יום רביעי, 1 במאי 2013

The Connection


בשנת 1962 יצא לאקרנים בארה"ב הסרט The Connection בבימויה של Shirley Clarke.

הסרט מבוסס על מחזה off Broadway שכתב Jack Gelber והוא בנוי כסרט בתוך סרט. בתמצית, הסרט מביא את סיפורם של שמונה נרקומנים, מכורים להרואין, המחכים בדירה ניו-יורקית לסוחר הסמים שלהם (The Connection) העונה לשם Cowboy שיבוא עם החומר.

הסצינה כולה מצולמת בידי במאי קולנוע, שהסכים לשלם בשבילם עבור הסמים בתמורה לכך שיתנו לו לצלם אותם בפעולה. אלא שהעניינים מסתבכים כשהוא עצמו משתכנע לנסות להזריק את הסם, כדי לחוות את החוויה באופן אישי, אולם הוא אינו מגיב טוב לחוויה. 


הסרט הוקרן בפסטיבל קאן וזכה לתגובות טובות ולפרס המבקרים שהתייחסו אליו כאל סרט כמעט תיעודי, אולם בארצות הברית לא שפר גורלו...

הסרט נאסר להקרנה מכיוון שהמילה shit, ככינוי להרואין, הופיעה בו 7 פעמים. אף על פי כן הוא הוקרן מספר בודד של פעמים ללא אישור וספג ביקורות גרועות. לאחת ההקרנות הגיע גם מפקח מטעם המועצה לאישור סרטים של ניו-יורק והאירוע הסתיים במעצרו של המקרין. 





עכשיו אתם בטח שואלים למה אני מספר לכם על סרט סמים כושל מתקופה חשוכה בה המילה shit היתה אסורה בקולנוע האמריקני. והתשובה היא: Freddie Redd, Jacky McLean, Larrie Ritchie, Michael Mattos. ההרכב הזה לא רק מופיע בסרט אלא גם אחראי לפס הקול שלו שיצא בשנת 1960 בלייבל Blue Note ותועד באלבום שנקרא: The Music From The Connection. את המוסיקה הלחין הפסנתרן Freddie Redd שכאמור גם מופיע בסרט.

אגב, McLean עצמו גם שיחק במשך שנתיים, בין 1958-60, במחזה עליו מתבסס הסרט. בשנת 1957 הוא ריצה מאסר עקב שימוש בסמים ונשללה ממנו תעודת ה cabaret והזכות להופיע במועדונים. כך שהתיאטרון זכה ליהנות מכישרונו באותה תקופה.

עד לא מזמן היתה לנו רק המוסיקה, אבל בשנת 2012 יצא הסרט ברימסטר חדש והוא זמין להקרנות (למיטב ידיעתי עדיין לא ניתן לרכוש כ- DVD ביתי). כפי שאפשר לראות בדוגמאות הקצרות ב YouTube, (לצערי עדיין לא הצלחתי להניח ידי על עותק מלא) הג'אז אינו מתפקד רק כמוסיקת רקע אלא הוא ממש חלק בלתי נפרד מהסרט והמוסיקאים עצמם מתועדים כשהם מנגנים את פס הקול תוך כדי הסרט.

צירפתי שני קטעים כדי שתבינו עד כמה טובה המוסיקה - אוהבי McLean בוודאו כבר מכירים היטב את ההקלטה הזו, גם אם לא במלוא ההקשר:




והנה הפרומו לסרט:




אבל הרביעיה של Redd עם McLean איננה ההרכב היחיד שהקליט את המוסיקה הזו. קיימת גם הקלטה של אותה המוסיקה בדיוק, משנת 1961, בהרכב של חמישייה עם החצוצרן Howard McGee, Tina Brooks בטנור ו Redd בפסנתר (מופיע בשם הבדוי: I Ching), Milt Hinton בבאס ו Osie Johnson בתופים.










גרסה נוספת, מ 1962 הפעם של שישייה, עם Cecil Payne בבריטון סקסופון, Clark Terry בחצוצרה, Bennie Green בטרומבון, Duke Jordan בפסנתר, Ron Carter בבאס ו Charlie Persip בתופים. המוסיקה כאן נכתבה בידי Payne ו Kenny Drew.
שתי ההקלטות האחרונות (של McGee ושל Payne) שהיו עד לא מזמן כמעט בגדר חלום רחוק יצאו  ע"ג דיסק אחד בלייבל הספרדי Fresh Sound.






אבל בכך לא די. מסתבר שהיתה גם גרסה של המחזה שהוצגה בחוף המערבי בהשתתפותו של Dexter Gordon וזכתה לגרסה מוסיקלית נוספת של Dexter Gordor שתועדה אף היא, בחלקה, באלבום Dexter Calling. (הקטע Soul Sister מקביל ל Sister Salvation, הקטע I Want More מקביל ל O.D. Overdose ו Ernie's Theme מקביל ל Music Forever.









וממש לאחרונה יצאה המוסיקה (גרסת Redd) גם ברביעייה בהנהגתו של המתופף  Aldo Romano בלייבל Dreyfus Jazz עם Baptiste Herbin, באלט Alessandro Lanzoni בפסנתר ו Michel Benita בבאס.








לקריאה נוספת:

תגובה 1:

musicnudnik.com אמר/ה...

איזה יופי יאיר. אני מכיר היטב את הסיפור ואפילו ראיתי את הסרט לפני שנים, אבל לא ידעתי על גרסאות ססיל פיין ודקסטר גורדון. אני חשבתי כל השנים שהגרסה עם טינה ברוקס היא גרסת מחליפים למחזה. ז"א, המחזה הוצג עם המוזיקה ונגנים שונים נגנו בערבים שונים. אולי יש בזה קצת אמת. צריך לקרוא את הספר. פוסט מאיר עיניים על תקליט נהדר. נעם עוזיאל

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin