אביתר סליבניק - לקראת שתי הופעות בישראל

Photo by Steven Cropper at Ronnie Scott's Jazz Club

אם אתם מעורים בסצינת הג'אז הישראלי, השם אביתר סליבניק לא אמור להיות זר לכם. בארבע השנים האחרונות אביתר הוא המנוע שיושב מאחורי התופים ברביעייה של אלי דג'יברי וביחד עם תום אורן ותמיר שמרלינג הם מופיעים בהצלחה בכל המועדונים והפסטיבלים החשובים בעולם. 

אביתר החל את לימודי התופים בגיל 8 (לאחר שנתיים של לימודי דרבוקה בחוג אחרי בית הספר) ולמד אצל מיטב המורים בישראל (הנרי ורד, איסר טננבאום, שי זלמן, ניר נקב) לאחר שסיים את בית הספר ע"ש תלמה ילין, שירת כמוסיקאי מצטיין בצבא, וסיים אף את תכנית המצטיינים - ה"ג׳אז אינסטיטיוט" ברימון, עבר סליבניק לבוסטון להשלים תואר במוסיקה בברקלי.

לאחר סיום התואר בברקלי עבר סליבניק לניו יורק, שם הוא מופיע במועדוני הג׳אז החשובים בסצינה הניו יורקית כגון: Smalls Jazz Club, Dizzy;s Coca Cola Club, Smoke, The Jazz Standard, Blue Note, Mezzrow, Zinc Bar ועוד..

בנוסף, כאמור, הוא חבר ברביעייה של אלי דג'יברי ובין היתר השתתף באלבום האחרון של דג'יברי, Soul Staion, שהוא מחווה לאלבום המופתי של Hank Mobley, מכיל את כל הקטעים מהאלבום המקורי בביצוע מחודש ונפלא של הרביעייה.

מלבד עבודתו לצד אחרים הוא מלחין ומעבד מוזיקה להרכב שלו, בדרך כלל חמישייה עם סקסופון וחצוצרה בפרונט. כמי שמאזין בעיקר למוסיקה משנות החמישים והשישים אך חי במציאות המורכבת של המאה ה-21, יש במוסיקה שלו שילוב של שני העולמות: הקלאסי והמודרני.

תפסתי את אביתר לשיחה ממש כמה ימים לאחר ששב מסיבוב הופעות עם הרביעייה ולפני הופעותיו בארץ.

Photo by Steven Cropper at Ronnie Scott's Jazz Club

היכולות המשמעותיות ביותר שהוא מביא איתו לבמה, לדעתו, הן יכולת ההקשבה שלו, המוזיקליות והיצרתיות. הן אלה שמאפשרות לו לתת למוזיקאים האחרים בהרכב את התמיכה שהם צריכים אבל באופן אקטיבי, תוך כדי שהוא כל הזמן מנסה להפתיע ולחולל רגעים מוזקליים שבנויים על תקשורת בין הנגנים ומתרחשים באותו הרגע, ללא תכנון מוקדם; "חשוב לי להיות פתוח למה שקורה ברגע וליצור רגעים שאולי לא היו קורים אם היינו סתם מנגנים".

כמנהיג הרכב, הוא מסביר, שהדבר שהכי חשוב לו על הבמה הוא התקשורת בין הנגנים וההנאה שבנגינה המשותפת. "הנגנים שאיתי יודעים שלמרות שהקטע כתוב, זה לא תנ"ך. אני תמיד בעד הפתעות, והכי אוהב שאנחנו זורקים אחד לשני דברים".

לאור זה לא הופתעתי מתשובתו כששאלתיו מה הרכב החלומות שהיה רוצה לנגן בו. תשובתו היתה: "אני מתלבט בין הרביעייה הנוכחית של Wayne Shorter לבין זו של Coltrane."

בין המתופפים המשפיעים עליו הוא מונה את Tony Williams, Art Blakey, Roy Haynes, Art Taylor ומהדור הצעיר יותר: Eric McPherson, Jeff 'Tain' Watts ו Marcus Gilmore.

אביתר מגיע לביקור מולדת מניו יורק (אשר בה הוא מתגורר בשנים האחרונות) ומעלה שתי הופעות מיוחדות של מוסיקה מקורית ועיבודים לקטעי ג׳אז מסורתיים וקלאסיים. 

ההופעה הראשונה תתקיים ב 18.8.19 ב 19:00, אביתר סליבניק והטריו שלו (אלכסנדר לוין בסקסופון וברק מורי בבאס) יופיעו בבית העמודים בתל אביב בהופעת ביקור מיוחדת שתכלול עיבודים מקוריים שיפיחו רוח חדשה בסטנדרטים ידועים.  

ההופעה השניה תתקיים ב 1.9.19 ב 21:00, החמישייה של אביתר סליבניק בהופעת בכורה בארץ של לחנים מקוריים שמשלבים את הג׳אז הניו יורקי עם הסגנון היחודיי של אביתר. החמישייה תכלול את רון ורבורג בחצוצרה, אסף אבן צור בסקסופון, תום אורן בפסנתר ואלון ניר בבאס, כולם נגנים משובחים ממיטב האמנים הישראלים בסצינה הניו יורקית העכשווית. ההופעה תתקיים במועדון השבלול המיתולוגי אשר עומד להיפתח מחדש במיקום חדש בתל אביב.

בכנות, מי מכם שמע על Don Sleet ?

לאחרונה אני שומע יותר ויותר אלבומים של מוזיקאים פחות מוכרים. נכון, באופן כללי, רוב אמני הג'אז, מלבד אולי Parker, Miles, Louis Armstrong ו Coltrane, אינם מוכרים מחוץ לחוג המצומצם של חובבי הג'אז. אבל אני מדבר על מוזיקאים שנותרו אלמוניים אפילו לאזניהם של מאזינים וותיקים ומנוסים. 

בכנות, מי מכם שמע על Don Sleet ?

Don Sleet היה חצוצרן נפלא שפעל בתחילת שנות השישים, בנגינתו הוא מזכיר מאד את Blue Mitchell, אבל ניתן לשמוע גם לא מעט השפעות של Art Farmer, Chet Baker, Kenny Dorham ו Miles Davis. אלא שבניגוד לכל אלו, Sleet נותר אלמוני מכיוון שכמעט ולא הקליט ומיעט להופיע. יש לו בסך הכל אלבום אחד תחת שמו ועוד מספר אלבומים בהם השתתף כסיידמן. בכולם הוא מנגן אדיר באופן שרק מדגיש את סיפורו הטרגי.

Sleet נולד באינדיאנה בשנת 1938. בגיל 10 עברה משפחתו לסן דייגו. אביו ניהל תכנית מוזיקה בבתי ספר ודון הצעיר קיבל חינוך מוזיקלי קלאסי, בתחילה על פסנתר למשך ארבע שנים ולאחר מכן בחצוצרה. הוא למד כשנה עם Childers Buddy, שהיה החצוצרן המוביל בהרכב של Stan Kenton, וסגנונו הושפע ממנו מאד. בנוסף הוא למד תיאוריה והרמוניה עם Daniel Lewis בסן דייגו ועם Shorty Rogers בלוס אנג'לס.

כנער הוא ניגן חצוצרה שניה בפילהרמונית של סן דייגו אבל ליבו תמיד נטה לג'אז. כבר בתקופת התיכון הוא רצה לעזוב את בית הספר ולהתחיל להופיע אבל אביו עצר אותו. אחרי שסיים את לימודיו בתיכון הוא החל להופיע באיזור סן דייגו ולוס אנג'לס. הוא ניגן עם נגנים מקומיים, בהרכבים קטנים וב big bands - בין היתר עם ב San Diego’s State College Band, עם הוויברפוניסט Terry Gibbs,  ובשלב מסוים אף הצטרף לתזמורת של Stan Kenton לתקפוה קצרה. הוא ניגן במועדון Jazz City בלוס אנג'לס כחימום בהופעות של בילי הולידיי ואפילו של ארט בלייקי והג'ז מסנג'רז. במהלך שנות השישים המוקדמות הוא ניגן עם Shelly Manne והיתה אפילו פעם אחת כשצ'ט בייקר הופיע בעיר והזמין את Sleet לעלות לנגן איתו. אט אט החל Sleet לקבל הצעות להופיע גם מחוץ לחוף המערבי והוא הופיע גם בניו יורק ובשיקגו.

למרות שדון סליט היה לבן שהתחנך ופעל בעיקר בחוף המערבי, הצליל שלו נטה יותר לכיוון של המוזיקאים השחורים שפעלו בחוף המזרחי.

ב 1960 היה Sleet חבר בחמישייה של המתופף Lenny McBrowne, לאחר ש McBrowne, תלמידו של Max Roach, נסע לעבוד בחוף המערבי והקים שם הרכב עם Daniel Jackson בטנור (עוד מוזיקאי מצויין שכמעט ואינו מוכר ועשה את רוב העבודים להרכב הזה), Terry Trotter בפסנתר, Herbie Lewis בבאס.

ההרכב הזה שם לו למטרה להביא את ה Hardbop של המזרח לחוף המערבי והקליט שני אלבומים תחת שמו של Lenny McBrowne: הראשון הוקלט בינואר 1961 בלוס אנג'לס ונקרא Lenny McBrowne and the 4 Souls והוא הוקלט ביוזמתו ובהפקתו של לא אחר מאשר Cannonball Addereley, ששמע את ההרכב בעת שהיה בסיבוב הופעות בחוף המערבי.

האלבום השני נקרא Eastern Lights, והוקלט באוקטובר 1960. ההרכב נשאר אותו הרכב מלבד Herbie Lewis שהוחף בידי Jimmy Bond.

אבל גולת הכותרת בקריירה הקצרה של Sleet וההקלטה הטובה ביותר שלו היתה ללא ספק ב 16 במרץ 1961 אז הקליט Sleet בן ה 22 את אלבומו היחיד כלידר – All Members עבור הלייבל JazzLand. האלבום הוקלט בניו יורק ומנגנים בו חבורה מכובדת ביותר המונה את Jimmy Heath בסקסופון טנור, Wynton Kelly בפסנתר, Ron Carter בבאס ו Jimmy Cobb בתופים. 

כמצופה מחבורת נגנים כזו, התוצאה בהחלט בהתאם. Sleet מרגיש לגמרי בבית בין המוזיקאים הענקים הללו והמעמד הזה מוציא ממנו את המיטב. הוא מנגן נפלא והשילוב של החצוצרה שלו עם הצליל החם של Jimmy Heath נשמע מעולה. עם רית'ם סקשן כמו קלי/קרטר/קוב קשה ליפול. וגם Wynton Kelly יש כמה סולואים סוחפים, אלגנטיים ומלאי סווינג כהרגלו.

זו היתה אמורה להיות נקודת זינוק בקריירה של Sleet. אלבום ראשון כל כך חזק של חצוצרן לבן מהחוף המערבי עם חבורה כזו של אריות ג'אז ... אלא שעם החשיפה וההצלחה החלו גם הבעיות. בעיקר סמים.

לאחר סשן הקלטות* עם Shelly Manne ביולי-אוגוסט 1964 שתועד ב Shelly Manne and his Men and Orchestra ולאחר מכן יצא כאלבום בשם My Fair Lady, Unoriginal cast, נעלם Sleet מהזירה, בהיותו בן 26 בלבד. במהלך השנים שחלפו הוא היה עסוק בעיקר בניסיונות להיגמל מהסמים ולשקם את עצמו, אבל לאחר שכבר הצליח להיגמל בתחילת שנות השבעים, הסצינה השתנתה מאד עבור מוזיקאי ג'אז. היה לו קשה מאד להתפרנס, לקבל עבודות וכתוצאה מכך נפגע גם כושר הנגינה שלו והוא לא הצליח לחזור ליכולות שהדגים באלבומים שהקליט בתחילת שנות השישים.

* באלבום עם Shelly Manne מנגנים: Don Sleet בחצורה, Charlie Kennedy באלט, Russ Freeman בפסנתר, Monte Budwig בבאס ו Shelly Manne כמובן בתופים. בנוסף הם מגובים בתזמורת עם Conte Candoli, Al Porcino, Ray Triscari, Jimmy Zito בחצוצרות, עם Mike Barone, Bob Edmondson, Frank Rosolino בטרומבונים, עם James Decker, Richard Perissi בקרנות יער, John Bambridge בטובה, Justin Gordon, Jack Nimitz ו Paul Horn בסקסופונים, ו Jack Sheldon ו Irene Kral בשירה.

הוא נפטר מסרטן ביום האחרון של שנת 1986 ובלווייתו ניגנו החצוצרנים Jack Sheldon ו Conte Candoli.

תנו לו צ'אנס. מבטיח לכם שהוא יעיף אתכם.

Zorn/Lewis/Frisell - News For Lulu

איזה כיף לגלות מוזיקה חדשה, שלא רק שלא שמעתי עד כה, אלא אפילו לא ידעתי על קיומה.

לפני כמה ימים, באחד הבליינפולדים שרצים אצלנו בווטסאפ, נשלח קטע מתוך אלבום של הרכב שנקרא Sonny Clark Memorial Quartet שנקרא Voodoo. האלבום הזה, שהוקלט בלייבל BlackSaint בשנת 1985 מוקדש למוזיקה של הפסנתרן Sonny Clark וחברי הרביעייה הם John Zorn באלט, Wayne Horvitz בקלידים, Ray Drummond בבאס ו Bobby Previte בתופים.

הקטע הזה, ובמיוחד הנגינה של Zorn המוקדם (עוד לפני תקופת Tzadik) הפילו אותי לקרשים. פשוט לא הייתי מעלה בדעתי שזה זורן. גם מבחינת בחירת הקטע וגם מבחינת הנגינה. אז הלכתי לבדוק אם זו יציאה חד פעמית או שלזורן המוקדם יש עוד הקלטות כאלה.

ולמרבה השמחה מצאתי שלזורן היתה שלישייה מקסימה עם George Lewis בטרומבון ו Bill Frisel בגיטרה, שהקליטה עבור הלייבל HatHut אלבום שכולל קטעי hard-bop נפלאים של Kenny Dorham מתוך האלבום Afro-Cuban, של Sonny Redd מתוך האלבום Shades Of Redd, ומבחר קטעים מתוך אלבומים שונים של Sonny Clark ושל Hank Mobley.

האלבום נקרא News For Lulu (על שם לחן של sonny Clark) והוא הוקלט באולפן בשווייץ, ובסופו שלושה קטעים שהוקלטו יומיים לאחר מכן בהופעה בפסטיבל ג'אז בשווייץ.

הנה, למשל, KD's motion של Kenny Dorham (המקור ואחריו השלישייה דנן):

והנה  News For Lulu המקורי ולאחריו בביצוע של זורן/לואיס/פריזל:

איזה אלבום כיפי. מצד אחד הלחנים הכי hard bop ומצד שני – הנגינה, ההרכב (ללא כלי הרמוני, כי Frisel לא טורח לנגן את ההרמוניה) והאלתור - שהם ממש לא מה שהיית מצפה לשמוע באלבום hard bop - אבל בכל הם כל כך מתאימים, גם אם, ואולי דווקא בגלל, שהם מותחים את הגבולות. 

וכאילו לא די בכך, קיים גם אלבום נוסף שמתעד שתי הופעות חיות בצרפת ובשווייץ ב 18-19 בינואר 1989 ונקרא More News For Lulu. הקטעים ברובם נוגנו גם באלבום האולפן אבל יש גם כמה תוספות, כגון: Gare Guillemins של Misha Mengelberg ו Minor Swing של האורגניסט John Patton.

ועוד אחד אחרון לפני סיום, This I Dig Of You שמופיע באלבום Soul Station של Hank Mobley:

אפשר להאזין לשני האלבומים במלואם כאן:

https://www.youtube.com/playlist?list=PLSq3V2aogRPha8ZB6WwqjR6EH-JhI6uDF
https://www.youtube.com/playlist?list=PLmfimkO-Ujo5wV0-73TQ-Oas9xf2RY0PE

ותודה מיוחדת לחברי היקרים ב"פורום שקשוקה" ששומרים אותי ערני ומעודכן, גם אם 30 שנים אחורה.

Very Tall - The Peterson/Jackson Collaboration

לאחרונה אני מוצא את עצמי חוזר לא מעט לג'אז המסורתי, ובשבוע האחרון התעמקתי בשיתוף פעולה של שני אמנים מהשורה הראשונה, ותיקים חשובים ומוכרים. 

האחד, אוסקר פיטרסון, פסנתרן מחונן שניגן בשנות החמישים עם כל האמנים הגדולים שהקליטו ב Verve (כדוגמת בן וובסטר, לסטר יאנג, קלארק טרי, לואי ארמסטרונג, סטן גטס) ולאחר מכן יצא לקריירת סולו/טריו מפוארת וארוכת שנים; והשני, מילט ג'קסון, נגן הויבראפון האגדי שנודע בעיקר בשל היותו חבר ברביעיית הג'אז המודרנית, אבל לצד פעילותו ארוכת השנים עם הרביעייה הוא הקליט גם לא מעט גם עם אחרים (מיילס, רולינס, קולטריין, בני גולסון, סוני סטיט ועוד).

בספטמבר 1961, חבר מילט ג'קסון לשלישיה של אוסקר פיטרסון (עם ריי בראון בבאס ואד ת'יפגן בתופים) וביחד הם הקליטו את האלבום Very Tall (בלייבל Verve).

גם פיטרסון וגם ג'קסון הם סווינגרים אדירים עם טכניקה אדירה, עם אמירה מלודית ברורה ויכולת לספר סיפור, והמפגש המוזיקלי ביניהם מאד טבעי וקולח. הם נותנים הרבה מרחב זה לזה ומרתק לשמוע אותם זה לצד זה. האלבום עצמו, כצפוי, מאד מיינסטרימי ונעים לאוזן. הפתעה לא צפויה נשמעת בפתיחה ל On Green Dolphin Street, כשפיטרסון מנגן ישירות על מיתרי הפסנתר. זה ריטואל די נפוץ היום, אבל אינני זוכר שאי פעם שמעתי את פיטרסון עושה את זה. 

בשנים שלאחר מכן נפגשו פיטרסון וג'קסון עוד מספר פעמים על הבמה ובאולפן והקליטו עוד כמה אלבומים:

Reunion Blues - אלבום אולפן משנת 1971 בלייבל הגרמני MPS כשלואי הייז מחליף את אד ת'יפגן בתופים.

The Milt Jackson Big 4 – הופעה חיה ומאד אנרגטית של הרביעיה בפסטיבל הג'אז במונטרי 1975 עם נילס-הנינג אורסטד פדרסון (NHOP) בבאס ומיקי רוקר בתופים.

Ain’t But A Few Of Us Left – הקלטה ללייבל Pablo, מ 1981 עם ריי בראון, הבאסיסט בהרכב המקורי, והמתופף גריידי טייט.

Two Of The Few – דואט של פיטרסון וג'קסון מ 1983, אף הוא יצא בלייבל Pablo שנולד לאחר הופעת דואט שערכו השניים.

ולבסוף, הקלטות משלושה ימי הופעות בבלו נוט בניו יורק בסוף נובמבר 1998 בהשתתפות ריי בראון והמתופף קארים ריג'ינס שהקטעים ממנה יצאו בשני אלבומים בלייבל Telarc:

The Very Tall Band: Live at The Blue Note ו The Very Tall Band: What’s Up?.

ההקלטות הללו התרחשו כבר אחרי שאוסקר פיטרסון לקה בשבץ שדי חיסל את יכולתו להשתמש ביד שמאל, ובכל זאת הוא מנגן נהדר. מי שעוד מקבל פה את הכבוד הראוי לו הוא ריי בראון עם מחרוזת סולו בס, ומזכיר לכולם איזה באסיסט ענק ומלודי הוא תמיד היה.

Ibrahim / Roach - An amazing duet

לא פוסט ארכני ולא סדרת חינוך לפנינו, אלא וידאו של הופעת דואט נפלאה.

בפסנתר Abdullah Ibrahim הידוע גם כ $ (Dollar Brand), בתופים Max Roach האחד והיחיד.

שני מוזיקאים, לא צעירים, שאפריקה עמוק בליבם, לשניהם קילומטראז' מכובד מאד בסצינת הג'אז, מדגימים כמה יופי יש בפשטות ובהקשבה הדדית.

שבת שלום !