יום שבת, 6 בפברואר 2010

כנופיית אל-זאבאר בתל-אביב


בואו נתחיל מהסוף: היה "סוף". Kahil El-Zabar הראה אתמול שהקשר בין ג'אז ואפריקה הוא כל כך נכון, כל כך טבעי ושיילכו לעזאזל כל האירופאים האלה עם הג'אז השכלתני והמנוכר שלהם.

ההופעה של El-Zabar אמש נעלה את פסטיבל הג'אז ה-21 של תל אביב, ורבותיי היה מדובר בתפילת נעילה, כי כש Kahil מתחיל לנגן, הקהל מתחיל להתנועע בכיסא ומהר מאד אתה מוצא את עצמך זז בסנכרון עם הגרוב הפנימי המדהים והחזק שיש לאיש הזה.

אם הייתם שואלים אותי מה הסגנון המוסיקלי שמאפיין את El-Zabar התשובה היתה בוודאי free, אבל אם free מתקשר אצלכם לצרחות דיסוננסיות נטולות הקשר ולשבירת מצילות על האזניים – you just can’t be more wrong. ה free של Kahil הוא חופש מוסיקלי אמיתי ומענג, נגיש, חכם, קסום ומלא אהבה.

הערב מתחיל כשקאהיל עולה על הבמה, במכנסיים כתומים, חולצה בהירה משובצת ומעליה ווסט אדום, חמוש בשפם ומשקפי שמש. בלי לבזבז זמן הוא מוציא חבל וקושר לעצמו את הבונגו. המסע מתחיל. קאהיל מוציא מהבונגו'ס שלו ים של צלילים עמוקים, מכשפים ומעליהם הוא לא מפסיק ללחשש ולשיר. כל אחד אחר שהיה עושה את זה היה כנראה גורם לי לעקם את הפרצוף ולומר: "אולי עדיף שתשתוק ופשוט תנגן?" אבל אצל קאהיל זה עובר חלק. משהו מאד משכנע באותנטיות של האיש הזה ושל המוסיקה שלו. מהר מאד מצטרפים Junius Paul הבאסיסיט ו Hamiet Bluiett בחליל. שניהם מוסיקאים מעולים שיודעים לשים את האגו בצד ולתת למוסיקה לדבר.

משהו באנרגיה או בתנועה של קאהיל מדליק את מנוע הגרוב המשותף של ההרכב ומאותו רגע הכל נשמע אחרת.

בקטע השני קאהיל עובר לנגן במערכת התופים שנמצאת על הבמה. מערכת קטנה וקומפקטית, שנראית קטנה על Kahil בכמה מידות, אבל האיש פשוט רוקד על התופים. בתנועה הרמונית וסוחפת הוא מנגן על התופים והסאונד שלו, אח הסאונד. אין דברים כאלה. הוא מניף את יד ימין לגובה רב רק כדי להנחית אותה כמו טיפת גשם על המצילה. חרישי ומלטף. הוא יודע לגרום לכלי הכי רועם בתזמורת ללחוש. מדהים.

קטע אחרי קטע Kahil והחברים מהפנטים אותך, מושכים אותך לתוך הגרוב האפריקאי העתיק שלהם ואתה עובר איתם חוויה משכרת. הם מערסלים אותך בעדינות וברכות במקצב שלהם, עוד קורוס ועוד אחד ואז בבת אחת מתירים את הרסן – והכל מותר. קאהיל מקפיד לחלק את זמנו בין מערכת התופים ה"סטנדרטית" (עד כמה שאפשר להגיד על משהו שהאיש הזה עושה סטנדרטי) ובין כלי ההקשה האפריקאיים (הבונגו'ס והקאלימבה) והוא נשמע אדיר בשני הסט-אפים.

Bluiett, שהכלי הראשון שלו הוא סקסופון בריטון יודע לבשל אותך על אש קטנה. גם הוא מצליח ללחוש עם הכלי הענק הזה אבל מתחת לכל הרוך הזה מסתתר מנוע של אף 16. הוא כבר פועל ומוכן לשאוג, אבל רגע. עוד קורוס אחד של בנית מתח ואז.... בבת אחת הוא מתפוצץ לך בפנים בעושר של אוברטונים ובסנכרון מלא עם Kahil שמתפוצץ בדיוק באותו הרגע ומיד חוזר לעצמו. הידיעה הזו שיש על הבמה חיית טרף שעשויה להשתחרר בכל רגע טוענת הכל באנרגיות מטורפות. כשהוא מנגן בדרכו הייחודית בחליל ובקלרינט וגורם לזה להיראות כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם אתה מבין שהוא הרבה מעבר לנגן כלי נשיפה מעולה, הוא פשוט מוסיקאי ברמה הגבוהה ביותר שיש.

Junius Paul על הבאס עושה גם הוא עבודה מדהימה. הוא הרבה יותר מאשר מחזיק קצב. גם הוא הר געש שמאיים להתפרץ ולמרות שרוב הזמן הוא (יחסית) מאופק, כשהוא מתפרץ נדמה שמגבר הבאס לא יכול לעמוד במהירות ובשטפון הצלילים שהוא מפיק. איזה בטחון עצמי יש לאיש הצעיר הזה ואיזו נוכחות.

להרכב הזה, עם Kahil בראשו, יש גרוב פנימי חזק ותקיף. הוא כל כך נוכח וכל כך נשמע שנדמה שכולם רוכבים עליו מבלי שיהיה צורך שמישהו ממש יטרח וינגן אותו. Kahil לא מפסיק לרגע להוציא קולות, לחשושים רעשים, קריאות עידוד, שירים ומה לא. הוא באקסטזה והקהל איתו.

בשלב מסויים קאהיל מתחיל לרקוד ושוב, אין הרבה אנשים שהיו עושים את זה ומצליחים לשכנע אותי באותנטיות שלהם. הכריזמה שלו פשוט כובשת אותך ולא משאירה לך מקום לפקפק.

למרות השעה המאוחרת (בחיאתק, מי מתחיל הופעה ב 23:30 ?) הערב כמובן נגמר מוקדם מדי הרבה לפני שהרגשתי שאני מוכן לוותר על Kahil, Bluiett ו Paul הנפלאים.

בלטו לטובה הקטע שהקדישו לבאסיסט האגדי של ה Art Ensemble Of Chicago שגם ניגן עם Kahil לא מעט - Malachi Favors, וכמובן שני ההדרנים: Giant Steps האלמותי ו Save your love for me הנהדר ש Kahil שר בסולו.

היה נהדר. ה AACM Chicago כבשו את תל-אביב. מעניין את מי מהם יביאו בשנה הבאה...

תודה רבה לדניאל אנדרסן על התמונות.


5 תגובות:

Barak אמר/ה...

יופי של סקירה, יאיר. היה כיף להפגש ולו בחטף.

שתני עניינים קטנים:
*הקטע שהוקדש לפייבורס נקרא oof
*כשקהיל הציע לבלואיט לנגן את Giant Steps בעת החזרה לקראת המופע, בלואיט הסכים, אבל אמר לו שאצלו הצעדים באמת יהיו ענקיים... וזה יהיה מאוד שונה מהמקור. אין מה לומר, הוא צדק.

@אורית אמר/ה...

סוף סוף מצאתי סיקור של ההופעה הנהדרת הזו, ולא רק סיקור ,גם תמונות מעולות.
גם אני הרמתי גבה על השעה המאוחרת, הטראנס והעובדה שרבים הגיעו להופעה מבלי שידעו דבר על קאהיל אל זאבאר
השמיטו מספר ראשים במהלך ההופעה.
האיש גאון, one man band ,שהקול שלו ותהודת הגוף הופכים לכלי נוסף אם לא עיקרי בטריו הזה.
חייבת לשבח גם את בלואיט, מרגש מאוד.
הלוואי ויהיו קטעים ביוטיוב מההופעה הזו.
תודה יאיר.

יאיר שפיגל אמר/ה...

אורית,
תודה על התגובה.
ותרשי לי לפנק אותך בלינקים הבאים לטיובים מההופעה:

http://www.youtube.com/watch?v=wb9XK7pxEYE&feature=player_embedded

http://www.youtube.com/watch?v=1MEGK6JBBC0&feature=player_embedded

http://www.youtube.com/watch?v=iyG3lH9VLkE&feature=player_embedded

אם כי לדעתי הם לא מצליחים להעביר את החוויה, אפילו לו חלקית. אני חייב להודות שאם הייתי רואה אותם - ממש לא הייתי מתרשם.

אורית@ אמר/ה...

איזה יופי! תודה רבה יאיר. העליתי לבלוג שלי בדה מארקר עם קישור לבלוג המצויין שלך כאן, ולבלוג של יוסי חרסונסקי.
שניכם הייטבתם לתאר את האוירה ואכן הוידאו הוא ערך מוסף לשחזר מקצת את הרגעים המרגשים והאנרגיות.

לוח אמר/ה...

אתר יפה פוסט איכותי מוזיקה לנפש (-: אוהבת

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin