Bird Lives !

לפני 72 שנה, ב 17 במאי 1950, התקיימה במועדון ה Birdland בניו יורק הופעה של החמישייה של Charlie Parker. זה לכשעצמו ממש לא היה אירוע חריג. Parker (להלן: "בירד") היה אז בן 29 ובשיא כוחו וניתן היה לשמוע אותו "מטיף את הביבופ" כמעט מדי לילה באחד המועדונים בעיר, או לפנות בוקר באחד הג'אמים שהתקיימו תדיר באותה תקופה בניו יורק.

אבל להופעה הזו התווסף אלמנט אחד בעל חשיבות מכרעת. היא הוקלטה  באופן פרטי בידי חובב.

המוזיקאים הנוספים לצדו של בירד באותה הופעה היו אף הם מחלוצי הביבופ: החצוצרן Fats Navarro  (שנפטר בגיל 26 בלבד) ו Bud Poewell בפסנתר, Curley Russell בבס ו Art Blakey בתופים.

בירד כנראה ניגן לא מעט עם פאטס אבל הם מעולם לא נכנסו לאולפן ביחד והקליטו, כך שזו הזדמנות נדירה לשמוע את שניהם ביחד, ותוסיפו לכך את באד פאוול הענק ותקבלו הקלטה נדירה ביותר.

כל הסיפור הזה לא היה מעניין אלמלא המוזיקה היתה כל כך טובה. זה ביבופ כהלכתו ממש מפי הגבורה. פאטס היה אחד מהחצוצרנים הטובים ביותר מעולם, ואלמלא מת כל כך צעיר בוודאי היה זוכה ליותר הכרה ממה שזכה לה. הוא היה חצוצרן בקליבר של דיזי גילספי (השותף המוכר יותר של בירד), עם יכולות טכניות מעולות על הכלי, פרייזינג מושלם וסולואים יפהפיים ומובנים של ביבופ טהור.

באד פאוול היה פסנתרן הביבופ המושלם. כשהוא תפס יום טוב, ובאותה תקופה היו לו הרבה כאלה, אף פסנתרן לא יכול היה להתעלות מעבר לנגינה שלו. הפראזות האופייניות שלו קיבלו מעמד אייקוני עם השנים והפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה המוזיקלית של הביבופ, לא רק בקרב פסנתרנים.

איכות ההקלטה אמנם נמוכה מאד בשל הנסיבות שתוארו לעיל, אבל ברגע שתתחברו למוזיקה הסאונד יפסיק להפריע.

אגב, כמעט בכל האלבומים שכללו את ההופעה הזו מופיעים עוד שלושה קטעים (Embraceable you, Cool blues ועוד 52^nd street theme) בהשתתפות בירד ופאטס, שהוקלטו כשבועיים לאחר מכן ביוני 1950 אבל במקום פאוול, ראסל ובלייקי, מנגנים: Walter Bishop, Tommy Potter ו Roy Haynes.

בואו תשמעו בעצמכם:

 

--------------------

אתמול ערכנו (קהילת הג'אז החברתית) בטרמינל 4 את המופע השנתי לציון יום הג'אז הבינ"ל שמהשנה התווסף אליו גם התיאור "לזכרו של ארז ברנוי".

שני סטים נוגנו אתמול: הראשון של הילה קוליק בטריו עם אורן הרדי בבס ואיתי הראל בתופים, ובסט השני הצטרפו אליהם שלושה אלטיסטים: אייל חי, חגי אמיר ואלון פרבר ל"אלטו באטל" מסורתי (שהיה הפעם דווקא עם טוויסט מאד מודרני). היה מעולה ואני מקווה שבעתיד גם אוכל לחלוק אתכם איזה וידאו מההופעה.

אבל הבוקר קמתי עם שיר בלב ועם רצון לשמוע "אלטו באטל" ונזכרתי באלבום "Bird at 100" (שהוקלט ב 2019 בלייבל Smoke Sessions ) של שלוש אגדות אלט: Bobby Watson, Vincent Herring ו Gary Bartz. ועם רית'ם סקשן מרשים לא פחות:  David Kikoski בפסנתר, Yasushi Nakamura בבס ו Carl Allen בתופים.

שלושת הסקסופוניסטים הנהדרים האלה מנגנים כל אחד בסגנון מאד אישי וכולם, עד היום, מאד מושפעים מבירד הענק. אז אם אנחנו כבר בענייני המלצות ובענייני בירד ובענייני "אלטו באטל"– הטו אוזן ליופי הזה.