OJP1 - Roberto Tarenzi Trio / Roberto Gatto Quintet

צילום: קביליו

במוצאי שבת, כשהפסנתרן Roberto Tarenzi התיישב ליד הפסנתר וניגן את הצלילים הראשונים של With A Song In My Heart הקטע שפתח את הופעת הטריו שלו, דמעות עמדו בעיני. מי שלא ראה את הזאפה דחוסה עד אפס מקום במוצאי שבת, לא חווה את השקט המתוח שלפני ההופעה ואת ההקלה העצומה כשהקהל הריע ושאג בסוף ההופעה בדרישה להדרן יתקשה אולי להבין על מה אני מדבר.

את הערב האיטלקי שהתקיים בזאפה במוצ"ש האחרון אני מכיר היטב כאחד מהמייסדים של קבוצת הג'אז החברתית (,OurJazzProject@gmail.com אם אתם קוראים של הבלוג הזה ועדיין לא הצטרפתם – תתביישו ותצטרפו) וכחלק מן הגרעין הפעיל של הקבוצה, ביחד עם חבריי שלמה סלבינסקי, רון קורנבליט, רז סקלס, וברק וייס. אחרי חודשים של תכנונים, תיאומים, עבודה מאומצת, עשרות שיחות טלפון, פגישות ואלפי הודעות ווטסאפ – הפרוייקט השאפתני שלנו הגיע לשלב הקריטי שלו. האיטלקים נחתו ביום שישי לקראת חצות (אחרי שהטיסה שעליה היו אמורים לעלות בוטלה עקב שביתה בנמל התעופה ברומא). בשבת בצהריים עוד הספקנו להיפגש איתם להיכרות אישית קצרה מעל שולחנות עמוסים, ומשם לזאפה.

הקהילה שלנו מונה מעל 700 חברים. כולם כאלו ששלחו מייל וביקשו להצטרף, אז אנחנו מניחים שהם באמת בעלי עניין בנושא לשמו התכנסנו: הבאת מיטב הג'אז העולמי לישראל, ללא פשרות אומנותיות וללא שיקולים מסחריים. הרכבים אורגניים שינגנו את המוסיקה שהם רוצים ואוהבים לנגן. זהו היסוד העומד בבסיס הקבוצה. אהבת המוסיקה. וזה בדיוק מה שקיבלו כל אותם חברים שהגיעו לזאפה בתל אביב במוצאי שבת האחרון.

צילום: Gangi N all that jazz

ההופעה נפתחה, כאמור, עם הטריו של Roberto Tarenzi, פסנתרן מעולה שאני חייב להודות שניגן מעל ומעבר לציפיות שלי. לפני שהזמנו אותו להופיע כאן שמענו הקלטות שלו וראינו קטעי וידאו, אבל שום דבר מזה לא התקרב לנגינה שלו כאן. אליו התלוו Luca Bulgareli הנפלא בבאס ו Roberto Pistolesi בתופים. 

השלישייה הזו חיה ונושמת מוסיקה. אין כאן שאלה בכלל. Tarenzi והמתופף Pistolesi מכירים ומנגנים ביחד כבר יותר משבע שנים, ואפשר היה לשמוע את זה היטב בנגינה שלהם, בגרוב המטורף שהם ייצרו על הבמה, בהדיקות שבנגינה, ב"קטנות" שהם מחליפים ביניהם, וביכולת הזרימה המשותפת של ההרכב בין מסורתי למודרני, בשינויי הדינמיקה שנעו על כל הטווח בין אגרסיבי לעדין וביכולת שלהם להרקיד את הקהל במקומו.

היו שם בנגינה של הטריו של Tarenzi גם את הליריות הרומנטית בה הורגלנו מידיהם של פסנתרנים איטלקיים (Tarenzi גם למד תקופה אצל Pieranunzi) אבל גם הגרוב השחור, הסמיך והסוחף של Oscar Peterson, McCoy Tyner ו Mulgrew Miller. בקיצור – הפתעה לטובה ותענוג גדול. אגב, גם Tarenzi, כמו אלי דג'יברי, הוא בוגר של ה Thelonious Monk Institute.

Luca Bulgareli
צילום: Gangi N all that jazz

Roberto Pistolesi
צילום: Gangi N all that jazz

אחרי הפסקה קצרה עלתה החמישייה של המתופף Roberto Gatto. זו הפעם השלישית שהוא בארץ אבל הפעם הוא בא עם פרוייקט מהנה במיוחד. לפני כ 10 שנים הוא גיבש הרכב של מוסיקאים כדי לנגן את החומר של Miles Davis משנות השישים. הם הופיעו ואף הקליטו אלבום אבל אז נפרדו איש איש לדרכו. לפני קצת יותר משנה Gatto החליט לחדש את ההרכב, עם נגנים אחרים – וזה ההרכב שהגיע לכאן. בחטיבת הקצב חברו לגאטו Tarenzi ו Bulgareli ובגזרת הנשפנים הצטרפו Dino Rubino בחצוצרה ופלוגלהורן ו Max Ionata בטנור. אם חשבתי שההופעה הראשונה התעלתה מעל לציפיות, הרי שההופעה השניה עוד העפילה עליה.

The Quintet
צילום: קביליו

Dino Rubino
צילום: Gangi N all that jazz

זו לא היתה הופעת מחווה למיילס שגובשה במיוחד לצורך ההופעה. זו חומר שההרכב הזה רץ איתו כבר זמן באיטליה ובעולם. הם יושבים נפלא ועושים כבוד גדול לדבר האמיתי. Dino Rubino, החצוצרן (שהוא במקור בכלל בכלל פסנתרן מחונן) מנגן כל כך יפה, רעיונות מוסיקליים נהדרים, ואגב מאד מושפע מ Miles גם כשהוא מנגן דברים אחרים. גם אם הטכניקה שלו לא תמיד היתה מושלמת (גם של Miles היתה רחוקה משלמות) היופי והרעננות שבנגינה שלו חיפו על הכל. כאן הוא מנגן פסנתר בדואט עם חצוצרן אחר, Paulo Fresu, ממנו הוא גם למד, כנראה, את צורת הישיבה בזמן הנגינה...

Tarenzi נכנס לגמרי לתפקיד המצופה ממנו וניגן א-לה Herbie Hancock שבהצחלה היה לי קשה היה להאמין שזה אותו פסנתרן שניגן לפני כן בטריו. Roberto Gatto היה נהדר, קליל אבל סמכותי, שמכיר את המוסיקה על בוריה ויודע להזריק לה את האנרגיה הנדרשת ולתת את ההדגשים הנכונים. ניכר היה עליו שהוא מתמכר למוסיקה ונהנה מכל רגע. הנגינה שלו, אגב שונה מאד מהנגינה של Pistolesi, מה שיצר דינמיקה אחרת עם חברי הרית'ם סקשן האחרים Tarenzi ו Bulgareli.

One happy cat
צילום: Gangi N all that jazz

Max Ionata
צילום: קביליו

ואז הגיע Ionata. וואו. האיש הזה הוא זיקית שבלעה ספרייה. מנגן קטע של Rollins - בום. הוא נשמע Rollins. מנגן קטע של Coltrane - קאבום. קולטריין אין דה האוס. במוצ"ש היה צריך להוציא מהסקסופון קצת Shorter ו Colman, שום בעיה. יש הכל חביבי. מה שתרצה, הכל מוכן לנגינה בשליפה מהירה ונשמע מיליון דולר. הוא גם בחור חמוד, לבבי ונטול פוזה לחלוטין. בעצם, כל ששת המוסיקאים האיטלקים שהיו כאן היו כאלה.

הם ניגנו אחד אחרי השני מחרוזת של קטעים מהרפרטואר של Miles משנות השישים: All Of You, Joshua, Footprints, Stella By Starlight, I Thought About You, Seven Steps To Heaven והקהל הגיב בפרגון קולני מכל הלב. אלו קטעים שצרובים היטב בזהותו של כל חובב ג'אז, אבל מצד שני כמעט שלא שומעים אותם בביצועים מחודשים בגלל שהם כל כך מזוהים עם Miles. ההופעה הזו עשתה לי חשק אדיר לחזור ולחפור בהקלטות הנפלאות של Miles וזה אומר הכל. הם אפילו שחזרו את ה Theme המפורסם של Miles שאיתו הוא נהג לסיים כל סט. להדרן קיבלנו את Sister Cheryl של Tony Williams (המתופף בחמישייה השניה של Miles).

צילום: רונן לזר

אני נהניתי כמו שמזמן לא נהניתי, וכך גם כל מי שפגשתי בזמן ההופעה ואחריה. ביציאה אמר לי חבר יקר שייצרנו לעצמנו בעיה מכיוון שהצבנו את הרף גבוה מדי. יש צדק בדבריו ובכל זאת אנחנו כבר עובדים על הערב הבא של קבוצת הג'אז החברתית. #OJP2.

ערב ג'אז איטלקי - OurJazzProject - 18.6.2016

Max Ionata

שבת שלום חברים. זוכרים שסיפרתי לכם על הפרוייקט שלנו (OurJazzProject) או בשמו העברי "קהילת הג'אז החברתית" ? פרוייקט שמטרתו להביא לארץ את מיטב הרכבי הג'אז מהעולם, כשהדגש הוא על הבאת הרכבים איכותיים ללא פשרות אומנותיות, ללא שיקולים מסחריים בדגש על הבאת הרכבים אורגניים מלאים.

לקבוצה אין כל מטרת רווח. המטרה היחידה שלנו היא להביא לכאן ג'אז חוויתי באיכות הגבוהה ביותר מוסיקאים שהיינו רוצים לשמוע ולראות כאן בישראל, אך המפיקים המסחריים לא יביאו מכיוון שאין כאן פוטנציאל רווח.

במהלך החודשים האחרונים עבדנו קשה מאד כדי לצרף אלינו עוד ועוד חובבי ג'אז ובמקביל יצרנו קשר עם כמה מהרכבי הג'אז שחלמנו לשמוע כאן, בישראל. יצרנו שיתוף פעולה עם מועדון הזאפה שנאות לארח את ההופעות שלנו, וכן עם אנשי התרבות של שגריריות שונות בישראל על מנת לקבל גם מהם סיוע כספי. 

חיפשנו, ועודנו מחפשים, תורמים וספונסרים שיהיו מעוניינים בפרוייקטים שלנו על מנת לפתוח עוד ועוד אופציות. במהלך התקופה הזו הצטרפו אלינו כמעט 600 חובבי ג'אז שמקבלים את הניוזלטר שלנו וקיבלו בין השאר את הזכות להצביע ולהשפיע בבחירת ההרכבים שנביא לארץ. במהלך החודשים הללו גם זכינו לשמוע לא מעט הערות ציניות על כך שאנחנו אידיאליסטים נאיביים ושפרוייקט כזה נדון מראש לכשלון.

ובכן, אני מאושר ונרגש לבשר לכם כי הערב הראשון שלנו כבר יצא לדרך. במוצאי שבת ה 18.6.2016, במועדון הזאפה תל-אביב, יעלו לבמה שני הרכבים איטלקיים מטורפים ויעיפו את הגג של הזאפה גבוה גבוה לשמיים.

Roberto Gatto

ההרכב הראשון, בהנהגת המתופף Roberto Gatto שבביקורו הקודם בארץ העניק לקהל חוויה בלתי נשכחת. הוא יגיע לכאן עם החמישייה שלו המונה את: Max Ionata בטנור (למי שלא מכיר – הוא סקסופוניסט מדהים ! פראזיונר מטורף, מלא רעיונות ששולט בכל סגנון אפשרי), Dino Rubino בחצוצרה, Roberto Tarenzi הנפלא בפסנתר ו- Luca Bulgarelli בבאס. ביחד הם ינגנו מחווה למוסיקה של Miles Davis לרגל חגיגות ה-90 להולדתו של אחד המוסיקאים המעניינים, המשפיעים והחשובים ביותר בג'אז.

לאחר הפסקה קצרה יעלה הטריו של הפסנתרן Roberto Tarenzi עם Luca Bulgarelli בבאס ו Roberto Pistolesi בתופים. זהו טריו צעיר ומוצלח מאד, שנטוע  היטב במסורת הטריו פסנתר האיטלקית, שמאופיינת בליריות אנרגטית.

אני גם שמח לבשר שהצלחנו להשאיר את המחיר בטווח שמתחת ל-200 ש"ח לכרטיס שיכלול את שתי ההופעות. לחברי הקבוצה ישנה הנחה של 60 ש"ח על המחיר הרגיל (189 ש"ח במקום 249 ש"ח, לכך תתווסף עמלת מכירה של 5 ש"ח). בנוסף על כך, לחברי הקבוצה שירכשו כרטיס להופעה במוצ"ש הכנו צ'ופר מוסיקלי: ג'אם סשן פרטי של האיטלקים עם מוזיקאים ישראליים שיתקיים ביום ראשון ושהכניסה אליו לחברי הקבוצה בלבד.

יש כאן הזדמנות חד פעמית לראות שני הרכבים איטלקיים מעולים במחיר סביר ביותר, באווירת מועדון (ולא באולם קונצרטים) ויש כאן גם הזדמנות חשובה לא פחות, להיות חלק מקהילה של חובבי ג'אז שפועלת בעצמה למען עצמה. ביחד נוכל להמשיך ולהביא לכאן את מיטב הג'אז העולמי.

חשוב להדגיש כי מספר הכרטיסים במחיר המיוחד לחברי הקבוצה מוגבל ל 150 ולכן מהרו והזמינו כרטיסים, כי אחרי שיימכרו 150 הכרטיסים שלנו – אפשר יהיה לרכוש כרטיסים רק במחיר המלא.

אם אתם חברי קבוצה – בדקו את המייל שלכם. כל הפרטים ולהלינק לרכישה מחכים לך בניוזלטר האחרון שלנו. אם אינכם חברים עדיין - הצטרפו עוד היום לקבוצה שלנו (ניתן להצטרף באמצעות הלינק: http://eepurl.com/bK6nVv) ותקבלו לינק לרכישה במחיר המיוחד לחברי הקבוצה.

אשמח לראות אתכם בהופעה ובינתיים נפרד עם Max Ionata הענק שלא יורד לי מהפלייליסט כבר חודשיים :

Rava and Fresu Quintet

אין זה סוד שהג'אז האיטלקי קנה לו מקום של כבוד בארצנו הקטנטונת, לא מעט בזכות החשיפה הרחבה לה זכה, תודות לאנשים "המשוגעים לדבר" דוגמת ניצן קרמר (אשר היה במקומות הנכונים בזמנים הנכונים: חברות תקליטים, חנויות תקליטים וניהול אומנותי של פסטיבלים) ודאג לחשוף את הקהל הישראלי לג'אז האיטלקי.

"ג'אז איטלקי" הוא, מן הסתם, ג'אז המנוגן על ידי נגנים איטלקיים, אבל לא בכך ייחודו. הג'אז האיטלקי, בדרך כלל (ותמיד ישנם חריגים) מתאפיין בנגינה מאוד לירית ופחות טכנית, עם דגש חזק על המלודיה. החומר המנוגן הוא במקרים רבים חומר מקורי או חומר "איטלקי" (קרי: מוסיקה מסרטים איטלקיים, מחוות לאופרות איטלקיות, שירי עם איטלקיים) אבל ישנם גם אלבומים בהם מנוגנים "סטנדרטים" ודווקא באלבומים אלה ניתן להתרשם מהגישה האיטלקית ומהפרשנות האיטלקית כפי שהיא באה לידי ביטוי כשהיא מיושמת על קטעים מוכרים שיש להם ביצועים של אמני ג'אז רבים ומגוונים.

שני אלבומים כאלו הם נשוא המלצתי הנוכחית - ובשניהם משתפים פעולה שני חצוצרני העל של הג'אז האיטלקי, הלוא הם: Enrico Rava ו Paulo Fresu שני החצוצרנים הללו שונים מאד זה מזה בסגנון, בצליל, באופי ודווקא לכן השילוב ביניהם נותן תוצאה פנומנלית ביופיה, ובעיני מאד מאפיינת את ה "ג'אז האיטלקי".
האלבום הראשון נקרא Shades Of Chet ומוקדש לחצוצרן האמריקני Chet Baker. מנגנים בו, מלבד 2 החצוצרנים דלעיל, גם Enzo Pietropaoli בבס Roberto Gatto בתופים ו Stefano Bollani הנהדר בפסנתר. לא כל הקטעים הם קטעים המזוהים עם Chet אבל רוח האלבום בהחלט מאד תדבר לחובביו, ויש הרבה כאלה...

האלבום השני, של אותו הרכב, נקרא Play Miles Davis והוקלט בהופעה חיה בפסטיבל הג'אז במונטריאול בשנת 2001. האלבום מוקדש כולו ל Miles כל הקטעים שם הם קטעים המזוהים עם Miles, כאלה שהיו חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלו לאורך השנים וזכו לביצועים מאד מזוהים. הטיפול בלחנים הכל-כך מזוהים עם Miles על ידי ההרכב ובראשו שני החצוצרנים האיטלקיים נותן לנו שוב הזדמנות מעולה להבין על מה כל המהומה. האנרגיה של ההופעה החיה מוציאה מהם את המיטב וצריך לשמוע את Stefano Bollani כדי להבין מה זו אנרגיה של הופעה חיה.

Enrico Rava and Paulo Fresu Quintet:
Shades Of Chet
Play Miles Davis (montreal Dairy)
(Label Bleu 1999, 2001)
Enrico Rava, Paulo Fresu, Stefano Bollani, Enzo Pietropaoli, Roberto Gatto.