות שלו, שסברו שהוא מתופף שעושה שואו ופחות מוסיקה, וגם, ואולי בעיקר, בגלל ביקוריו התכופים בבתי כלא, תוצאה מההתמכרות לסמים שלו.

תחילת ההרכב וההקלטות הראשונות

באוגוסט 1956 הוקם ההרכב The Curtis Counce Group. ההרכב אמנם נשא את שמו של קרטיס קאונס – יוזם הרעיון ומי שגייס את חבריו - אבל למעשה היה מדובר בקואופרטיב. עסק משותף. לעומת הרבה הרכבים אחרים, החברים פשוט נהנו לחיות ולנגן יחד ולא נתנו לאגו שלהם להפריע.  

ההופעה הראשונה של החמשייה היתה ב The Haig בספטמבר. חודש אח"כ הם כבר נכנסו לאולפן ההקלטות. Lester Koenig מהלייבל Contemporary תמיד חיפש מוסיקאים מבטיחים ומתקדמים. בחצי השני של שנות ה-50 הוא הקליט את אורנט ואת ססיל טיילור. קוניג התלהב מאוד ממה ששמע ב"הייג" והזמין את החמישייה להקליט.  ב-8 באוקטובר החמישייה נכנסה לראשונה לאולפן ההקלטות. הנה השיר הראשון שהקליטו – Landslide



אחריו נוספו עוד שירים, והקלטת השלמה שבוע מאוחר יותר חתמה את מכלול השירים לאלבום הראשון של ההרכב: Landslide: The Curtis Counce Group שראה אור בראשית 1957.

האלבום אמנם קיבל ביקורות חיוביות: למשל נאט הנטהוף נתן לו ארבעה כוכבים בדאונביט, אבל ההכרה הלאומית לא הגיעה. בל.א. אהבו אותם והם ניגנו שם באופן קבוע, אבל לא בכלל ארה"ב.

במקביל, הלהקה המשיכה להקליט בקונטמפוררי.

אלבומם השני, הטוב כמעט כמו הראשון, הורכב משירים שהוקלטו בסשנים שונים. הוא נקרא You Get More Bounce with Curtis Counce עם עטיפה אלמותית שהיום תחריד כל פמיניסט/ית – במיוחד בשילוב שם האלבום.

השיר Complete  מתוך האלבום You Get More Bounce with Curtis Counce



הסוף

האלבום You Get More Bounce with Curtis Counce ראה אור בסוף 1957 ונראה היה שעתיד ההרכב ורוד יותר מבקבוק שמפו של פנינה רוזנבלום.  במיוחד הדבר היה בולט בהשוואה להתפרקות של הרכבים רבים בשנת 1957, בשל ירידת הפופולריות של הג'אז בארה"ב.

אבל המציאות טפחה על פני גיבורינו.

במרץ 1958 נפטר הפסנתרן קארל פרקינס ממנת יתר. הוא היה בן 29 בלבד. בזאת הסתיימה לה תקופה בחיי הקואופרטיב.

בנוסף למותו של פרקינס, גסיסתם של מועדוני הג'אז בל.א. הביאה בסופו של דבר להתפרקות ההרכב בראשית 1958.

בראשית 1958, ממש לפני שפרקינס החליט לנטוש באופן מפתיע, הלהקה עוד הספיקה להקליט חומרים המספיקים לאלבום נוסף. היו אלה הקלטותיו האחרונות של קרל פרקינס

האלבום הזה ובו ההקלטות האחרונות של החמישייה המקורית, ראה אור רק בשנת 1960 – למעלה משנתיים אחרי שהוקלט ואחרי שההרכב התפרק. שמו כשם אחד משירי האלבום שנכתב ע"י קארל פרקינס ושמו מתאים במיוחד: Carl's Blues

Nica's Dream



Pink Lady



בשני השירים האחרונים תפס ג'ראלד ווילסון Jerald Wilson את כסאו של החצוצרן ג'ק שלדון (שנעדר באותו יום מאולפן ההקלטות מ"סיבות אישיות").

Carl's Blue לא היה האלבום ובו ההקלטות האחרונות של ההרכב של קרטיס קאונס. כחודש אחרי מותו של פרקינס, החמישייה המחודשת הקליטה אלבום בלייבל Dootone. קאונס, לאנד ובאטלר נותרו מההרכב והחצוצרן השבדי רולף אריקסון Rolf Ericsson תפס את כסא החצוצרן. הפסנתרן החדש – והנהדר - של ההרכב היה אלמו הופ Elmo Hope.

האלבום נקרא Exploring the Future



למרות חברי ההרכב המשובחים, ניכר היה בהרכב שהוא לא הרכב עובד, המכיר זה את זה בעל פה. האלבום, שהיה טוב כשלעצמו, והציג חמישיית מוסיקאים מוכשרים ביותר, לא מעניק למאזין את הדבר מה הנוסף שאיפיין כ"כ את החמישייה המקורית - חוויית הקולקטיב היוצר מוסיקה הגדולה מסכום חלקיו.

מדוע חמישיית קרטיס קאונס זכתה להתעלמות גורפת?

מדוע ההרכב הנהדר הזה זכה פחות או יותר להתעלמות גורפת מצד המבקרים והציבור כאחד? נראה שהיו מספר סיבות לכך.

העיקרית שבהן היתה העובדה הידוע לכל איש נדל"ן מתחיל – לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. העובדה שההרכב פעל בלס אנג'לס בחוף המערבי, אבל הוא ניגן הארדבופ, שזוהה עם ניו יורק והחוף המזרחי. לכן הם לא התאימו לדיכוטומיה שהיתה שלטת בקרב מבקרי וכותבי הג'אז של אותן השנים – שהארד בופ מגיע מהחוף המזרחי וקוּל ג'אז - מהחוף המערבי.

יתרה מכך, רוב עיתונאי, מבקרי וכותבי הג'אז שאהבו, תמכו ודחפו את ההארדבופ התרכזו בניו יורק. לוס אנג'לס היתה רחוקה מהעין אלפי מילין וכנראה – גם רחוקה מהלב.

The Curtis Counce Quintet


סיבה נוספת היא העובדה שהלהקה (כמעט) לא עשתה סיבובי הופעות (טוב, הם הופיעו פעם אחת בדנבר...) ולכן בסיס האוהדים שלה היה ונותר מרוכז אך ורק בלוס אנג'לס.

היום, במרחק השנים, כל הדברים הללו הפכו למשמעותיים הרבה פחות. היום ההקלטות שנותרו מאפשרות לנו להעריך את המוסיקה בלי כל ההייפ והקיטלוגים. והמוסיקה של חמישיית קרטיס קאונס היא הארדבופ מעולה הראויה להיות מוכרת ע"י כל חובבי הז'אנר. בעצם, ע"י כל מי שאוהב מוסיקה.

הנה מכלול ההקלטות שעשתה החמישייה המקורית:



יום שלישי, 27 באפריל 2021

Sonny Rollins in Holland 1967


בשנת 1967, שהה
Sonny Rollins באירופה. זה היה שנה לאחר שהקליט את East Broadway Rundown בלייבל impulse! , האלבום שבו רולינס הלך הכי רחוק לכיוון הג'אז החופשי, ונעלם (לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה) מסצינת הג'אז האמריקאית.

"מישהו הציע לי לעשות טור עם שניים מבכירי נגני הג'אז ההולנדיים. הבסיסט Ruud Jacobs והמתופף Han Bennink. מכיוון ששמעתי עליהם וידעתי שהם מסוגלים לעשות את העבודה – הסכמתי" מספר רולינס.

Ruud Jacobs היה בסיסט מוכר ומוערך מאד בקרב מוזיקאי הג'אז שפקדו את אירופה וניגן עם Kenny Clarke, Johnny Griffin, Bud Powell, Bill Evans ועוד רבים וטובים, הי – הוא אפילו ניגן עם Louis Armstrong.

המתופף Han Bennink היה אחד ממקימי ה ICP (Instant Composers Pool), ניגן באלבום האחרון של Eric Dolphy והיה (ועודנו) אחד מעמודי התווך של הג'אז האוונגארדי בהולנד לצד Misha Mengelberg.

בהעדר כלי הרמוני, הטריו סקסופון / בס / תופים הוא פורמט שמעצם טיבו הוא חשוף ותובעני מאד ודורש תקשורת מעולה בין הנגנים. בגלל שלכל אחד מהנגנים יש משקל יחסי רב יותר בתוצאה הסופית, הרי שנגנים שונים ייקחו את המוזיקה למקומות שונים.

Photographed by Toon Fey

לסוני רולינס כבר היה נסיון רב בעבודה בפורמט של טריו כזה. הוא הקליט מספר אלבומים נפלאים בטריו, אגב – כמעט כל אחד מהם עם הרכב שונה:

Way Out West בשנת 1957 עם Ray Brown בבס ו Shelly Manne בתופים.

A Night At The Village Vanguard בשנת 1957 עם Wilbur Ware בבס ו Elvin Jones בתופים, ובסט אחה"צ של אותו יום עם Donald Bailey בבס ו Pete LaRoca בתופים.

Freedom Suite בשנת 1958 עם Oscar Pettiford בבס ו Max Roach בתופים.

צד ב' של האלבום Sonny Rollins and The Big Brass משנת 1958 עם Henry Grimes בבס ו Specs Wright בתופים.

חלק מהאלבום What’s New משנת 1962 עם Bob Cranshaw בבס ו Candido בכלי הקשה.

East Broadway Rundown בשנת 1966 עם Jimmy Garrison בבס ו Elvin Jones בתופים (בקטע הראשון מנגן גם Freddie Hubbard)

ולמרות שהאלבומים האלו שונים אחד מהשני, רולינס מדגים בכולם את אותו איזון מיוחד בין המסורת לחופש, הוא מנגן מאד חופשי אבל השפה והרעיונות וכמובן כמות הציטוטים, ואופן זרימת הרעיונות הם מאד "רולינסיים" ומסורתיים במובן זה.

נחזור לשנת 1967 ולסוני רולינס באירופה. רולינס הסכים אפוא לטור קצר עם Jacobs ו Bennink, שהם אגב שני מוזיקאים שמביאים איתם שני צדדים שונים מאד: Jacobs הבאסיסט היה מאד "בפנים" מאד "נכון" ומדוייק, ואילו Bennink היה תמיד ציפור חופשיה שנתן לעצמו דרור לחקור צלילים, מבנים ודינמיקה הן בנגינה והן ביחסים שבין המוזיקאים על הבמה (בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקהל).

לא היה זמן לחזרות (וכנראה שגם אם היה זה לא היה ממש נחוץ) וההרכב יצא לדרך.

האלבום שלפנינו (יצא ב-3 תקליטים או בשני דיסקים) מאחד את כל החומר שנמצא (וזה סיפור בפני עצמו, כי המוזיקה הזו שכבה בארגזים במעמקי הארכיון בהולנד משך למעלה מחימישים שנהראו בוידאו המצורף) מאותו סיבוב הופעות: הקלטת אולפן )שנערכה עבור הרדיו ההולנדי ב 5 במאי, ושתי הופעות חיות  (אחת מה 3 במאי באקדמיה לאומנויות ב Arnhem ואחת מה 5 במאי ב Go Go Club ב Loosdrecht).

Photo by Ton Van Wageningen


איכות ההקלטות אינה אחידה. ההקלטות לרדיו נשמעות מעולה ואילו הקלטות ההופעות החיות יותר מאתגרות (הן מבחינת סאונד והן מבחינת אורכי הקטעים), עם יתרון קל להקלטה מה Go Go Club על פני ההקלטה מהאקדמיה לאומנויות, אבל מבחינה מוזיקלית הייתי אומר שהעניין המוזיקלי עומד ביחס הפוך לטיב ההקלטה.

Taken from the Resonance Records promo video

ההקלטות מההופעות החיות מביאות את כל האנרגיה המטורפת של הטריו הזה ואת הזרימה הקולחת של רולינס לאורך ביצוע של 20 דקות. בכמה קטעים כשהקהל והנגנים כבר חושבים שנגמר סוני לוקח נשימה וממשיך עוד 10 דקות בשיא הרבאק. בננינק כמעט ולא מוריד את הרגל מהגז ודוחף את ההרכב קדימה ולמעלה בלי הפסקה. כששומעים את Jacobs (לא עניין ברור מאליו בהופעה מה 3 במאי) מבינים שהבחירה בבאסיסט "מסורתי" היתה לעניין כי הנגינה שלו והשמירה על בסיס מוצק מאפשרת לרולינס ולבנינק לעוף אל על. כנראה שלזה רולינס מתכוון שהוא אומר שהנגינה שלו באותו יום היתה Wham-Bam-Thank-You-Ma'am.

השקעתי בכם והבאתי את כל האלבום לכאן מספוטיפיי, ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - אני ממליץ בחום להקשיב לפלא הזה:

והנה, כמובטח, וידאו קצר שמספר את הסיפור המיוחד של הקונצרטים הללו, כמו גם את סיפור מציאת ההקלטות והפקת האלבום בידי הלייבל Resonance שעושה בשנים האחרונות עבודה ארכיאולוגית מדהימה, מוצא ומוציא הקלטות נפלאות שאיש לא ידע על קיומן:



 

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin