Happy Birthday - Ben Webster

עוד יומולדת 107 החודש! והפעם לענק הטנור הבלתי מעורער Ben Webster שמעטים ניגנו בלוז כמוהו ועוד פחות ידעו לטפל בבלדות כמוהו.

Happy Birthday - Herschel Evans

Herschel Evans 1909-1939

היום לפני 107 שנים נולד Herschel Evans, נגן הסקסופון טנור שהתפרסם בזכות נגינתו ב Big Band של Count Basie בין השנים 1936-1939 לצדו של Lester Young.

Herschel Evans נפטר חודש לפני הגיעו לגיל 30 כתוצאה ממחלת לב, שלושה ימים לאחר שהתמוטט באמצע הופעה עם הביג בנד של Basie בקונטיקט.

בהקלטה של One O'clock Jump מ 1937 ניתן לשמוע את Herschel Evans (סולו ראשון) ואת Lester Young (סולו שלישי, אחרי סולו הטרומבון) ולהתרשם כמה שונים היו הסגנונות שלהם. Evans בצליל גדול, רחב ומחוספס ואילו Young בצליל ממוקד ומתוק. הדו-קרב המוסיקלי ביניהם היה אחד ממוקדי המשיכה של התזמורת של Basie.

והנה עוד הקלטה אחת מהביג בנד של בייסי, של קטע בשם Bugle Blues. שוב  Herschel Evans בסולו הראשון ו Lester Young מתחיל ב 2:42.

ולסיום, הנה Blue and Sentimental שהוקלט על ידי הביג בנד של בייסי ב 1938. הסולו של Evans כאן נחשב מהפכני גם מכיוון שהתזמורת של Basie לא נהגה לנגן בלדות, וגם מכיוון שמי שהתאים יותר לנגן בלדות מבין שני הטנוריסטים של Basie באותה תקופה היה Lester Young בעל הצליל הרך והמלטף יותר. אבל דווקא Herscel Evans עם הצליל הטקסני הגדול והמחוספס מדגים נגינת בלדה מושלמת. Lester Young, אגב, מנגן כאן בקלרינט.

פרידה מדני קרפל ז"ל (1954-2016)

ההיכרות הממכרת שלי עם עולם הג'אז התחילה בשנת 1988, עת הייתי בן 15. כנער דתי שעולמו המוסיקלי התמצה בהאזנה לרדיו, לא ממש הצלחתי להתחבר ללהיטי התקופה ששודרו ברדיו. בכלל מילים, ועוד באנגלית, לא עשו לי את זה. תמיד התחברתי יותר למוסיקה מאשר למילים, אבל איפה אפשר היה לשמוע מוסיקה בלי מילים? רק "בקול המוסיקה". אז הייתי שומע די הרבה מוסיקה קלאסית ב "קול המוסיקה", בעיקר כרקע, כשהייתי מכין את ערימות שיעורי הבית הבלתי נתפסות שהיה מטיל עלינו יוסי, המורה למתמטיקה. (תודה יוסי, היה שווה).

באחד הלילות הרדיו היה מכוון על גל"צ ובשעה 22:00 עלה לשידור דני קרפל עם "קול הג'אז הזה". לא הקדשתי לכך חשיבות מיוחדת, מכיוון שהמוסיקה היתה עבורי לא יותר מרקע שנועד להעביר את זמן השיעורים בנעינמים ככל הניתן. אבל בחצות, כשהסתיימה התוכנית, גיליתי שבשעתיים שחלפו לא התקדמתי ולו מילימטר במשימות הלימודיות. במקום זה העברתי שעתיים מדהימות עם מוסיקה מהפנטת ומכשפת שהיתה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי ועם שמות שהיו לי חדשים לגמרי כמו בני גודמן, גלן מילר, קאונט בייסי, לואי ארמסטרונג, לסטר יאנג וגם איזה משוגע בשם "דיזי" גילספי.

הריטואל הזה חזר על עצמו כמעט כל יום, והשעות שבין 22:00 ל 24:00 היו השעות המשמעותיות ביותר בסדר היום שלי. הייתי הולך לישון כל לילה בעיניים נוצצות מהתרגשות וחולם על החברים החדשים שנגלו לי דרך הרדיו: צ'ארלי "בירד" פארקר, צ'ארלס מינגוס, ת'לוניוס מונק, באד פאוול, מיילס דייויס, ג'ון קולטריין, אוסקר פיטרסון, קליפורד בראון, הרבי הנקוק, צ'יק קוריאה, מישל פטרוצ'יאני, בסי סמית', בילי הולידיי ואלה פיצג'ראלד. על כולם היו לאיש שברדיו סיפורים מרתקים, והמוסיקה שלהם לא הפסיקה להפתיע אותי במקוריות שלה, בחדשנות, בווירטואוזיות וביכולת שלה לסחוף וקחת אותי הרחק הרחק מהכסא והשולחן שבחדרי.

קלטות ששרדו

בשלב מסויים התחלתי להקליט את התוכניות כדי שיהיה לי מה לשמוע בשעות שבהן היא אינה משודרת. הייתי חורש את ההקלטות הללו באדיקות, לומד ומשנן כל צליל, כל סיפור, כל שם, כל תאריך.

על כל זה היה אחראי אדם אחד, שבקולו הרך, בידענותו המופלגת  (הרבה לפני עידן האינטרנט והוויקיפדיה) בצניעותו ובסבלנותו האין סופית תיווך ביני ובין העולם המופלא הזה. היה זה כמובן דני קרפל, העורך המוסיקלי והאיש שהביא את בשורת הג'אז לאוזניהם של אלפי ישראלים.

במרוצת השנים יצא לי להכיר את דני באופן אישי כשעבד בחנות התקליטים "קורוס" ז"ל בדיזנגוף סנטר. אני גאה לומר שיש לי באוסף לא מעט קלטות ודיסקים שהוא באופן אישי נתן בידי עם ציווי חד משמעי לשמוע ולחזור אליו בעוד שבוע ולספר לו מה אני חושב. אני זוכר גם לא מעט פעמים שבהם לא היתה לי סבלנות לחכות עד למפגש הבא איתו והייתי מתקשר אליו לספר לו ולחלוק איתו את הרשמים שלי מהמוסיקה עליה המליץ לי, והוא תמיד שמח להקשיב ולספק עוד פרטים ועוד המלצות. כך למשל הכיר לי דני הקלטות מופת כמו Study In Brown של Clifford Brown, את Still Live של Keith Jarrett, את Blue Train של Coltrane ואת Monk’s Music של Thelonious Monk

למדתי הרבה מדני . אחד הדברים החשובים הוא ההבנה שג'אז הוא הרבה יותר ממוסיקה. הוא תרבות שלמה. מכאן נגזרת תשומת הלב הנדרשת לכל הפרטים האופפים את המוסיקה: הביוגרפיות של המוסיקאים, הסיפורים שמאחורי ההקלטה, הסאונד, שמות הסיידמנים, תאריך ההקלטה, הלייבל ואפילו שמו של הטכנאי. גם כשמספר הדיסקים על המדפים שלי עלה לכמה מאות, עדיין ידעתי לספר על כל אחת מההקלטות שברשותי את כל המידע הנ"ל ולעשות חתכי רוחב לפי שנים, לייבלים וכד'.

מהגישה של דני למוסיקה גם ספגתי את הרצון להעמיק, לחקור, להכיר, ללמוד וגם לחשוף לחנך ולהעביר לאחרים את היכולת להתרגש מהעולם המוסיקלי הנפלא והנסתר שמעטים מדי מכירים.

דני קרפל נפטר השבוע בגיל 62 בלבד, לאחר מאבק ארוך במחלת הפרקינסנון. תרומתו לג'אז בישראל, לחינוך אלפי מאזינים, להבאת אמנים רבים לארץ ולקידום אמני ג'אז ישראליים היא עצומה ובלתי ניתנת להשוואה. אני שמח שיצא לי להכיר את האדם הנהדר הזה וללמוד ממנו. תמיד אזכור אותך, נוח בשלום, דני.