יום שלישי, 7 ביוני 2011

Sonny Rollins - The Bridge


בשנת 1959, כשהיה הסקסופוניסט Sonny Rollins בשיא הקריירה שלו לאחר שניגן עם כולם (מ Clifford Brown ועד Miles Davis) והשפיע על דור שלם של סקסופוניסטים (מכירים את האלבום "Like Sonny" של Coltrane ?), חש Rollins צורך עז לעזוב את שגרת ההופעות, המועדונים, האלכוהול והסמים ולחזור לבסיס שלו. להתאמן בנגינה. לבד. רק הוא והסקסופון.
Rollins שגר אז בדירה קטנה בבית משותף באיזור Brooklyn, נאלץ לחפש מקום בו יוכל להתאמן שעות על גבי שעות מבלי לשגע את השכנים (הוא מספר שהיתה לו שכנה בהיריון והוא לא רצה לקחת על עצמו שיקרה לה משהו בעקבות החשיפה לרעש). המקום שמצא Rollins היה באיזור הולכי הרגל מעל לגשר Williamsburg ובעקבות זאת התמונה של "סקסופוניסט על הגשר" הפכה לאחד האייקונים הנדושים בפוטוגרפיה של הג'אז.
אבל Rollins באמת התאמן שם מדי יום שעות ארוכות, ליטש את הסגנון שלו והשביע את הפרפקציוניזם הידוע שלו במשך שלוש שנים. בפברואר שנת 1962, כשהיה בן 32, החליט Rollins לשבור את השתיקה הארוכה שגזר על עצמו והקליט במשך את האלבום שנקרא "The Bridge" על שם הגשר ההוא, ה Woodshed שלו.
לצורך ההקלטה חברו אליו Jim Hall בגיטרה, Bob Cranshaw בבאס ו Ben Riley בתופים (ו Harry Saunders בתופים בקטע אחד) וביחד הקליטו את ה"קאמבק" של Rollins.
הביקורות, שחשבו שאחרי שלוש שנים Rollins יביא בשורה חדשה ומודרנית, די התבדו מכיוון שהגון והסגנון המוכרים של Rollins נשארו. אולם האלבום הזה הוא בעיני אחד היפים ביותר של Rollins מבחינת בחירת הקטעים, האינטראקציה עם Jim Hall ואפילו סאונד הסקסופון של Rollins שהוא כל כך מושלם כאן.
הרפרטואר בדיסק הזה מורכב מארבעה סטנדרטים (Without A Song, Where Are You, God Bless The Child ו You Do Something To Me) ומשני קטעים מקוריים של Rollins (John S, The Bridge, שניהם מתאפיינים במשחקים רתמיים).
הנה God Bless The Child המקסים מתוך האלבום הזה:


הנוכחות של Jim Hall בגיטרה מכשפת ואני לא חושב שאי פעם נהניתי מגיטרה בג'אז כפי שאני נהנה מהנגינה של Hall באלבום הזה. אלו לאו דווקא הסולואים ש Hall מנגן אלא יותר הליווי שיושב מושלם ביחד עם הטנור של Rollins. צריך לזכור שלפני ההפסקה שנטל, Rollins הקליט והופיע בעיקר בהרכב של שלישייה עם באס ותופים בלבד. Rollins רצה לנצל את החופש ההרמוני שבהרכב כזה, מבלי להיות מוגבל להרמוניה המוכתבת בידי פסנתר או גיטרה. העובדה שבחזרתו לזירת הג'אז הוא הופיע עם גיטריסט היתה דבר בלתי צפוי מבחינת הקהל של Rollins ובמובן הזה הוא הפתיע מאד. אולם אחרי ששומעים את האלבום הזה מבינים שהבחירה ב Jim Hall היתה נבונה ומוצלחת מאין כמוה שכן הסינרגיה שלו עם Rollins נדירה. לא זו בלבד ש Hall מצליח שלא להגביל את הנגינה של Rollins ואת החופש שלו, אלא שהוא מתגלה כתוספת משדרגת שמעניקה גוונים נוספים ויוצרת הזדמנויות ל Rollins להגיב עליהן, מבחינה ריתמית, מלודית והרמונית.
בחירה מוצלחת נוספת שתלווה את Rollins למשך עשרות שנים ונדמה לי שאפילו עד היום ממש, היא הבחירה בבאסיסט Bob Cranshaw. הנגינה של Cranshaw הפכה כבר לאחד מסימני ההיכר של Rollins, אמנם מאוחר יותר הוא עבר לבאס חשמלי אך כאן הוא עדיין בקונטרה-באס ונשמע מצויין.
את רוב עבודת התיפוף באלבום הזה עושה, כאמור, Ben Riley המצויין, למעט בקטע God Bless The Child שהוקלט שבועיים מוקדם יותר ובו מנגן H.T. Saunders.
רולינס על הגשר (דוקומנטרי, 1968):



ולמרבה השמחה יש קטעי וידאו של ההרכב הזה ממש (כאן קצת יותר סוער מאשר באלבום) מתוך התוכנית Jazz Casual:










5 תגובות:

Yair Yona אמר/ה...

איזה כייף שכתבת על האלבום הזה (ואיזה כייף הבלוג שלך באופן כללי).
אני מסכים איתך, זה אלבום נפלא וג'ים הול - כל דבר שהאיש נוגע בו הוא אדיר.
אני מסכים איתך לגבי הנגיעות הקטנות שלו שעושות את זה,לא סולואים שאינם הכרחים. אני גם עף על הנגינה שלו ב western suit של ג'ימי ג'ופרי, בעלת אותם המאפיינים...

יאיר שפיגל אמר/ה...

תודה רבה על תגובתך, יאיר. אינני מכיר את האלבום של ג׳ופרי שדיברת עליו, אבל זה ישתנה בקרוב.  

בני מסטרמן אמר/ה...

היי יאיר, שמי בני, וגיליתי את הבלוג שלך רק לאחרונה. ראשית - בלוג מצויין עם סיקורים מצויינים, אהבתי ואמשיך לעקוב!

יחד עם זאת, התפלאתי לגלות שבבלוג על ג'אז בכלל וג'אז ישראלי בפרט אין ואף לא איזכור אחד לאדם שאחראי יותר מכל על פיתוח וטיפוח סצינת הג'אז הישראלי, עמית גולן ז"ל.

עמית נפטר לפני קצת יותר מחצי שנה, ונראה לי שחשוב לסקר את פועלו [למרות שמספר מקורות כבר סיקרו, אבל סיקור נוסף בבלוג נפלא שכזה לא יכול להזיק :)]

כמובן שאם טעיתי ויש סיקור שכזה אשמח לקבל קישור ולקרוא. תודה

יאיר שפיגל אמר/ה...

שלום בני,
תודה רבה על תגובתך.
לגבי עמית גולן ז"ל - אין ספק שהוא אחד הדמויות החשובות בחינוך הג'אז ופירות השקעתו נראים היום יותר ויותר.
אשמח לעשות עליו פוסט בעתיד.

אבהות אמר/ה...

וואו, איזה יופי להיתקל אצלך בסוני רולינס ועוד באלבום הזה. זה אחד אלבומי הג'אז האהובים עלי בכל הזמנים (הזמנים שלי. ולמה כתבתי אלבומי ג'אז?). נתקלתי בו באיזה אוסף קסטות שקיבלתי ממקור עלום כשהייתי בן 19 ופשוט נדלקתי על האלבום הזה.
פעם ראשונה בבלוג שלך. אני מתכוון לחרוש עליו.

כפיר

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin