יום שני, 8 בספטמבר 2008

Wayne Shorter - Part I: The Vee Jay Recordings


לרגל יום הולדתו ה 75 של Wayne Shorter שחל השנה, אעלה לכאן סדרה של פוסטים על המוסיקאי, המלחין והמבצע הנהדר הזה. החלקים הראשון והשני של הסקירה יעסקו באלבומי הסולו של Shorter, הכוונה היא לאלבומים שיצאו תחת Shorter כמנהיג ההרכב. החלק השלישי, אותו אעלה בהמשך, יעסוק בהרכבים בהם ניגן Shorter.

אקדים ואתנצל בפני חובבי Weather Report – ההרכב הזה לא עושה לי כלום (וניסיתי, הרבה) ולכן אינני מתכוון להתייחס אליו למרות חשיבותו לזרם ה Fusion. אם יש מי מבין הקוראים שמעוניין להוסיף התייחסות כזו – הוא יותר ממוזמן לעשות כן.


הקדמה

כשרק התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, אחד הדברים הראשונים שהבנתי היה שככל שהקשר הרגשי ביני ובין האלבום עליו אני כותב, או האמן עליו אני מספר חזק יותר – כך הכתיבה קשה לי יותר. הרבה יותר קשה לי לכתוב על אלבומי המופת, על הגאונים המוסיקליים ששינו את פני הג'אז, שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי, על מושאי הערצתי לאורך שנים מאשר על "סתם" אלבומים מצויינים.

כבר כמה פעמים ניסיתי לשבת ולכתוב את הפוסט על Shorter אבל לאחר זמן תמיד שבה ועלתה בי התחושה שזה לא מספיק, שההערצה מסמאת את עיני ומחבלת בכתיבתי, שאני לא מצליח באמת להעביר עד כמה מוכשר האיש, עד כמה מוסיקלי הוא ועד כמה המוסיקה שלו השפיעה עליי. אני מקווה שהפעם, לכבודו של האיש, הנסיון יוכתר בהצלחה.

בקריירה של Wayne Shorter כ Leader יש כמה תקופות עיקריות שמשקפות גישות ותפיסות מוסיקליות שונות. נוח יהיה לי להתייחס אל התקופות השונות בחלוקה לפי הלייבלים בהן יצאו התקליטים שהקליט באותן תקופות. השאלה מה קדם למה (השינוי האישי או החלפת הלייבל) והאם בכלל יש קשר סיבתי בין הדברים, נותרת פתוחה.

השנים המוקדמות – ההקלטות בלייבל Vee-Jay

בשנת 1959, כשנתיים לאחר שהשתחרר Wayne Shorter משירותו הצבאי, ולאחר שויתר כמעט לחלוטין על שאיפתו לעסוק במוסיקה (פשוט מפני שהרגיש מבולבל ובלתי בשל מבחינה מוסיקלית), דחפו אותו חבריו לגשת לאודישנים שנערכו ל Big Band של Maynard Ferguson. לאחר שיכנועים ולחצים כבדים שלף Shorter את הסקסופון מתחת מיטתו (שם בילה הסקסופון הנטוש במהלך השנתיים) והלך להיבחן. הוא כל כך התרגש שבטעות עבר את האולם בו התקיימו האודישנים וכשחזר ראה שם לחרדתו את כל ה"מי ומי" בעולם הג'אז. כל נגן טנור שלא היה בהרכב קבוע באותה עת ניגש למבחן. Shorter גבר על התרגשותו, התיישב בהרכב, השתלב וניגן. בסופו של דבר - הוא לא התקבל.

אבל המבחן הזה שינה את מהלך חייו.

זמן קצר לאחר המבחנים יצא ההרכב החדש של Ferguson למסע הופעות. לאחר מספר שבועות, לקראת הופעה בקנדה, נזקק Ferguson בדחיפות לנגן טנור. הוא זכר את Shorter, הנער הביישן מהאודישנים, הרים לו טלפון וביקש ממנו להגיע לקנדה במהירות האפשרית. Shorter נסע והופיע עם ההרכב. בהפסקה ניגש אליו ידידו הצעיר Lee Morgan שהגיע אף הוא להופיע בפסטיבל כחלק מה Jazz Messangers של Art Blakey, סיפר לו שהסקסופוניסט של ההרכב (Hank Mobley) לא הגיע להופעה ושאל אותו אם יהיה מוכן להצטרף ל Messangers. ההצעה הפתיעה את Shorter אבל כששקל את האופציות העדיף להופיע ב Quintet מאשר Big Band ונעתר להצעה. ההופעה שלו עם ה Messangers היתה הצלחה.

הצטרפותו של Shoretr ל Jazz Messangers היתה אחד הדברים הטובים ביותר שקרו הן ל Shorter והן ל Messangers, אבל על תרומתו האדירה להרכב הזה ארחיב בחלק השלישי.

במהלך השנים 1959-1962, בזמן שהיה המנהל המוסיקלי, מלחין הבית ונגן הטנור של ה Messangers, הקליט Shorter מספר אלבומים ללייבל Vee Jay. כיום אני יכול לומר באופן וודאי וחד משמעי שאלו ההקלטות שעיצבו את טעמי בג'אז, שפתחו לי את הפתח להבנה ולהכרה ביופי ובשלמות של המוסיקה המאולתרת ושערכו לי היכרות ארוכת שנים ומלאת ריגושים עם Wayne Shorter ועם המוסיקה שלו.

אמנם מדובר בחומר נדיר (יחסית) שקשה להשיגו אבל באופן מקרי (או שלא ?!), במהלך שירותי הצבאי נתן לי חבר קלטת אודיו ובה העתק מדיסק שנקרא Wayning Moments שהיה למעשה אוסף מהקלטות Wayne Shorter ב Vee Jay. כמובן שאז לא ידעתי מיהו Shorter, ומיהם הנגנים האחרים שמלווים אותו. אבל המוסיקה.... המוסיקה כבשה אותי מהרגע הראשון.

היה בה משהו פשוט ומקסים. הנגינה לא נשענה על טכניקה (למרות שהיתה בה מידה לא מבוטלת של טכניקה) אלא על מלודיות פתלתלות ואלגנטיות. Shorter הוא מאלתר טבעי, כזה שלא נזקק להישען על פראזות שהתאמן עליהן מראש ולא צריך למחזר פראזות של נגנים אחרים. התחושה הנוצרת כשהוא מנגן היא שהוא פשוט מלחין על המקום. באשר לקטעים עצמם - הלחנים מורכבים, מלודיים ויפהפיים ומתחתם זרמו אקורדים צבעוניים, מפתיעים. העיבודים ייחודיים ולא טרוויאליים, האופן שבו הוא עוזב את המנגינה ומתחיל לאלתר מרומם נפש ומצליח לחלץ ממני קריאות עונג כל פעם מחדש. גם בצליל שלו יש משהו מיוחד. הצליל לא דמה לשום צליל טנור ששמעתי לפני כן. הוא היה חמקמק, לפעמים מלא ולפעמים דק ואפילו צייצני. לפעמים אפילו נפלטו לו, שומו שמיים, צפצופים. הוא לא היה צליל כהה ומחוספס במסורת ה"טנורים הגדולים" וגם לא היו לו עומק, צרידות או עוצמה שהיו לטנוריסטים אחרים, אבל דווקא בצליל הבלתי מלוטש הזה, כשהוא בא יחד עם הלחנים הללו ועם יכולת האלתור הפנומנלית, יש קסם ייחודי.

מה יש לומר, הטייפ המגנטי של הקלטת נשחק עד תום, לא לפני שביקשתי וקיבלתי העתק נוסף, שנשחק אף הוא עד תום.

במשך שנים חיפשתי את ההקלטות הללו. לקח לי זמן רב עד שגיליתי (ותודה לדני קרפל) מה בעצם אני מחפש. עד שגיליתי שאלו ההקלטות המוקדמות של Shorter שנערכו עבור הלייבל Vee Jay. אבל השמחה נגדעה מייד לאחר הגילוי המרעיש, כשהובהר לי שמדובר בלייבל נכחד ושהסיכוי שאי פעם אניח ידיי על ההקלטות המלאות אפסי...

המשכתי עם הטייפ, עד שיום אחד, לאחר כמה שנים, קיבלתי טלפון נרגש מחבר שידע על התשוקה הבוערת בי בקשר להקלטות האלה. הוא סיפר לי על לייבל ספרדי כלשהו שרכש את הזכויות והדפיס את המוסיקה של Shorter ב Vee....

לא הספקתי אפילו לשמוע את סיום המשפט. טסתי לתל אביב ורכשתי את כל מה שהצלחתי להניח עליו את ידי. חמישה אלבומים ב Re-Issue של Blue Moon. העטיפות היו העטיפות המקוריות והנהדרות של האלבומים ב Vee Jay, ואושרי לא ידע גבול.

הנגנים שמנגנים באלבומים הללו לצידו של Shorter הם רבים ומגוונים ובעיקר מעולים. בין היתר מופיעים כאן לסירוגין (ובאלבומים שונים) Art Blakey, Lee Morgan, Bobby Timmons ו Jymie Merritt - חבריו של Shorter מה Messangers וגם כאלו שינגנו איתו מאוחר יותר ב Messangers כמו Cedar Walton ו Freddie Hubbard.

האלבום הראשון, Introducing Wayne Shorter, הוקלט בשנת 1959, ומנגנים בו Lee Morgan בחצוצרה, Wynton Kelly בפסנתר, Paul Chambers ו Jimmy Cobb בתופים. אם ה Rhythm Section הזה נראה לכם מוכר – אתם לא טועים. זהו ה Rhythm Section של Miles באותה תקופה.

האלבום השני, The Young Lions, לא יצא רשמית תחת הנהגתו של Shorter, ולמעשה אין לו Leader רשמי, אבל Shorter הלחין ארבעה מתוך חמשת הקטעים שבו, וטביעת היד הייחודית שלו ניכרת לארכו ולרחבו של כל האלבום, כך שזה מספיק טוב בשבילי כדי להכתיר אותו כ Leader של האלבום הזה. לצד Shorter מנגנים באלבום הזה Lee Morgan בחצוצרה, Frank Strozier בסקסופון אלט (אגב, יש לו גם כמה אלבומים נהדרים ב Vee Jay), Bobby Timmons בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס ו Louis Hayes ו Al "tootie" Heath בתופים.

האלבום השלשי, Second Genesis, הוקלט ב 1960 והוא אלבום רביעייה קלאסית היחיד כאן, מנגנים בו לצד Shorter גם Cedar Walton בפסנתר, Bob Cranshaw בבאס ו Art Blakey הנהדר בתופים. השילוב הזה של Blakey עם Shorter הוא יחיד במינו. הדינמיקה והסגנון הייחודי של Blakey מכניסה טעם חדש לתבשיל ותורמת לכך שהאלבום הזה מתעלה מעל כל האחרים.

האלבום הרביעי, Wayning Moments, ששמו כשם האוסף האלמותי שלי, הוקלט בשנת 1962. הפעם מנגנים בו Freddie Hubbard בחצוצרה, Eddie Higgins (שהיה לא מזמן בארץ) בפסנתר, Jymie Merritt בבאס ו Marshall Thompson בתופים.

והאלבום החמישי Kelly Great, אמנם תחת שמו של ה Sideman האולטימטיבי, הפסנתרן Wynton Kelly, אבל גם כאן תרם Shorter שני לחנים יפהפיים בנוסף לנגינה המצויינת שלו לאורך כל האלבום. ההרכב כאן, למעט המתופף, זהה להרכב באלבום Introducing, כך שגם אותו אני מספח לאלבומים של Shorter ב Vee Jay. מה אכפת לכם ? מנגנים שם, מלבד Shorter ו Kelly גם Lee Morgan בחצוצרה, Paul Chambers בבאס, ו Philly Joe Jones.

לפני מספר שנים יצא בלייבל Mosaic סט של כל ההקלטות של Shorter ו Morgan ב Vee Jay, מי שהבין את גודל הרגע רכש מייד. מי שהתמהמה – פספס כי הקופסאות של Mosaic מודפסות במספר מוגבל וכמובן שהקופסא הזו נחטפה מהר.

למרבה השמחה האלבומים הבודדים ב Blue Moon (הלא היא Fresh Sound) עדיין מודפסים וצפים מעל פני השטח מדי פעם. אז למי שעדיין אין את הפלא הזה לא נותר לי אלא לאחל צייד נעים !

בהמשך – אלבומי הסולו ב BlueNote.

9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

יופי של כתבה !
קריאה מלווה בהנאה צרופה.
efib

אנונימי אמר/ה...

מצטרף בחום לאפי ;)
עד לא מזמן, ווין נחשב בעיני לדי "פרווה" / קיטשי...דווקא הקטע שניגן עם קרלוס סנטנה (אפצ'י), תפס אותי מאוד...מאז צברתי אי אלו שלו ב B.N
איזה כיף להתחיל "צייד" חדש :)
zy

Barak אמר/ה...

יופי של פוסט, יאיר. מתי כבר החלק השני??

שאלה - איפה אתה מדרג היום - אחרי שהכרת את יותר דברים של שורטר - את ההקלטות של וי ג'יי?

יאיר שפיגל אמר/ה...

תודה על התגובות. משמח לראות שיש מי שקורא...

לגבי השאלה שלך ברק -
אני עדיין חושב שהתקופה ב Vee Jay היא מאד קומוניקטיבית ומאד Straight Ahead. ההקלטות הללו מתחברות היטב עם העבודה של שורטר ב Messangers. כך נשמע מוסיקאי ג'אז צעיר שמנסה לפרוץ גבולות. הוא לוקח את המוסיקה הזו ויוצר ממנה משהו שהו שלו במובהק.
התקופה ב BlueNote (מ 1964) מתאפיינת במוסיקה כבר יותר טעונה, יש בה יותר Tension-ים ובאופן כללי היא גם יותר מודרנית, אם כי גם מינימליסטית מבחינת הנגינה של שורטר. והתקופה עם מיילס - זו אופרה אחרת לגמרי. שם שורטר לקח את יכולת ההלחנה שלו לגבהים אחרים והנגינה שלו הפכה להרבה יותר עוצמתית ואפילו אגרסיבית.
יכולת ההבעה האישית המופלאה שלו קיימת בכל התקופות שמיניתי.

מה מעמדן של ההקלטות ב Vee Jay? הן חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בהתפתחותו המוסיקלית. אני חושב שהכי קל להתחבר אליהן מכל מכלול היצירה של שורטר (שוב - למעט פיוז'ן) והן מהוות פתח מצויין להיכרות עם המוסיקה שלו. לי באופן אישי יש סנטימנטים מיוחדים לתקופה הזו שלו.

HektikLyfe אמר/ה...

Have you tried reducing the amount of tags?

This helped me immensely.

oshra אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
oshra אמר/ה...

שלום,
נשלחתי לכאן על ידי שותפתי היקרה שהיא גם בת דודתך, ומיד צרפתי למועדפים. אחלה בלוג יש לך, יש לי המון מה להשלים...

סקסופון הוא דווקא הכלי הפחות אהוב עלי בג'אז (אם כבר נשיפה אז חצוצרה, חליל וקלרינט), אבל גאונות היא גאונות, ואשמח לתת צ'אנס גם לשורטר :-) (אני מניחה שהוא יתן ל י צ'אנס...)

תודה ולילה טוב

אושרה

יאיר שפיגל אמר/ה...

היי אושרה. שמח מאד שאהבת. אולי תצליחי להראות גם לשותפתך את האור...

לגבי שורטר - המסע רק מתחיל בהקלטות ב vee-jay. יש גם המון הקלטות של חומר שכתב וניגן שורטר עם art blakey, miles davis וכמובן את הדיסקים הרבים והנהדרים שתחת הנהגתו של שורטר ב blue note (נשוא הפוסט הבא)

אם את רוצה המלצות נקודתיות - את מוזמנת לשלוח מייל (דרך הבלוג, בצד שמאל למעלה)...

NoamL אמר/ה...

גב,

כרגיל הברקת. הבאת לי את החשק שחבל"ז. נראה לי שאפילו פיספסתי אחד או שניים אז קדימה לעבודה - ולא רק להקשיב...בדרך לקרוא גם את השני :)

גב

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin