Stefon Harris: There are no mistakes on the bandstand

הויבראפוניסט Stefon Harris מתארח ב TED, מדגים ומדבר על הקשבה ועל מהי באמת טעות בג'אז:

Koby Israelite

אחת ההופעות המסקרנות ביותר שצפויות לנו בפסטיבל הג'אז התל-אביבי המתקרב היא זו של קובי ישראלית ואורן מרשל שמגיעים אלינו מלונדון.

קובי ישראלית הוא בין המוסיקאים המעניינים והמפתיעים ביותר ששמעתי. הוא אינדיבידואליסט אמיתי, מולטי-אינסטרומנטליסט (מנגן בהרבה כלים) והמוסיקה שלו מגוונת, מוטרפת, מקפיצה, בלתי צפויה ומלאת הומור – בדיוק כמוהו. בעצם קובי ישראלית עושה את המוסיקה הפנימית שלו. והיא, חברים, בדיוק כמוהו - לא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים.

בואו של ישראלית לפסטיבל הג'אז היווה תירוץ מצוין עבורי לשוחח עמו.

"מגיל 6 עד גיל 12 ניגנתי פסנתר אבל שנאתי כל רגע. בגיל 15 עברתי לתופים, בגיל 22 עברתי ללונדון ובגיל 36 הגעתי לאקורדיון" מספר קובי. המעבר לאקורדיון התרחש לאחר ששמע בהופעה את הלהקה הרומנית  Taraf De Heidouks ואחרי שתי דקות הוא הוקסם מהטרילים הצועניים והווירטואוזיות הרומנית והחליט שהוא הולך לנגן אקורדיון או עוזב לגמרי את המוסיקה. למרבה המזל האקורדיון ניצח ומאז זה הכלי העיקרי שלו. למרות שלא למד אקורדיון באופן מסודר (למעט שבועיים בהם אירח בדירתו את Marius Manole נגן האקורדיון של Taraf De Heidouks שהעביר לו חלק מסודות הטכניקה) הוא מפגין יכולות ווירטואוזיות על הכלי ונשמע כאילו כל חייו גדל בין הצוענים ולמד את רזי הנגינה באקורדיון ישר מהמאסטרים.

בצעירותו רצה ישראלית להיות מתופף ג'אז אבל שורשיו הנטועים עמוק במוסיקת המטאל היו חזקים ממנו והוא לא הצליח לפתח את עצמו בכיוון הזה. כשמדברים איתו על מוסיקאים אהובים עולים מיד שני שמות של מתופפים אהובים עליו: Tony Williams והחמישייה השניה של Miles וכן הרביעייה הנוכחית של Wayne Shorter עם Brian Blade בתופים. שני ההרכבים אהובים עליו בשל האינטראקטיביות, הדינמיות, החופש וההקשבה שמאפיינים אותם יותר מכל דבר אחר. אהבה גדולה נוספת שלו היא Led Zeppelin. בדינמיקה שלהם, מסביר ישראלית, הם לגמרי ג'אז. להקה נוספת שהשפיעה עליו בתחילת דרכו המוסיקלית היתה Mr. Bungle עם Mike Patton. חוץ מאלה הוא אוהב את המוסיקה של Thelonious Monk, Duke Ellington וגם Chopin ו Bach. 

המוסיקה שלו ווירטואוזית, צבעונית, מקפיצה אקלקטית ומכילה שפע רב של השפעות: ממוסיקה בלקנית, טורקית, רומנית, בולגרית וצוענית ועד לפאנק, מטאל, בלוז ומוסיקה יהודית. כל זה עטוף בכמות נדיבה של כריזמה וכשרון ומתובל בהמון הומור.

למרות שמוסיקת כליזמר מבוססת על מוסיקה צוענית ומזרח אירופית ובוודאי יונקת אף היא מאותן השפעות, כל הנושא של "מוסיקה יהודית" לא בא לישראלית באופן טבעי והוא הבליט את הפן היהודי במוסיקה שלו בעיקר לאור דרישתו של John Zorn ועל מנת לעמוד בסטנדרטים שהציב Zorn כדי להוציא את ארבעת אלבומיו הראשונים של ישראלית בסדרת ה Radical Jewish Culture בלייבל Tzadik (האלבומים הם: Dance Of The Idiots, Mood Swings, Orobas: Book Of Angeles, vol. 4 ו Is He Listening)

באלבום הבא שלו, Blues From Elsewhere, הצפוי לצאת בלייבל הגרמני היוקרתי Asphalt Tango המתמחה במוסיקת עולם ובפרט במוסיקה צועני, הכיוון כבר הרבה פחות "יהודי" והולך יותר לשילוב של קאונטרי, בלוז ובלוגראס עם מוסיקה בלקנית. קובי ינגן באלבום בכל הכלים ולצורך כך הוא אף החל ללמד את עצמו לנגן בבנג'ו.

במקביל לנגינה עוסק ישראלית גם בכתיבת מוסיקה לקולנוע, לטלוויזיה ולמחול ובהפקה מוסיקלית לאחרים. בהקשר הזה ראוי במיוחד לציון הפרויקט של King Papaya. זוהי מוסיקה שנכתבה מראש על מנת לשמש כמוסיקה לסרט ויצאה כאלבום בשנת 2009. המוסיקה כתובה כאופרה שמשלבת רוק ומוסיקה בלקנית ומוטיבים קלאסיים ופסיכודאליים. בשלב השני הועברה המוסיקה לסופר אופיר טושה גפלא ("העולם סוף", "ביום שבו המוסיקה מתה") חבר טוב של קובי שכתב את הטקסט עבורה וכעת דרוש יוצר מוכשר שירים את הכפפה, יוסיף את המימד הויזואלי ויצור מהטקסט ומהמוסיקה סרט.

לתל אביב יגיע קובי ישראלית עם אורן מרשל. "אורן הוא המוסיקאי הכי מדהים שניגנתי איתו כל חיי. הוא זליג מוסיקלי. כל outfit שתשים לו יהיה לו טבעי. לפני שנפגשתי איתו הוא לא ידע מה זה מוסיקה בלקנית. עשינו חזרה אחת ואחריה הוא כבר נשמע כמו יליד סרבי. הוא מקורי מאד ומוציא מהכלי הזה, שהוא די מוגבל, את המקסימום האפשרי".

חזרות אחרונות למופע בתל-אביב

אורן מרשל הוא נגן טובה שמגיע מעולם ה Free Improv והקלאסי. הרזומה שלו עשיר והוא כולל פרילאנסינג עם ה London Symphony Orchestra ועם ה BBC Symphony orchestra, עבודה עם Charlie Haden, Bobby McFerrin, John Taylor, Derek Bailey, Tony Oxley, נגינה בהרכבים קאמריים ומוסיקה לסרטים ומה לא.

קובי ואורן ינגנו בדואט, אם כי העובדה שיהיו רק שני נגנים לא מכתיבה רק שני כלים, כי מלבד אקורדיון ינגן קובי גם בכלי הקשה, תופים, סופרנינו ו iPhone ואילו מרשל מצידו ינגן טובה עם הרבה אפקטים, לופים וכדומה.

"ההופעה עם אורן בדואו בפסטיבל היא הופעת בכורה. עד עכשיו היינו מופיעים בטריו (עם נגן כלי הקשה) אבל החלטנו שבדואו יהיה יותר מעניין. רוב החומר שננגן יהיה בעיקר קומפוזיציות שלי ושל אורן אבל יש המון חופש בסולואים ובדברים לא צפויים שכנראה יקרו."

קובי ישראלית ואורן מרשל. פסטיבל הג'אז תל-אביב ביום רביעי, 22.2.2012 בשעה 22:45. צפו לבלתי צפוי ו... אל תחרימו את Isarelite (חובה לראות !)

Ambrose Akinmusire - When The Heart Emerges Glistening

בשנים האחרונות, כנראה לא מעט בשל האינטרנט, אני מרגיש מוצף במידע, במוסיקה, בשמות חדשים. מצד אחד זו תחושה נפלאה. הרי עם כמות המוסיקה שהצטברה אצלי אני יכול בעיקרון לשמוע כל יום, כל היום, רק מוסיקה חדשה ולא לחזור על אותו אלבום פעמיים, כך עד לסוף ימיי כנראה. אבל מצד שני, מי באמת מסוגל להתעמק, להתרגל ולהתחבר למשהו משמיעה שטחית וריצה לדבר הבא ? אחת הסיבות שאני כל כך אוהב ג'אז היא העומק של המוסיקה, הטוטאליות של המוסיקאים וההשקעה וההקרבה העצומה הנדרשת ממי שבחר בג'אז כמקצוע. למול כל אלה כל מה שאני יכול להציע, כמאזין, זה את מלוא ההקשבה שלי והנכונות שלי להשקיע זמן איכות יקר, לבוא בלי דעות קדומות ולנסות באמת להתחבר למוסיקה. את זה, ברור לכולם, אי אפשר לעשות בהאזנה חד פעמית שטחית.

יוצא, אפוא, שהבעיה העיקרית היום היא לא שאין בחוץ חומר חדש ואין מה לשמוע אלא שיש יותר מדי מה לשמוע וצריך לברור היטב את המוץ מן התבן ולהשקיע את מעט הזמן היקר במקומות הנכונים. 

ולמה אני נותן לכם את כל ההקדמה הארוכה הזו ? מפני שהאומן הבא עבר מתחת לראדר שלי ואלמלא קראתי במקרה המלצה מפורשת של מישהו שאת דעתו וטעמו אני מאד מעריך (בוריס, בוריס מהפליטים, האם שומע ?) כנראה שלא הייתי טורח לשמוע אפילו את האלבום הזה.

אני לא אשאיר אתכם במתח. מדובר בחצוצרן מדהים בשם Ambrose Akinmusire שהוציא בשנת 2011 אלבום משובח בשם When The Heart Emerges Glistening בלייבל Blue Note.

Akinmusire, יליד 1982 הפיק את האלבום הזה יחד עם עוד מוסיקאי מבריק Jason Moran (שהוציא שנה לפני כן את האלבום המופלא Ten) והלחין 10 מתוך 12 הקטעים שבו. יחד עם Ambrose Akinmusire מנגנים באלבום גם Walter Smith  השלישי בסקסופון טנור, Gerald Clayton בפסנתר, Harish Raghavan בבאס ו Justin Brown (רק בחום) בתופים. מאחורי ההרכב הזה שנים רבות של חברות ועבודה משותפת וזה ניכר. השילוב ביניהם הוא מהמושלמים ששמעתי. משהו בסדר הגודל של החמישייה השנייה של Miles (עם Shorter, Hancock, Carter ו Williams). 

Ambrose שהתחיל לנגן פסנתר בגיל שלוש התגלה בגיל 19 על ידי Steve Coleman שצירף אותו לסיבוב ההופעות של ה Five Elements באירופה. המפגש עם Steve Coleman היה בעל חשיבות מכרעת בהתפתחותו של Akinmusire כאמן. Coleman הכריח אותו לחשוב ולהגדיר מה הכיוון המוסיקלי שלו, להחליט לאן הוא רוצה להגיע, להציב לעצמו מטרות ולחתור להשגתן. Akinmusire לקח את Coleman ברצינות רבה. הכין רשימה ותלה אותה בחדרו. כל אימון שלו מעכשיו כלל התבוננות ברשימת הדברים אותם רצה להשיג והיה ממוקד מטרה. 

לאחר שסיים לימודיו ב Manhattan School of Music חזר לקליפורניה, בה נולד, כדי לעשות תואר שני במוסיקה ולאחר מכן הגיע ל Monk Jazz institution שם למד עם Terence Blanchard, Herbie Hancock ו Wayne Shorter.

בהמשך חזר לניו יורק והחל להופיע עם Jason Moran, Vijay Iyer, Espranza Spaulding ו Aaron Parks ואז גם הוחתם ב BlueNote. האלבום הזה הוא האלבום השני שלו כמנהיג. עד להקלטתו השתתף Akinmusire לא מעט כ Sideman בהקלטות של אחרים ואף הקליט את Prelude… To Cora שיצא ב Fresh Sound New Talent (גם הוא אלבום מצויין)

כמו תמיד, כשמדברים על מוסיקה, עדיף להקשיב לצלילים ולא לנסות ולהסביר מה כל כך טוב באלבום הזה.

קחו למשל את הקטע הבא Confessions to my unborn daughter שמדגים בצורה מופלאה בעיני איזו סינרגיה יש בין המוסיקאים כאן. לא קרבות אגו ולא הפגנות כח מוסיקליות אלא נגינה קשובה של מוסיקאים שעובדים שנים ארוכות זה לצד זה (Akinmusire ונגן הסקסופון Walter Smith השלישי מנגנים ביחד כבר 12 שנים) שמביאה לתוצאה מושלמת:

וכאן אותו קטע בהופעה:

צליל החצוצרה של Ambrose הוא אחד המאפיינים החזקים שלו. לפי הצליל ניתן היה לחשוב שמדובר בארבע חצוצרנים שונים. הוא יודע לעשות כל מה שהוא רוצה עם החצוצרה, ולהיות כל מי שבא לו ועדיין הוא לא נשמע כמו אף חצוצרן אחר. אותו דבר גם הלחנים. כל לחן לוקח אותך למקום אחר, עם מצב רוח אחר ועם צליל חצוצרה משלו. והכל עם נשמה ענקית.

תקשיבו כמה יופי יש בקטע הבא – Henya  

זה לא אלבום Hard Bop א-לא Messengers, לא אלבום Avant garde אפריקאי זועם ולא אלבום Euro-jazz קודר ומהורהר. אם כי יש בו גם מזה וגם מזה אבל גם הרבה יותר. 

יותר ויותר אלבומים מהשנים האחרונות מציגים מוסיקאים שנמצאים בשלבים שונים של חיפוש דרך וזהות. אלבומים כאלו הם בעלי פוטנציאל גבוה אך לא מעט מהם מתגלים כמגושמים, מגומגמים חסרי כיוון וריקים מתוכן. כאן, להבדיל, התחושה היא שאתה צועד בבטחה בקרקע חדשה אחרי מדריך מיומן ובטוח בעצמו. החיפוש בהדרכתו של Akinmusire הוא חוויה שלימה ומספקת ששווה להתמסר לה (שוב ושוב) ולהקדיש לה את מלוא הזמן ותשומת הלב.

הייתי שמח לומר שזה אלבום שמייצג את הג'אז החדש של העשור השני של המאה ה-21 אבל לצערי הוא עדיין נדיר בנוף הג'אז מכדי להיות מייצג משהו מלבד את עצמו ואת יוצרו Ambrose Akinmusire

AccuJazz מקדישים ערוץ לפסטיבל הג'אז תל-אביב

אתר הרדיו-ג'אז האינטרנטי AccuJazz מקדיש ערוץ מיוחד לאמנים שיופיעו בפסטיבל הג'אז בתל-אביב שייערך בין ה 21-24 בפברואר 2012.

כדאי מאד להתחבר. זו הכנה מצויינת לקראת המופעים, ובכלל AccuJazz הוא מקור נהדר לגלות דברים חדשים ולהנות מהישנים.

לערוץ הרדיו של פסטיבל הג'אז תל-אביב 2012

פסטיבל הג'אז תל-אביב: 21-24 בפברואר 2012

קצת קשה להאמין, אבל פסטיבל הג'אז של תל-אביב מתקיים זו השנה ה- 23 (!!). הפסטיבל הזה עומד, לדעתי, כחלוץ לפני המחנה בנושא של הבאת אמנים שאינם נמנים על הזרם המרכזי של הג'אז וממלא תפקיד חשוב בחשיפת הקהל המקומי לג'אז איכותי על כל גווניו וסוגיו. במשך שנות קיומו לקחו מנהליו האומנותיים "סיכונים" לא מעטים והפסטיבל אירח אמנים רבים שלא היו מוזמנים למסגרות הג'אז האחרות והיותר מיינסטרימיות. בכך תרומתו וחשיבותו הגדולה של הפסטיבל, מעבר כמובן למופעים המועלים בו מדי שנה ולאווירה המיוחדת המתקיימת בו ושאינה מצוייה באף אחת מהמסגרות האחרות.

זו גם ההזדמנות להיפרד ולומר תודה גדולה למי שעיצב את הפסטיבל בדמותו והזריק בו דם חדש מדי שנה - ניצן קרמר שהיה המנהל האומנותי של הפסטיבל במשך 11 ופרש השנה תוך שהוא מותיר את ניהול הפסטיבל בידיהם של ברק וייס (שותפו של ניצן לניהול האומנותי בשנים האחרונות) ושל אשר קשר שזהו לו הפסטיבל הראשון בו הוא נוטל חלק כמנהל אומנותי.

הפסטיבל יתקיים השנה בין התאריכים 21-24 בפברואר באגף החדש של סינמטק תל-אביב (אולמות 3 ו- 4) ויכלול ארבעה מופעים מדי ערב.

Henry Grimes

בין המוסיקאים הזרים שיגיעו לסינמטק השנה ניתן למצוא את הבאסיסט Henry Grimes, מוזיקאי מופלא שחזר לנגן אחרי כ-30 שנות העדרות (הסיפור הבלתי יאומן כאן), את המתופף Jeff Balard הנמנה על הטריו של Brad Mehldau ויבוא לחזק כאן 2 הרכבים ישראליים בהשתתפות החצוצרן הנפלא אבישי כהן, את הסקסופוניסט הצרפתי David El-Malek (דויד המלך), את הפסנתרן הצרפתי Baptiste Trotignon, את הטנוריסט Wayne Escoffery (שמנגן בשנים האחרונות גם עם Tom Harrell), את נגן הבריטון סקסופון Ronnie Cuber שיופיע עם שביעיה במחווה למוסיקה של Horace Silver, הזמרת Mary Stalling ואת הפסנתרן  Dimiter Bodurov ונגן הקאוואל (חליל רועים) Theodosii Spassov שינגנו ג'אז משולב במוסיקה בולגרית מסורתית. 
בנוסף יגיעו גם החצוצרן Jerry Gonzalez והפסנתרן המצויין Kirk Lightsey שישתפו פעולה עם הגיטריסט סימו בלילטי בהרכב All-Stars המבצע שילוב של ג'אז לטיני, מוסיקה אפריקאית וגנאווה מרוקאית א-לא Dizzy Gillespie.

האגף הישראלי (למרות שחלקם חי כבר שנים רבות בחו"ל) מכובד ביותר ומונה את אבישי כהן (חצוצרה) שפשוט תענוג אדיר לשמוע אותו בכל הזדמנות, יובל כהן, עומר אביטל, עומר קליין, קובי ישראלית ואורן מרשל (איזה כיף !!) איתמר דוארי, יהונתן אבישי, אבי ליבוביץ', אלי דג'יברי, יהונתן גרינשטיין, אסף חכימי, שי זלמן וגם את דורי בן זאב (שיעלה מופע ביחד עם סווינג דה ג'יטאן הנפלאים) ונורית גלרון, שניהם נגעו לא מעט בג'אז במהלך הקריירה המגוונת שלהם, את יהודה קיסר (כן כן. האיש שהגדיר בכשרון רב את צליל הגיטרה החשמלית במוסיקה הים תיכונית כשעוד היה מותר לקרוא לה מוסיקה מזרחית) והזמר רביד כחלני, סימו ודודו בלילטי, ועוד רבים וטובים שבוודאי נשמטו מהרשימה המצומצמת הזו.

אז קחו נשימה עמוקה והנה, לפניכם, רשימת המופעים המלאה:

יום	שם מופע	אולם	שעה
יום שלישי 21.2	רביעיית מרי סטולינגס	3	20:00
	יובל כהן ויונתן אבישי	4	20:15
	שלישיית הנרי גריימס	3	22:30
	שלישיית  באטיסט טרוטיניון	4	22:45
רביעי 22.2	תזמורת ה"אפרו-ג'אז" (גונזלס, לייטסי ובלילטי)	3	20:00
	דויד אל-מלק ושלישיית באטיסט טרוטיניון	4	20:15
	חמישיית עומר אביטל	3	22:30
	קובי ישראלית ואורן מרשל	4	22:45
חמישי 23.2	"מזרח תיכון חדש"	3	20:00
	שישיית עמית פרידמן עם רביעיית כלי מיתר	4	20:15
	רביעיית האורגן של ווין אסקופרי	3	22:30
	הזמרת דידה מארחת את שלומי שבן	4	22:45
שישי 24.2	שלישיית  אבישי כהן	3	12:30
	נורית גלרון	4	14:30
	שלישיית דימיטר בודורוב עם תיאודיסי ספאסוב	3	14:30
	שביעיית רוני קיובר במחווה להוראס סילבר	3	21:00
	צוענים גנבו לי את הלילה	4	21:15
	הג'אז של מערב אפריקה	3	23:30

המבחר גדול וההתנגשויות בלתי נמנעות. אני עדיין מנסה לגבש לעצמי תוכנית פעולה ומבטיח לשוב, להמליץ ולעדכן. 


נכון להיום אתר האינטרנט של הפסטיבל עדיין לא עלה לאוויר. כשיהיה - אעדכן.

Kenny Barron Trio in Tel Aviv - Updated

ביום שישי, ה 13 לינואר 2012, תופיע שלישיית Kenny Barron במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב במסגרת סדרת ג'אז במשכן. עם Kenny Barron ינגנו Kiyoshi Kitagawa בבאס ו Johnathan Blake בתופים.

Kenny Barron, למי שאינו מכיר, הוא אחד מנגני הפסנתר הבולטים בג'אז והוא מקליט ומופיע המון בכל פורמט אפשרי: מסולו, דואו, טריו, רביעיות, חמישיות ואף בהרכבים גדולים יותר. קשה לי להחליט האם הוא יותר טוב כסולן או כמלווה, אבל זה רק מפני שהוא ממלא את שני התפקידים באופן מושלם. Barron הוא בית ספר לג'אז, הנגינה שלו סוחפת, גרובית ולירית ומרתקת מכל בחינה.

ולמי שצריך שכנוע נוסף – הנה הקלטה של הופעה של הטריו הזה ממש שנערכה ב Kennedy Center לפני שנתיים:

http://www.npr.org/2011/12/22/122318426/2010-nea-jazz-master-kenny-barron-in-concert

דבר אחרון, לקוראי פורום הג'אז של נענע יש גם הנחה מיוחדת.... (אז כדאי לכם להציץ בלינק הזה)

עדכון - שבת 14 בינואר 2012:

קני בארון (צילום: קביליו)

אני מקווה שעשיתי לכם תיאבון עם ההופעה (לכמה מכם, שבאו להגיד שלום אתמול, זה בוודאי עשה משהו כי עובדה שהם טרחו לבוא) והנה אני חוזר לדווח איך היה.

אז בניגוד למקרים לא מעטים שבהם חיכינו שנים לבואו של אמן בעל שם ומוניטין ובסוף הגיע ישיש תשוש שנתן הופעה מאכזבת, ההופעה אתמול היתה קרובה לשלמות.

כן כן. עד כדי כך. Kenny Barron והטריו שלו נתנו את הנשמה אתמול בהופעה, במובן הכי פשוט וישיר של המילה "נשמה". המוסיקה נשפכה מהכלים שלהם בטבעיות ובקלות כזו שלמתבונן מהצד היה נדמה שמדובר במשימה קלה וטרוויאלית שאינה דורשת שנים ארוכות של אימונים מפרכים וידע תיאורטי עמוק. 

הרמה הטכנית היתה מהגבוהות שאפשר לחשוב עליהן. אי אפשר היה להישאר אדיש לטכניקה המושלמת של Barron בן ה 70 (!!) שידיו ריחפו על המנענעים והוציאו בקלילות מרשימה כל רעיון מוסיקלי שהעלה בדעתו מן הכח אל הפועל, אבל את זה הרי כבר ידענו. מי שהפתיעו והרשימו לא פחות מהמאסטר היו Kiyoshi Kitagawa הבאסיסט, שעשה מעשי כשפים על הבאס וגרם לו לגרגר ולנהום בהנאה כמו חתול ליד האח והמתופף Johnathan Blake שהוכיח, למרות גילו הצעיר, שהוא מוזיקאי ענק ושאת מה שהוא שכח יש מתופפים שלעולם לא ילמדו. הוא שייך לדור החדש של המתופפים שעבורם התופים הם כלי מלודי לכל דבר ועניין.

מדגים את השורה: כשהיא מחייכת גם אני מחייכת 
Kiyoshi Kitagawa (צילום: קביליו)

אבל לבד מכוחו של כל מוסיקאי לכשעצמו, היתה זו ה"שלישייה" שניגנה. The Art Of The Trio בהתגלמותו. וזה, רבותיי נדיר ביותר. כששמעתי ש Kenny Barron יגיע עם השלישייה שהוא עובד איתה ומופיע איתה בשגרה, חשבתי לעצמי שהפעם יש סיכוי שהחלקים יתחברו ושהפרטים יהפכו לשלם בעל יישות משלו. ולשמחתי זה בדיוק מה שקרה.

התיאום בין שלושת המוסיקאים על הבמה היה מושלם. האגו פינה את מקומו למשהו גדול, חשוב ונשגב - המוסיקה. וכמו במוסיקה קאמרית כתובה שבה כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו ומה ינגנו האחרים כך גם השלישייה הזו ניגנה מתוך בטחון וידיעה מה צפוי כל אחד מחבריה לעשות בכל רגע נתון אלא שכאן כל אחד מהנגנים נהנה מהחופש לאלתר ולעשות ככל העולה על רוחו בכל רגע. היתה זו המחוייבות ההדדית  למוסיקה והבטחון שהפגינו זה כלפי זה שגרמו להם להישמע כגוף אחד ולא כצוות של נגנים מוכשרים.

החומר הורכב בחלקו מסטנדרטים ובחלקו מקטעים מקוריים של Barron ולמרות שמדובר ב mainstream של ה mainstream - זו היתה דוגמה מאלפת למה שאפשר לעשות עם סטנדרטים בפורמט הבסיסי של פסנתר/בס/תופים. Kenny Barron הוכיח אתמול בלילה גם לספקנים הגדולים, לאלה ששמעו  וראו כבר הכל בג'אז, כי הטריו עדיין רלוונטי וכי הוא עצמו שייך למסורת של הפסנתרנים הענקים כדוגמת  Hank  Jones, Tommy Flanagan, Oscar Peterson, Ahmad Jamal וחבריהם.

Johnathan Blake (צילום: קביליו)

ולסיום, אני רוצה להודות מקרב לב על התמונות (שבהקלקה עליהן תקבלו הגדלה) לאדם מקסים, צנוע, מוכשר ואוהב מוסיקה אמיתי - קביליו. תודה ידידי.

Stan Getz with Corea, Clarke, Williams

 

רוצים הצצה לפיסת היסטוריה נדירה ? 

בשנת 1972 חבר Stan Getz ל Rhythm Section מהסרטים שכלל את Chick Corea בפסנתר (ו- Fender Rhodes) את Stanley Clarke בבאס ואת Tony Williams בתופים. ביחד (ועם חיזוק מצדו של נגן כלי ההקשה Aireto Moreira) הם הקליטו אלבום אולפן מעולה בשם Captain Marvel, בעל העטיפה המקסימה עם דמותו של Getz כילד, ויצאו לסיבוב הופעות. 

התקופה היתה תחילת שנות השבעים ו Stan Getz חיפש דרך החוצה מהתדמית של נגן הבוסה נובות שדבקה בו לאחר סדרת אלבומים מוצלחים שהביאו לו הצלחה מסחרית לא מעטה אבל גם תייגו אותו לנצח תחת הסקסופוניסט מ The Girl From Ipanema.

Getz הרגיש, בצדק רב, שיש לו עוד הרבה מאד מה להציע מלבד נגינת בוסה נובות, והמפגש בינו ובין ה rhythm section האגדי הזה הוליד משהו חדש לגמרי שטרם נשמע כמותו בג'אז. Getz מציג כאן נגינה סוערת מלאת אש בניגוד גמור לנגינה הקולית שלו באלבומי הבוסה, וביחד עם הטאצ' הלטיני שמביא איתו Chick Corea והגרוב של שלושת חברי ה rhythm section מתקבלת כאן חגיגה אמיתית.

אבל מלבד האלבום Captain Marvel שהינו כאמור אלבום אולפן, יצא עוד אלבום אחד בהרכב הזה שהוקלט בהופעה חיה שנערכה ב 23 ביולי 1972 ב Montreux ויצאה באלבום בשם Live At Montreux – La Fiesta (בלייבל Polydor). כעת, למרבה השמחה, מתברר (לי) שיש גם צילום וידאו שמתעד את ההופעה הזו ומספק לנו הזדמנות נדירה לשמוע ולראות את ארבעת המוסיקאים המוכשרים הללו בפעולה.

חנוכה שמח לכולכם.

ג'אז בעברית - הטריו של אבי אדריאן

ביום שני (12.12) בשעה 21:00 תתקיים ההופעה השלישית בסדרה "ג'אז בעברית" בבית אבי חי בירושלים. 

זו תהא הופעתו של הפסנתרן אבי אדריאן בעיבודי ג'אז לשירים המוכרים שהושרו בפסטיבלי הזמר החסידיים – 1969-1976 ולניגונים חסידיים נוספים מחסידויות מודז'יץ, חב"ד וברסלב.

לצדו של אדריאן ינגנו אריה וולניץ בבאס ורוני הולן בתופים.

למי שלא מכיר את המוסיקה של אבי אדריאן, מדובר בפסנתרן נדיר, רגיש ומאד מחובר למוסיקה. אבי יודע לצלול פנימה לתוך הלחן ולהוציא ממנו מוסיקה שמיימית שאי אפשר שלא להתרגש ממנה.

הנה למשל הטיפול שמעניק אדריאן לאדון עולם:

שבת שלום.

Misha Improvises

אתמול בלילה נתקלתי בזה ברשת (טוב, לא ממש נתקלים בכזה דבר, אבל אתם מבינים את הכוונה) ומכיוון שלא מזמן דיברנו על מישה, החלטתי לשתף:

שבוע טוב.

פסטיבל הג'אז (החורפי) באילת 2012

Kora Jazz Band

היום התפרסמה תוכנית פסטיבל הג'אז החורפי השני באילת שיתקיים בהאנגר 6 בנמל אילת בין ה 19 ל 21 בינואר 2012.

אז דבר ראשון, מסתבר שדובי לנץ הוא אחד שמקיים הבטחות. בשנה שעברה הבטיח שיביא שוב את ה Bad Plus עם פרוייקט "פולחן האביב" שלהם והם אכן באים.

חוץ מהם יופיע גם הפסנתרן Uri Caine עם האנסמבל שלו בתוכנית שתוקדש למוצארט. אם הם יעשו את החומר שמופיע בדיסק זו צפויה להיות הופעה מעולה.

עוד אורחים מחו"ל הם  Bella Fleck וה Flecktones. פלק הוא וירטרואוז בנג'ו והמוסיקה שלו היא לא ממש ג'אז ... היא  פשוט המוסיקה שלו. ייחודית לגמרי ומאד יפה.

הרכב נוסף ומאד מעניין לטעמי הוא ה Kora Jazz Band שעושים כבר כמה שנים ג'אז נהדר בטריו עם פסנתר, כלי הקשה וכלי מיתר אפריקאי בעל 21 מיתרים שנקרא, טוב ניחשתם, Kora.  הפעם מצטרף אליהם גם  נגן Steel Pan מדהים בשם Andy Narell.

בנוסף מגיעים גם חמישיית Karl Seglem , סקסופוניסט נורווגי שעושה מוסיקת עולם ורביעייה של הזמרת הקוריאנית Youn Sun Nah.

מהצד הישראלי (למרות שכולם כבר חיים בחו"ל שנים רבות) יופיעו הפסנתרן עומר קליין שיארח את רונה קינן וכן רביעיית Third World Love המשובחת שמארחת את רביד כחלני, האיש שהביא לנו את Yemen Blues הנהדר.

בואו נקווה שיהיה פחות קר השנה בהופעות ושהארגון יהיה מעט יותר ידידותי למשתמש וצפוי לנו יופי של פסטיבל.

קישור לאתר הפסטיבל

TWL

פסטיבל אילת - לא עוד בשלהי אוגוסט ?

לקרוא ולא להאמין. מה ? אני משפשף את העיניים. זו בטח השעה. 

אבל לא. בחיי. אני קורא את זה שוב ושוב ובודק בשעון שהיום לא יוצא במקרה האחד באפריל.

"הנהלת הפסטיבל שוקלת לשנות את מועד הפסטיבל, ושוקלת את קיום ג'אז בים האדום במחצית הראשונה של חודש יולי".  

ואוו. רגע, אבל מה עם החום הבלתי הגיוני שאליו כבר התרגלנו ? מה עם היובש בפה ובעיניים. ומה עם התימניאדה?

באתר הפסטיבל העלו סקר לבדיקת תגובת הציבור לשינוי המוצע. למיטב הבנתי זה נובע בעיקר מפני שעונת הפסטיבלים באירופה מתקיימת באותה תקופה ויהיה קל יותר להביא לאילת אמנים שכבר נמצאים ממילא בסיבוב הופעות באירופה. ואולי גם הענין הזה עם החום, שמשנה לשנה הופך בלתי נסבל.

אבל בכל זאת, מה עם התימניאדה ? ג'אז באילת הוא לא באמת פסטיבל ללא התימניאדה....