The George Coleman Octet

בימים האחרונים אני פותח את היום עם Danger High Voltage, אלבום נפלא של שמיניית George Coleman שהוקלט במרץ 1996 (ויצא בלייבל Two and Four בשנת 2000). למען הדיוק משתתפים באלבום תשעה מוסיקאים: Coleman בטנור, Jim Rotondi בחצוצרה, Adam Brenner באלט, Gary Smulyan בבאריטון, Harold Mabern, שותפו הותיק וחבר ילדותו של קולמן, בפסנתר,  Ray Drummond בבאס, George Coleman Jr. בתופים ו Daniel Sadownick בכלי הקשה.

למי שלא מכיר את George Coleman הנה תקציר מנהלים זריז:

הוא נולד בממפיס, בגיל 15 התחיל לנגן בסקסופון אלט בכוחות עצמו לאחר שהושפע עמוקות מהמוסיקה של Charlie Parker . בשנת 1952 שמע אותו B.B. King והזמין אותו להצטרף אליו למסע ההופעות הבלתי נגמר שלו. בשנת 1955 שוב הצטרף Coleman למלך הבלוז אבל הפעם כבר עבר לטנור שהפך להיות הכלי העיקרי שלו. בהמשך ניגן Coleman  עם כל השמות הגדולים: Max Roach, Miles Davis, Charles Mingus, Slide Hampton, Elvin Jones, Horace Silver, Lee Morgan, Charles Earland, Chet Baker, Herbie Hancock, Ahmad Jamal והרשימה עוד ארוכה.

הוא אחד הנציגים המובהקים של מועדון ה Heavyweight tenors . הצליל שלו (בדגש על שלו, כי אפשר לזהות אותו מייד)  גדול, מלא, סמכותי, עשיר ומלא נשמה (מה שנקרא בלעז Soulful) וכל זה לצד טכניקה מטורפת שמאפשרת לו לעשות מה שהוא רוצה על הכלי.

בחזרה לאלבום הבוקר שלי. אז אם יש תשעה נגנים, אתם ודאי שואלים, למה אני מתייחס לאלבום כאלבום של שמינייה ?

מפני ששמיניית George Coleman היא לא הרכב חדש שנוצר לטובת האלבום הזה, וגם לא הרכב חדש שנוצר בשנת 1996. שמיניית George Coleman  נוסדה ב 1974  ולמעשה היתה המעבדה המוסיקלית של George Coleman. הוא המשיך להקליט ולהופיע ללא הרף לצד מוסיקאים אחרים אבל השמינייה היתה הבייבי שלו. ולמרות שלא הקליטה אלא שני אלבומים רשמיים, היא בהחלט היתה פעילה בזירת ההופעות במהלך שנות ה-70 והשמונים. בחירת הקטעים ובעיקר העיבודים, עליהם היה אחראי Coleman, משקפים את אישיותו המוסיקלית ולמרות שהם לא מתאפיינים בתחכום מיוחד או ברעיונות חדשניים, הם פוגעים בדיוק בבטן.

הנה On Green Dolphin Street מהופעה של השמינייה ברומא 1981. לצדו של Coleman מנגנים חבורה של מוסיקאים מטורפים שרובם כבר אינם חיים : Danny Moore בפלוגלהורן,  Sal Nistico בטנור, Mario Rivera בבאריטון, Bobby Watson באלט, Harold Mabern בפסנתר, Clint Houston בבאס ו Billy Higgins בתופים.

וכאן בהופעה בפסטיבל הג'אז ב Montreux ב 1980:

והנה למשל ביצוע מדליק ל Isn’t She Lovely של Stevie Wonder  מ 1983 (השיר גם פותח את האלבום Danger High Voltage) – לצערי מי שהעלה את הוידאו חסם את אפשרות השיתוף, אז תצטרכו להגיע דרך הלינקים:

https://www.youtube.com/watch?v=NMfKJTDjAY0

https://www.youtube.com/watch?v=f1iiMTDeEuU

ומאותה הופעה Simone:

ובכל זאת – מעבר לכמה בוטלגים מהופעות יש עוד אלבום אולפן אחד שהוציאה השמינייה:

Big George (אותו שמעתי לראשונה לפני 20 שנה לאחר שחבר טוב עשה לי ריפ של האלבום מתקליט לקלטת)  הוקלט במשך יומיים בחודש נובמבר 1977. במקור הוא נקרא Revival ויצא בלייבל Catalyst ומאוחר יותר בלייבל Affinity תחת השלם Big George. מנגנים שם Danny More בחצוצרה ופלוגלהורן, Frank Strozier באלט, Junior Cook בטנור, Mario Rivera בבאריטון, Harold Mabern בפסנתר, Lisle Atkinson  בבאס, Idris Muhammad בתופים ובקטע אחד גם Azzedin Weston   בכלי הקשה.

הנה 'Joggin מתוך Big George:

והקטע הזה, Pretty Blues, כבר מתוך האלבום Danger High Voltage:

ולסיום, טריביוט של Gary Smulyan לאותה שמינייה (כאמור, Smulyan זכה לנגן בשמינייה עם Coleman) מפסטיבל הג'אז ב Litchfield, אנגליה ב 2012. עם Eric Alexander בתפקיד George Coleman, אולי ההשפעה הכי חזקה ומובהקת שלו:

  

פסטיבל ג'אז בים האדום, אילת 2013

חום הגהינום בחוץ, הילדים כבר מטפסים על הקירות בפנים, זה בדיוק הזמן הזה בשנה שבו מתחילים לפנטז על אילת. או במקרה שלי על פסטיבל הג'אז באילת. המפעל הוותיק הזה, שידע תקופות מפוארות (וגם ימים קשים), ממשיך במסורת זו השנה ה- 27. עוד ממשיכים גם שני המנהלים האומנותיים שעשו עבודה כל כך טובה בשנה שעברה: דובי לנץ ואלי דג'יברי.

בשנה שעברה עבר הפסטיבל לאמצע יולי, מה שאיפשר להשיג מלונות בזול יחסית. השנה הוא חזר להתקיים בשבוע האחרון של החופש הגדול  (18 עד 21 באוגוסט 2013) -  מה שאומר שתשכחו ממלונות במחירים שפויים.

אבל עזבו אתכם משטויות, באנו לדבר על מוסיקה. אז למה ניתן לצפות? האמת היא שרף הציפיות השנה גבוה מאד. קחו נשימה ועיינו ברשימת האמנים המקומיים והזרים שיבואו לשרוף את הבמות הלוהטות ממילא בחום האילתי של סוף אוגוסט.

רביעיית בראנפורד מארסליס

Branford Marsalis, ללא ספק ה"שם הגדול" של הפסטיבל השנה חוזר שוב להופיע בישראל. Branford מגיע עם הרביעייה שלו: Joey Calderazzo בפסנתר, Eric Reeves בבאס ו Justin Faulkner בתופים.

שתי שלישיות חצוצרה / באס / תופים:

שלישיית החצוצרן Nicholas Payton עם Braylon Lacy בבאס ו Corey Fonville בתופים. Payton שסיגל בשנים האחרונות עמדה לוחמנית מאד כלפי הממסד הלבן לא מסכים עוד להיות מתוייג תחת הז'אנר "ג'אז" שלטענתו הוא תיוג משפיל שהמציאו הלבנים בארה"ב, והוא מכנה את המוסיקה שלו ואת הג'אז בכלל BAM (ראשי תיבות של Black American Music). הוא גם כותב בלוג מאד דעתני בנושא.

ו אבישי כהן (החצוצרן) עם Triveni (עומר אביטל בבאס ו Jeff Ballard  בתופים) – ולמי שצריך הנה תזכורת ממה שכתבתי על הופעתם המשובחת (עם יונתן אבישי בפסנתר במקום עומר אביטל בבאס) בפסטיבל תל אביב בשנה שעברה.

וכאן עם עומר אביטל ועם Nasheet Waits בתופים:

שלישיית Gerald Clayton, פסנתרן יליד הולנד שגדל בקליפורניה ומייצג בפסטיבל את הדור הצעיר הנוכחי של נגני הטריו פסנתר היצירתי. בהרכב איתו מנגנים Joe Sanders בבאס ו Pete Van Nostrand בתופים.

והנה לינק להופעה מלאה (אודיו בלבד) של הטריו מפברואר 2010 ב Village Vanguard בניו יורק (עם , Justin Brown בתופים).

Jane Monheit שתופיע עם תלמידי ה Thelonious Monk Institute היוקרתי, שגם אבישי כהן (החצוצרן) זכה להימנות עם תלמידיו.

אוהבי התופים יגלו שיש השנה שלושה הרכבים שמונהגים בידי מתופפים נהדרים.

חמישיית כוכבים בהנהגת המתופף Al Foster עם Wallace Roney בחצוצרה, Eric Alexander בטנור, Adam Birnbaum בפסנתר  ו Doug Weiss בבאס.

המתופף עתיר הזכויות Antonio Sanchez  (ניגן עם Michael Brecker , Pat Metheny,  Chick Corea, Joshua Redman ועוד...) וההרכב Migration  - חמישייה עם David Binney בסקסופון, John Escreet  בפסנתר, Matt Brewer בבאס ו Thana Alexa בווקאל.

המתופף Jeff Ballard (שמנגן גם עם אבישי כהן ב Triveni) ינגן בטריו עם האלטיסט הפורטו ריקני (שהבריז מההופעה במשכן....) Miguel Zenon והפסנתרן Kevin Hayes (שניגן עם דג'יברי ברביעיה של Al Foster וגם הקליט איתו דואט).

שתי שלישיות גיטרה / אורגן / תופים מבטיחות במיוחד:

שלישיית הגיטריסט Matt Scofield (אין קשר ל John Scofield) עם Jonny Henderson באורגן ו Jamie Little בתופים שינגנו בלוז לפנים:

ושלישיית יותם זילברשטיין עם Sam Yahel  ו Obed Calvaire. החבר'ה האלה (עם Gregory Hutchinson בתופים) העיפו את הגג בשנה שעברה ב North Sea Jazz Festival. הנה תזכורת:

שישיית תמי שפר (שירה), עם חגי עמיר באלט, עמית פרידמן בטנור, רונן שמואלי בפסנתר, אסף חכימי בבאס ורונן איציק בתופים.

אסתר ראדה המהפנטת, שנתנה הופעה מדוברת מאד בפסטיבל תל אביב השנה, נותנת צ'אנס נוסף למי שפספס את ההופעה ההיא בתל אביב, עם: בן חוזה בגיטרה, מיכאל גיא בבאס, דן מאיו בתופים, ליאור רומנו בקלידים, גל דהן בסקסופון, מעיין מילו בטרמובון וינון פרץ בחצוצרה.

שלישיית אלברט בגר, הנציג הבולט של הג'אז החופשי בארצנו הקטנטונת, עם אסף חכימי בבאס ויואב זוהר בתופים.

שלישיית Tatran עם תמוז דקל בגיטרה, אופיר בנימינוב בבאס ודן מאיו בתופים. לא הכרתי אותם עד כה, אבל מהסמפלים שבאתר שלהם הם נשמעים מצויין:

שלישיית האקורדיאונים הפולנית Motion Trio.

ו... Joao Bosco אחד (כי גם לדובי לנץ מגיע לרקוד) עם Ricardo Silveria בגיטרה, Joao Baptista בבאס, 

Kiko Freitas בתופים ו Armando Marcel בכלי הקשה. הם גם יארחו את אחינועם ניני וגילי דור.

ובגרסה המלאה, למיטיבי לכת: