מה משותף ל Chet Baker,
Paul Desmond,
Sir Roland Hanna,
Ron Carter,
Steve Gadd
ו Jim Hall
?
על פניו הרכב
שנראה לא משתלב, יותר מדי ניגודים. מילא Desmond ו Baker
אבל עם Roland Hanna
ו Ron Carter,
ומה לכל אלה ול Jim Hall
ועוד ל Steve Gadd
??
אולי היום זה
נראה די מוזר, אבל כנראה שמצב הג'אז בשנות השבעים איפשר (או כפה) שילובים כאלה ומוזרים
מאלה. זהו ההרכב שאחראי לאלבום המופתי Concertio של הגיטריסטJim Hall שהוקלט בשנת 1975 ללייבל CTI של Creed Taylor.
האלבום הזה הוא
פשוט כיף לאזניים מתחילתו ועד סופו. החל בנגינה המושלמת של Jim Hall
שכל צליל שלו יושב פיקס במקום, המשך ב Chet Baker שנמצא
כאן בכושר מצויין וצליל החצוצרה שלו מלא ובוטח. השילוב עם Paul Desmond
שאף שאיני נמנה על מעריציו המושבעים אי אפשר להתעלם מכשרונו ולאט לאט אני לומד לאהוב את הצליל "הקלאסי"
שלו. וכמובן חטיבת הקצב החלומית שמורכבת מ Roland Hanna, Ron Carter ו Steve Gadd
הכל יכול.
האלבום נקרא על
שם ה Concierto De Aranjuez המפורסם של Joaquin Rodrigo שנכתב
במקור לגיטרה קלאסית ותזמורת וכבר זכה לעיבוד ג'אז משובח על ידי Miles Davis
ו Gil Evans
באלבום Sketches Of
Spain. בעוד Miles
החליף את הגיטרה בחצוצרה, Jim
Hall החזיר את
הסולו לגיטרה אבל החליף את התזמורת בחמישייה. הביצוע אמנם אורך כמעט 20 דקות, אבל
הוא ממש לא מרגיש "מרוח".
הקטע נפתח בדואט
של Carter
שנותן מעין טרמולו על הבאס, עם Jim Hall
שמנגן את הנושא בגיטרה. מיד אחרי הצגת הנושא על ידי הגיטרה, לוקח אותו Chet Baker
ואחריו מצטרפים (לחלק השני שהוא פיתוח נוסף של הנושא) האלטו של Paul Desmond,
הפסנתר והתופים. לאחר הצגת הנושא Hanna מתחיל
לפתח גרוב ולפני שאתה מספיק לומר Concierto de Aranjuez את מוצא
את עצמך מנענע את הגוף לגרוב ששני ענקים כ Carter ו Gadd
יכולים לייצר. על כל זה מנגן Hall מוסיקה שנשמעת קצת כמו.... כמו... רוק מתקדם ?!
אחריו מקבל Desmond
סולו. הצליל הגבוה והדק שלו אמנם מאד אסתטי, אבל הסולו לא הולך לשום מקום לצערי.
אבל אז מגיע תורו של Chet
שיודע בדיוק מה צריך לעשות עם כזה הרכב מלווה והוא מרים את האנרגיה
של הקטע בסולו מ-ו-ש-ל-ם ביופיו. מכאן Roland Hanna
לוקח בקלילות סולו משגע ומוסר אותו בחזרה ל Hall.
בחיי, אם לא הייתי יודע זה Jim Hall הוא
כנראה היה הניחוש האחרון שלי. נגן אדיר !
לאורך כל הקטע המנוע
של Carter
נוהם בדייקנות של שעון שוויצרי בצליל מלא וסמכותי והתופים של Gadd
יודעים לעשות את העבודה מבלי להפריע לשיח העדין שמתנהל בין Hall,
Desmond
ו Baker.
אבל חוץ
מהקונצ'רטו הם מנגנים גם הרבה straight ahead ג'אז: את
You’d be so nice to
come home to של Cole
Porter (סולו
מהאגדות של Hall),
Two’s Blues,
The Answer is yes
וגם את Rock Skippin
של Ellington
ו Unfinished
Business שאמנם לא נכללו באלבום המקורי אך מופיעים כבונוס בגרסת ה CD.
דווקא בקטעים
האלה מבחינתי האלבום הזה מצטיין. הגיטרה של Hall נוגעת
בשלמות, לכל צליל יש כתובת ברורה ואין שום ריפים וליקים שתמצאו אצל נגני גיטרה
אחרים. האנרגיה של Baker
ביחד עם חטיבת הקצב החריגה עושים כאן אלבום ברמות הגבוהות ביותר. ו Desmond,
נו מה אומר, אפילו הוא לא מצליח להוציא לי את הכיף מהאלבום הזה.
2 תגובות:
הי יאיר,
הפוסט על Jim Hall הפיל אותי לקרשים . במיוחד הקטע הראשון, אני עדיין מנסה להתאושש :)
פשוט מדהים!
אני מבקר לעיתים בבלוג שלך ונהנה מכל רגע, אבל הפעם ממש הייתי חייב לומר לך - כי זה באמת קטע נדיר, ממש התחברתי אליו- תודה רבה על כך שאתה חולק עם העולם את האהבה שלך למוזיקה.
המשך עם העבודה הטובה,
בברכה,
יואל.
תודה רבה על המילים החמות. אני שמח שהצלחתי להעביר אליך את ההתלהבות שלי :)
תמשיך לקרוא ולהגיב ואני מבטיח להמשיך לכתוב.
שבוע טוב,
יאיר
הוסף רשומת תגובה