דפים

יום ראשון, 16 בדצמבר 2007

Joe Henderson with Wynton Kelly Trio


מה קורה כשרית'ם סקשן מהסרטים נפגש עם אחד הסקסופוניסטים הכי טובים שיש ? הרבה פעמים, הקלטות מרובות "כוכבים", כאלה שבהן המפיק חיבר רית'ם סקשן מצויין (כזה שעובד כל יום עם נשפן אחר) עם "לידר" כלשהו שהגיע זמנו להוציא תקליט, מניבות אלבומים משעממים וחסרי עניין.

אבל זה בהחלט לא המצב עם האלבומים Four ו Straight, No Chaser שהקליטו Joe Henderson יחד עם רית'ם סקשן החלומות: Wynton Kelly בפסנתר, Paul Chambers בבאס ו Jimmy Cobb בתופים, שיצאו בלייבל Verve. מדובר בשני אלבומים, אשר למרות הדפסתם כשני אלבומים נפרדים, מתעדים הופעה אחת, שנערכה בבולטימור ב 21.4.1968 בפני כ- 400 איש.

Kelly, Chambers ו Cobb עבדו ביחד תקופה ארוכה וזכו ללוות אומנים רבים, אבל ללא ספק הם זכורים בעיקר בזכות היותם הרית'ם סקשן של חמישיית Miles Davis משנת 1959 ועד 1963.

הרביעייה נשמעת מגובשת לחלוטין, ולמרות שניתן לשמוע ש Joe Henderson בהחלט נוטה לכיוון יותר "חופשי" ומודרני ממלוויו הרי שזה, לטעמי, חלק מהיופי של ההקלטות האלה. בואו לא נשכח שלחבר'ה האלה יש נסיון לא מבוטל בנגינה עם סולנים חופשיים יותר ומודרניים יותר...

הליווי ש Henderson מקבל כאן הוא חלומו של כל נשפן. Kelly, אחד הסיידמנים המבוקשים ביותר להקלטות בג'אז, מדגים בקלות על מה כל המהומה, והשילוב שלו עם Chambers ו Cobb בהחלט מוציא מכולם את המיטב.

הרפרטואר כאן הוא בעיקר סטנדרטים ולא חומר מקורי של Henderson, מן הסתם בגלל שמדובר בהרכב חד פעמי שגובש לצורך ההופעה בלבד, מה שמאפשר הזדמנות די נדירה (לפחות יחסית לאותה תקופה) לשמוע את Henderson מנגן סטנדרטים ונותן להם את המגע והטעם הייחודי שלו. ואצל Henderson שום דבר לא נשמע שגרתי.

והכיף הגדול לא נגמר בסולו של Henderson, כי מייד אחריו Wynton Kelly מתחיל "לערבב" את הפסנתר ומוציא תחת ידיו סולו גרובי, אלגנטי וסוחף כמו שרק הוא יודע לתת.

יש לי חבר, סקסופוניסט, שאמר לי שאת כל מה שהוא יודע על Autumn Leaves הוא יודע מההקלטה הזו. ותאמינו לי, זה הרבה מאד.

במשך תקופה ארוכה לא ניתן היה להשיג את האלבומים האלו, אולם לאחרונה הודפסו שניהם ויצאו על ידי הלייבל הספרדי LoneHill Jazz תחת השם: Wynton Kelly Trio With Joe Henderson Complete Recordings (ובתוספת של שני קטעים נוספים, ללא Joe Henderson, משנת 1961).


Joe Henderson With Wynton Kelly Trio
Live in Baltimore 21.4.1968
Issued by Verve as: Four, Straight, No Chaser.
Issued by LoneHill Jazz as: Wynton Kelly with Joe Henderson – Complete Recordings
Joe Henderson, Wynton Kelly, Paul Chambers, Jimmy Cobb

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

איזה כיף להתחיל ככה את הבוקר , ועוד עם הנדרסון וקליי ,

אתה ממשיך "להפציץ" וזה מדהים כל פעם מחדש .

WELCOME BACK !!

אביעד . (כי ביקשת ;-))

Barak אמר/ה...

אין ספק, הופעה מעולה!
הרית'ם סקשן הוא, לטעמי, אחד הגדולים שבטריו-אים אי פעם.
יש די הרבה מה לכתוב על החיבור הזה בין ג'ו הנדרסון שבשנת 1968 הלך למחוזות חופשיים יותר לבין הטריו המייצגים את הבופ הקלאסי, אבל בתגובה הזו אתמקד בהעלאת שאלה פתוחה: ההקלטה המצוינת הזו היא הצצה לעולם הגיגים: מגיע אומן לעיר, מחברים אותו לרית'ם סקשן המקומי והם מנגנים בלי שום חזרות (שומעים את ג'ו הנדרסון בוחר את המספר שינגנו בזמן אמת). זה דרכו של עולם הג'אז.

והנה, בישראל, יש בין חובבי הג'אז ביקורת עצומה על גיגים מהסוג הזה. כשסדרת "ג'אז חם" עושה דברים כאלה בדיוק - מבקרים אותה (כולל אני), בפסטיבל הג'אז בתל אביב אנחנו מנסים (ככל שמאפשר התקציב) להביא הרכבים שלמים מחו"ל ולא מסתפקים באומן זר עם רית'ם מקומי.
למה בעצם? האם מדובר ב"פיינשמעקעריות"?

יאיר שפיגל אמר/ה...

ברק,
אתה מעלה כאן נקודה מאד מעניינת. גם אני מתבאס כשמגיע אומן בסדר גודל בינלאומי ומחברים אותו כאן למוסיקאים מקומיים (אפילו אם הם מצויינים).
אבל צריך להפריד בין שני מקרים:
האחד, כשאומן עובד עם הרכב מסויים (נניח בראד מלדאו בטריו) - אני מאמין שאם הוא יגיע לכאן ויצמידו לו מתופף ובסיסט ישראלים - תקום זעקה גדולה.
מצד שני, אם מגיע "כוכב" שאין לו הרכב קבוע, ובמקום להביא איתו נגני ליווי מחו"ל (שגם אותם הוא הרי היה בוחר מקרב המוסיקאים הפנויים והזולים שיוכל למצוא להקמת הרכב חד-פעמי בשביל ההופעה ותו לא) הוא בוחר לנגן עם ישראלים - זה סיפור אחר לגמרי.

יכול להיות גם שנשאר לנו טעם רע בפה אחרי תקופה ארוכה בה הנגנים מחו"ל זכו לנגן כאן רק עם דני גוטפריד, אהרל'ה קמינסקי ואלי מגן...
אם כי חייבים להודות שהמוסיקאים הצעירים של היום כבר הרבה זמן לא מביישים אף אחד ולפעמים אפילו עולים על ה"כוכב" (ר' למשל הופעתם של פיטר ברנשטיין ועופר גנור)

ובכלל יכול להיות שזה בגלל איזושהי תחושת "דפקו אותי" שהרי אתה משלם מחיר נכבד על הכרטיס בין אם האמן מגיע לבדו ומוצמד פה לחבורה מקומית ובין אם הוא מגיע עם ההרכב הקבוע שלו, ומעדיף כבר באותו מחיר לקבל רביעייה של אומנים מחו"ל ולא רק אחד מלווה בשחקני חיזוק מקומיים.
נראה לי שלרוב חובבי הג'אז בארץ, עוד לפני שנכנסנו לשיקולים מוסיקליים, עדיף 4 שחורים (או איטלקים / צרפתים וכו') על הבמה מאשר שחור אחד ו-3 חבר'ה שראית כבר 20 פעם בקפולסקי.

Barak אמר/ה...

צודק בהחלט בעניין הרכב אורגני, אבל אני עדיין "חופר" בעניין של כוכב מחו"ל שאין לו הרכב קבוע - אני לא משוכנע שאם היו מביאים לכאן סקסופוניסטים שאין להם (רק) הרכב קבוע אחד, כמו נגיד, דייויד מארי, פרעה סאנדרס, ג'יימס קארטר או ברנפורד מרסליס, ומחברים להם רית'ם ישראלי - הדבר היה עובר בשקט.

אולי זה רק עניין של בופרים, שהפיקאפ בנד הוא חלק מהמסורת שלהם, שיתקבלו בהבנה בארץ אם יבואו בגפם.

Barak אמר/ה...

חוצמזה, פרסם גם בפורום. רוצה להגיב גם על המוסיקה ולא לחטוף את השרשור כמו שעשיתי כעת... :-)

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin