The Amercan Quartet - 1986

תראו איזו פנינה לשבת מצאתי. חברי הרביעייה האמריקאית של Keith Jarrett , חוץ ממנו עצמו , הלא הם Charlie Haden בבאס, Dewey Redman בטנור ו Paul Motian בתופים - התאחדו. הרביעייה אמנם לא כוללת פסנתר (כי בינינו, מי יכול להיכנס לנעליו של Jarrett) אבל שחקן החיזוק שהצטרף לשלושת חברי הרביעייה האמריקאית המקורית הוא לא אחר מאשר החצוצרן Baikida Carroll הנהדר. 

שורו, הביטו וראו:

Phineas Newborn

קשה שלא להתפעם מהכשרון השופע של Phineas Newborn Jr.. "בשיאו הוא היה אחד משלושת הפסנתרנים הגדולים של כל הזמנים, לצדם של Bud Powell ו Art Tatum" כך אמר עליו Leonard Feather, המבקר האגדי של Downbeat.

או קחו למשל את מה שכתב עליו George Wein, מייסד פסטיבל Newport, ב Liner Notes לאלבום הבכורה של Newborn ב Atlantic:

For years now I've listened to people scream at me about unknown pianists they have discovered. "He’s greater than Bud . "He cuts Oscar . "He leaves Tatum standing still". As many times as I have heard these cries, that is how often I have been disappointed. In­variably, these unknowns are, at their best, simply minor talents, and, at their worst, pale copies of great pianists.

About a year ago I began to hear stories about a fan­tastic pianist in Memphis, Tenn. with the almost quaint sounding name of Phineas Newborn. Jr. Men I re­spected, such as John Hammond, Willard Alexander and, of course. Count Basie, among many others, insisted that I must hear this guy. Due to my previous sad experiences, I could not get excited. However, when I got a chance to really hear Phineas in Storyville [a nightclub in Boston which Wein owned], for the first time I was not disappointed. The unknown had lived up to his press notices.

Phineas (שאת שמו ביקש להגות כ- Fine As), נולד בשנת 1931 ב Memphis. אביו, Phineas Newborn Sr. היה מתופף ומנהיג להקת בלוז ואחיו Calvin ניגן בגיטרה. הוא התחיל ללמוד פסנתר בגיל 6 מהפסנתרן בלהקה של אביו, אך הגם שפסנתר היה ונשאר הכלי העיקרי שלו הוא ניגן גם חצוצרה, טובה, אופוניום, קרן יער, סקסופון וויבראפון.

הוא התחיל את הקריירה כנגן באלבום הראשון של B.B. King וניגן בהרכבי בלוז, אך היה זה Count Basie שהתניע את הקריירה של Newborn לאחר ששמע אותו בשנת 1952 בממפיס והכיר לו את John Hammond, המפיק של Columbia Records.

Phineas היה פסנתרן בעל שליטה מושלמת בפסנתר ובעל יכולת טכנית מופלאה בשתי הידיים. היכולת הזו כמובן באה לידי ביטוי באוניסונים המהירים שהיו חלק בלתי נפרד מנגינתו (אוניסון הוא נגינת שני קווים מוסיקליים זהים בו זמנית בשתי אוקטבות שונות, או בשני כלים שונים) בהופעות הוא היה נוהג לשים את יד ימין בכיס ולנגן סולו בשמאל בלבד כדי להפגין שיכולתו בשמאל אינה נופלת מיכולתו בימין. מבחינה סגנונית הוא היה מין שילוב של Art Tatum ו Oscar Peterson.

את האלבום הראשון שלו, Here Is Phineas, הקליט בשנת 1956 ל Atlantic עם Oscar Pettiford בבאס ו Kenny Clarke בתופים והוא מהווה תצוגת תכלית מצויינת ליכולות שלו. (שמעו במיוחד את הפתיחה שלו ל All The Things You Are ששואבת השראה מ Bach ומ Art Tatum, את Barbados ואת Dahoud הביבופיים, ואת הטייק שלו על Celia של Bud Powell).

בשנת 1958, לאחר שעבד גם עם Charlie Mingus, יצא לסיבוב הופעות באירופה עם חבורה של מוסיקאי ג'אז אמריקאיים, ביניהם Lee Konitz ו Zoot Sims. תיעוד של אחת ההופעות הללו בשבדיה יצא בלייבל SteepleChase תחת השם  Stockholm Jam Session וניתן לשמוע שם את Newborn עם Benny Bailey בחצוצרה, Oscar Pettiford בבאס ו Rune Carlsson בתופים ולצידם טרומבוניסט ובאריטוניסט בלתי מזוהים.

באותה שנה גם הקליט בטריו עם Roy Hyanes  ו Paul Chambers אלבום בשם We Three שיצא על שמו של Haynes ב Prestige.

בשנת 1961 הקליט עם ההרכב של Howoard McGee ו Teddy Edwards וגם לחוד עם כל אחד מהם

בהמשך אותה שנה גם הקליט אלבום נהדר בטריו (למעשה יש שם  2 טריו שונים: האחד עם Paul Chambers ו Philly Joe Jones והשני עם Sam Jones ו Louis Hayes) שיצאו באלבום World Of Piano!. הביצוע של Lush Life והסונטינה של Ravel שמשמשת כהקדמה שלו הם פנינה נדירה:

ב 1964 הקליט את The Newborn Touch עם Leroy Vinnegar בבאס ו Frank Butler בתופים.

אז איך זה ש Newborn נותר עלום שם והוא כמעט ואינו מוכר אפילו לחובבי הג'אז ? הסיבה לכך היא ש Newborn סבל כבר בתחילת דרכו מבעיות נפשיות והתמכרות לסמים ואלכוהול. אלו החזירו אותו באמצע שנות ה-60, בשיא הקריירה שלו, לעיר הולדתו Memphis בנסיון להתמודד עם השדים שלו. במהלך השנים שלאחר מכן הוא יצא מהגלות שגזר על עצמו לעיתים די נדירות והקליט מעט יחסית. היה זה Ray Brown, הבאסיסט שניגן עם Oscar Peterson, שמילא חלק חשוב בקריירה המאוחרת של Newborn - בכל פעם שמצבו של Newborn איפשר זאת, היה Brown לוקח אותו לאולפן ומקליט עמו בטריו.

כך הוקלטו למשל Please Send Me Somenoe To Love ו Harlem Blues במהלך יומיים בחודש פברואר 1969 עם Ray Brown ו Elvin Jones בתופים. ובשנת 1976 הוקלט, שוב באותו הרכב, האלבום Back Home. וכמה חודשים לאחר מכן בסוף שנת 1976 הוקלט Look Out – Phineas is back, הפעם עם Jimmy Smith בתופים.

בשנת 1978, עשור לאחר שעזב את New York, חזר Newborn להופיע בה, ובעקבות סדרת הופעות מוצלחת הוא גם הוזמן לנגן בפסטיבל Montreux בכמה הרכבים: עם Jay McShann, Hank Jones, John Lewis ואפילו בשלישיית פסנתרים עם Herbie Hancok ו Chick Corea.

ולסיום, קבלו את הוידאו הזה משנת 1962 עם Al McKibbon בבאס ו Kenny Dennis בתופים:

במהלך השנים האחרונות החלה Laurrie Pepper, אלמנתו של נגן האלט Art Pepper, להפיץ הקלטות של המוסיקה שלו שלא ראו אור. ההקלטות יוצאות תחת הלייבל הפרטי שהקימה : Widow’s Taste. כרגיל אצל Art Pepper המוסיקה נהדרת וההבעה האישית ייחודית ומרגשת.

הנה החומר מתוך האלבום הראשון שיצא בסדרה הזו בשנת 2006 והוא מתעד הופעה של רביעיית Art Pepper ב Abashiri ביפן בשנת 1981. על הפסנתר George Cables, על הבס David Williams ובתופים Carl Brunett.

ג'אז במשכן 2014 - Monty Alexander Trio

עונת הג'אז במשכן לשנת 2014 מציגה השנה שלושה קונצרטים (בלבד). השנה, לצערי הרב, גם נפרד המשכן מניהולו האומנותי של ניצן קרמר, שהצליח במהלך השנים, ובזכות קשריו המצוינים, להעלות על במת המשכן את צמרת מוסיקאי הג'אז העולמית.

הקונצרט הראשון בסדרה, שיתקיים ב 17.1.2014 יציג את הטריו של הפסנתרן הג'מייקני Monty Alexander.  

אלכסנדר נחשב כפורץ דרך ולאחד המוסיקאים הראשונים שהצליחו לשלב בין סגנון המוסיקה הקאריבית, למוסיקת הג'אז, תוך שהוא מייצר סגנון מוסיקה ייחודי לו.

מונטי אלכסנדר, שלמרבה הפתעתי גיליתי כי הוא יהודי, נולד ב-1944, בבירת ג'מייקה, קינגסטון. בסוף שנות ה-50 היה אחד מראשיה של להקה פופולארית מקומית. בשנת 1961 עבר בתחילה  למיאמי, ובהמשך לניו יורק  ומאז הוא מעורה בזירת הג'אז האמריקאית. החל ממיאמי ומערב פלורידה, ועד למרכז ניו יורק. לאורך השנים בנה לו מוניטין של יוצר מוערך וניגן עם Milt Jackson ועם Ray Brown. בשנות ה-70 הקים אלכסנדר שלישייה עם John Clayton בבאס ו Jeff Hamilton בתופים, ביחד הם הופיעו ברחבי ארה"ב ואירופה וזכו להצלחה רבה.

שנות פעילותו העניפה צוינו בין השאר ב פרויקט יוצא דופן שנקרא  "Harlem - Kingston Express" שהיה מורכב משילוב של הרכב קלאסי של נגני ג'אז ונגני רגאיי, בהרכב הזה בא לידי ביטוי אולטמיטיבי המיזוג המוסיקלי של סגנונו הייחודי.

במהלך הקריירה הענפה שלו הוציא מונט אלכסנדר למעלה מ-70 אלבומים, ביניהם שני אלבומים שמוקדשים לעיבודים למוסיקה של בוב מארלי.

הוא הופיע והקליט עם צמרת המוסיקה והבידור העולמית, ביניהם: פרנק סינטרה, טוני בנט, ריי בראון, דיזי גילספי, סוני רולינס, קלארק טרי, קווינסי ג'ונס,ברברה הנדריקס, ביל קוסבי, בובי מקפרין ורבים אחרים.

כאן, בהופעה מ 2013 לזכרו של Claude Nobs, המייסד והמנהל האגדי של פסטיבל הג'אז ב Montreux:

באשר  לקונצרטים הנוספים בסדרה -

בקונצרט השני, שיתקיים ב-2.5.2014  תתארח לראשונה בישראל, ליז רייט, מהיוצרות הצעירות והבולטות בסצנת הג'אז העכשווית.  היא מאופיינת בקול עמוק, בוגר וחם בו היא מבצעת חומרים מקוריים שלה וקלאסיקות של ג'אז, גוספל, ורית'ם אנד בלוז.

בקונצרט השלישי והאחרון שיתקיים ב-20.6.2014, יתארחו "שלושת הכהנים" - האחים: ענת, יובל ואבישי כהן.

Shauli Einav

שאולי עינב הוא סקסופוניסט (טנור / סופרן) ומלחין ישראלי, במקור מכפר אוריה. כבר הרבה זמן שהדיסק שלו, Opus One, מ 2010, יושב אצלי בראש רשימת ההמתנה לפוסט בבלוג, אבל עד עכשיו לא הסתייע... אלא שלפני חודש הוציא שאולי, שבינתיים גם עבר לפריז, אלבום חדש בשם A Truth About Myself  ולשמחתי, בניגוד אלי, הוא לא התרשם מחוסר המעש שלי לגבי הדיסק הקודם שלו ושלח לי עותק מהדיסק החדש.

כעת נקרתה בידי ההזדמנות לכפר על מחדלי ולתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

כמו תמיד – הכי פשוט יהיה אם תשבו ותשמעו את המוסיקה בעצמכם. כל הנסיונות שלי לתאר לכם אותה יהיו בערך כמו להסביר לעיוור מה זה צבע וורוד, אבל בואו ננסה בכל זאת.

Jerusalem Theme הוא הקטע הפותח את Opus One, האלבום השני של שאולי עינב, שהוקלט בשנת 2010 עבור הלייבל הצרפתי Plus Loin Music. מנגנים בו שאולי עינב בסקסופונים, שי מאסטרו בפסנתר, Andy Hunter בטרומבון, Joseph Lepore בבאס ו Johnathan Blake בתופים.

המוסיקה של שאולי עינב מורכבת, מתוחכמת ובהחלט לא מתחנפת. אלו לא קטעי hard bop משנות השישים, ועבור חלקם בהחלט צריך להשקיע האזנות חוזרות כדי לקבל תמורה מלאה (אני יודע כי שמעתי את האלבומים הללו מעל 20 פעמים) אבל איזו תמורה אדירה מקבלים כאן: המוסיקה שכתב עינב כובשת אותך באלגנטיות שלה וסוחפת בגרוב, במקצבים ובשלל צבעים מוסיקליים. ההשקעה בתזמורים ובעיבודים ניכרת כבר מהצליל הראשון ולאורך כל האלבום נותנת תחושה מאד מהודקת ומוקפדת למוסיקה, אבל מבלי לפגום באנרגיה הספונטנית ובאימפורביזציה, וזה לא משהו שבא בקלות. למעשה, יש ניגוד מקסים בין מוקפדות הקטעים הכתובים והחופש המוסיקלי שיש לנגנים בסולואים. הטאצ' הישראלי, אם תהיתם, נוכח במוסיקה של עינב אולם זה אינו המוטיב המרכזי.

יש לשאולי עינב צליל ויכולת טכנית מצויינים על הסקסופון והוא יודע להעמיד את היכולות האלה לשירות המוסיקה שלו ולא להסתתר מאחוריהם. לי הוא מזכיר בהרבה נקודות את Wayne Shorter גם בהלחנה וגם בנגינה, ועוד לא דיברנו על הסופרן שלו: כלי שהוא כל כך בעייתי מבחינת גוון הצליל שלו, מוציא אצל שאולי צליל אקספרסיבי, מתוק וחם, ללא ספק מהמיוחדים ששמעתי (בזה הוא דווקא ממש לא דומה לשורטר....)

בין ההשפעות הבולטות על הנגינה שלו מונה שאולי את "קולטריין, שורטר, מונק, הרבי הנקוק, דון בייאס, פרקר, רולינס. אני מקשיב הרבה לפרוקופייב, אריק סאטי, וכמובן לבני דורי וחבריי מני יורק (רבים מאד)."

את לימודי המוסיקה שלו החל שאולי  בנגינה בכינור. "המעבר מהכינור לסקסופון לא היה מיידי, היו שנתיים בהם ניסיתי גם פסנתר ותופים, בגדול, לא ממש אהבתי את הנוקשות של מתודות הלימוד הקלאסיות, ייתכן ואם היה לי מורה יותר חיובי ופתוח אז עדיין הייתי נגן קלאסי. הסקסופון הוצע לי ממש במקרה במסגרת חוגים בפנימיה בה למדתי מכיתה ז-יב (בויאר, י-ם) והלכתי לחוג ומאד התלהבתי."

הוא למד סקסופון אצל כמה מורים אבל את החשיפה לג'אז ואת ההשפעה הגדולה קיבל מ Arnie Lawrence שהגיע לארץ במטרה לקדם שלום בין יהודים וערבים באמצעות המוסיקה. בהמשך סיים תואר ראשון באקדמיה למוסיקה בירושלים. את התואר השני כבר עשה בחו"ל (Eastman School Of Music) שם למד עם Walt Weiskopf ולאחר מכן השתלב בסצנת הג'אז בניו יורק.

לפני כשנה עבר עם רעייתו לפריז, שם גם הקליט את אלבומו השלישי, שיצא בלייבל Cristal Records ונקרא A Truth About Me. מנגנים בו Andy Hunter בטרומבון, Antonin Tri Hoang בסקסופון אלט ובבאס קלרינט, Paul Lay בפסנתר, Florent Nisse בבאס, Louis Moutin בתופים וכמובן שאולי עינב בסקסופון טנור ובסופרן.

באלבום הזה, שאולי גם לוקח צעד קדימה מהאלבום הקודם מבחינת מורכבות הלחנים והאלתור, הוא מנסה להוציא את האמת המוסיקלית שלו החוצה. אני שמח לספר לכם, שעד כמה שזה נשמע יומרני, הוא עומד יפה במשימה וקשה שלא לאהוב את מה ששומעים. קחו למשל את הקטע Nomads: הלחן עצמו כל כך עדין והאלתור של שאולי מאד קולטרייני, כולו אש ועצמה.

"השימוש בסופרן יחד עם הטרומבון מעניק מצלול מאד יפה, בכלל, למרות שהכתיבה בדיסקים האחרונים היא לחמישיה (וקצת שישייה), כאשר אני כותב אני חושב על כל כלי כנציג מתוך התזמורת, כך שאני כותב באמת לביג בנד ומזקק אותו להרכב קטן"

ובאמת  מי שזימן לי הפתעה מאד נעימה בשני האלבומים הללו הוא הטרומבוניסט Andy Hunter. מזמן לא נהניתי כך מטרומבון, כל כך מיוחד ומוסיקלי.

ממש כשכבר סיימתי לכתוב את הפוסט ראיתי לגמרי במקרה ששאולי הוציא דיסק נוסף ב 2013 בשם Generations בו הוא מנגן עם איתי קריס בחליל, Don Friedman בפסנתר, אור ברקת בבאס ו Elliot Zigmund בתופים. הם מנגנים באלבום הזה בעיקר סטנדרטים וזו הזדמנות לשמוע את שאולי כשהוא מנגן חומר שאינו שלו (רמז: נשמע פצצה). כששאלתי אותו לפשר שיתוף הפעולה הזה סיפר שאולי שההיכרות עם Don Friedman הגיעה לאחר שהלה הופיע בישראל והסתבר שהם גרים בשכנות בניו יורק. הם נפגשו מספר פעמים לנגן בביתו של Friedman והמפגשים הללו הולידו מספר הופעות ולבסוף גם את האלבום Generations בהוצאת Positone.

שאולי יגיע לארץ בדצמבר לארבע הופעות עם יונתן וולצ׳וק, רונן שמואלי, יונתן רוזן ואברי בורוכוב.

ההופעות יתקיימו בתאריכים: 19.12 (בבית שפירא בפ"ת), 21.12 (בבית הכט בחיפה), 24.12 (בצוללת הצהובה בירושלים) וב 28.12 (באוזןבר בת"א).

העמוד של שאולי ב SoundCloud