יום רביעי, 22 בפברואר 2012

פסטיבל הג'אז תל-אביב: יונתן אבישי ויובל כהן - דואט



יובל כהן. צילום: גנגי
פסטיבל הג'אז תל-אביב נפתח אמש (21.2.2012). בעוד רבים התלבטו האם ללכת להופעתה של הזמרת מרי סטולינגס או להופעה של יובל כהן ויונתן אבישי, אצלי הבחירה היתה קלה מאד. מחד אני לא מת על זמרות (ועל ג'אז ווקאלי בכלל) ומאידך - אני מאד אוהב את יובל כהן ואת יונתן אבישי.
אז איך היה אתם שואלים ?

דואט.






מילה אחת שטומנת בחובה את כל מה שיש לי להגיד על ההופעה הזו.

דואט.
לא שני מוסיקאים שכל אחד מושך לכיוון אחר. לא שני מוסיקאים שכל אחד בא עם הרעיונות שלו מהבית רק כדי לזרוק אותם על הבמה. אלא דואט אמיתי שנבנה על הקשבה, הערבה ומוסיקליות אין קץ.

גם יובל כהן וגם יונתן אבישי, מוסיקאים עתירי זכויות בג'אז הישראלי, נתברכו בכשרון ענק ובאגו צנום. שתי התכונות הללו (שבדרך כלל אינן הולכות ביחד) איפשרו להם להתחבר ולייצר (הנה הקלישאה שלכם מגיעה...) שלם הגדול מסכום חלקיו.

המוסיקה שנוגנה התחלקה בין שירים (לא "קטעים" אלא "שירים") שהלחינו יובל ויונתן. ההבדלים בסגנונות ההלחנה ברורים וניכרים לאוזן. לכל אחד מהם עולם פנימי שלם, מלא ומגובש משל עצמו ובכל זאת כל אחד מהם היה מסוגל להזמין את השני לחדור לתוך עולמו ולהתהלך בו בטבעיות.

ליובל כהן יש צליל משגע בסופרן. נטול החריפות הנאזאלית המאפיינת את הכלי ומצד שני נטול גם עודף המתיקות המאפיינת. יש בצלילים שלו (במיוחד הנמוכים) הרבה אויר. רוח. לעיתים הוא גם נהנה לנגן פשוט רוח. אלו קיימים לא רק בצלילים שלו אלא גם באלתור שלו. בהקשבה שלו. ביכולת לאסוף  רעיון שנזרק לאויר, בין אם היה זה רעיון שהוא עצמו זרק ובין אם היה זה רעיון של יונתן אבישי, ולקחת אותו הלאה, להפיח בו רוח חיים, להגיל ולהעצים אותו ולהגיש אותו לקהל.

הלחנים של יובל יפהפיים ומורכבים והעיבוד שעשה ל"בארץ אהבתי" הותיר אותי דומע. מזל שהיה חשוך.
כמובן שאי אפשר היה להישאר אדיש לקטע "זעקת הגר" והפסוק "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" עוד המשיך ללוות אותי עוד שעות ארוכות לאחר ההופעה.

יונתן אבישי. צילום: גנגי
יונתן אבישי, הצלע השניה, הוא פשוט קוסם בצלילים. הוא יודע לתת בדיוק את המינון הצלילי הנכון והנדרש בכל רגע כדי לחדד ולמקד את המוסיקה, כדי לצבוע ביופי הרמוני של צבעים ולמלא בשלל גוונים את התמונה שהולכת ונוצרת על הבמה.

הליווי שלו מלא אהבה ושכל, לעיתים עז ולעיתים עדין ומלטף - אך תמיד בשירות המוסיקה ולמענה. ניכר בו שהוא פשוט נמצא בעולם אחר בזמן שהוא מנגן. והאמת - גם אני התמכרתי בשמחה לצלילים הללו אתמול.
כל קטע... סליחה. כל "שיר" שלו נשמע אחרת, מקורי, מבריק, מפתיע ("אטיוד מספר 2", טנגו), ויובל, עם הסופרן, הרגיש בהם לגמרי בבית, התהלך בחופשיות, בדק, ניסה ונהנה מכל רגע בלונה פארק המוסיקלי שברא יונתן.

היתה זו הופעה של שני מוסיקאים מהמעלה הראשונה שהצליחו לייצר ביניהם את הקסם האמיתי שבמוסיקה. דואט.

לתמונות נוספות של גנגי מהיום הראשון - לחץ כאן

3 תגובות:

Nadi אמר/ה...

שמע, אני בדרך כלל לא רואה פה תגובות ואני מקווה שאתה עוקב אחרי כמות הנכנסים לבלוג שלך.
אבל למקרה שלא, תדע שאני מאוד נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, אני חושב שאתה כותב מעולה ומצליח מאוד להעביר כמה אתה אוהב מוסיקה.

אני בטוח שעוד הרבה חושבים כמוני אז חזק ואמץ ותודה רבה, מחכה לפוסט הבא...

יאיר שפיגל אמר/ה...

הי Nadi,
תודה רבה על התגובה ועל המילים החמות.

לשאלתך - אני בהחלט עוקב אחר כמות הנכנסים והקוראים ואין לי אלא להצר על כך שרובם המוחלט אינו משאיר תגובות.

Raz Sekeles אמר/ה...

יאיר,
איך כתבת יפה ואני ממש מרגיש שהפסדתי הופעה מצויינת !!!

להתראות בקרוב
רז

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin