דפים

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

סיכום פסטיבל הג'אז בירושלים 2015

אבישי כהן
צילום: בעז שפיגל
פסטיבל הג'אז הראשון בירושלים, שהתקיים מיום רביעי עד שישי השבוע, חתם את עונת פסטיבלי הג'אז הנוכחית (מי היה מאמין שאי פעם אכתוב משפט כזה).

עלי להודות שאחרי פסטיבל הג'אז הבינלאומי ביפו, החשיפה הבינלאומית ופסטיבל הג'אז תל-אביב, קינן בלבי ספק כבד האם באמת יש מקום לעוד פסטיבל שיתקיים פחות משבוע לאחר שהפסטיבל הקודם הסתיים. אלא שהפסטיבל הירושלמי הפתיע וסיפק חוויה שונה לגמרי מהפסטיבלים האחרים.

נתחיל בנתון חשוב ביותר:  הלוקיישן. הפסטיבל התקיים במוזיאון ישראל, ממש בתוך הגלריות, בין יצירות האומנות, התמונות והפסלים. במהלך הערב יכולת להסתובב ברחבי המוזיאון ובין החדרים השונים לראות את "מופעי הגלריה" שהיוו את עיקר הפסטיבל והתקיימו בארבע גלריות: הגלריה לאמנות ישראלית, הגלריה לאמנות מודרנית, תצוגת מנורות החנוכה (ברביעי וחמישי בלילה) וביום שישי, במקום בתצוגת מנורות החנוכה, התקיימו ההופעות בגלריה לאמנות אירופה.

יצירות האמנות, שבימים רגילים מהוות את האטרקציה המרכזית, שימשו הפעם גם כתפאורה נהדרת להופעות. בהקשר זה אני חושב שכל מי שנכח בפסטיבל יסכים שתצוגת החנוכיות המוארת השאירה אפקט אדיר על כל מי שהגיע לשמוע את ההופעות שהתקיימו בה. כך, במקום להתרוצץ מאולם לאולם בין הופעות, יכולת להלך בנחת בין הגלריות וליהנות מן היצירות בין ההופעות ובזמן ההופעות.

מלבד ההופעות בגלריות התקיימו בכל יום גם שני מופעים (בתשלום נוסף) באודיטוריום האינטימי של המוזיאון. אם ביום הראשון הגיעו למופעים אלו כמה עשרות אנשים – הרי שביום שישי מופעי האודיטוריום כבר היו סולד-אאוט. גם המחיר הנמוך תרם את חלקו בהבאת הקהל.

בנוסף הכינו בפסטיבל כמה הפתעות נעימות: "קולות צפים" היא בעצם הופעת סולו או דואט קצרה של כרבע שעה של אחד או שניים מאמני הפסטיבל, שמתקיימת בכל פעם בגלריה אחרת, כאשר הודעה מראש ניתנת לגבי הזמן והמיקום אך לא לגבי זהות המופיע.

בהחלט הורגשה אווירת פסטיבל מאד משוחררת, למורת רוחם של שומרי הגלריות מטעם המוזיאון שניתן היה לראות על פניהם שעוצמת המוסיקה בחלק מההופעות ותנועת האנשים קרוב מדי ליצירות האמנות לא ממש באים להם בטוב.

מכיוון שהגלריות בהן התקיימו ההופעות הן באזורים פתוחים, לאורך כל ההופעות התקיימה זרימת אנשים בין ההופעות. טועמים קצת מזה וקצת מזה. אווירת פסטיבל, אמרנו ?

אבישי כהן, המשמש כמנהלו האומנותי של הפסטיבל, הצליח להרכיב פסטיבל שיש בו עניין כמעט לכל טעם. מהפרי ג'אז של אסיף צחר ועד להרכבים הווקאליים של שנות השלושים שהביאו ה Duchess. ממתקפת המוסיקה היהודית של שניר עזרא בלומנקרנץ ועד הניואנסים הערביים של הטריו של זהר פרסקו. אמנם לא כל ההופעות היו על טהרת הג'אז, אבל בכולן היה ממד של אלתור ושל גרוב (גם אם לא סווינג).

עוד בענייני ההפקה – לאורך כל ימי הפסטיבל הוצבה בעמדת הכניסה עמדת די ג'יי עם שני פטיפונים וערימת תקליטי ג'אז. ביומיים בהם ביקרתי בפסטיבל הופקדו על העמדה ירון אוזנה ובארי דייויס. מאד שמחתי להכיר את שניהם ולפטפט, ואפילו נחשפתי לאלבום של Miles שלא הייתי חושב בכלל לשמוע.

עד כאן ענייני לוקיישן, הפקה ואווירה.

ביום רביעי התחלתי את הפסטיבל עם "הקולות הצפים" של אבישי כהן ואלי דג'יברי. בתוך גלריה קטנה ובה שחזור של בית כנסת עתיק ניגנו אבישי ואלי דואט מקסים ולאחריו עלה אבישי על בימת בית הכנסת במרכז החדר וניגן עוד סולו. המוסיקה אמנם היתה חד פעמית אבל את התמונות לכד יוסי צבקר הנהדר במצלמתו.

אבישי כהן
צילום: יוסי צבקר
משם עברו הגברים האמיצים להופעה של שניר עזרא בלמונקרנץ שפירק את האודיטורים עם המוסיקה שהקליט ל"צדיק" של זורן ואילו אני, המכונה "רך הלבב" בפי חבריי חובבי ה Free, הלכתי לשמוע משהו שיעשה לי נעים באוזניים וטוב בלב - חמישיית וולצ'וק / יוריה.

וולצ'וק / יוריה ויונתן לוי
צילום: יוסי צבקר
האמת שכבר הרבה זמן רציתי לשמוע את ההרכב הזה ועכשיו סוף סוף נקרתה בידי הזדמנות. ארבעת היונתנים (וולצ'וק בטרומבון, ריקליס בפסנתר, לוי בבאס ורוזן בתופים) ואסף אחד (יוריה – בטנור וסופרן). הם התחילו בכמה קטעים מקוריים של יוריה ושל וולצ'וק ומשם עברו לנגן סטנדרטים אבל לגמרי בסגנון ה- Messengers של Art Blakey, תחום ההתמחות של וולצ'וק. מי שהפתיע אותי היה ללא ספק אסף יוריה שהפך עם השנים להיות נגן-מפלצת (במובן החיובי של המילה כמובן). הוא קיבל סאונד מטורף על הטנור, הוסיף סופרן, וניכר שבילה את השנים האחרונות בנגינה אינטנסיבית שהביאה אותו לרמה שהוא נמצא בה היום. למי שזוכר אותו כנער הביישן שהיה לפני למעלה מעשור – מדובר במהפך מדהים !

גם אותו שמעתי, ממש במקרה, בהמשך הערב בסולו בגלריית הפופ-ארט. בעיניים עצומות, בנוחות מרשימה וללא מורא, מילא יוריה את הגלריה עם הצליל שלו וההד המובנה ברבע שעה של אלתור סולו. מרשים ומהנה ביותר.

אדווארד סימון ויובל כהן
צילום: יוסי צבקר
משם הלכתי לשמוע את Edward Simon. לא הייתי צריך לחפש את הגלריה בה הוא ניגן. פשוט הלכתי אחרי הצלילים עד שהגעתי לפינה מקסימה ובה עשרות חנוכיות מוארות בתוך כוכי זכוכית עד לגובה התקרה. מחזה מרהיב שהשתלב בצורה מושלמת עם המוסיקה שניגן סימון. הוא פסנתרן ענק, אין לי מילים אחרות. הייתי שמח לראות אותו עם הטריו שלו עם John Patitucci ו Brian Blade. בקטעים האחרונים הוזמנו גם יובל כהן להצטרף בסופרן ואחר כך גם יונתן אבישי הצטרף כפסנתר שני והנגינה המשותפת (בהתחלה כזוג ואח"כ בשלישיה) אופיינה ברגישות ועדינות אין קץ ובתקשורת טלפתית ביניהם. ההופעה הזו הותירה את הגלריה מלאה עד תום. כמעט איש לא עזב את מקומו בזמן ההופעה הזו, כל מי שנכנס פשוט נשאר.

כבר חוויתי הופעה קסומה כזו בדואט בין יובל ויונתן לפני כשלוש שנים בפסטיבל הג'אז של תל-אביב.

הפסקה קלה (הלכתי לשמוע שני קטעים מההופעה של דג'יברי ואולארצי'ק) ומשם המשכתי לטריו זיריאב. מוסיקה ערבית אותנטית בתצוגת נרות החנוכה. מה יותר הגיוני מזה? תייסיר אליאס, נסים דכוואר וזהר פרסקו הפליאו לנגן את המוסיקה הזו שבדרך כלל אני לא ממש שומע בבית, אבל כאן בפסטיבל התלבשה לי בול על האוזן. היה מרתק ומענג. אוניסונים פתלתלים אינסופיים של העוד והכינור עם תיפוף מלא של פרסקו על סוג של טמבורין (בטוח יש לו שם ספציפי שאיני יודע) ואינסוף ניואנסים קטנים שעושים את ההבדל. ג'אז זה לא, אבל מה זה משנה? בסופו של דבר באתי בשביל המוסיקה וזה בדיוק מה שקיבלתי.

אחרי ההופעה, בדרך החוצה, עוד עצרתי לשני קטעים אצל ז'וקה והחברים הברזילאיים, קפה חזק והביתה.

ביום שישי נסעתי שוב לירושלים, הפעם הקפתי את עצמי בבני משפחתי, כדי לראות הופעה משפחתית: שלושת הכהנים. איזו הופעה פנטסטית. הכהנים, בשני הקטעים הראשונים בלא ליווי ולאחר מכן עם יונתן אבישי וברק מורי עשו לקהל קורס מזורז בתולדות הג'אז עם מוסיקה שנעה על הטווח שבין ניו-אורלינס, שיקאגו, ניו יורק ותל אביב והכל עם המון הקשבה, תעוזה ולא פחות חשוב – הומור.

שלושת הכהנים
החומר שנוגן היה בעיקר מתוך אלבומה האחרון של השלישייה Tight Rope שברובו הם מנגנים ללא ליווי, ומתוך אלבומם השני "Family". ענת פתחה בטנור בצליל עמוק וחם, ואז עברה לקלרינט והראתה שכמו שהיא שולטת בטנור, יש לה יכולות מופלאות גם בקלרינט, ובדיוק כשניסיתי להבין אם אני אוהב אותה יותר על הקלרינט או על הטנור היא חזרה לטנור וניגנה סולו שהיה משאיר אבק גם ל James Carter. אין הרבה מוסיקאים שעושים doubling על טנור וקלרינט. בדרך כלל זה על סקסופון וחליל או על טנור וסופרן. אבל אצל ענת כל כלי מקבל שטח מחייה משלו ובכל אחד מהם היא שולטת לא רק בניואנסים ובאפקטים של הכלי עצמו אלא גם במסורת העשירה של המוסיקה שנוגנה על ידי המאסטרים הגדולים של הכלי.

יובל כהן מרחף כדרכו על הסופרן, בצליל צלול ואוורירי מפריח לאוויר רעיונות מוסיקליים שרודפים אחד אחרי השני, משתלבים זה בזה ונעלמים משאירים אותך בניסיון חסר סיכוי להבין מה בדיוק הוא עשה שם, ואבישי עושה בחצוצרה ככל העולה על רוחו. עם צליל פנטסטי ודינמיקה שאין להרבה חצוצרנים בעולם הוא מסוגל ללוות את שני אחיו ואם צריך – ילווה גם סולו בס. אך כשמגיע תורו הוא יוצא לסולו שמעיף אותך חצי מטר מעל הכסא. גם הוא, על אף הנגינה העכשווית מאד, נטוע היטב במסורת של החצוצרה ומדי פעם זורק איזו פראזה של Kenny Dorham או Lee Morgan או נותן איזה גליסנדו סטייל Dizzy

יונתן אבישי
יונתן אבישי וברק מורי (Honorary Cohens כפי שכינה אותם אבישי) היו פרטנרים מושלמים להופעה הזו. ליונתן אבישי שיתופי פעולה רבים עם הכהנים בהרכבים שונים והגרוב שלו יחד עם המנוע המדויק של מורי היו אפקטיביים יותר מכל מתופף. יונתן מנגן כמו מי שיושב על דוד קיטור שעומד להתפוצץ ומשחרר בכל כמה שניות רק סילון קיטור קטן. ידיו מרחפות מעל הפסנתר אבל לא נוגעות בקלידים. על כל חמש פעמים שהוא מקרב את ידיו אל הקלידים, רק פעם אחת הוא ממש בוחר לנגן, וגם אז זו תהיה איזו נגיעה מינימאלית, ליטוף של אקורד, איזה סטייטמנט קטנטן, אולי טריל חרישי שבא רק לשים דברים בקונטקסט הנכון ומיד נסוג. שחרור קטן של קיטור. גם בסולואים רק לעיתים נדירות הוא מרשה לעצמו להתפוצץ, ואז – או אז, הוא מפרק לך את הצורה במפגן מרהיב של מקוריות.

אני חושב שכבר הבנתם שהיתה הופעה מעולה. ומעבר למוסיקה אתה רואה על הבמה את חמשת המוסיקאים הללו, צוחקים ונהנים מכל רגע ובסוף ההופעה משהו מזה דבק גם בך.

עופר ואייל גנור עם ג'ס קורן
אחרי השיא הזה, היה קשה למצוא משהו שישאיר כזה רושם אבל זה לא אומר שלא ניסיתי. מיד בתום ההופעה מיהרתי לגלריה לאמנות אירופה שם כבר התחילה הופעתם של ה "גנור בראדרס": עופר ואייל גנור עם ג'ס קורן. על שלושתם כתבתי כאן לאחרונה. (עם ריצ'י קול, ובאירוע ההשקה לספר הג'אז בישראל) הפעם ההופעה היתה אינטימית, וגם ישבתי פחות ממטר מהם. מדהים לראות איך שועל ותיק כג'ס קורן  מצליח להתעלות על עצמו ולנגן יותר טוב בכל פעם. כנראה שהחיבור היומיומי עם החבר'ה הצעירים בבית העמודים עושה לו טוב, כי הוא שפע מרץ ורעיונות וניגן נפלא בדינמיקה ובהומור שלא זכרתי ששמעתי ממנו אי פעם.


ועופר ואייל ? מה יש לומר הם צמד מדהים, עם קילומטרז' עצום של נגינה משותפת. עופר הוא גיטריסט נדיר, ווירטואוז אמיתי ששולט בכל הסגנונות ומוציא מהגיטרה שלו הרבה יותר ממה שהיא חשבה שאפשר לתת. ומהצד השני אייל, נגן קונטרה באס שרגלו האחת נטועה בעולם המוסיקה הקלאסית ורגלו השניה בג'אז, מחזיק הלכה למעשה את כל הטריו הזה ביחד, עם צליל הבס הגדול שלו. אחד הבאסיסטים הבודדים שכשהוא מנגן סולו הקהל לא מתחיל לדפדף ב whatsapp אלא מקשיב מרותק.

משם המשכנו להופעה של הטריו הווקאלי Duchess. שלוש זמרות ניו-יורקיות (Amy Cerviny, Hilary Gardner, Melissa Stylianou)  שיודעות את העבודה והעמידו שואו מתוקתק שכולו מחווה להרכבי הבנות משנות השלושים-ארבעים-חמישים. עם מלוויהם הישראליים: גדי להבי בפסנתר, אלכסנדר לוין בטנור, ברק מורי בבס ויונתן רוזן בתופים הן נשמעו מאד מקצועיות ועד כמה שאני מסוגל לשפוט גם נאמנות למקור.

השארתי את בני המשפחה בידיהן האמונות והלכתי לחפש משהו קצת יותר בועט לסיים איתו את הפסטיבל ומצאתי את Munir Hossn. זמר, באסיסט וגיטריסט ברזילאי ממוצא לבנוני שעושה מוסיקה שמערבבת את כל ההשפעות המוסיקליות שלו. המון גרוב ברזילאי ואפריקאי עם סולואים של power bass, גיטרה אקורדיון ופסנתר וכמובן כלי הקשה. זה לא ממש ג'אז, כמובן, אבל זו מוסיקה שמחה, מבוצעת היטב, שמזיזה את הגוף וקשה לעמוד בפני החיוך של חוסן כשהוא רוקד לצלילי הבס שלו עצמו. סיום כיפי לפסטיבל.

כל שנותר לי הוא לאחר לפסטיבל שימשיך עוד שנים רבות במתכונת דומה, למרות שעל סמך מה שראתי ביום שישי, לדעתי כבר בשנה הבאה הגלריות כבר יהיו קטנות מדי מלהכיל את הקהל שיגיע.  

יום שבת, 28 בנובמבר 2015

סיכום פסטיבל הג'אז תל-אביב 2015

בהתרגשות רבה, ובשניה האחרונה, הגעתי ברביעי לרחבת הסינמטק בתל-אביב כדי לפגוש ידיד ותיק: פסטיבל הג'אז של תל-אביב. מכיוון שהפסטיבל השנה נוטה לכיוון המיינסטרים, חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לצרף גם את רעייתי, שפחות נמשכת לצדדים החופשיים של הג'אז. ומה יותר הולם מהופעה של שם טוב לוי עם האורקסטרה של אבי לייבוביץ' ?

האורקסטרה, כצפוי, סיפקו את הסחורה בעיבודים מקסימים, עשירים ולחלוטין בלתי טרוויאליים של חברי ההרכב למוסיקה של שם טוב (טווס הזהב, פסק זמן, ריקוד ההוביטים, התעוררות, שיר אחרי מלחמה ועוד) וגם כמה קטעים מקוריים של האורקסטרה ועיבוד מדליק של רון אלמוג ל Moanin’ של Bobby Timmons. העיבודים צבעו את המוסיקה  של שם טוב לוי בצבעים עזים והעניקו לה עושר צלילי ועומק. תוסיפו לזה את הסולואים המצויינים של חברי האורקסטרה, בעיקר זכורים לי אלו של ארתור קרסנובייב, אלכסנדר לוין, אלון פרבר, סלוצקי ואוזנה (שהפציץ בכל המובנים) ותבינו איזה כיף היה. רעייתי אומרת שהשירים לא יצאו לה מהראש גם יומיים אחרי ההופעה. אבל החדשות הטובות, למי מכם שפספס, הן שהאורקסטרה ושם טוב לוי הקליטו את כל המוסיקה הזו באלבום משותף שנקרא "בחברה טובה" והם ממשיכים להופיע עם החומר הזה.


חברי האוקסטרה:
אבי לייבוביץ', ירון אוזנה, יאיר סלוצקי (טרומבונים), דן ורון וארתור קרסנובייב (חצוצרות), טל ורון (סקסופון אלט וטנור), יובל טבצ'ניק (סקסופון בריטון), אלכסנדר לוין (סקסופון טנור), אלון פרבר (סקסופון סופרן ואלט), יובל בר אילן (גיטרה), אופיר בנימינוב (בס) ורון אלמוג (תופים).

צילום: קביליו
צילום: קביליו

צילום: קביליו
מכאן נעבור להופעה של חמישיית Joe Maganrelli. וכאן מגיע קרדיט ענק לרעייתי האלופה, שאלמלא עקשנותה הייתי מסתפק בתשובה שהמופע סולד אאוט וחוזר הביתה אחרי שם טוב והאורקסטרה. אבל לא אחת כאשתי תקבל לא כתשובה, ובעודי שותה בירה ומקטר לחברי על שלא השגתי כרטיסים, הופיע האשה ובידה זוג כרטיסים במקומות מצויינים. אלופה.

צילום: קביליו
לצדו של מגנרלי ניגנו שי זלמן בתופים, יונתן יודקוביץ' בטנור, רונן שמואלי בפסנתר וגלעד אברו בבס. ההופעה עצמה אמורה היתה להיות מחווה לתור הזהב של של הלייבל Blue Note (שנות ה 50-60) אבל בפועל, כפי שהגדיר זאת שי זלמן היתה יותר בסגנון Blue Note מודרני, ולאו דווקא Hard Bop קלאסי. הם ניגנו כמה סטנדרטים, שני קטעים מקוריים של מגנרלי ועוד שני קטעים של עמית גולן ז"ל  (אשר בהקלטת אלבומו השתתף מגנרלי) : "דרור" ו "שרי". לטעמי ההופעה היתה טובה, אף כי לא התעלתה לגבהים אליהם יכלה להגיע. מגנרלי לא התפוצץ על הבמה כפי שהוכיח בעבר שהוא יכול.




צילום: קביליו
שי זלמן וגלעד אברו היו לגמרי בעניין ונתנו הופעה מעולה. רונן שמואלי היה, ובכן.... רונן שמואלי. אינטליגנטי ומפתיע הוא שיחק עם הקצב ועם ההרמוניה של הקטעים כמו שרק הוא יכול וממקום מושבי לא יכלתי לפספס את החיוך שהיה מרוח למגנרלי על הפנים כששמואלי ניגן. ואחרון חביב – יונתן יודקוביץ' שבעניין הופעתו באותו ערב יש לי ויכוח עקרוני עם חבר טוב. אני מאד נהניתי מהנגינה שלו, מהצליל החם, הדינמיקה, הפראזות (שדווקא היו לגמרי בסגנון הטנוריסטים של תור הזהב של ה Blue Note)  והנגינה הפשוטה הישירה והצנועה  שלא הלכה לכיוון של פעלולים וזיקוקים, אלא התמקדה לא מעט ברגיסטר הנמוך של הטנור. אני יצאתי ממש מוקסם מהנגינה שלו, אבל מסתבר שלפחות בין מכריי (כולנו סנובים של ג'אז) הייתי בדעת מיעוט.

בכך מסתכם הערב הראשון שלי בפסטיבל. לצערי ביום חמישי נבצר ממני להגיע כך שפספסתי את הופעתם של J.D.Allen והטריו. אבל קיבלתי פיצוי מעולה ביום שישי – היום האחרון של הפסטיבל.

צילום: קביליו
התחלתי עם Richie Cole שנתן הופעה כיפית, מלאה הומור וויבראטו כמו שרק ביבופ מאסטר שכבר ראה הכל וניגן הכל יכול לתת. 

Richie Cole ניגן בשנות ה 70 עם הביג בנדס של Buddy Rich ו Lionel Hampton ולאחר מכן עבד בעיקר עם החמישייה שלו כשהוא יורק אש מסקסופון האלט שלו, מה שהוגדר כסגנון ה Alto Madness. הוא הקליט, בין היתר, עם Sonny Stiit, Erik Kloss ו Art Pepper. הצליל שלו באלט מזכיר את זה  של Phil Woods אך מעט יותר "כבד". הנה, תשמעו בעצמכם:


ההופעה היתה מוקדשת למוסיקה שכתב Leonard Bernstein ל "סיפור הפרברים". Cole עצמו הקליט את המוסיקה הזו לפני כעשרים שנים ולקראת הפסטיבל, או למעשה כתנאי להופעתו בפסטיבל, הוא נתבקש לנגן את החומר מאותו אלבום. הבעיה היחידה היתה שהעיבודים כבר לא היו בידיו והוא נאלץ לעשות את כל העיבודים מהתחלה לטובת ההופעה. הוא קיטר על זה פעמיים-שלוש, אבל בשורה התחתונה הוא נהנה מכל רגע.



צילום: קביליו
לפני כל קטע Cole סיפר איזו שהיא אנקדוטה אבל יותר משהרשימו אותי ההקדמות הוורבליות לקטעים, אהבתי מאד את ההקדמות המוסיקליות. פעמיים למשל הוא התחיל לנגן פראזה מקטע שכבר נוגן ואז נתן מודולציה קטנה וגלש באופן חלק לקטע שאותו רצה לנגן. מאסטר.


לצדו של Cole ניגנו האחים עופר ואייל גנור (בגיטרה ובבס), אריק נייסברג בפסנתר וגספר ברטונסל בתופים. Cole שפע מחמאות למוסיקאים הישראליים, ובצדק. הם נשמעו מעולה ביחד וגם החשש שקינן בלבי מהמצאותם של גיטרה ופסנתר ביחד על הבמה התפוגג מהר מאד כשראיתי איך נייסברג וגנור נזהרים לא לדרוך אחד לשני על הבהונות.

ומהדור הותיק לדור הצעיר – הטריו של הדר נויברג עם אברי בורוכוב, עופרי נחמיה. הדר נויברג היא חלילנית מוכשרת (בחליל אלט וסופרן) עם אמירה אישית, צליל יפהפה ובוטח וכריזמה שתיקח אותה רחוק.
איזה כיף של הופעה. כמה דקות לתוך ההופעה עצמתי עיניים ונתתי למוסיקה לסחוף אותי. הרגשתי שנויברג פשוט יושבת לידי ומספרת לי סיפור מופלא. מכיוון שעד היום לא יצא לי לשמוע אותה בהופעה, ולא לכתוב עליה – חשבתי שכדאי לערוך עמה שיחה קצרה.

צילום: קביליו
היא גדלה ולמדה בחולון; ניגנה בפילהרמונית הצעירה; בצבא היתה מוסיקאית מצטיינת, ולאחר מכן המשיכה לאקדמיה למוסיקה בתל-אביב. שנה אחת באקדמיה הספיקה לה להבין שהיא בכלל רוצה ללמוד בניו-יורק. היא עברה ל NY city college שם שילבה לימודי ג'אז, מוסיקה קלאסית וקומפוזיציה, אבל הבינה שהייעוד שלה לא נמצא בעולם המוסיקה הקלאסית.

היא כבר 11 שנים בניו-יורק וכשהיא לא מנגנת את החומר המקורי שלה היא מנגנת בהרכבים שונים של "מוסיקת עולם": סלסה, מוסיקה מרוקאית ובעיקר מוסיקת  choros ברזילאית.

מאז ומעולם אהבה ליצור מנגינות, שירים, עיבודים ותזמורים והחיבור שלה לג'אז מגיע משם. את המוסיקה שלה היא לא מגדירה כג'אז אלא פשוט כמוסיקה מקורית מאולתרת. ברקורד שלה שיתופי פעולה עם מוסיקאים רבים, הן מתחום הג'אז והן מחוצה לו.

ההופעה בפסטיבל הוקדשה למוסיקה מתוך אלבומה השני From The Ground Up שמושק בימים אלה בישראל. הלחנים שלה מתאפיינים בקווים מינוריים ובשילוב של מוטיבים מוסיקליים מגוונים. גם ההשפעות הקלאסיות בהחלט ניכרות בנגינתה  אבל הכיוון הכללי הוא לגמרי מודרני, קוסמופוליטי אבל בה בעת היא מצליחה גם להעביר תחושה של משהו מאד מקומי-ישראלי.

אברי בורוכוב ועופרי נחמיה שחברו לנויברג בהופעה היו מצויינים ולמרות שאינם ההרכב הקבוע שלה הם נשמעו לי מאד מגובשים. הפתעה נעימה היתה הופעת האורח של יונתן אלבלק שהצטרף להרכב לארבעה קטעים, והביא איתו עולם שלם של צלילים ואפקטים שבקעו מן הגיטרה שלו. המפגש הקודם שלי איתו היה פחות מוצלח והפעם הרושם לגמרי השתנה. הוא מוסיקאי מעולה והיכולת שלו להשתלב בתוך הטריו המגובש של נויברג היתה מרשימה ביותר. מלכחילה תהיתי למה צריך להוסיף אורחים לטריו שנשמע כל כך טוב, אבל 30 שניות לתוך הקטע, התשובה היתה ברורה מאליה.

צילום: קביליו

לעובדת היותה אשה במקצוע מאד גברי יש לא מעט יתרונות מכיוון שהיא מביאה עמה אל הבמה את הרגישות והנשיות שלה, אבל גם היא יודעת שאשה שמנהיגה הרכב זה לא דבר שהוא מובן מאליו לכולם. היא ניגנה בעבר בכמה הרכבים נשיים, וגם בהרכב שלה, זה שמוקלט באלבום השני, יושבת אשה, Alisson Miller, מאחורי התופים. באופן עקרוני, היא מעדיפה הרכבים מעורבים.
כיום היא משקיעה את האנרגיות שלה בעיקר ב"עבודה פנימה" על עצמה ועל היכולת שלה לתקשר עם הקהל ולהביא את עצמה דרך המוסיקה. היא מקשיבה למוסיקה מגוונת ולא מעט לזמרים ובעיקר מנסה ללמוד מיומנויות בז'אנר, מה עובד ומה לא.

תוכניות לעתיד? להמשיך להופיע בכל העולם, כמה שיותר וככל הניתן עם החומר המקורי שלה. בינואר היא תקיים הופעות השקה לאלבום בארה"ב ובמהלך פברואר תקיים הופעות השקה באירופה.   

מכיוון שפתחתי את הפסטיבל באורקסטרה של אבי לייבוביץ', חשבתי שיהיה זה מן הראוי גם לסיים אותו באורקסטרה, הפעם של קותימאן. למעשה אלו שני הרכבים שרחוקים מאד אחד מהשני. האורקסטרה של קותימאן נתנה הופעה מאד אנרגטית ובווליום גבוה שפחות הסתדרה לי עם מקומות מסומנים באולם 3 של הסינמטק ויותר עם פסטיבלי טבע, בעמידה ובאויר הפתוח. זה לא ממש ג'אז, יותר גרוב (די מונוטוני יש להודות) עם הבלחות של סולואים מפוצצי אנרגיה בעיקר מצד הנשפנים: ספי רמירז (חצוצרה), שלומי אלון, אייל תלמודי (בסקסופון טנור) ובסיום גם התפרקות רבתי של אמיר ברסלר (תופים).

צילום: קביליו

זהו. תם הפסטיבל. בשבוע הבא – פסטיבל הג'אז בירושלים. אין לי רגע דל.

יום שישי, 27 בנובמבר 2015

פסטיבל הג'אז ירושלים: 2-4 בדצמבר 2015

עוד לא יבש הדיו על תוכניית פסטיבל הג'אז של תל-אביב וכבר בשבוע הבא מתחיל, ביוזמת ובמימון הקרן לירושלים החוגגת חמישים שנים להיווסדה, פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים. שלושה ימים עמוסי מוסיקה מעולה, בניהולו האומנותי של אבישי כהן (החצוצרן, לא הבסיסט).
אחד החידושים המעניינים בפסטיבל הוא קיומו במוזיאון ישראל, בתוך הגלריות עצמן ובנוסף הופעות (בתשלום נוסף) באודיטוריום של מוזיאון ישראל.






רביעי, 02/12

Shanir Blumenkranz - Abraxas (ניו יורק)
The Book of Angels Vol. 19
מהאיסט וילג' לירושלים: ג'אז-רוק יהודי עם השפעות מרוקאיות
אורח מיוחד – רביד כחלני
אודיטוריום, 19:30-20:45

שניר עזרא בלומנקרנץ, מהדמויות המרתקות והייחודיות בסצינת הג'אז של ניו יורק, הוזמן להעניק לספר השירים של ג'ון זורן את פרשנותו הייחודית, ששואבת בין השאר מהשורשים הספרדים שלו. הפרויקט, שראה אור בלייבל "צדיק", וסייר ברחבי העולם, מגיע לראשונה לפסטיבל הג'אז בירושלים בהרכב של ארבעה נגנים מופלאים, שמעניקים לסגנון היהודי-רדיקלי של זורן גוון מרוקאי שבטי, קצבי ואינטנסיבי - כזה שגם אוהבי ג'אז וגם אוהבי רוק עשויים לרחף בו.

שניר, על גימברי (כלי מיתר דמוי בס ממרוקו), אייל מעוז ואראם בז'אקיאן הוירטואוזים על הגיטרות וקני גרוכובסקי עם התיפוף הקדמוני שלו  יוצרים "מוזיקה יהודית טקסית של המאה ה-21", וכמיטב המסורת של זורן, מכופפים את הגבולות של ז'אנרים והגדרות.

שניר נולד בברוקלין ב-1975 להורים ממוצא פולני ומצרי. המחבתות, הסירים, וגיטרה עם שלושה מיתרים היו כלי הנגינה הראשונים שלו כבר בגיל שנתיים. החל מ-1999 ועד היום הוא לקח חלק ביותר מ-25 תקליטים בלייבל צדיק כאשר הוא מפיק ומעבד להרכבים שאיתם שיתף פעולה ובהם: רעשנים ("The Gathering"); אדום ("Hope and Destruction") ופיתום ("Blasphemy and Other Serious Crimes") ועוד.


חמישיית יוריה-וולצ'וק
גלריה לאמנות ישראלית, 19:30-20:30

חמישיית יוריה-וולצ'וק צמחה באופן אורגני מתוך סצינת הג'אז הישראלית, כשלמעשה, החיבור בין חבורת המוזיקאים המוכשרת הזו נוצר כבר בילדותם. הקשר החזק וארוך הטווח ביניהם אפשר להם להרחיק לכת, לחקור ולהמציא דרכים חדשות לנגן יחד, עד שהלך ותפס ההרכב עם הזמן מאפיינים "משפחתיים".

במופע של החמישייה שזורים יצירות מקוריות, לצד קטעי ג'אז מוכרים ברוח הסווינג ומסורת הג'אז שמהווה בסיס השראה לאג'נדה המוזיקלית הרחבה שלהם. במהלך 15 השנים האחרונות הופיעו חברי ההרכב בכל העולם, הקליטו אלבום בלתי נשכח עם נגן החצוצרה האגדי אדי הנדרסון, והיו החמישייה המקורית אתה ניגן והופיע הפסנתרן והמורה המנוח עמית גולן.
חברי ההרכב הם: יונתן וולצ'וק (טרומבון), יונתן ריקליס (פסנתר), גלעד אברו (בס), אסף יוריה (סקסופון), יונתן רוזן (תופים).

אד סיימון
הפסנתרן הבינלאומי במופע סולו. אורחים: יונתן אבישי ויובל כהן
גלרית החנוכיות, אגף לאמנות יהודית, 20:00-21:00


אדווארד סיימון, הפסנתרן עטור הפרסים מונצואלה, נחשב לאחד הקולות הטובים והמוערכים בסצינת הג'אז העולמית, חלק מדור מוזיקאים חדש ו"רב לשוני" שגדל ושאב ממוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה לטינית. השפה המוזיקלית של סיימון מכופפת מסורות מוזיקליות עיקשות המעובדות על ידיו לכדי שפה מוזיקלית אישית ייחודית.

האלבום הראשון של סיימון Beauty Within שיצא ב-1994, סימן את תחילת הדרך של שלישיית אדווארד סיימון, הטריו המצויין שהופיע על הבמות החשובות בעולם. מאז הוא ייסד הרכבים נוספים בהם רביעיית אדווארד סיימון ואנסמבל ונצואלה ואפינידד. במהלך יותר מעשרים שנות יצירה הקליט סיימון 13 אלבומים שזכו לביקורות נלהבות.  שניים מאלבומיו נכנסו לדירוג עשרת אלבומי הג'אז של השנה על פי הניו יורק טיימס, ואלבום שלישי, Unicity, נבחר על ידי המגזין Downbeat לאלבום השנה ב-2007. כנגן אורח השתתף סיימון ביותר מ-50 אלבומים בהם גם Funk Tango זוכה הגראמי של פאקיטו ד'ריברה.

החל מ-2010 החל סיימון לקחת חלק בקולקטיב האול-סטארס SFJAZZ. האלבום האחרון שלהם Wonders מ-2014 זיכה אותם בפרס ה-NAACP היוקרתי. אלבום ההופעה החיה של סיימון שהוקלט בניו יורק ב-2013 לצד ג'ון פטיטוצ'י ובריאן בלייד נבחר לאחד האלבומים הטובים ביותר של All About Jazz לאותה השנה. אלבומו האחרון Venezuelan Suite קיבל ארבעה וחצי כוכבים על ידי מגזין Downbeat ונבחר לאחד מאלבומי השנה הלטיניים לשנת 2014 על ידי New York City Jazz Record.

בהופעתו בירושלים ינגן סיימון קטעי סולו על הפסנתר, ובחלק אחר של המופע יארח את הסקסופוניסט יובל כהן, ואת יונתן אבישי (Third World Love) לדואו פסנתרים.



אסיף צחר, EXHAUST
גלריה לאמנות מודרנית, 20:30-21:30


Exhaust מפגישה שלושה מוזיקאים יוצרים מקצוות שונים של המוזיקה בארץ למיפגש רדיקאלי המותח את גבולות ז'אנר שלישיית הסקסופון ג'ז.
המוזיקה שלהם מאחדת אלתור חופשי וג׳אז עם מטאל, פאנק  ונויז אמביינטי להופעה מערפלת חושים.  צחר הינו מראשוני נגני הג׳אז החופשי בארץ. בעשרים השנה האחרונות הופיע צחר והקליט עם מיטב הנגנים בסגנון כמו – וייליאם פרקר, ראשיד אלי, חמיד דריק ועוד.איגור קרוטוגולוב הינו מהיוצרים היחודיים בסצינה האלטרנטיבית בארץ, מוכר מהרכיביו "קרוזנשטרן ופורוחוד" ו"תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגולוב".
חגי פרשטמן מהמתופפים המבוקשים ביותר היום, עובד עם אומנים מגוונים- אסף אבידן, ריף כהן ואבישי כהן ועוד רבים אחרים. בהרכב זה, השלושה חוקרים ונותנים ביטוי מוזיקלי לפנים שונות מהמוכר.עד כה שחררו שני אלבומים באאוריס מדיה. אסיף צחר (סקסופון טנור, מ׳בירא), איגור קרוטוגולוב (בס חשמלי), חגי פרשטמן (תופים).



תה בשניים
אלון אולארצ'יק ואלי דג'יברי בסטנדרטים אמריקאיים בעברית
אודיטוריום, 21:45-23:00

פרויקט חדש פרי שיתוף פעולה בין אלון אולארצ'יק, אחד המוסיקאים המוערכים והורסטיליים שפועלים בישראל, לאלי דג’יברי, מאמני הג’אז הבולטים והמשפיעים בזירה הבינלאומית והישראלית.

"תה בשניים" הוא אלבום חדש שבונה את הגשר בין הסטנדרטים האמריקאיים האהובים לשפה העברית. בין היצירות הנבחרות מתוך ספר השירים האמריקאי ניתן למצוא את "Two for Tea" שהפך ל"תה בשניים", "Me of All" שהפך ל"כל כולי", "They Can't Take That Away from Me" שהפך ל"ישר ללב" ועוד שירים שדרך התרגום של אלון אולארצ'יק קיבלו דרכון ישראלי לכאן ועכשיו.
אלי דג׳יברי הפיק מוסיקלית, עיבד, תיזמר, ניגן והרכיב נבחרת נגנים משובחת המאגדת עם אולארצ'יק נגנים בולטים בג'אז הישראלי ובהם גדי להבי, ברק מורי ואביתר סליבניק. בהופעה יבוצעו שירים מהאלבום החדש לצד שירים מאלבום הג'אז של אולארצ’יק אשר יצא ב-1999.

אלון אולארצ'יק: שירה ותרגומים/ אלי דג'יברי: סקסופונים, הפקה מוסיקלית, עיבודים, תזמור כלי מיתר/ זמרת אורחת: פאולה ולשטיין/ נגן אורח: עופר גנור - גיטרה/ גדי להבי: פסנתר/ ברק מורי: קונטרבס/ אביתר סליבניק: תופים/ יעל שפירא: צ'לו/ קורדיליה הגמן ויוליה קליין: כינורות


מוניר חוסן (צרפת)
אפרו ג'אז ברזילאי
גלריה לאמנות ישראלית, 21:30-22:30


וירטואוז הגיטרה והבאס החשמלי מוניר חוסן מגלם בתוכו צומת של תרבויות שמתיך בין שורשיו הלבנוניים, עיר הולדתו הברזילאית פראנה בעלת הריכוז האינדיאני הגבוה, סלבדור בירת התרבות האפרו ברזילאית, ולבסוף העולם כולו. הוא יגיע לראשונה לישראל עם הופעה שמלווה את אלבומו החדש "Made in Nordeste" שמוקדש לסאונד של צפון מזרח בברזיל - שם נפגשו לראשונה התרבויות הקולוניאליות עם הילידיות והאפריקאיות, ועוצבו קווי המתאר של התרבות הברזילאית. חוסן מגיש את השורשים הללו דרך הפריזמה של ג'אז עכשווי ונגינה ייחודית ווירטואוזית בהרכב של חמישה נגנים הכולל את לואיז גווארה (פסנתר), טור מואנס (תופים), ז'ו פראדה (אקורדיאון) וזו'אל הירצואלו (כלי הקשה).

כבר בילדותו סומן מוניר חוסן ככישרון נדיר כאשר ניגן על מגוון כלי נגינה והופיע על במות לצד מוזיקאים בוגרים ומנוסים. בסגנון הנגינה הייחודי שלו הוא משלב הרמוניות ומקצבים אפרו ברזילאים דוגמת סמבה, אגרה, אדאבה, אדארום וארוז'ה. הוא הקליט עם מוזיקאים דוגמת ג'ילברטו ז'יל, וניגן עם ג'רי גונזלס, אלכס אקוניה ועוד רבים וטובים מספקטרום רחב של גישות וסגנונות.



זוהר פרסקו, טריו זייראב
גלרית החנוכיות, אגף לאמנות יהודית, 22:00-23:00


שלישיית זיריאב, שנקראת על שמו של מוזיקאי, זמר ומלחין מחונן שפעל במאה התשיעית לספירה בחצרו של הארון אל-ראשיד בבגדד, ממשיכה לחקור מוזיקה ערבית ותורכית של המאות ה- 19 וה- 20. לפני 20 שנים שחרר הטריו החלוצי את אלבומו הראשון (אחד מתוך שניים) והחייה את היצירות של מלחינים דגולים דוגמת ריאד אל-סונבאטי, טנבורי ג'מיל ביי, ומוחמד אל-קסאבג'י. השלישייה שצמחה מתוך ההרכב המיתולוגי בוסתן ארהם, כוללת שלושה מהקולות הבולטים בישראל - תייסיר אליאס (עוד), ניסים דכוואר (כינור), וזוהר פרסקו (כלי הקשה) - והם יגיעו להופעה אחת בפסטיבל הג'אז של ירושלים.

Joca Group
מריו ועד המזרח התיכון עם ההרכב של ז'וקה פרפיניאן
גלריה לאמנות מודרנית, 22:30-23:30


ארבעה מוסיקאים בהנהגת המקישן והזמר ז'וקה פרפיניאן מציגים הופעה שבה המוזיקה הברזילאית השורשית פוגשת השפעות שונות מהעולם. פרפיניאן וחבריו מערבבים בין סגנונות כמו סמבה, באיאו, אפושה, מאראקטו ובוסה-נובה עם צלילים ממערב אפריקה, מרוקו, ארה"ב וכמובן המזרח התיכון.  ז'וקה פרפיניאן נולד בריו דה ז'נרו ברזיל ועלה ארצה בשנת 1987. בין פעילויותיו השונות הוא חבר ומייסד בשלישיית טוקאן, שותף קבע בפרויקט של עידן רייכל, ומורה לקצב בלהקת מיומנה. כמו כן שיתף פרפיניאן פעולה עם אמנים עם אמנים דוגמת מתי כספי, יוני רכטר, עידן רייכל, מירה עוואד, דין דין אביב, ואגדת הכלי הקשה מברזיל ננה וסקונסלוס. אלבומו Manco Balanco דורג על ידי עיתון הארץ בין עשרת האלבומים הטובים של 2014.  בהרכב ז'וקה גרופ לוקחים חלק רוני עיברין (כלי הקשה וקולות), מרק קקון (גיטרות,עוד וקלקב) ויוראי אורון (בס).


One Man Tribe
בן איילון במופע יחיד על מערכת תופים אפריקאית
מופע פריצה, מעגל החיים


הסגנון החדשני והאישי שפיתח בן איילון מאפשר לו לנגן על עשרה תופים וכלי הקשה שונים בו זמנית, תוך שהוא יוצר תחושה של שבט מתופפים שלם.  איילון, על המערכת הייחודית שהרכיב ממגוון התופים המסורתיים של מערב אפריקה, יגיש את עיבודיו המקוריים לשירים, מקצבים וקומפוזיציות מסורתיות מהיבשת השחורה - מוזיקה שנוצרה מתוך מחקר מעמיק של שנים בסנגל ולימוד עם אחד מגדולי המתופפים האפריקאיים DoudouNdiaye Rose. איילון הופיע והקליט עם אמנים רבים מהארץ ומהעולם בהם בומבינו, באלה קויאטה, עומר פאנה, דנילו בריטו, דידייה אוואדי, אלון אולארצ'יק, יוסי פיין ועוד.


חמישי, 03/12

DAVID SANCHEZ, Carib (ניו יורק)
קאריביים, אפריקה, ג'אז: דיוויד סאנצ'ז חוזר לישראל

אודיטוריום, 19:30-20:45"

הסקסופוניסט זוכה הגראמי דיוויד סאנצ'ז מגיע לישראל עם פרויקט חדש שאורג יחד את הצבעים והטקסטורות של הקאריביים, המקצבים של אפריקה והנשמה של הג'אז. במרכז המחקר המוזיקלי של סאנצ'ז עומדים הצלילים של האיטי, קאריקו (אי בגרנדינים) ופוארטו ריקו (בה נולד וגדל) - אל מולם הוא מציב את מקצבי התופים המערב אפריקאים של יובה (Yuba), קאלינדה (Kalinda) וסיקה (Sica), ובוחן את קשר הדם ביניהם מבעד לעיניים של ג'אזיסט מודרני. סאנצ'ז מסביר: "תמיד ידעתי שיש קשר בין המסורות המוזיקליות האלה למוזיקה ששמעתי בילדות שלי בפוארטו ריקו, ועדיין המכנים המשותפים ממשיכים להדהים אותי". דיוויד סאנצ'ז נחשב לג'אזיסט שהצליח להרחיב את גבולות הג'אז המסורתי כך שיכללו בהם גם צלילים ומסורות לטיניות ואפרו-קאריביות. מבקר הג'אז הידוע הווארד רייך זיהה את הכישרון של סאנצ'ז כבר בצעירותו כשכתב ש"מבחינה טכנית, טונלית ויצירתית, יש לו הכל. הסאונד שלו הוא לא פחות מקטיפה, הצליל מדוייק, הנגינה המאוד מהירה שלו מרהיבה".  סאנצ'ז חדר לתודעה ב-1995 עם אלבומו הראשון The Departure כשגרף ביקורות נלהבות מקיר לקיר. אלבומיו הבאים כבר התמודדו על פרס הגראמי, ולאחר שלוש התמודדויות, ב-2004, הוא זכה בפרס הנכסף עם אלבומו  Coral.


Shanir Blumenkranz - Abraxas (ניו יורק)
גלריה לאמנות ישראלית, 19:30-20:30

המוזיקה של אמהוי צגה
מאיה דוניץ ביצירות נבחרות לפסנתר מאת הנזירה אמהוי צגה. אורחים: עוזי פיינרמן והיווט מקונן
גלרית החנוכיות, אגף לאמנות יהודית, 20:00-21:00
אמהוי צגה מרים גוברו הייתה אגדה ירושלמית חבויה בכנסייה האתיופית, עד שנחשפה לקהל הישראלי הרחב בשנת 2013 הודות לדוניץ ולעונת התרבות בירושלים, שיזמו הוצאה של ספר תווים ראשון הכולל יצירות שנפרסות על פני 90 שנות עשייה של הנזירה, לצד סיפור חייה הפתלתל והמרתק. בשנתיים האחרונות הופיעה דוניץ ברחבי העולם עם רסיטלים של המוזיקה המופלאה של אמהוי צגה - יצירות שנעות על הציר שבין מוזיקה מערבית קלאסית למוזיקה אתיופית - וכעת היא תביא מן הקסם הזה לפסטיבל הג'אז בירושלים, ותארח את הגיטריסט עוזי פיינרמן והזמרת היווט מקונן.

מאיה דוניץ היא פסנתרנית, מלחינה, זמרת, מנצחת מקהלות ואמנית סאונד ישראלית המקליטה ומופיעה בישראל ובחו"ל במנעד רחב של סגנונות מוזיקליים.


Duchess (ניו יורק)
טריו ג'אז ווקאלי בליווי הרכב
גלריה לאמנות מודרנית, 20:30-21:30

איימי סרוויני, הילארי גארדנר ומליסה סטיליאנו, שלוש זמרות וירטואוזיות בעלות קול נדיר מגישות את הסווינג והג'אז של שנות השלושים בארה"ב בעבוד עכשווי מקורי.  מופע בעל קסם נונשלנטי, מלא הומור והרמוניות מחודשות לרפרטואר הקלאסי של האחיות בוסוול האגדתיות מניו אורלינס, האחיות אנדרוז, פגי לי, ג'וני מרסר, גרשווין ועוד רבים וטובים.
האלבום הראשון של הדאצ'ס, שיצא בתחילת השנה בלייבל Anzic, גרף מחמאות מקיר לקיר, כולל מעורך המגזין הנחשב Downbeat, שכינה את הטריו "מגדלור של התרוממות רוח".  שלוש הזמרות יחברו להרכב נגנים ישראלים הכולל את ברק מורי (באס), גדי להבי (פסנתר).


יונתן אבישי טריו (צרפת)
אודיטוריום, 21:45-23:00

הפסנתרן הישראלי יונתן אבישי, שחי ופועל בצרפת, יוצר מוזיקה מינימליסטית וחדשנית בשילוב אלמנטים מסורתיים מקוריים.  הוא מגיע לביקור מולדת עם הטריו שלו אחרי ששיחרר אלבום חדש בשם Modern Time, שזכה לביקורות מצויינות, בניהן מהמגזין הצרפתי היוקרתי Citizen Jazz שהיטיב לתאר את הפרויקט כשכתב "ההנאה של הנגנים ניכרת, המוזיקה הזו מלאה בהפתעות, עדינות ודקויות, תוך שהיא נותרת פשוטה להפליא".
יונתן אבישי הוא מהדמויות המעניינות של עולם הג'אז הישראלי - בחייו הוא מערבב בין תיאטרון, חינוך ומוזיקה. בתחילת העשור הקודם הוא ייסד לצד עומר אביטל, אבישי כהן ודניאל פרידמן את ההרכב המכונן "Third World Love". ברשימת ההשראות האישית שלו ניתן למנות את ג'ון לואיס, השיקאגו ארט אנסמבל, והצייר מארק רותקו. הטריו שלו כולל את יוני צלניק (בס) ודונלד קונטומנו (תופים).
"מודרן טיימס היא עבודה שובת לב. יונתן אבישי גורם לפסנתר שלו לשיר ולמקצבים לרקוד" (Muziq).


ה-
Layerz מארחים את קולקטיב המחול-מוזיקה Playground להופעה ב-360 מעלות
גלריה לאמנות ישראלית, 21:30-22:30

להקת הפוסט רוק Layerz צמחה מתוך סצינת הג'אז הישראלית, והיא שואבת את ההשראה שלה ממגוון עולמות ההיפ הופ, אלקטרוניקה, ג'אז מודרני ואימפרסיוניזם. נגני ההרכב שיתפו פעולה עם מנעד רחב של מוזיקאים בהם מרינה מקסמילאין בלומין, סקאזי, אבישי כהן ורבים אחרים, תוך שהם חוצים את הקווים בין עולמות מנוגדים לכאורה - מרוק, דרך ג'אז לטראנס. לכבוד פסטיבל הג'אז בירושלים יארחו ה-Layerz לראשונה את קולקטיב Playground המונה חמישה רקדנים וחמישה מוזיקאים מאלתרים להופעה היקפית בגלריה לאמנות ישראלית, כאשר הקהל יושב מסביב ב-360 מעלות. המופע יתחיל בקטעים מקוריים של ה-Layerz שמשלבים מוזיקה כתובה עם אלתור, וימשיך בהצטרפות הדרגתית של כל חברי Playground עד שיאיישו את החלל כל 12 המשתתפים.
משתתפי Layerz: יונתן אלבלק (גיטרה, סינתיסייזר, קולות), שוזין (סינתיסייזר, קולות) אביב כהן (תופים) נגני Playground: איתמר גרוס (פסנתר וקלידים), יוגב גלוסמן (בס), רון אלמוג (תופים), ארתור קרסנובייב (חצוצרה)/ רקדני Playground: ענבל שחר, גבריאל שפיצר, שני תמרי, אבי מצליח, עינת בצלאל.


Playground
עשרה מוזיקאים ורקדנים בשיטוט-ג'ם של מוזיקה ומחול בגלריית "קיצור תולדות האנושות"
מופע פריצה בתערוכת"קיצור תולדות האמנות"
פסטיבל הג'אז בירושלים מזמין אתכם לחוויה חד פעמית בהשתתפות עשרה רקדנים ומוזיקאים מובחרים שייקחו אתכם לשיטוט וג'ם נטול חוקים לאורך חדרי התערוכה "קיצור תולדות האנושות".
Playground הוא אירוע המושתת על הכימיה והתקשורת הספונטנית שבין חמישה מוזיקאים וחמישה רקדנים. המוזיקאים מערבבים טקסטורות, מלודיות ומקצבים השואבים מג'אז, אוונגארד, רוק, קברט, ואלקטרוניקה, כאשר הרקדנים יוצרים בזמן אמת כוריאוגרפיה המשלבת השפעות של מחול מודרני, קונטקט, תיאטרון ופרי-סטייל. בכל רגע במופע שתי הקבוצות מגיבות לא רק זו לזו, אלא גם בתוך עצמן, במגוון דרכים מוסכמות מראש או מאולתרות לחלוטין, וכך נוצר רב-שיח משוכלל שהוא מארג עשיר של צליל ותנועה.
קולקטיב Playground הוקם בסוף 2011 על ידי הרקדנית ענבל שחר והמוזיקאים ארתור קרסנובייב ואיתמר גרוס. מאז הוא מופיע ומפתח את השפה הייחודית שלו באופן קבוע במועדון "האזור" בתל אביב, וצובר התעניינות הולכת וגוברת מצד שוחרי המוזיקה והמחול בארץ.
הרכב נגנים: איתמר גרוס (פסנתר וקלידים), יונתן אלבלק (גיטרה, צעצועים, קול), יוגב גלוסמן (בס), רון אלמוג (תופים), ארתור קרסנובייב (חצוצרה)/ רקדנים: ענבל שחר, גבריאל שפיצר, שני תמרי, אבי מצליח, עינת בצלאל.

שני סולואים - אסיף צחר (סקסופון), אייל מעוז (גיטרה חשמלית)
מופע פריצה, גלרית פופ-ארט, 22:00-23:00

PLAISTOW (שוויץ)
טריו פוסט-ג'אז מינימליסטי
גלריה לאמנות מודרנית, 22:30-23:30
המוזיקה של פלייסטו היא כור היתוך של עולמות מוזיקליים שונים ולא צפויים, המוגשת על מצע מינימליסטי ומדוייק של גרוב בועט ואקוסטי.  תהליך היצירה והכתיבה של ההרכב מכיל עבודה עם כלים אלקטרוניים, ממכונות תופים ועד סמפלרים, כאשר אט אט מחליפים הכלים האקוסטיים את אלה האלקטרוניים ויוצרים שפה שבה האנושי מנהל דיאלוג עם המכונה, ומאתגר בוירטואוזיות חומות סגנוניות - "זה לא קונספטואלי, אין מתמטיקה ואין מארג מורכב של תווים."

בין האמנים המשפיעים עליהם ניתן למצוא אשפי אלקטרוניקה דוגמת Plastikman ו-Squarepusher, מלחיני אוונגרד דוגמת סטיב רייך ופיליפ גלאס, מפיק הדאב הג'מייקני Mad Professor, נגן העוד הפלשתיני ניזר רוהאנה, המלחין הקלאסי ברליוז ועוד רבים ומגוונים.  מאז שנוסדה ב-2007 מופיעה הלהקה ברחבי העולם ושיחררה שמונה אלבומים.  בהופעתם בירושלים ינגנו קטעים מהרפרטואר הרחב שלהם לצד מוזיקה מאלבומם האחרון "Titan"ׂ.
ההרכב כולל את יוהאן ברקאנז (פסנתר), סיריל בונדי (תופים) ווינסנט רואיז (בס אקוסטי)



שישי, 4/12

3 Cohens: Unplugged
משפחת הנשפנים בגיחה משותפת לישראל. אורח: יונתן אבישי
אודיטוריום, 12:00-13:15
משפחת הג'אז הישראלית שכבשה את הבמות החשובות בעולם חוזרת לישראל להופעה אחת בלבד. הפעם יגיעו שלושת הכהנים - ענת, יובל ואבישי - למופע אנפלאגד המוקדש לאלבומם האחרון Tightrope שהושק ב-2013 והתקבל בפירגון רב מצד מבקרי המוסיקה בעולם. כשם האלבום, הנגינה של שלושת הנשפנים המצויינים היא הליכה ספונטנית ורוויית סיכונים על חבל דק, תוך שמירה על שיווי משקל מלודי עדין בין שלושה קולות, בין האזנה לבין נגינה, ובין השתלבות לבין היפרדות.

השלושה יארחו בירושלים את הפסנתרן הנהדר יונתן אבישי שמקיים עימם קשר חברי-מוסיקלי הנפרס על פני כמעט 30 שנים - מפסטיבל הג'אז באילת בתחילת שנות התשעים (כשניגן עם יובל), דרך ההרכב המיתולוגי
Third World Love (עם אבישי), ועד לנגינה קבועה ברחבי העולם עם שישיית הכהנים (ההרכב המורחב של השלושה).

ענת, יובל ואבישי כהן גדלו והתפתחו במסלול מקביל כאשר כל אחד מהם פיתח קריירה מוסיקלית עשירה בסצינת הג'אז הניו יורקית, והופיע לצד דמויות ג'אז אגדתיות. במקביל לקריירות אישיות ענפות, שיחררו שלושת הכהנים החל מ-2004 ארבעה אלבומים שזכו לביקורות נפלאות. מגזין All About Jazz היטיב לתאר אותם כשכתב: "אל שורות ההיטים מפילדלפיה, הג'ונסים מדטרויט והמרסאליסים מניו אורלינס, ניתן כעת לצרף את את שלושת הכהנים מתל אביב".
משתתפים: ענת כהן (קלרינט, סקסופון טנור), אבישי כהן (חצוצרה), יובל כהן (סקסופון סופרן)



 - Beats and Piecesמתן צ'פניצקי,
גלריה לאמנות מודרנית, 12:00-13:00
פרוייקט טריו בס-תופים-סקסופון חדש של הסקסופוניסט מתן צ'פניצקי עם רן לוי (בס) ואדם כהן (תופים), מושפע מהפשטות המינימליסטית וחלוקת התפקידים הברורה של הרוק הבריטי מחד, ומהקצב והחיות של המוזיקה המערב אפריקאית מאידך. על אלו נשזרות השפעות של רדיוהד, החצוצרן אבישי כהן, ההרכב ימן בלוז ועומר אביטל.

בניו-יורק היה צ'פניצקי חבר בהרכבים שונים של הבסיסט עומר אביטל וזכה להופיע עם ענקי הג'אז מארק ג'וליאנה, אהרון גולדברג, ג'ייסון לינדנר, ארי הוניג, ג'ונת'ן בלייק, מט פאנמן, עומר קליין ואחרים.  צ'פניצקי לקח חלק בהקלטות אלבום הבכורה של חגי כהן-מילוא שיצא בחברת התקליטים "צדיק" של ג'ון זורן, והיה חבר בהרכב "ימן בלוז" איתו הופיע ברחבי העולם.  צ'פניצקי מרצה בבתי הספר למוזיקה "רימון", "שטריקר-ניו-סקול" ו"מזמור" ומלמד אילתור בתיכון "תלמה ילין".

שלישיית עופר גנור
גלריה לאמנות אירופה, אולם שיקמן תחתון, 13:00-14:00
עופר גנור מגיע לפסטיבל הג'אז בירושלים עם ההרכב החדש שלו הכולל את אחיו התאום אייל גנור (קונטרבס) ואת ענק הג'אז ג'ס קורן (סקסופון). השלושה לוקחים בהופעה שלהם את הסטנדרטים המוכרים, ומוציאים אותם לשיוט אופקי ורוחבי בין שלל הגישות והסגנונות שמציע הג'אז.

עופר גנור הוא גיטריסט ישראלי מוביל שלמד, הקליט וניגן עם אמנים מיתולוגיים דוגמת הרבי הנקוק, רון קרטר, ג'יימס מודי ואחרים. אחיו אייל הוא נגן קונטרבס וירוטואז ששואב גם מהמוזיקה הקלאסית וגם מהג'אז. הוא ניגן בתזמורות קלאסיות ברחבי העולם ובהן הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית של סינגפור, הסימפונית של ירושלים וסולני תל אביב.

אל השניים מצטרף ענק הג'אז והסקסופוניסט ג'ס קורן שהגיע לישראל ב-1967 והפך לחלק אינטגרלי מסצינת הג'אז בתל אביב וממועדון "ברברים" האגדי. בנגינה העמוקה, הקטיפתית והיצירתית שלו ניתן לשמוע את ההשפעות של דקסטר גורדון ,קליפורד ג'ורדן וענקים אחרים איתם ניגן במהלך חייו. מסעותיו בעולם הביאו אותו לשבדיה, האיים הקריבים וטאהיטי שם גר כשמונה שנים ועסק בציור ויוגה.

"הייחוד של גנור נובע מהשילוב שבין שליטה עילאית בגיטרה כמו גם ידע מקיף בשלל ביטויי הג'אז. אל אלו הוא מביא רגישות אמנותית שמאפשרים לו ליצור מוזיקה ברמה הגבוהה ביותר" (רון קרטר).

David Sanchez (ניו יורק)
מופע גלריה עם חומרים חדשים
גלריה לאמנות ישראלית, 13:00-14:00
הסקסופוניסט הבינלאומי דיוויד סאנצ'ז - הפעם בגרסה אינטימית יותר בגלריה - חוזר לשורשיו הפוארטו ריקנים במגוון יצירות חדשות. במופע הזה הוא למעשה מערבב בין מסורת, מודרנה וג'אז לטיני, ולמעשה מרחיב את הקונספט של אלבומו המפורסם Cultural Survival מ-2008.
דיוויד סאנצ'ז נחשב לג'אזיסט שהצליח להרחיב את גבולות הג'אז המסורתי כך שיכללו בהם גם צלילים ומסורות לטיניות ואפרו-קאריביות. מבקר הג'אז הידוע הווארד רייך זיהה את הכישרון של סאנצ'ז כבר בצעירותו כשכתב ש"מבחינה טכנית, טונלית ויצירתית, יש לו הכל. הסאונד שלו הוא לא פחות מקטיפה, הצליל מדוייק, הנגינה המאוד מהירה שלו מרהיבה". סאנצ'ז חדר לתודעה ב-1995 עם אלבומו הראשון The Departure כשגרף ביקורות נלהבות מקיר לקיר. אלבומיו הבאים כבר התמודדו על פרס הגראמי, ולאחר שלוש התמודדויות, ב-2004, הוא זכה בפרס הנכסף עם אלבומו Coral.

DUCHESS – מופע בליווי רביעייה
שלוש הזמרות יחברו להרכב נגנים ישראלים הכולל את ברק מורי (באס), גדי להבי (פסנתר), יונתן רוזן (תופים) ואלכסנדר לוין (סקסופון).
אודיטוריום, 14:15-15:30

PLAISTOW
גלריה לאמנות מודרנית, 14:00-15:00

שורול׳ה
אנסמבל השורו הישראלי
גלריה לאמנות אירופה, אולם שיקמן תחתון, 14:30-15:30
השורו הברזילאי (Choro) המסורתי, שקדם לסמבה ולבוסה נובה, מהווה נקודת מפגש בין מלודיות קלאסיות וירטואוזיות לבין מקצבים אפרו-ברזילאים. בשנים האחרונות הפופולריות של השורו תפסה תאוצה וכיום הסגנון שוטף את הרחובות והמועדונים בברזיל, ולאט לאט עושה את דרכו גם לישראל.

ההרכב הייחודי שורול׳ה, שבמסגרתו משתפים פעולה מוזיקאים ישראלים וברזילאים, מביא את מוזיקת השורו של ריו דה ז׳ניירו. הסאונד המיוחד שלהם הוא שילוב של השורו המסורתי עם ג׳אז, השפעות אתניות ומוזיקה ישראלית. המוזיקאים בהרכב מנגנים בכלים ייחודיים דוגמת פנדיירו (תוף מרים ברזילאי), סצ'י (כלי מיתר בעל שבעה מיתרים), וקווקיניו (כלי מיתר בעל ארבעה מיתרים). ההרכב שמופיע משנת 2008 במועדונים ופסטיבלים בארץ ובעולם הספיק לשתף פעולה עם אמנים דוגמת אלון אולארצ׳יק, רוני דלומי, ענת כהן, גינגה (ברזיל) וסאומר (ברזיל).

משתתפים: סלעית להב (חליל, סקסופון ואקורדיון), ניר שטיינברג (סצ'י), דניאל רינג (קווקיניו), עודד אלוני (פנדיירו וכלי הקשה).

MUNIR HOSSN
גלריה לאמנות ישראלית, 15:00-15:45


LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin