חשיפה בינלאומית 2012

החל מיום רביעי הקרוב,  ובמשך ארבעה ימים, יתקיימו אירועי חשיפה בינלאומית למוסיקת ג'אז ומוסיקת עולם 

ישראלית. 

ההופעות תתקיימנה בכמה מוקדים: בצוללת הצהובה בירושלים (בלא תשלום), בלבונטין 7 ובמועדון האזור בתל-אביב (בתשלום סמלי).

להלן לוח ההופעות המתוכננות, באדיבות המנהל האומנותי ברק וייס:

רביעי – 21.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	20:30-23:30	מופע פתיחה: עומר אביטל ולהקת המזרח. עם גרג טארדי, נדב רמז, ג'ייסון לינדנר ודניאל פרידמן
		אילנה אליה ואנסמבל ארם
		מארק אליהו - אנסמבל חולות (עם פרץ אליהו)
		אבישי כהן - Triveni. עם עומר אביטל ודניאל פרידמן
חמישי – 22.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	15:00-17:00	רלי מרגלית – סוסים
		רעות רגב טריו - R*Time
		דודו טסה והכווייתים
	20:30-23:30	מיורה טריו
		וויסאם ג'וברן - סולו עוד
		עומר קליין - פרוייקט "שיר השירים" בהופעת בכורה
		אנסמבל יאמאן
שישי – 23.11.2012 לבונטין 7, תל-אביב	15:30-19:30	דיאלנא
		רביעיית איליה סקיבינסקי
		שלישיית אלברט בגר
		LayerZ
		רביעיית יותם זילברשטיין
שישי – 23.11.2012 האזור, תל-אביב	החל מ 22:30	פ'אנקנשטיין
		מונטיפיורי
		אסתר רדא
שבת, 24.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	14:00-17:30	יובל כהן וניתאי הרשקוביץ דואו
		חמישיית שאולי עינב
		בוסתן אברהם
		שישיית עמית פרידמן
		Idan K & The Movement of rhythm
שבת, 24.11.2012 הצוללת הצהובה, ירושלים	22:00-24:00	רביעיית דניאל זמיר
		דיוואן סאז

והנה הקלטה טריה לגמרי של ההרכב של עומר אביטל, שינגן במופע הפתיחה, ביום רביעי בצוללת בירושלים:

The Music Of Amit Golan

עמית גולן, ז"ל

ג'אז ישראלי. בעבר די היה במושג הזה כדי לעורר חיוכי מבוכה (במקרה הטוב) או עוויתות סלידה (במקרה הפחות מנומס). אולם בשנים האחרונות קיבל הג'אז הישראלי לגיטימציה מקהל חובבי הג'אז בישראל והפך למקור גאווה של ממש. בשנים האחרונות יצאו מכאן לא מעט מוסיקאי ג'אז שהצליחו יפה גם מעבר לים אבל חשוב מכך – יצאו מישראל לא מעט מוסיקאים צעירים שדוברים את שפת הג'אז באופן רהוט, שיש להם מה להגיד, מה לחדש וששווה להקשיב להם.

הסיבה העיקרית למהפך שחל בכמותו, טיבו ואיכותו של הג'אז בישראל נעוצה לטעמי בראש ובראשונה בהכשרה המוסיקלית המצוינת שניתן כיום לקבל בתחום הג'אז בישראל בשלב מוקדם מאד של ההתפתחות ולימודי המוסיקה, קרי עוד בשלב בית הספר התיכון.

מי שהיה אחראי לכך במידה רבה מאד היה עמית גולן. מוסיקאי ופסנתרן יליד 1964 שלמד באקדמיה למוסיקה בירושלים ולאחר מכן ב New School בניו-יורק וחזר לארץ כשלנגד עיניו מטרה אחת ברורה: חינוך הדור הבא. הוא לימד ב"תלמה ילין", בעירוני א' (ת"א), בתיכון "אלון" והיה מי שהקים את מגמת הג'אז בקונסרבטוריון "שטריקר" בתל-אביב. תחת ידיו עברו מאות תלמידים. מלבד ההשכלה המוסיקלית, הידע בתולדות הג'אז והוראת הנגינה בפסנתר (עמית היה תלמידו של Barry Harris והביא עמו את שיטת הלימוד שלו) הוא עשה עבור תלמידיו משהו גדול בהרבה. בעצם את הדבר החשוב מכל: הוא הצליח להצית ברבים מהם את האהבה היוקדת לג'אז, את האש שממשיכה לבעור ולהניע אותם גם שנים רבות אחרי סיום לימודיהם. 

את הקריירה האישית שלו כפסנתרן די הזניח לטובת תלמידיו ולמרות שהופיע מדי פעם במסגרות כאלו ואחרות, הוא לא הקליט עד שנת 2007. מבחינה מוסיקלית עמית היה חסיד גדול של Hard Bop.  זה היה הסגנון המועדף עליו ואהבתו הגדולה. אלא שבשנות ה-2000 ההארד בופ נחשב בעולם כמשהו מיושן שאבד עליו הכלח ובישראל היתה תדמיתו של הסגנון הזה נחותה עוד יותר וגרוע מכך – הוא כמעט ולא זכה להתייחסות.

בשנת 2007, בלחץ חברים ועמיתים, לאחר שנים רבות שנמנע מכך, הקליט עמית את אלבומו הראשון שנקרא I Decided בו מנגנים לצדו של עמית גולן בפסנתר גם Joe Magnarelli בחצוצרה ותלמידיו: אסף יוריה בטנור, גלעד אברו בבאס, דורון תירוש ויונתן רוזן חולקים בתופים ועדן ברקת בקטע אחד קסום בבריטון. האלבום מורכב מ- 7 לחנים מקוריים של עמית ומסטנדרט אחד (Love Walked In שהלחין George Gershwinועובד על ידי עמית) והוא כולו על טהרת ה Hard Bop. הוא לא רק נשמע כאילו הוקלט בסוף שנות 50 או תחילת שנות ה- 60. הוא גם נראה ככה: העטיפה הקדמית מבוססת על העטיפה שעיצב Reid Miles, מעצב הבית של Blue Note, לאלבום של Stanley Turrentine בשם Up At Minton’s וגם העטיפה האחורית מעוצבת בפורמט דומה מאד לזה שהיה בשימוש באלבומי Blue Note). גם מבחינה מוסיקלית האלבום הזה הוא חגיגה. הלחנים יפהפיים (כמו בימים הטובים של ההארד בופ) העיבודים עשירים ומוקפדים והנגינה זורמת ושופעת רעיונות ואנרגיה. כמעט אין מי שמקליט כיום מוסיקה כזו. לא בעולם ובטח לא בישראל. לא פלא שעמית נאלץ להקליט את המוסיקה באופן עצמאי (ההקלטות נערכו באולם ההופעות בשטריקר, חלקן בפני קהל) והפיץ אותה תחת הלייבל שהוקם לצורך כך - Minton’s Records. 

כל ההרכב נשמע טוב, ואני מאד אוהב את הנגינה של יוריה שלמרות חוסר הבטחון שבה יש בה משהו שמזכיר לי קצת את George Coleman, אבל מי שגונב את ההצגה הם עדן ברקת עם הבריטון שלו ובמיוחד Joe Magnarelli (הוא בעצם יותר מנהל את ההצגה מאשר גונב אותה) שנשמע כאילו יצא הרגע עם החצוצרה שלו מהאולפן של Van Gelder בניו-ג'רזי. האיש פשוט חי את הסגנון הזה והוא היה הבחירה המושלמת בעיני לאלבום הזה ולמוסיקה של עמית. יחד איתו הצליח עמית להגיע לשחזור מושלם של הסגנון אותו אהב והעריץ. 

אחרי האלבום הראשון הדרך לאלבום השני היתה קצרה יותר. עמית גולן היה אמור להקליט את האלבום השני שלו בשנת 2011. הוא כתב חומר חדש ועיבודים ואף הזמין להקלטה את החצוצרן האהוב עליו Eddie Henderson, אלא ש ב-3 בדצמבר 2010 במהלך משחק כדורסל ששיחק עם תלמידיו ב"תלמה ילין", קרס עמית ונפטר מדום לב. מותו הכה בתדהמה את תלמידיו ואת קהילת הג'אז כולה.

מכיוון שרוב החומר לאלבום השני נכתב כבר, ומתוך רצון להנציח את זכרו של עמית ולקיים את משאלתו להקליט ולהפיץ את המוסיקה, נטל על עצמו נעם עוזיאל, ידידו הטוב של עמית, את המלאכה. עוזיאל הכיר את עמית בניו-יורק בסוף שנות ה-80 כשעמית למד ב New School וביחד הם טיפחו את אהבתם המשותפת להארד בופ. ביחד הלכו לאינספור הופעות ועוזיאל נזכר בערגה איך היה עמית משמיע לו הקלטות של בן כיתתו, פסנתרן אחד, אז עדיין אלמוני, בשם Brad Mehldau שאת כישרונו העריץ עמית.

נעם עוזיאל, טיפח ידע עצום בכל הקשור בסגנון ההארד בופ וכיוון שמדובר בפרפקציוניסט שהולך עם כל מה שהוא עושה עד הסוף, הוא הלך גם עם אהבתו המוסיקלית רחוק יותר מרוב האנשים. הוא אמנם לא מוסיקאי אך היה מעורב גם בהפקת האלבום הראשון והיה כוח מניע מאחורי ההחלטה להקליט אותו. כעת עמדה בפניו משימה מסובכת בהרבה - הפקת האלבום השני של עמית גולן ללא השחקן הראשי.

הוא עשה זאת באופן שהיה ודאי גורם לעמית להיות מאד גאה בו ובתוצאה הסופית. בתחילת חודש יוני 2011 Eddie Henderson הגיע לישראל וביחד עם יונתן וולצ'וק בטרומבון, אסף יוריה בטנור, ג'ק גלוטמן ויונתן ריקליס בפסנתר, גלעד אברו בבאס, שי זלמן ויונתן רוזן בתופים ועופר גנור (המופלא, מופלא....) שמשתתף בגיטרה בשני קטעים הם מפיחים חיים במוסיקה שעמית הלחין וכל כך אהב. האלבום נקרא: Eddie Henderson and Friends Play The Music Of Amit Golan.

בדומה לאלבום הראשון גם הפעם ההפקה מצויינת (איכות ההקלטה טובה יותר, מכיוון שהפעם ההקלטות נערכו באולפן) והעטיפה עשויה בטוב טעם (אך הפעם אינה רפליקה של Blue Note) ומחזירה אותך לשנים הגדולות של ההארד בופ. יש כאן 8 קטעים מקוריים של עמית, אחד מהם (Sari) הופיע גם באלבום הראשון ושני קטעים שנכתבו בידי אחרים: האחד הוא בלדה משגעת בשם Carolyn שהלחין Lee Morgan (תקשיבו בהקלטה לשי זלמן מתמוגג מהנאה) והשני Out Of The Past של Bennie Golson. 

למרות נקודות הדמיון האלבום הזה שונה למדי מהאלבום הראשון. יש כאן נשפן נוסף (וולצ'וק בטרומבון) מה שמוסיף הרבה צבע ועומק ללחנים; יש כאן את עופר גנור שהנגינה שלו מוסיפה המון, על אף שהוא משתתף רק בשני קטעים; הפסנתרנים (ג'ק גלוטמן ויונתן ריקליס שחולקים ביניהם את הקטעים) מנגנים אחרת לגמרי מעמית; אבל עיקר השוני נובע בגלל Eddie Henderson שמביא איתו צליל אחר וגישה אחרת, מודרנית יותר מבחינה מוסיקלית, מזו של Magnarelli. המוסיקה שכתב עמית נטועה אמנם עמוק בשנות החמישים והשישים אבל הנגינה של Henderson לוקחת אותם שנים רבות קדימה. בדקתי את זה עם נעם עוזיאל ומסתבר שזו היתה החלטה מודעת שלקח. גם באלבום הראשון הוא לא סבר שצריך למקם את המוסיקה בשנות החמישים וללכת לכיוון של "שחזור מלא", אלא לקחת את המוסיקה להווה. באלבום השני, מאחר שעמית היה זה שבחר את Eddie Henderson לנגן באלבום הזה, נעם הרגיש שיהיה זה נכון שלא להגביל את Henderson לנגן בגבולות המסורתיים של הסגנון ולאפשר לו חופש סגנוני. זה נשמע היטב בתוצאה.

את המוסיקה של עמית גולן ניתן לרכוש ישירות באתר של Minton's Records שהוקם במיוחד לשם כך.
וניתן גם להקשיב לדיסק החדש במלואו בדף הפייסבוק שלו.

פוסט זה הוא חלק מפרוייקט ה Blogathon של ה JJA (Jazz Journalists Assocciation) המתקיים השנה לראשונה לציון חודש הג'אז ויום הג'אז הבינלאומי שנקבע על ידי ארגון אונסק"ו ל 30 באפריל. אתם מוזמנים, כמובן, לקרוא פוסטים נוספים שנכתבו במסגרת ה Blogathon באתר הפרוייקט.

Bollani / Cohen / Mor - 23.3.2012

בשישי האחרון הופיע (שוב) Stefano Bollani במשכן בת"א. התוכנית הפעם היתה זוג דואטים: בחצי הראשון ניגן בולאני עם הקלרניתנית ענת כהן (אחות של יובל ואבישי) ובחצי השני ניגן בולאני עם עם עומרי מור בדואט פסנתרים.

המחצית הראשונה היתה מופלאה. לא פחות. בולאני פתח בסולו לשיר אהבה איטלקי ישן שלאחריו הזמין לבמה את ענת כהן. ענת מצדה שטפה את הבמה באור ובצליל מושלם מהקלרינט, עם כריזמה ובטחון עצמי בכמויות אך ללא שמץ שחצנות (ואם זה מזכיר לכם את התיאור בו נקטתי לגבי אחיה אבישי - אתם ממש לא טועים. לשניהם יש את זה) . השליטה שלה בכלי מושלמת ומבחינת סגנון הנגינה היא מפגינה יכולת מרשימה ומגוונת שכמותה אין כיום, לדעתי, לאף קלרניתן ג'אז. הצליל שלה נע מצליל מלא ועצי ועד לצליל רך ואוורירי, מנקי ועד Growling והיא עושה שימוש רב ב glissando (גלישה מצליל לצליל) וב note bending. שנים שלא שמעתי נגינת קלרינט ג'אז כל כך מהנה בהופעה. 

השידוך שלה לבולאני היה רעיון מצויין. רוב הרפרטואר הגיע מהצד של ענת (הרבה מוסיקה ברזילאית) וסטפאנו עשה בקלילות את הדרך אליה וניגן את החומר כאילו הוא שלו. הליווי שלו היה מדוייק ותפור ממש לפי מידה וישב על ענת והמוסיקה שלה כמו כפפה. ועד עכשיו לא יוצא לי מהראש הביצוע שלהם ל "The Peacocks" של Jimmy Rowles.

היו גם את הבדיחות הרגילות והווירטואוזיות המרשימה של בולאני אבל המוסיקה בהחלט היתה כאן לב העניין ונסקה לגובה רב.

החלק השני, לצערי, היה קצת פחות טוב. זה לא שעומרי מור הוא לא פסנתרן נהדר. ממש לא. הוא פסנתרן מצויין אלא שכשמפגישים שני פסנתרנים מצויינים, בעלי יכולות טכניות מאד גבוהה יש חשש שהמפגש יגרר לסוג של תחרות. זה לא קרה כל הזמן, הם אפילו צחקו על זה בהתחלה (כשכל אחד התמתח כמו לפני קרב איגרוף) אבל זה היה ברקע. לפחות מצדו של עומרי שיצא מכליו להראות שהוא לא פראייר ליד סטפאנו (והוא באמת לא פראייר !!). סטפאנו בולאני פירגן לו ביד רחבה ובכל זאת היו רגעים לא מעטים שהמוסיקה נדחקה הצידה לטובת הפגנת שרירים, וחבל.

למי שהחמיץ את ההופעה הנהדרת הזו במשכן בשישי האחרון, הנה קצת מלח על הפצעים:

סטפאנו וענת בשמלה הסגולה של סשה ארגוב

עומרי וסטפאנו מנגנים Parker:

Connotation Blues של Ornette Coleman (קודם המקור ואחר כך הביצוע של עומרי, ענת וסטפאנו)

 

ג'אז בעברית - הטריו של אבי אדריאן

ביום שני (12.12) בשעה 21:00 תתקיים ההופעה השלישית בסדרה "ג'אז בעברית" בבית אבי חי בירושלים. 

זו תהא הופעתו של הפסנתרן אבי אדריאן בעיבודי ג'אז לשירים המוכרים שהושרו בפסטיבלי הזמר החסידיים – 1969-1976 ולניגונים חסידיים נוספים מחסידויות מודז'יץ, חב"ד וברסלב.

לצדו של אדריאן ינגנו אריה וולניץ בבאס ורוני הולן בתופים.

למי שלא מכיר את המוסיקה של אבי אדריאן, מדובר בפסנתרן נדיר, רגיש ומאד מחובר למוסיקה. אבי יודע לצלול פנימה לתוך הלחן ולהוציא ממנו מוסיקה שמיימית שאי אפשר שלא להתרגש ממנה.

הנה למשל הטיפול שמעניק אדריאן לאדון עולם:

שבת שלום.

ג'אז בעברית - סדרה חדשה בבית אביחי

"ג'אז בעברית" הוא שמה של סדרת ג'אז חדשה המתקיימת בבית אביחי בירושלים ושמה לה למטרה להציג את הג'אז הישראלי העכשווי העומד על שילוב של מקורות השראה רבים ומגוונים: מן התרבות היהודית (על מגוון תפוצותיה) דרך הזמר העברי ועד למקורות הג'אז האפרו-אמריקאיים. מופעי הסדרה, שרקח ברק וייס, יציגו פרשנויות מקוריות של כמה ממוסיקאי הג'אז האיכותיים והמובילים בישראל לפרקים מרכזיים בספר השירים העברי וכן ליצירות מקוריות המושפעות מן הזמר העברי.

האכסניה מעולה, המחירים ברצפה (50 ש"ח ו-30 ש"ח לסטודנטים כולל משקה ראשון) והמוסיקה משובחת.

המופע הראשון בסדרה כבר נערך (ב 14.11.2011) והיה מחווה של שישיית Black Guru (שאף אירחה את אלון אולארצ'יק) לשלשיית גשר הירקון.

המופעים הבאים בסדרה:

28.11.2011   שלישיית אורי ברכה בשירי "ארץ טרופית יפה" ושירי בוסה נובה ישראליים.

12.12.2011   שלשיית אבי אדריאן בשירי פסטיבל הזמר החסידי.

26.12.2011   שישיית מתן קליין במחווה לשירי נעמי שמר.

9.1.2012      חמישיית רונן שמואלי במחווה לאבות המייסדים של הזמר המזרחי.

23.1.2012    שישיית ניו אורלינס פאנקשן בשירי הקברטים של תל אביב הקטנה.

6.2.2012      שלישיית המליונרים (יואב אשד) בשירי הכבש ה 16.

27.2.2012    שישיית יובל כהן בשירי דוד זהבי.

לתוכניה המלאה באתר בית אביחי.

נדב רמז / אלון נחושתן

מכירים את אלון נחושתן ? אז אולי את נדב רמז ?

אם עניתם לא על שתי השאלות, אל תדאגו. אתם בחברה טובה (וממילא זה עומד להשתנות). עד לפני שבועיים גם אני לא הכרתי מי מהם. שמו של נחושתן עוד צלצל לי מוכר אבל לא ידעתי לומר מניין ואפילו לא ידעתי באיזה כלי הוא מנגן.

כל זה השתנה ממש לאחרונה כשקיבלתי לידי, בהפרש של כמה ימים, את אלבומיהם האחרונים של השניים, והאמת – הופתעתי לחלוטין. כמי שחשב שהוא מכיר את סצינת הג'אז הישראלי קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. איך זה שני מוסיקאים נפלאים שהוציאו אלבומים מעולים ואני מעולם לא שמעתי עליהם.

נתחיל בנדב רמז. גיטריסט. בוגר תלמה ילין, Berklee וה- New England Conservatory. זהו אלבומו הראשון, שיצא בלייבל Brooklyn Jazz Underground והוא נקרא בפשטות "So Far". האלבום הזה הפתיע אותי לגמרי. אני לא משוגע על גיטרה בג'אז ואלבום ראשון של גיטריסט הוא בדרך כלל ערובה למקבץ קטעים טכניים שמשמשים כלי להפגנת יכולת. אבל כאן התמונה היתה שונה לגמרי.

האלבום מנוגן בשישייה עם James Wylie בסקסופון אלט ובקלרינט, Steve Brickman המדהים בסקסופון טנור, שי מאסטרו בפסנתר, אברי בורכוב בבאס וזיו רביץ בתופים. בנוסף מתארח גם איתמר בורכוב בחצוצרה בשני קטעים. המוסיקה מגוונת, יפה ומושכת את הלב, מזכירה לי קצת את המוסיקה של עומר אביטל. הרשים אותי לא פחות חוסר האגו שהפגין רמז ונראה שהרבה יותר חשוב היה לו להוציא את המוסיקה בצורה הטובה ביותר שאפשר, מאשר להפגין את יכולותיו הטכניות כגיטריסט, ואלו בפירוש אינן מבוטלות. הצליל המקסים שהוא מפיק מן הגיטרה, התזמורים המושלמים והנגינה הקולחת של נדב ושל שאר חברי ההרכב שלו הניבו אלבום מגובש, ברמה גבוהה מאד שתענוג להאזין לו עוד ועוד. באלבומים אחרים הייתי נוטה להתייחס לנגינה של כל אחד מחברי ההרכב, אבל כאן זה יהיה פשוט לא נכון לעשות כן, משום שיותר משיש כאן אוסף של נגנים שחברו יחד לעשות אלבום, יש כאן נגינה של הרכב שהוא בעצם יחידה אחת, שלם הגדול מסכום חלקיו. וזה, בעיני ההישג הגדול ביותר של האלבום הזה.

האתר של נדב רמז

ומכאן נעבור לאלון נחושתן. פסנתרן ומלחין. בשיחה עמו הוא מתגלה לי כאינטלקטואל אמיתי, בעל ספקטרום מוסיקלי רחב ביותר שמיטיב לדבר על מוסיקה לא פחות משהוא מיטיב לעשותה.

נחושתן, בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים המשיך אף הוא את לימודי ב New England Cpnservatory והוא שוהה בניו-יורק משנת 2003. הוא הקליט לא מעט ומופיע די הרבה, בין היתר עם החצוצרן Frank London (שיהיה בספטמבר בירושלים ויופיע עם מארש שונדורמה במסגרת פסטיבל "צדיקים בירושלים"), עם William Parker, עם Roy Campbell, Mark Dresser, Daniel Carter, Chris Cheek ורבים אחרים.

בשנת 2002 הקים את ההרכב TalaT ובשנת 2006 הם הקליטו אלבום ללייבל "צדיק" שנקרא The Growl. חברי ההרכב, מלבד אלון נחושתן שמנגן פסנתר וקלידים, הם Marc Mommaas בסקסופונים, Matt Shulman בחצוצרה, Matt Pavolka בבאס ו Jordan Perlson בתופים.

חברים, שמעתי הרבה אלבומי כליזמר-ג'אז ב"צדיק" וזה בעיני אחד הטובים שבהם. קולח, אינטליגנטי, רב שכבתי, מתכתב היטב הן עם מסורת הג'אז והן עם המסורת היהודית ולא פחות חשוב - מלא הומור.

תשמעו איזה יופי הוא מוציא משיווי משקל את "אדון עולם" (LOA’MADON) או תשמעו את Hassidic Monk שמתחיל עם "אבינו מלכנו" וגולש בטבעיות גאונית ל Well, You Needn’t ול Misterioso. ממש מפתיע אותי בכל פעם מחדש שמוסיקאים שלא גדלו על "מוסיקה יהודית" מצליחים להתחבר לסגנון הזה ולהפיח בו חיים.

לאתר המושקע של TalaT

נחושתן נמצא בימים אלה בארץ וב 23 באוגוסט הוא עורך מופע השקה לאלבומו החדש: Beyond Words. האלבום הוקלט לפני כשנה וחצי אך יצא רק לאחרונה בלייבל buckyball records, ובאופן מפתיע (ובעצם, ממש לא מפתיע כשמכירים קצת את הוורסטיליות של נחושתן) הוא שונה לגמרי מהחומר של TalaT. זהו אלבום טריו פסנתר עם Francois Moutin בבאס ו Dan Weiss בתופים. להבדיל מאשר ב The Growl כאן הנגינה של אלון במרכז ואיזו עבודה נפלאה הוא עושה על הפסנתר כשהוא לוקח את המאזין למסע מופלא שאינו מפסיק להפתיע. הנגינה שלו בוטחת, רגע אחד הוא לגמרי "בפנים" ובמשנהו, ממש כמו עליסה בארץ הפלאות, אתה מוצא את עצמך לגמרי "בחוץ". ושוב נחושתן מצליח לקיים סינרגיה מופלאה בין מסורתי למקורי. בין הבטוח להרפתקני. הוא מאלתר מקורי ומלא השראה שמצליח לגרום לך לא לאבד קשב אפילו לרגע, כי מי יודע מה תפספס. הנגנים שאיתו עושים עבודה מופלאה, Moutin ו Weiss (גם עליהם לא שמעתי עד כה כמובן) מתגלים כצוות מוכשר ביותר וביחד עם אלון הם מייצרים גרוב סוחף שמסוגל בשנייה להישבר לרסיסים קטנים של מקצבים שבורים. Moutin מקבל לא מעט זמן סולו ולמרבה השמחה הוא יודע לנצלו היטב.

Weiss, Nechushtan, Moutin

בהופעה בארץ, שתיערך בתיאטרון הסימטה ביפו, ב 23.8.2011 ילוו אותו דניאל ספיר בבאס ושחר חזיזה בתופים. אליהם יצטרף גם אלון פרבר בסקסופון. אני בהחלט מתכוון להיות שם.

לאתר של אלון

אלתור חופשי - ז'אן קלוד ג'ונס

אלתור חופשי - סרטם של דורון ג'רסי ועדין וינר, העוקב במשך שנה אחרי ז'אן קלוד ג'ונס.

ז'אן קלוד בן ה-60 הוא נגן קונטרבס ירושלמי העוסק במוסיקה אוונגרדית המכונה 'אלתור חופשי' . ז'אן קלוד הקדיש את חייו למוסיקה והיא הדבק המיוחד המקשר בינו לבין האנשים בחייו. מאז שגילו אצלו את מחלת הטרשת הנפוצה, יכולתו להמשיך וליצור מוסיקה נמצאת בסכנה. הסרט עוקב אחרי ההתמודדות שלו ושל זוגתו ג'ודי עם המחלה, ומלווה את הקשר שלו עם הפסנתרן אריאל לני, ילד פלא מוסיקאלי בן 11. ואת יחסיהם כמורה ותלמיד ההופכים עם הזמן לחברות עמוקה וחד פעמית.

סרט על הקשרים בין תשוקה, מוסיקה, חיים ותהליך הפרידה מהם.

הקרנת הבכורה תיערך בסינמטק תל-אביב ביום ראשון הקרוב (15.5.2011) בשעה 12:00. הכניסה חפשית.

Assaf Kehati's Music

אינני חובב נלהב של גיטרה בג'אז. למעשה ישנם די מעט גיטריסטים ישראליים שעושים לי את זה ואפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת: עופר גנור, עמוס הופמן ויותם זילברשטיין. כעת, אני שמח לבשר לכם שנוסף חבר חדש לרשימה המצומצמת הזו. שמו אסף קהתי והוא ניחן בבגרות מוסיקלית מפתיעה למדי לגילו הצעיר.

הוא החל את לימודי המוסיקה שלו בפסנתר (סבתו היתה מורה לפסנתר) וגיטרה ואחר כך ניגן גם שנים ארוכות בכינור. הוא למד ברימון ולאחר מכן בניו-אינגלנד קונסרבטורי בבוסטון וכבר הספיק לנגן עם מוסיקאים מוכרים כ Ran Blake בפסנתר, George Garzone בסקסופון ו Billy Hart בתופים.

הוא הוציא בינתיים שני אלבומים בהוצאה עצמית: A View From My Window ו Flowers and Other Stories בשניהם מנגנים איתו ישראליים מוכשרים: אלון פרבר בסקסופון אלט וסופרן, דניאל ספיר בבאס ואודי שלמה בתופים.

נדרשו לי לא מעט השמעות לפני שהצלחתי להתחבר לאלבומים הללו, אבל כמו שקורה בדרך כלל עם מוסיקה טובה – ההשקעה וההתמדה משתלמות. דווקא לאלבום השני היה לי מעט יותר קל להתחבר ואחרי כמה סיבובים חזרתי לאלבום הראשון וגיליתי שפתאום גם הוא ממש מדבר אלי, מצאתי בו המון יופי, רגישות ושכל שנדיר למצוא אצל אמנים צעירים, על אחת כמה וכמה באלבום ראשון.

קהתי, בניגוד להרבה גיטריסטים אחרים, הוא לא איש של פראזות בי-בופ מרשימות או של ליינים מהירים. הוא גיטריסט מהורהר שיוצר עם הגיטרה שלו אוירה מאד מיוחדת שמכשפת אותך ושואבת אותך עמוק עמוק לתוך המוסיקה שהוא מלחין. למרות שמבחינת הלחנים לא מדובר במוסיקה קשה לעיכול, האלתורים הם שעושים את העניין למורכב. גם קהתי על הגיטרה וגם אלון פרבר בסקסופונים, אינם הולכים בדרך הקלה והבטוחה של נגינת פראזות על מהלכים הרמוניים נדושים, ואינם עושים למאזין הנחות. הם מנגנים מופשט. האלתורים הולכים ונבנים כמעט מאפס, נדבך על גבי נדבך ופתאום אתה מגלה שיש להם הגיון משל עצמם וכיוון משל עצמם שתמיד מעניין לעקוב אחריהם ולראות לאן יובילו. מבחינה זו הלחנים של קהתי משרתים אותו היטב.

ההרכב כולו נהדר (בשני האלבומים), זורם ומאד קשוב, וניכר שהם נהנים לנגן ביחד ולתקשר זה עם זה.

במהלך חודש פברואר יגיע קהתי לארץ למספר הופעות במסגרת פסטיבל ג'אז חם (הוא יופיע ברביעייה עם הסקסופוניסט Seamus Blake, הבאסיסט נעם ויזנברג והמתופף Rodney Green) וגם יעביר כתות אמן. את כל הפרטים ניתן למצוא כאן:

אסף קהתי בישראל, פברואר 2011.

סיכום פסטיבל הג'אז החורפי (!!) באילת

שום דבר לא יכול היה להכין אותי לקור העז ששרר בפסטיבל הג'אז (החורפי) באילת. נכון, שאזכור המילה חורף צריך היה להדליק נורה אדומה, אבל היי – זה פסטיבל הג'אז באילת. זה הפסטיבל שבו עוד לפני סוף ההופעה הראשונה הפה והעיניים כבר מתייבשים, והמים הקרים עוד שניה רותחים לך בבקבוק.

בחורף, מסתבר, הקור האילתי אינו מגלה רחמים. ואלמלא המוסיקה היתה כל כך טובה – הייתי בוודאי חוזר חולה. אבל לא כך קרה.

ההופעה עמה פתחתי את הפסטיבל היתה הופעתם של ה Bad Plus. פעם שלישית בישראל ומזה כמה חודשים במערכת הסטריאו שלי. כתבתי עליהם כאן לא מזמן ולמרבה השמחה הם אפילו עלו על הציפיות. ההופעה שלהם היתה מעולה ומפתיעה. את החומרים כבר הכרתי לא רע, אבל באופן מוזר למדי בהקלטות שלהם ששמעתי לא הצלחתי להבין עד כמה חזקה ומרשימה היא נוכחותם של David King המתופף ושל Reid Anderson הבאסיסט. שני אלה התגלו כמוסיקאים פשוט מצויינים עם טכניקה מרשימה וטעם טוב, שביחד עם הפסנתרן Ethan Iverson נתנו הופעה אנרגטית וסוחפת, ממש לא מתפשרת (מוסיקלית) ובכל זאת הצליחו לרתק את קהל הפסטיבל ולהוציא ממנו תשואות אדירות. ה Bad Plus נשמעים בהופעה מושלם, יש שיאמרו מושלם מדי. התקשורת ביניהם היא ברמה אחרת מרוב הרכבי הטריו ששמעתי והמוסיקה שלהם (כשהם לא עושים קאוורים) באמת לוקחת כיוונים חדשים ומאתגרים. היה מצויין.

היום הראשון חלף עבר לו ואני נסתי למלון להתחמם. למחרת, גמרתי אומר, לא ישבור אותי הקור. הרי יש לי שלוש הופעות לשמוע וג'יסמונטי רק בסוף. אני לא יכול להרשות לעצמי לסבול מקור, החלטתי.

ואכן לקראת היום השני התכוננתי כפי שמתכוננים למארב לילי. שני זוגות גרביים, חולצה קצרה ומעליה ארוכה וסוודר עבה, ולגיבוי אף הכנסתי לתיק שמיכה מפנקת. שיהיה.

תוכנית היום השני החלה בהופעת דואו משובחת של אלי דג'יברי, שתמיד כיף גדול לשמוע אותו מנגן, ביחד עם Kenny Barron המופלא שליטף את הפסנתר ביד רכה והוציא ממני גרגורי עונג. התוכנית כללה בעיקר סטנדרטים והיתה הופעה פותחת מצויינת. דג'יברי למד בעבר אצל Barron אבל לא הופיע עמו מעולם וההופעה איתו היתה מן הגשמת חלום של דג'יברי לנגן עם "הפסנתרן של Stan Getz". בפועל שמעתי לא מעט השפעות Getz-יות בנגינה של אלי באותו ערב.

ההופעה השניה, שמלכתחילה צפיתי שתהיה הנקודה החלשה של הערב, אכן התגלתה ככזו. Juan Carlos Caceres הרעים בקולו ודפק על הקלידים ללא רחמים. ההופעה היתה אמורה לקחת את הטנגו לשורשים האפריקאיים שלו (וואלה ? לטנגו שורשים אפריקאיים ?) אבל בפועל נשמעה קצת כחלטורה. הקטעים היו ברובם דומים מדי זה לזה ורובם כלל לא היו טנגו. בהחלט לא ברמה של שאר ההופעות.

מכאן, במעבר חד, עוברים להופעה שרק בשבילה היה שווה לרדת לאילת ולשבת בקור המקפיא שלוש שעות. Egberto Gismonti, בארץ. לא להאמין כמה כשרון נשפך לאיש הזה מקצות האצבעות. בשיער אפור ארוך החנוט בכיפה אדומה, עלה הגאון המוסיקלי הזה והפליא לנגן גם בפסנתר וגם בגיטרה.

כבר בשניות הראשונות, כשהתיישב Gismonti ליד הפסנתר והניח את אצבעותיו על קלידיו ברי המזל, אפשר היה לשמוע את הפסנתר מתיישר, מזדקף ומתעורר לקראתו. איזה צליל יפה וצלול. ארבעה פסנתרנים שמעתי בפסטיבל על הפסנתר הזה. מלבד Juan Carlos שהתעקש להכאיב לפסנתר, שלושה פסנתרנים הוציאו ממנו, כל אחד, משהו אחר לגמרי. הנגינה שוברת המוסכמות של Iverson, הליטוף המפנק של Barron והמקוריות הגאונית של Gismonti גרמו לי בעיקר לקנא בפסנתר.

בדרך כלל אני מאד אוהב את נגינת הפסנתר של Gismonti וקצת מתקשה להתחבר לגיטרה. הפעם פשוט נשפכתי מהפסנתר והתחברתי בלי שום בעיה לגיטרה. הוא ניגן שני קטעים בפסנתר (ולו רק כדי להתגבר על הקור) ועבר לעוד מספר קטעים על גיטרות 12 המיתרים המפורסמות שלו (אחת אקוסטית ואחת "קלאסית") לא לפני שהתיישב והסביר לכולנו (בליווי הדגמות) כי המוסיקה שלו אמנם מקורית אבל היא נשענת על אדניה המוצקים של המוסיקה הברזילאית הקלאסית. לקראת הסוף חזר המכשף Gismonti לפסנתר רק כדי לשלוח אותי בחזרה למלון עם חיוך אידיוטי מרוח לי על הפנים וטעם של עוד.

אז לסיכום, היה פסטיבל נהדר, אילת נהנתה ממזג אויר משובח במשך היום ובדיעבד ההערכות שלי היתה קצת מוגזמת, בשמיכה לא השתמשתי.

ועוד הערה אחרונה למארגנים:

האוירה בכניסה לנמל היתה מאד לא נעימה, בלשון המעטה. השומרים בפתח היו חמושים מדי ואגרסיביים מדי בשביל פסטיבל ג'אז, וכל תהליך הכניסה למתחם הנמל שהיה מותנה בהצגת תעודה מזהה היה לא לעניין. גם אחרי שכבר נכנסתי לנמל נאסר עלי ללכת את שלוש מאות המטרים עד להאנגר בו התקיימו ההופעות ונתבקשתי (לא באדיבות יתירה) להמתין לשאטל שיקח אותי. כך גם בכניסה וגם ביציאה.

פסטיבל הג'אז תל אביב: 15 עד 18 בפברואר 2011

השנה יערך פסטיבל הג'אז של תל-אביב במשך ארבעה ימים בין התאריכים 15-18 בפברואר.

הנה חשיפה ראשונה של המופעים (באדיבותו של ברק ויס):

הזמרת הנפלאה Dee Alexander תגיע משיקגו בראש הקוורטט שלה. בפסטיבל די תגיש 2 תוכניות שונות: האחת נושאה אלבומה האחרון Wild is the Wind והשנייה - עיבודים לשירים המזוהים עם נינה סימון ודיינה וושינגטון.

החצוצרן והמעבד Steven Bernstein יגיע לראשונה לישראל. ברנסטין מנהיג את ה-Sexmob שאתם ודאי מכירים, אבל כאן הוא יופיע עם הרכב Diaspora Soul שלו (הראשון בסדרת ה-Diaspora שלו בלייבל "צדיק" של זורן). השביעייה שלו מבצעת עיבודים מלהיבים במקצבים קובניים ופ'אנקיים ללחנים יהודיים מוכרים כ"מעוז צור" מה נשתנה" "שלח נא את עמי" ועוד. ברנסטין יגיע יחד עם עוד 3 מוסיקאים מובילים מסצינת צדיק ובהם הטנור Paul Shapiro המנהיג של Midnight Minyan והמתופף הקובני רוברטו רודריגז. אל הארבעה יצטרפו עוד שלושה מוסיקאים ישראלים בכירים לשביעייה לוהטת...

האלטיסט המבריק, Jaleel Shaw, מוכר ודאי לכולכם. הוא חבר קבוע ברביעייה של רוי היינס וכוכב עולה בשמי ניו יורק. אל ג'ליל יצטרף הטריו של George Colligan – אחד הפסנתרנים הכי מוערכים בניו יורק כלידר וכסיידמן. יתר חברי הטריו ממש לא קוטלי קנים: בוריס קוזלוב ודונלד אדוארדס. ארבעתם, אגב, מנגנים במינגוס ביג בנד ובמינגוס דיינסטי. הטריו של ג'ורג' קוליגן יופיע גם במופע נוסף בפסטיבל – והפעם טריו פסנתר נטו.

טיוב של קוליגן:

Tigran Hamasyan הארמני יגיע בראש הטריו האמריקאי שלו (כולל את המתופף מארק ג'וליאנה). רבות דוסקס כאן על טיגראן בשנים האחרונות - על הוירטואוזיות שלו, על השילוב של מוסיקה ארמנית במוסיקה שלו וכו' - והנה סוף סוף נוכל לשמוע אותו בלייב. חלק מהקטעים שלו יהיו קטעי סולו מאלבומו האחרון שעומד לצאת באירופה ממש לפני הופעתו אצלנו.

אחרונה חביבה, החלילנית המופלאה Nicole Mitchell שתגיע בראש הטריו המופלא לא פחות שלה - Indigo Trio עם חמיד דרייק והריסון באנקהד. מי שאוהב פרי ג'אז הרפתקן איכותי אך באותה מידה מלודיוקומוניקטיבי – זו ההופעה בשבילו.

כעת למופעים המתקיימים באולם הקטן של הסינמטק ולמופע הישראלי "המרכזי":

חמישיית עדן ברקת

הבריטוניסט הצעיר עדן ברקת הפך במהירות לבחירה הראשונה של כל הרכב ג'אז המחפש נגן בריטון. החמישייה אותה מנהיג ברקת פועלת יחד זה למעלה משנתיים ועובדת באינטנסיביות על לחנים מקוריים ולחני ג'אז ידועים והכל בעיבודים מיוחדים ומקוריים הכתובים לשלושה כלי נשיפה (טנור-טרומבון-בריטון) וחטיבת קצב משוללת כלי הרמוני.

עפר פלד- אררט

הנשפן והמלחין עפר פלד הוא מהמובילים בישראל בתחום הג'אז האתני. בפרוייקט החדש שלו "אררט", פלד וחבורת נגניו משלבים מוסיקה ערבית, טורקית, צוענית, אפריקאית, תימנית והודית עם ג'אז מודרני ולחנים מקוריים.

פלד, נגן מבוקש אצל אומנים מתחומים שונים – מיהודית רביץ ואייל גולן ועד אבי ליבוביץ והגרובתרון, נסע והשתלם בכל רחבי העולם בסגנונות מוסיקליים שונים, ובשנים האחרונות מתמקד בליטוש סגנונו המוסיקלי הייחודי המושפע מכל אשר למד וניגן במסעות אלה.
הנגנים של "אררט" משתמשים בערב זה בקשת צבעונית של כלים, חלקם כלי נגינה המאפיינים את הג'אז, חלקם כלים אותנטיים עממיים ויוצרים ג'אז אתני משובח ומגוון.

האנסמבל של עופר שפירא מארח את ממלו גיטנופולוס

הסקסופוניסט והמלחין עופר שפירא בהופעת בכורה כמנהיג הרכב בפסטיבל הג'אז של תל אביב יציג את לחניו ועיבודיו העשירים להרכב הכולל בחזית הבמה ארבעה כלי נשיפה. האנסמבל גם יארח את המוזיקאי הבינלאומי הוותיק ממלו גייטנופוליס.

רוב החומרים שינוגנו במופע מתבססים על חומרים מתוך דיסק הבכורה של שפירא ‘Two Views' שיצא לא מכבר בהשתתפותו של נגן הבריטון המעולה גארי סמוליאן איתו הקליט באחד מלילות פסטיבל ג'אז תל אביב בשנה שעברה.

רביעיית עינב עם טיגראן האמאסיאן

הסקסופוניסט והמלחין שאולי עינב עושה חיל בשנים האחרונות בסצינת הג'אז של ניו יורק. אלבומו השני opus one, עליו מבוסס המופע, יצא לפני מספר חודשים בלייבל הצרפתי הבינלאומי האיכותי music plus loin .

עינב והפסנתרן הבינלאומי טיגראן האמאסיאן שניגנו בעבר בניו יורק, יופיעו יחדיו בפעם הראשונה בפסטיבל בינלאומי.

אלברט בגר וחמיד דרייק Fire from within

כשש שנים לאחר המפגש המוזיקאלי הראשון בין אלברט בגר לחמיד דרייק, יעלו השניים בפעם הראשונה על במת הפסטיבל לדואט. אתם לא צריכים אותי כדי לדעת שמדובר באירוע חד פעמי שצפויים בו רגעים מהפנטים לא מעטים.

איילת רוז גוטליב- בצידי דרכים + אורח מיוחד: אלון אולארצ'יק

הזמרת והמלחינה איילת רוז גוטליב שבה זה לא מכבר לארץ לאחר שהות רבת שנים בניו יורק. גוטליב משלבת ביצירתה אלמנטים רבים מעולמות מוזיקליים מגוונים החל מג'אז דרך חזנות אוונגרד, מוזיקה קלאסית ושירת המזרח ומשתמשת בקולה לא רק כקול אלא גם ככלי נגינה.היא שיתפה פעולה במהלך הקריירה עם ג'ון זורן, ג'ו לובאנו ובובי מקפרין והוציאה 4 אלבומים שזכו לשבחי הביקורת.

במופע ב"צידי דרכים" מבצעת גוטליב לחנים מקוריים שלה לשירי משוררים כגון אגי משעול, נתן זך ויהודה עמיחי. לביצוע חלק מהשירים יצטרף אליה אלון אולארצ'יק.

שלישיית דני אדלר – Back Home ine Tel Aviv

הגיטריסט דני אדלר, יליד תל אביב ותושב יו יורק בחצי יובל השנים האחרון זוכה בשנים האחרונות לעדנה בסצינת הג'אז, במיוחד אחרי שני אלבומיו האחרונים בהם הופיעו הטנור גרנט סטוארט והאורגניסט ג'ואי דפרנצ'סקו. אדלר יבצע סטנדרטים וקטעים מקוריים שלו בטריו עם טל רונן ואמיר ברסלר.

שלישיית אריק שטראוס- back from Paris

הפסנתרן הוותיק אריק שטראוס חזר ארצה לאחר שהות בת כמה חודשים בקריית האומנים בפריז שם הלחין חומר חדש פרי עטו אותו הקליט בליווי מוזיקאים מפריז. בפסטיבל יציגו הטריו של שטראוס את החומרים החדשים לצד עיבודיו המקוריים לסטנדרטים ידועים.

ואיך אפשר בלי לשלם את המס...

תזמורת הג'אז של תל אביב מארחת את אפרת גוש

אפרת גוש היא אחת הזמרות המרתקות והמקוריות ביותר בנוף המוזיקה הישראלי. קולה ואישיותה המיוחדים של אפרת מאפשרים לה לחצות גבולות בין סגנונות שונים החל ברוק דרך מוזיקה לטינית וכלה בג'אז ובמוזיקת נשמה.

יחד עם תזמורת הג'אז של תל אביב בראשותו של עמיקם קימלמן, גוש תבצע סטנדרטים אמריקאים, שנסונים צרפתיים ועיבודי ג'אז לחלק מלהיטיה.