ביום שישי, ה 13 לינואר 2012, תופיע שלישיית Kenny
Barron במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב במסגרת סדרת
ג'אז במשכן. עם Kenny Barron ינגנו Kiyoshi Kitagawa בבאס ו Johnathan Blake בתופים.
Kenny Barron, למי שאינו מכיר, הוא אחד מנגני הפסנתר הבולטים בג'אז והוא מקליט
ומופיע המון בכל פורמט אפשרי: מסולו, דואו, טריו, רביעיות, חמישיות ואף בהרכבים גדולים
יותר. קשה לי להחליט האם הוא יותר טוב כסולן או כמלווה, אבל זה רק מפני שהוא ממלא
את שני התפקידים באופן מושלם. Barron הוא בית ספר לג'אז, הנגינה שלו סוחפת, גרובית ולירית ומרתקת מכל בחינה.
ולמי שצריך שכנוע נוסף – הנה הקלטה של הופעה של הטריו הזה ממש שנערכה
ב Kennedy Center לפני שנתיים:
דבר אחרון, לקוראי פורום הג'אז של נענע יש גם הנחה מיוחדת.... (אז כדאי לכם
להציץ בלינק הזה)
אני מקווה שעשיתי לכם תיאבון עם ההופעה (לכמה מכם, שבאו להגיד שלום אתמול, זה בוודאי עשה משהו כי עובדה שהם טרחו לבוא) והנה אני חוזר לדווח איך היה.
אז בניגוד למקרים לא מעטים שבהם חיכינו שנים לבואו של אמן בעל שם ומוניטין ובסוף הגיע ישיש תשוש שנתן הופעה מאכזבת, ההופעה אתמול היתה קרובה לשלמות.
כן כן. עד כדי כך. Kenny Barron והטריו שלו נתנו את הנשמה אתמול בהופעה, במובן הכי פשוט וישיר של המילה "נשמה". המוסיקה נשפכה מהכלים שלהם בטבעיות ובקלות כזו שלמתבונן מהצד היה נדמה שמדובר במשימה קלה וטרוויאלית שאינה דורשת שנים ארוכות של אימונים מפרכים וידע תיאורטי עמוק.
הרמה הטכנית היתה מהגבוהות שאפשר לחשוב עליהן. אי אפשר היה להישאר אדיש לטכניקה המושלמת של Barron בן ה 70 (!!) שידיו ריחפו על המנענעים והוציאו בקלילות מרשימה כל רעיון מוסיקלי שהעלה בדעתו מן הכח אל הפועל, אבל את זה הרי כבר ידענו. מי שהפתיעו והרשימו לא פחות מהמאסטר היו Kiyoshi Kitagawa הבאסיסט, שעשה מעשי כשפים על הבאס וגרם לו לגרגר ולנהום בהנאה כמו חתול ליד האח והמתופף Johnathan Blake שהוכיח, למרות גילו הצעיר, שהוא מוזיקאי ענק ושאת מה שהוא שכח יש מתופפים שלעולם לא ילמדו. הוא שייך לדור החדש של המתופפים שעבורם התופים הם כלי מלודי לכל דבר ועניין.
אבל לבד מכוחו של כל מוסיקאי לכשעצמו, היתה זו ה"שלישייה" שניגנה. The Art Of The Trio בהתגלמותו. וזה, רבותיי נדיר ביותר. כששמעתי ש Kenny Barron יגיע עם השלישייה שהוא עובד איתה ומופיע איתה בשגרה, חשבתי לעצמי שהפעם יש סיכוי שהחלקים יתחברו ושהפרטים יהפכו לשלם בעל יישות משלו. ולשמחתי זה בדיוק מה שקרה.
התיאום בין שלושת המוסיקאים על הבמה היה מושלם. האגו פינה את מקומו למשהו גדול, חשוב ונשגב - המוסיקה. וכמו במוסיקה קאמרית כתובה שבה כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו ומה ינגנו האחרים כך גם השלישייה הזו ניגנה מתוך בטחון וידיעה מה צפוי כל אחד מחבריה לעשות בכל רגע נתון אלא שכאן כל אחד מהנגנים נהנה מהחופש לאלתר ולעשות ככל העולה על רוחו בכל רגע. היתה זו המחוייבות ההדדית למוסיקה והבטחון שהפגינו זה כלפי זה שגרמו להם להישמע כגוף אחד ולא כצוות של נגנים מוכשרים.
החומר הורכב בחלקו מסטנדרטים ובחלקו מקטעים מקוריים של Barron ולמרות שמדובר ב mainstream של ה mainstream - זו היתה דוגמה מאלפת למה שאפשר לעשות עם סטנדרטים בפורמט הבסיסי של פסנתר/בס/תופים. Kenny Barron הוכיח אתמול בלילה גם לספקנים הגדולים, לאלה ששמעו וראו כבר הכל בג'אז, כי הטריו עדיין רלוונטי וכי הוא עצמו שייך למסורת של הפסנתרנים הענקים כדוגמת Hank Jones, Tommy Flanagan, Oscar Peterson, Ahmad Jamal וחבריהם.
ולסיום, אני רוצה להודות מקרב לב על התמונות (שבהקלקה עליהן תקבלו הגדלה) לאדם מקסים, צנוע, מוכשר ואוהב מוסיקה אמיתי - קביליו. תודה ידידי.
עדכון - שבת 14 בינואר 2012:
קני בארון (צילום: קביליו) |
אז בניגוד למקרים לא מעטים שבהם חיכינו שנים לבואו של אמן בעל שם ומוניטין ובסוף הגיע ישיש תשוש שנתן הופעה מאכזבת, ההופעה אתמול היתה קרובה לשלמות.
כן כן. עד כדי כך. Kenny Barron והטריו שלו נתנו את הנשמה אתמול בהופעה, במובן הכי פשוט וישיר של המילה "נשמה". המוסיקה נשפכה מהכלים שלהם בטבעיות ובקלות כזו שלמתבונן מהצד היה נדמה שמדובר במשימה קלה וטרוויאלית שאינה דורשת שנים ארוכות של אימונים מפרכים וידע תיאורטי עמוק.
הרמה הטכנית היתה מהגבוהות שאפשר לחשוב עליהן. אי אפשר היה להישאר אדיש לטכניקה המושלמת של Barron בן ה 70 (!!) שידיו ריחפו על המנענעים והוציאו בקלילות מרשימה כל רעיון מוסיקלי שהעלה בדעתו מן הכח אל הפועל, אבל את זה הרי כבר ידענו. מי שהפתיעו והרשימו לא פחות מהמאסטר היו Kiyoshi Kitagawa הבאסיסט, שעשה מעשי כשפים על הבאס וגרם לו לגרגר ולנהום בהנאה כמו חתול ליד האח והמתופף Johnathan Blake שהוכיח, למרות גילו הצעיר, שהוא מוזיקאי ענק ושאת מה שהוא שכח יש מתופפים שלעולם לא ילמדו. הוא שייך לדור החדש של המתופפים שעבורם התופים הם כלי מלודי לכל דבר ועניין.
מדגים את השורה: כשהיא מחייכת גם אני מחייכת Kiyoshi Kitagawa (צילום: קביליו) |
התיאום בין שלושת המוסיקאים על הבמה היה מושלם. האגו פינה את מקומו למשהו גדול, חשוב ונשגב - המוסיקה. וכמו במוסיקה קאמרית כתובה שבה כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו ומה ינגנו האחרים כך גם השלישייה הזו ניגנה מתוך בטחון וידיעה מה צפוי כל אחד מחבריה לעשות בכל רגע נתון אלא שכאן כל אחד מהנגנים נהנה מהחופש לאלתר ולעשות ככל העולה על רוחו בכל רגע. היתה זו המחוייבות ההדדית למוסיקה והבטחון שהפגינו זה כלפי זה שגרמו להם להישמע כגוף אחד ולא כצוות של נגנים מוכשרים.
החומר הורכב בחלקו מסטנדרטים ובחלקו מקטעים מקוריים של Barron ולמרות שמדובר ב mainstream של ה mainstream - זו היתה דוגמה מאלפת למה שאפשר לעשות עם סטנדרטים בפורמט הבסיסי של פסנתר/בס/תופים. Kenny Barron הוכיח אתמול בלילה גם לספקנים הגדולים, לאלה ששמעו וראו כבר הכל בג'אז, כי הטריו עדיין רלוונטי וכי הוא עצמו שייך למסורת של הפסנתרנים הענקים כדוגמת Hank Jones, Tommy Flanagan, Oscar Peterson, Ahmad Jamal וחבריהם.
Johnathan Blake (צילום: קביליו) |
ולסיום, אני רוצה להודות מקרב לב על התמונות (שבהקלקה עליהן תקבלו הגדלה) לאדם מקסים, צנוע, מוכשר ואוהב מוסיקה אמיתי - קביליו. תודה ידידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה