The George Coleman Octet

בימים האחרונים אני פותח את היום עם Danger High Voltage, אלבום נפלא של שמיניית George Coleman שהוקלט במרץ 1996 (ויצא בלייבל Two and Four בשנת 2000). למען הדיוק משתתפים באלבום תשעה מוסיקאים: Coleman בטנור, Jim Rotondi בחצוצרה, Adam Brenner באלט, Gary Smulyan בבאריטון, Harold Mabern, שותפו הותיק וחבר ילדותו של קולמן, בפסנתר,  Ray Drummond בבאס, George Coleman Jr. בתופים ו Daniel Sadownick בכלי הקשה.

למי שלא מכיר את George Coleman הנה תקציר מנהלים זריז:

הוא נולד בממפיס, בגיל 15 התחיל לנגן בסקסופון אלט בכוחות עצמו לאחר שהושפע עמוקות מהמוסיקה של Charlie Parker . בשנת 1952 שמע אותו B.B. King והזמין אותו להצטרף אליו למסע ההופעות הבלתי נגמר שלו. בשנת 1955 שוב הצטרף Coleman למלך הבלוז אבל הפעם כבר עבר לטנור שהפך להיות הכלי העיקרי שלו. בהמשך ניגן Coleman  עם כל השמות הגדולים: Max Roach, Miles Davis, Charles Mingus, Slide Hampton, Elvin Jones, Horace Silver, Lee Morgan, Charles Earland, Chet Baker, Herbie Hancock, Ahmad Jamal והרשימה עוד ארוכה.

הוא אחד הנציגים המובהקים של מועדון ה Heavyweight tenors . הצליל שלו (בדגש על שלו, כי אפשר לזהות אותו מייד)  גדול, מלא, סמכותי, עשיר ומלא נשמה (מה שנקרא בלעז Soulful) וכל זה לצד טכניקה מטורפת שמאפשרת לו לעשות מה שהוא רוצה על הכלי.

בחזרה לאלבום הבוקר שלי. אז אם יש תשעה נגנים, אתם ודאי שואלים, למה אני מתייחס לאלבום כאלבום של שמינייה ?

מפני ששמיניית George Coleman היא לא הרכב חדש שנוצר לטובת האלבום הזה, וגם לא הרכב חדש שנוצר בשנת 1996. שמיניית George Coleman  נוסדה ב 1974  ולמעשה היתה המעבדה המוסיקלית של George Coleman. הוא המשיך להקליט ולהופיע ללא הרף לצד מוסיקאים אחרים אבל השמינייה היתה הבייבי שלו. ולמרות שלא הקליטה אלא שני אלבומים רשמיים, היא בהחלט היתה פעילה בזירת ההופעות במהלך שנות ה-70 והשמונים. בחירת הקטעים ובעיקר העיבודים, עליהם היה אחראי Coleman, משקפים את אישיותו המוסיקלית ולמרות שהם לא מתאפיינים בתחכום מיוחד או ברעיונות חדשניים, הם פוגעים בדיוק בבטן.

הנה On Green Dolphin Street מהופעה של השמינייה ברומא 1981. לצדו של Coleman מנגנים חבורה של מוסיקאים מטורפים שרובם כבר אינם חיים : Danny Moore בפלוגלהורן,  Sal Nistico בטנור, Mario Rivera בבאריטון, Bobby Watson באלט, Harold Mabern בפסנתר, Clint Houston בבאס ו Billy Higgins בתופים.

וכאן בהופעה בפסטיבל הג'אז ב Montreux ב 1980:

והנה למשל ביצוע מדליק ל Isn’t She Lovely של Stevie Wonder  מ 1983 (השיר גם פותח את האלבום Danger High Voltage) – לצערי מי שהעלה את הוידאו חסם את אפשרות השיתוף, אז תצטרכו להגיע דרך הלינקים:

https://www.youtube.com/watch?v=NMfKJTDjAY0

https://www.youtube.com/watch?v=f1iiMTDeEuU

ומאותה הופעה Simone:

ובכל זאת – מעבר לכמה בוטלגים מהופעות יש עוד אלבום אולפן אחד שהוציאה השמינייה:

Big George (אותו שמעתי לראשונה לפני 20 שנה לאחר שחבר טוב עשה לי ריפ של האלבום מתקליט לקלטת)  הוקלט במשך יומיים בחודש נובמבר 1977. במקור הוא נקרא Revival ויצא בלייבל Catalyst ומאוחר יותר בלייבל Affinity תחת השלם Big George. מנגנים שם Danny More בחצוצרה ופלוגלהורן, Frank Strozier באלט, Junior Cook בטנור, Mario Rivera בבאריטון, Harold Mabern בפסנתר, Lisle Atkinson  בבאס, Idris Muhammad בתופים ובקטע אחד גם Azzedin Weston   בכלי הקשה.

הנה 'Joggin מתוך Big George:

והקטע הזה, Pretty Blues, כבר מתוך האלבום Danger High Voltage:

ולסיום, טריביוט של Gary Smulyan לאותה שמינייה (כאמור, Smulyan זכה לנגן בשמינייה עם Coleman) מפסטיבל הג'אז ב Litchfield, אנגליה ב 2012. עם Eric Alexander בתפקיד George Coleman, אולי ההשפעה הכי חזקה ומובהקת שלו:

  

הג'ז בישראל - אירוע ההשקה

אלי מגן ועדנה גורן

הספר "הג'ז בישראל – 50 השנים הראשונות" של יאיר דגן (הוצאת סטימצקי) מביא את סיפורם של הג'אז בישראל ושל המוסיקאים שפעלו בסצנת הג'אז בישראל בשלל סיפורים, ביוגרפיות, תמונות, עטיפות תקליטים, כרזות, כתבות מגזינים, גזרי עיתונים, מודעות ואפילו בקטעי מוסיקה שהועלו לערוץ ה YouTube של הספר, אליהם מפנה הספר בנקודות המתאימות.

דיברתי עם כמה אנשים שהיו שם, באותם מועדונים, באותה תקופה, ועיניהם נצצו בערגה כשסיפרו על הספר שכתב דגן. הוא הצליח לשרטט תמונה אמינה ומפורטת של סצנת הג'אז הישראלית משנות ה-30 ועד שנות ה-80 של המאה הקודמת. לדברי דגן עצמו הוא ראה את הצורך בכתיבת הספר כשנוכח שהדור הצעיר של המוסיקאים אינו מכיר את מורשת הג'אז הישראלי וכי אין למעשה שום מקור המאגד את כל המידע במקום אחד.

ז'ק סאני

דני גוטפריד

אלברט פיאמנטה

אם שמות כמו מל קלר, פיסי אושרוביץ', זיגי סקרבניק, סטו הכהן, צבי קרן (כולם נמנים על דור המייסדים) אינם מוכרים לכם או ששמעתם את השמות אבל אינכם בטוחים במי מדובר – זהו בדיוק הספר שיעשה לכם סדר.

מימין לשמאל: ממלו גאיטנופולוס, יובל כהן, ג'ס קורן, מרטון קם, וירון גוטפריד

בצהרי יום שישי נערך אירוע ההשקה לספר ב"בית היוצר" בנמל תל-אביב. לאחר דברי תודה קצרים מפיו של יאיר דגן, עלו בזה אחר זה לג'אם סשן נדיר כמה מן השחקנים הבולטים והמוכשרים ביותר של סצנת הג'אז הישראלית: אלי מגן, אהרל'ה קמינסקי, דני גוטפריד (שגם חגג יום הולדת), אלברט פיאמנטה, עדנה גורן, יוסי 'פפו' לוי, ג'ימי לויד, מרטון קם, ז'ק סאני, אברהם פלדר, ממלו גאיטנופולוס, ג'ס קורן, וגם נציגים מהדורות הצעירים יותר: רוני הולן, יובל כהן, סיימון סטאר וירון גוטפריד.

קשה לחשוב על אירוע הולם יותר להשקת הספר מאשר מפגש מוסיקלי כזה, "ג'אם סשן בסגנון בר-ברים" כפי שהגדיר אותו יאיר דגן, וגם אני, שמפאת גילי לא זכיתי לשמוע את הצלילים בבר-ברים האגדי, הרגשתי לכמה שעות שאני לגמרי שם.

אהרל'ה קמינסקי

שלא במפתיע, פגשתי שם גם את ידידי הצלם אברהם קביליו, שמאז שנות ה-70 הוא מתעד באהבה את סצנת הג'אז, ואשר חלק גדול מהתמונות בספר צולמו על ידיו, והוא נאות לחלוק עמי (ועמכם) מספר תמונות מן האירוע. כל התמונות בפוסט זה הן שלו.

ג'ס קורן וירון גוטפריד

מימין לשמאל: ממלו גאיטנופולוס, יובל כהן, מרטון קם, ג'ס קורן וירון גוטפריד

המחבר המאושר - יאיר דגן

שבת שלום.

פסטיבל הג'אז תל-אביב: 25-27 בנובמבר 2015

זוכרים איך לפני פחות משנתיים נאבקנו כנגד הפסקתו של פסטיבל הג'אז של תל-אביב? זוכרים איך הבטיחו לנו שהפסטיבל לא יופסק אלא יעבור למתכונת של שנה-כן שנה-לא? אז ב 2014 באמת לא התקיים פסטיבל ואילו השנה פסטיבל הג'אז תל-אביב 2015 אכן מתקיים בין התאריכים 25-27 בנובמבר. אמנם המתכונת יותר מיינסטרימית מהפסטיבלים הקודמים, אבל הרי עצם קיומו של הפסטיבל היא נס רפואי, שלא לומר תחיית המתים ולכן למה להיות קטנוניים? קיומו של הפסטיבל השנה מתאפשר בזכות השותפות עם מועדון ההופעות Zappa שגם יארח חלק מההופעות, בנוסף על ההופעות שייערכו, כמיטב המסורת, בסינמטק תל-אביב.

אז מה בתוכנית ? כרגיל, אתמקד בעיקר בצד היותר ג'אזי, נתחיל עם האורחים מחו"ל:

J.D. Allen הטנוריסט הנהדר יגיע עם השלישייה שלו (Gregg August בבאס ו Rudy Boylson בתופים) לשתי הופעות: האחת של חומר מקורי והשניה מחווה למוסיקה של Ornette Coleman.

Joe Magnarelli, החצוצורן, יפגש עם יונתן יודקביץ' בטנור רונן שמואלי בפסנתר, גלעד אברו בבאס ושי זלמן (איך לא?) בתופים וביחד יבצעו מחווה למוסיקה של הלייבל BlueNote וגם למוסיקה של עמית גולן ז"ל (Magnarelli השתתף באלבום I decided! שהקליט גולן לפני מותו).

סקסופוניסט האלט Richie Cole, אחד מגיבורי העל שלי, בהופעת בכורה בישראל, ינגן את המוסיקה מתוך סיפור הפרברים.

הזמרת Tierney Sutton תופיע גם כן פעמיים: בהופעה אחת תבצע את המוסיקה של Joni Mitchell, ובהופעה השניה תבצע סטנדרטים. עם Serge Merlaud בגיטרה ו Kevin Axt בבאס.

הזמרת Sharon Clark מוושינגטון תחבור לרביעיית רוברט אנצ'יפולובסקי להופעת מחווה למורו האגדי של רוברט – הלא הוא Phil Woods שנפטר לפני שבועות אחדים. הם ינגנו מוסיקה מסרפרטואר של וודס.

ובין הישראלים:

האורקסטרה של אבי לייבוביץ' שאך לא מזמן הקליטה אלבום עם שם טוב לוי, תתאחד עמו שוב במסגרת הפסטיבל ותנגן את השירים מתוך אלבומו "התעוררות" שיצא בשנת 1981 וקטעים נוספים מהרפרטואר הרחב של שם טוב לוי.

אלי דג'יברי ישיק, עם הרביעייה שלו את אלבומו החדש Cliff Hanging עם האורחים יוני רכטר ושלמה יידוב.

רביעיית אוריאל הרמן בפסנתר עם אוריאל ויינברגר בסקסופון וחליל, אברי בורוכוב בבאס וחיים פסקוף בתופים תנגן עיבודים מיוחדים של הרביעייה ללהיטי רוק של להקות כנירוונה ורדיוהד.

הגיטריסט שחר אל-נתן במופע טרום-בכורה לקראת צאת אלבומו הראשון ‘One World’ שהוקלט ללייבל  Razdaz עם גדי להבי בפסנתר, אברי בורוכוב בבאס, איתי מורחי בתופים.

האחיות לוז (שירה ז' כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט) עושות מחווה ווקאלית ססגונית ונהדרת לסווינג של שנות השלושים והן תארחנה את שלומי שבן.

הפסנתרן עומרי מור  ינגן עם הרכב הטריו שלו ועם אורחיו – הזמר והמקישן שלמה בר, ואומן כלי ההקשה זוהר פרסקו, ויציג שילוב, שהוכח כמוצלח מאד, בין הג’אז למוסיקה האנדלוסית.

לפני 12 שנים הופיעו דואו ראס דשן – אבטה בריהון (סקסופון ושירה) ויצחק ידיד (פסנתר) בפסטיבל ג'אז תל אביב. המופע הזה נחשב עד היום לאחד מהטובים והמשפיעים בתולדות הג'אז הישראלי, וכך גם האלבום של הדואו (היחיד, עד כה). היה זה חיבור מופלא וחד פעמי של צלילי המוסיקה האתיופית עם הג'אז בסגנון הג'אז החופשי של ג'ון קולטריין שהביא הסקסופון של אבטה בריהון ושירתו האתיופית בהטעמת הבלוז, יחד עם הקומפוזיציה המודרנית המהורהרת של הפסנתר של ידיד. כעת, לאחר 12 שנים, הדואו חוזר לפסטיבל ג'אז תל אביב, שם החלה דרכו, כדי להציג את המוסיקה מאלבומם החדש (השני בסך הכל) שייצא בקרוב.

הבאסיסט אדם בן עזרא ישיק עם הטריו שלו את אלבום הבכורה שלו Can’t Stop Running וישתף פעולה עם הזמרת יסמין לוי.

אורי גורביץ׳ יגיש את המחווה המצויינת שלו לספר השירים של המלחין סשה ארגוב שהפך בשנים האחרונות ליקיר נגני הג'אז בישראל. לצד אורי גורביץ' בסקסופון אלט ינגנו ניתאי הרשקוביץ' בפסנתר, גלעד אברו בבאס ועופרי נחמיה בתופים.

שלישיית Tatran (תמוז דקל בגיטרה, אופיר בנימינוב באס, ודן מאיו בתופים) מגיעים מרקעים מגוונים ויוצרים יחד  ישות מוזיקלית עשירה, מגובשת וחוצת גבולות, עם השפעות של ג'אז מודרני, רוק, מוזיקה קלאסית, פולק, אוונגרד ואלקטרוניקה ינגנו סשן מאולתר אקספרימנטלי.

החלילנית הדר נויברג, תשיק בפסטיבל את אלבומה השני, From the Ground Up בטריו עם חגי כהן מילוא בבאס ועופרי נחמיה בתופים. כמו כן יתארח יונתן אלבלק ("LayerZ") בגיטרה.

קותימאן והאורקסטרה - במופע החי, משלב קותימאן חומרים מאלבום הבכורה פורץ הדרך שלו, מפרויקט האינטרנט המהפכני שלו Thru You ומחומרים חדשים, אשר עתידים לצאת בקרוב תחת הלייבל החדש של קותימאן, Siyal. ההופעה של האורקסטרה היא מלאכת מחשבת של המוזיקאים הטובים ביותר בסצנה, המבצעים בהרמוניה ובדיוק מוחלטים, את יצירותיו של אחד המוחות המוזיקליים האדירים של דורנו. במופע זה, תשים הלהקה דגש על הפן החופשי והג'אזי ותשלב אותו עם הרפרטואר הרחב של קותימאן. צפוי גם נגן אורח מיוחד מפתיע. קותימאן בקלידים, ספי רמירז בחצוצרה, אייל תלמודי בסקסופון, אמיר ברסלר בתופים, אדם שפלן בשירה וגיטרה, אלרן דקל בשירה ובס ועידן  k בכלי הקשה.

בנוסף תתקיימנה הופעות של אמנים שאמנם הקשר בין המוסיקה שלהם לג'אז הוא די רופף אבל לקראת הפסטיבל בוודאי יחזקו אותו מעט והתוצאה בהחלט צפויה להיות מעניינת: מתי כספי (שהמוסיקה שלו יכולה להיות כר פורה מאד לאילתורים. יופיע ברביעייה עם עמית פרידמן בסקסופון), דני סנדרסון בערב שכולו רית'ם אנד בלוז וסול, אפריים שמיר עם רוני פיטרסון במחווה ל B.B. King.

לאתר הזמנת הכרטיסים

בית העמודים ברשימת מועדוני הג'אז הטובים בעולם !

אסף יוריה
 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בית העמודים)

האתר DailySecret.com פרסם לפני מספר ימים את רשימת 10 (+1) מועדוני הג'אז הטובים בעולם.

לצד המועמדים הטבעיים כמו: ה Village Vanguard בניו-יורק, ה Blue Note בטוקיו, ה Bimhuis באמסטרדם, ה Preservation Hall בניו-אורלינס ועוד, מככב גם בית העמודים התל- אביבי (כן, כן, זה אותו בית העמודים שהוא גולת הכותרת של קבוצת "פאנוניקה" שמגייסת עכשיו כספים למימון המשך פעילותה – ראו את הפוסט שמתחת).

הנה מה שכתב Nikos Fotakis ב Daily Secret על בית העמודים:

"The Israeli jazz scene has been in full bloom for quite some time now, and it owes a lot to venues like Beit HaAmudim. Located in an old house decorated with columns and painted floors, and situated right next to the Carmel Market, this club is the meeting point of the city’s jazz aficionados. “It’s the place where musicians hang,” says Tamuz Nissim, a Tel Aviv native and a jazz singer who studied in Amsterdam, lived in Athens and is now based in New York. “People go there specifically for the music. It’s really quiet — the bassists play acoustically, no amp.”

אז לכל מי שעוד יושב על הגדר, ומתלבט האם להצטרף למעגל התומכים ב"פאנוניקה" ולאפשר את המשך פעילותה המבורכת והמוערכת – הנה קיבלתם תזכורת חיובית. נותרו מעט יותר משבועיים כדי להשיג את היעד. מנגנון הגיוס הוא "הכל או כלום", היינו: אלמלא יושג מלוא הסכום, הגיוס ייכשל ולא יועברו שום כספים.

ובהזדמנות זו אני מצרף את תוכניית חודש אוקטובר בבית העמודים. ההופעות חינם, כל מה שצריך זה פשוט לבוא ולהנות.

לחץ כדי להגדיל

פאנוניקה מגייסת בהד-סטארט

פסטיבל הג'אז החדש שיתקיים ביפו, אשר קם על בסיס מימון מהציבור, פתח את הדלת והוכיח שאפשר לגייס את חובבי הג'אז למעשים ולהרים מיזם אומנותי . עכשיו עושה זאת "פאנוניקה" - הגוף שעומר מאחורי "בית העמודים" ומנסה לגייס מימון לפעילותו שמטרתה היא הנגשת הג'אז לציבור, הטמעתו בחיי היום יום, ויצירת מסגרות למפגשים מוסיקליים בין המוסיקאים לקהל. 

לאתר הגיוס של פאנוניקה

למי שלא מכיר - בית העמודים נמצא בנחלת בנימין בתל אביב ומקיים 6 הופעות ג'אז בשבוע, הכניסה להופעות חופשית, המקום שוקק קהל רב גילאי ותוסס שמשפיע לטובה גם על שאר העסקים לצידו שחלקם ראו כי טוב והצטרפו לאחרונה ל"ניסוי" המוצלח. את הסכום שהם משקיעים בהופעה, הם מכניסים חזרה מהקהל ששותה ואוכל וחוזר שוב ושוב.

בשנה האחרונה הפעילות התרחבה מעבר לגבולות 'בית העמודים' ונפתח ליין ג'אז קבוע ומוצלח כל רביעי ב'רוטשילד 12' בת"א, כל שלישי ב'מרקיה' בירושלים, כל חמישי בגלידריה האיטלקית 'ארטה' בת"א, ובקרוב במקומות נוספים.

אז פסטיבלי ג'אז זה כמובן נהדר - כן יירבו, אבל הופעות קבועות במשך כל השנה הן הדבר האמיתי, הן מאפשרות חשיפה לג'אז לא רק שבוע או שבועיים בשנה, אלא באופן רציף ותמידי. בנוסף הן מאפשרות שיתופי פעולה ארוכי טווח והתגבשות של הרכבים וחומר מקורי, ונותנות הזדמנות לעשרות מוסיקאים להתפרנס (קצת) מנגינה.