לא אלבומי מופת ולא פסגת יצירתו, אבל שני אלבומי אולפן מצוינים של אחד הפסנתרנים הגדולים והחשובים בג'אז – Bud Powell. אם אתם כבר מכירים את ההקלטות ב Blue Note וב Verve הגיע הזמן לשמוע גם את ההקלטות ב RCA.
מדובר בשני סשני אולפן, האחד מ 5 באוקטובר 1956, שיצא תחת השם Strictly Powellוהשני מ 11 בפברואר 1957 שיצא תחת השם Swingin’ With Bud.
זהו בדיוק התפר בין ההקלטות ב Verve ובין ההקלטות ב Blue Note.
לצדו של Powell מנגנים שני מוזיקאים נהדרים שעבדו הרבה ביחד כטריו עם Powell: George Duvivier בבס ו Art Taylorבתופים.
ואם כבר אנחנו עם הטריו הזה, שווה להזכיר ולהכיר גם הקלטות שלהם ללייבל Rouletteשהוקלטו בשלושה סשנים (14 באוקטובר 1957, 2 בדצמבר 1957 ו 30 בינואר 1958) אבל נתגלו רק ב 1997 ויצאו בלייבל Blue Note באלבום אחד תחת השם Bud Plays Bird
(נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא תוכלו למצוא את ההקלטות הללו ב Spotify, אבל אל חשש - הן מסתתרות ב YouTube תחת תמונה אחרת:
בשנת 1938 שכר הלייבל Columbia את שירותיו של Alex Steinweiss כמנהל אומנותי של הלייבל. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל היתה להתחיל להפיץ את התקליטים של הלייבל בעטיפות קרטון מודפסות עם תמונות וגרפיקה בנוסף על המידע הטקסטואלי היבש שהיה נהוג עד אז. באותה תקופה נמכרו תקליטים בעטיפות נייר חומות חלקות, פשוטות וזולות עם חור באמצע כדי שניתן יהיה לראות את התוויות המודבקת על הוויניל שעל גביה הופיעו פרטי ההקלטה. כעשור לאחר מכן, כשהתחילו לצאת תקליטי אריכי נגן (בניגוד לסינגלים) היו עטיפות האלבומים כבר חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ומתרבות המוזיקה.
בשנת 1956, ממשבטרםהחללעבודעבורמגזיןהקומיקס MAD (הואכונה MAD’s maddest artist ועבדבמגזיןעד 1988) אייר Don Martin חמישהאלבומיםבסגנונוהייחודיעבורהלייבל Prestige.
היועודאמניםמפורסמיםשעשוזאת (למשל Andy Warhol עבור Blue Note) אבלהעבודותשל Don Martin הןללאספקהכימיוחדותומשוגעותשהודפסועלעטיפתאלבוםג‘אז.
האלבומים (עלפיסדרהקלטתם) הם:
The Brothers
”ארבעתהאחים“ היההכינוישל Stan Getz, Zoot Sims, Herbie Steward ו Serge Challoff שניגנואתהקטע Four Brothers בביגבנדשל Woody Herman בסוףשנותה-40.
האלבוםהזההואממשחגיגהשלטנוריסטים (לבנים). שימולבמימנגןכאןטנור: Al Cohn, Zoot Sims, Stan Getz, Allen Eager, Brew Moore.
כלהחבורההזוביחדעם Walter Bishop בפסנתר, Gene Ramey בבסו Charlie Perry בתופיםהקליטו 7 קטעיםבאפריל 1949.
בנוסףנכללוכאןעוד 4 קטעיםשל Al Cohn ו Zoot Sims בשישייהעם Kai Winding, George Wallington, Percy Heath, ו Art Blakey מספטמבר 1952.
הסשןהראשון, בהובלת J.J. Johnson הוקלטבמאי 1949, ומנגניםבו Kenny Dorham בחצוצרה, sonny Rollins בטנור, John Lewis בפסנתר, Leonard Gaskin בבסו Max Roach בתופים. סשןביבופקלאסי, יפהפה. אניאישיתלאיכוללשבועמהשילובשלהסאונדשל Kenny Dorham עם Sonny Rollins הצעיר. בכללמדהיםלשמועעדכמההחבר‘ההאלהיכלולנגןביבופלוהטובכלזאתלהישמעכלכךקול….
הסשןהשני, בהובלת Kai Winding עם Brew Moore בטנור, Gerry Mulligan בבריטון, George Wallington בפסנתר, Curley Russell בבסו Roy Haynes בתופים. הוקלטבאוגוסט 1949. אתהעיבודיםעשה Gerry Mulligan וזהניכר (פחותלטעמי…)
הסשןהשלישי, בהובלתהטרומבוניסטהפחותמוכרמביןהשלושה, Bennie Green, הוקלטקצתיותרמשנהלאחרמכן (באוקטובר 1951) וזהסטשלשביעייהעם Eddie ‘Lockjaw’ Davis ו ‘Big Nick’ Nichols בטנורים, Rudy Williams בבריטון, Teddy Brannon בפסנתר, tommy Potter בבסו Art Blakey בתופים. זהבעיניהסשןהכיכיפימכלהשלושה. המוזיקההיאהרבהיותרסווינגמאשרביבופוהנגינהשל Green פשוטגורמתלילחייך.
Sonny Stitt / Bud Powell / J.J. Johnson
האלבוםשיצאב 1957 מאגדהקלטותשלשניהרכביםשוניםשל Sonny Stitt (בטנור) שהוקלטוביןאוקטובר 1949 עדינואר 1950. ההרכבהראשוןהוארביעייהמדהימהעם Bud Powell בפסנתר, Curley Russell בבסו Max Roach בתופים.
ובהרכבהשנימתווסףהטרומבוניסט J.J. Johnson ובמקום Powell ו Russell מנגנים John Lewis בפסנתרו Nelson Boyd בבס.
שובשניסטים, הפעםעם Miles Davis הצעירעודלפניההקלטותהאגדיותשלול Prestige. הםיצאובמקורבאלבומיםנפרדיםאבלהאלבוםהזה, עםהעטיפההמרהיבהשל Don Martin, יצארקלאחרמכןב 1956 כש Miles כברהיהכוכב.
הסטהשניהוקלטבפברואר 1953 ומנגניםבו Zoot Sims, Al Cohn בטנורים, Sonny Truitt בטרומבון, John Lewis, Leonard Gaskin ו Kenny Clarke בתופים. כלהקטעיםבוהולחנועלידי Al Cohn ובמקוריצאובאלבוםשל Miles שהוקדשליצירותשל Al Cohn.
לאההקלטותהכיטובותשל Miles אבלכיףגדוללחובבי Miles המוקדם (ו Rollins הצעיר, שאזעודהיהלוקחסולוקצרוממוקדרקעלקורוסאחד…)
Art Farmer Septet
אלבוםשביעייה, בהובלתהחצוצרן Art Farmer. האלבוםמורכבמשניסשניםשונים.
בסשןהראשוןמשנת 1953, שאתהעיבודיםלועשה Quincy Jones, משתתפים, Art Farmer בחצוצרה, Clifford Solomon בטנור, Oscar Estell בבריטוןסקסופון, Jimmy Cleveland בטרומבון, Quincy Jones בפסנתר, Monk Montgomery (אחשל Wes) בבסחשמלי (מסתבר, אגב, שזוהקלטתהג‘אזהאולפניתהראשונהבהשתתפותבסחשמלי) ו Sonny Johnson בתופים. כולםלמעטהמתופףהיוחבריההרכבשל Lionel Hampton.
בסשןההקלטותהשני, ב 1954, Gigi Gryce עשהאתהעיבודיםומנגניםשםלצדושל Farmer, שוב Jimmy Cleveland בטרומבון, Charlie Rouse בטנור, Dany Bank בבריטוןסקסופון, Horace Silver בפסנתר, Percy Heath בבסו Art Taylor בתופים.
Art Farmer הצעירנשמענהדר, ומענייןבעינילשיםלבלהבדליםביןהעיבודיםשל Jones לשל Gryce, לשימושבבסהחשמליוגםלתהותהאם A Love Supreme הושפעמהעיבודשעשה Jones לקטע Mau Mau….
זהבדיוקהמקרהשלההופעותשל Bill Evans בבואנוסאיירס. אלוהיושתיהופעותשיצאובלייבלאירופאיבשם Jazz Labs Records עלגבישלושהתקליטורים. לי, כמהלאמפתיע, היהרקאתהאלבוםהשניובמשךשניםחיפשתיאתהאלבוםהראשון (מזלשאזעודלאידעתישקייםגםאלבוםשלישי).
באלבוםשהיהליניגנו Marc Johnson בבסו Joey LaBarbera בתופיםוהיאהוקלטהבהופעהחיהב 27 בספטמבר 1979 ב Teatro Muniicipal General San Martin בבואנוסאיירס. ההרכבהזההיהההרכבהאחרוןשל Bill Evans שבאותהעתכברהיהחולהונפטרפחותמשנהלאחרההקלטההזו.
אךמהרבההיתההפתעתיכשסוףסוףהנחתיאתידיעלהאלבוםהראשוןוראיתישהואמכילהופעהאחרתלגמרי, שהוקלטהב 24 ביוני 1973 ב Cine Teatro Gran Rex, בהרכבשונה: עם Eddie Gomez בבסו Marty Morell בתופים.
אבלמעברלמצבהפוליטי - המוזיקאיםבטריושל 73 ושל 79 וסגנוןהנגינהשלהםואפילושל Bill Evans עצמושוניםמאד. אניכלהזמןשואלאתעצמילאיזואנימתחבריותר. והאמתהיאשהתשובהמשתנהמדיכמהימים. הנגינהבהופעהמ 1973 היא Evans ”הקלאסי“, עםהסאונדהחם, הליריותהמוכרתוהדיוקהמטורףוכמובןהנגינההיפהפיהשל Eddie Gomez. זההיהאחדההרכביםהוותיקיםשלבילאוונסשעבדויחדכברכמהשנים (מ 1966).
ואילובהופעההמאוחרתמ 1979 אפשרלמצוא Evans יותרמגווןואפילופרוע, לעיתיםגםפחותמדוייק, הצלילשלויותרתוקפני, וגם Marc Johnson שהבסשלוממשמודגשבבאלאנסו Joey La Barbera תורמיםלסאונדהיותרעוקצניהזה. זההיהההרכבהאחרוןשל Bill Evans איתועבדעדמותוב 1980 וכבראזהםנשמעומגובשיםמאדוהתחילולמצואאתהסאונדשלהם.
Evans, Johnson and LaBarbera
ולמהנזכרתיפתאוםבאלבומיההופעהבבואנוסאיירס? מכיווןשלפניכמהחודשיםיצאוההקלטותהאלהמחדש, לרגלה- Record Store Day 2022 עםסאונדמשופרבלייבל “Resonance” שלזאבפלדמןשבשניםהאחרונותלאמפסיקלהפתיעעםהוצאותמופלאותגםשלבוטלגיםשהכרנווגםשלהקלטותשמעולםלאיצאו. הכלבהפקהמוקפדת, מושקעת, מכבדת (הכלבאישורהאמנים, אםהםחיים, אומשפחותיהם) ואוהבתגםבמדיהדיגיטליתוגםבוויניל.
האלבומיםנקראים Morning Glory (ההופעהמ 1973) ו Inner Spirit (ההופעהמ 1979) ושניהאלבומיםהללוכולליםאתכלהחומרשיצאבשלושתהאלבומיםשל Jazz Lab בתחילתשנותה 90.
וישגםשניקטעים: My Romance ו Up The Lark ש Evans מנגןבשתיההופעות, ככהשתוכלולהתרשםבקלותמההבדליםביןההרכבים (זהדיבולטאםמקשיביםלאלבומים, אבלכמובןשהאזנהלאותוקטעמחדדתאתזה)