אני מודה שכששמעתי ש Steve Kuhn מגיע להופיע בארץ קפצתי משמחה. Kuhn, למי שלא מכיר, הוא פסנתרן אדיר שיודע לשים את המנגינה לפני הכל. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא ניגן עם Coltrane, Serge Challoff, Art Farmer, Kenny Dorham, Stan Getz, Steve Swallow, Ron Carter, Al Foster ועוד רבים.
אבל אז ראיתי שהוא ינגן סשה ארגוב וגם יופיע עם נגנית אבוב ורביעיית מיתרים וקצת התאכזבתי. מה רע בטריו ? מה רע במוסיקה של kuhn ?
אז ביצעתי חקירה קטנה, וגיליתי ש Kuhn הקליט בעבר (2000) עם מיתרים, ב ECM אלבום מקסים ביופיו שנקרא Promises Kept.
הקשבתי
לאלבום הזה ונפלתי ברצפה. איזו יופי, איזו אסתטיקה. ומה שיפה במיוחד
באלבום הזה, שלא כמו אלבומים רבים אחרים עם strings, זו העובדה שמי שכתב את
העיבוד למיתרים הוא מקצוען אמיתי שידע מה הוא עושה. המיתרים לא מנגנים
הרמוניות בנאליות מעל המוסיקה, הם לא מנסים לגנוב את ההצגה ואין בהם שימוש
יתר. להיפך הם מגיעים במינון הנכון ומשרתים את הטריו, ומוסיפים לו צבע מאד
מיוחד, שאי אפשר להשיג באופן אחר, בלי להרוס את הדינמיקה של הטריו ואת זו
של Kuhn.מי שכתב את העיבודים ואף ניצח על הרכב המיתרים באלבום ההוא היה הארגנטינאי Carlos Franzetti.
הבשורה
הטובה היא ש Kuhn קרא לדגל, שוב, את Franzetti והפעם לטובת עיבודים למוסיקה
של סשה ארגוב. לצד Kuhn והמיתריסטים ינגנו David Wong בבאס ו Billy Drummond בתופים. אם הם יצליחו לשחזר את הקסם מהאלבום ההוא ועוד עם המוסיקה של
ארגוב - זו הולכת להיות הופעה מדהימה, לא פחות. ל Kuhn יש את היכולת לחפור
לתוך המוסיקה הזו ולהוציא ממנה את המיטב.
בקיצור, 22.3.2013 במשכן לאומניות הבמה. אני הולך.
ועוד דבר, יש גם הנחה יפה - למי שיטרח לקרוא כאן.
עדכון אחרי ההופעה: Promises not kept....
סוף סוף הגיע מוצ"ש ואני מוצא קצת זמן איכות עם עצמי לשמוע מוסיקה ולשבת לכתוב את רשמי מההופעה.
ברקע מתנגנן האלבום הזה עם Pete LaRoca בתופים ו Scott LaFaro בבאס.
ההשפעה של Bill Evans לא נעלמת מאוזני אבל כבר אפשר לשמוע את הקול היוחודי של Kuhn.
ובמעבר חד לרשמי מהופעתו של קיון במשכן בליל שישי:
שלא בדומה לאלבומו הנפלא של Kuhn עם הרכב המיתרים בעיבודו של Franzetti שנקרא Promises Kept, אתמול ההבטחות הללו לא קוימו.
חצי ראשון כלל 6 קטעים (5 של סשה ארגוב ואחד, Trance, של Kuhn).
לצערי, ולמרות (ואולי בגלל??) שאני מת על המוסיקה של ארגוב ומאד מאד אוהב את הנגינה של Kuhn די התבאסתי. הנגנים מוכשרים ככל שיהיו היו קפוצים, דרוכים ובעיקר מרוכזים בדפי התווים. Steve Kuhn היה נראה כמי שמתאמץ לנגן את מה שהיה כתוב על הדפים ולא כמי ששוחה במוסיקה הזו בסגנון חופשי. לקחת פסנתרן כמו Kuhn, שהוא נגן טריו מהשורה הראשונה, ולתת לו להזיע על מוסיקה מולחנת לא מקורית שלו היה כמעט בגדר התעללות בו ובמוסיקה.
אל תבינו לא נכון. זה לא ש Kuhn לא עמד במשימה. הוא ניגן את התפקיד שלו ואפילו אלתר אבל מי שמכיר את הנגינה שלו (ומי שנשאר לשמוע את מלוא החלק השני) יודע שמה שקיבלנו ממנו בחלק הראשון לא מתחיל אפילו לגרד את הפוטנציאל שלו.
ואז הגיע Trance. קטע מקורי של Kuhn עם עיבוד של Franzetti שכבר הוקלט על ידם בעבר ומשום מה גם הקטע הזה לא מתרומם.
אני מבין בדיוק למה ניצן ביקש מ Kuhn לנגן את Trance אבל אמש, למרבה הצער, הביצוע היה פושר.
אני גם לא בטוח ש Franzetti נושא באשמה. נכון, העיבודים שכתב לא היו מבריקים ומענינים כמו העיבודים שכתב למוסיקה של Kuhn שהונצחה באלבום Promises kept אבל בכל זאת הוא עשה עבודה לא רעה. אלו בהחלט לא היו עיבודי המיתרים השמאלציים הרגילים.
היה מן חוסר אנרגיה בביצוע שנובע לדעתי מהעובדה שהחומר היה חדש לגמרי ל Kuhn ולחברי הטריו שלו. מה שועבד אצל בולאני הזיקית הווירטואוזית והאנרגטית, לא עובד אצל מוסקאי יקה בן 75....
יכול גם להיות ש Franzetti ו Kuhn תפסו את המוסיקה של ארגוב ברצינות מדי ובמקום לתת לה עיבוד שידגיש את אופיה השירי נתנו לה טיפול כבד יותר, כמעט קלאסי-קאמרי, שהוציא ממנה את שמחת החיים שלה.
המוסיקאים הישראלים ניגנו בסדר גמור לדעתי (וממילא הם לא נדרשו לאלתר אלא ניגנו את מה ש Franzetti הכין להם).
החלק השני נפתח בעוד 2 קטעים של ארגוב עם סקציית המיתרים והאבוב, ועדיין לא המריא. אז עזבו את הבמה Franzetti, המיתריסטים והאבובנית ונותרנו עם הטריו.
כאן המצב כבר השתפר לאין ערוך. במוסיקה שלו Kuhn מרגיש בבית, ובעיקר הוא נפלא בסטנדרטים. ההרכב התשחרר מכבלי העיבודים הקשוחים והטריו began to swing....
Kuhn ניגן עוד קטע אחד של ארגוב, הפעם בטריו, וכאילו להרגיז הקטע הזה נשמע יותר טוב מכל מה ששמענו עם המיתרים.
היכולת המלודית של Kuhn והצליל שלו הם מה שמבדיל אותו מפסנתרנים אחרים ושניהם נכחו היטב בננגינתו בחלק השני.
עם זאת, עדיין, לטעמי, Kuhn של אתמול לא היה בשיאו אבל ברור לי שאי אפשר לצפות ממוסיקאי שיאלתר כל פעם את ה best solo שלו.
וכן, גם אני מסכים שהמופע התחיל מאוחר מדי (ובכל זאת הגעתי על השניה האחרונה. אלוהים, השירות ב"ברטי" היה כל כך איטי !!)
ודבר אחרון, לגבי נטישת הקהל את ההופעה, אני לא חושב שיש לזה קשר לאיכות המוסיקלית של ההופעה. מי שרצה לנטוש מסיבות מוסיקליות, כאלה או אחרות (בין אם הוא חובב ג'אז מאוכזב או חובב ארגוב שגילה להפתעתו ש Steve Kuhn מנגן ג'אז), כבר נטש בהפסקה. אני חושב שהשעה עשתה את שלה. זה וחוסר נימוס בסיסי.
בקיצור, 22.3.2013 במשכן לאומניות הבמה. אני הולך.
ועוד דבר, יש גם הנחה יפה - למי שיטרח לקרוא כאן.
עדכון אחרי ההופעה: Promises not kept....
ברקע מתנגנן האלבום הזה עם Pete LaRoca בתופים ו Scott LaFaro בבאס.
ההשפעה של Bill Evans לא נעלמת מאוזני אבל כבר אפשר לשמוע את הקול היוחודי של Kuhn.
ובמעבר חד לרשמי מהופעתו של קיון במשכן בליל שישי:
שלא בדומה לאלבומו הנפלא של Kuhn עם הרכב המיתרים בעיבודו של Franzetti שנקרא Promises Kept, אתמול ההבטחות הללו לא קוימו.
חצי ראשון כלל 6 קטעים (5 של סשה ארגוב ואחד, Trance, של Kuhn).
לצערי, ולמרות (ואולי בגלל??) שאני מת על המוסיקה של ארגוב ומאד מאד אוהב את הנגינה של Kuhn די התבאסתי. הנגנים מוכשרים ככל שיהיו היו קפוצים, דרוכים ובעיקר מרוכזים בדפי התווים. Steve Kuhn היה נראה כמי שמתאמץ לנגן את מה שהיה כתוב על הדפים ולא כמי ששוחה במוסיקה הזו בסגנון חופשי. לקחת פסנתרן כמו Kuhn, שהוא נגן טריו מהשורה הראשונה, ולתת לו להזיע על מוסיקה מולחנת לא מקורית שלו היה כמעט בגדר התעללות בו ובמוסיקה.
אל תבינו לא נכון. זה לא ש Kuhn לא עמד במשימה. הוא ניגן את התפקיד שלו ואפילו אלתר אבל מי שמכיר את הנגינה שלו (ומי שנשאר לשמוע את מלוא החלק השני) יודע שמה שקיבלנו ממנו בחלק הראשון לא מתחיל אפילו לגרד את הפוטנציאל שלו.
ואז הגיע Trance. קטע מקורי של Kuhn עם עיבוד של Franzetti שכבר הוקלט על ידם בעבר ומשום מה גם הקטע הזה לא מתרומם.
אני מבין בדיוק למה ניצן ביקש מ Kuhn לנגן את Trance אבל אמש, למרבה הצער, הביצוע היה פושר.
אני גם לא בטוח ש Franzetti נושא באשמה. נכון, העיבודים שכתב לא היו מבריקים ומענינים כמו העיבודים שכתב למוסיקה של Kuhn שהונצחה באלבום Promises kept אבל בכל זאת הוא עשה עבודה לא רעה. אלו בהחלט לא היו עיבודי המיתרים השמאלציים הרגילים.
היה מן חוסר אנרגיה בביצוע שנובע לדעתי מהעובדה שהחומר היה חדש לגמרי ל Kuhn ולחברי הטריו שלו. מה שועבד אצל בולאני הזיקית הווירטואוזית והאנרגטית, לא עובד אצל מוסקאי יקה בן 75....
יכול גם להיות ש Franzetti ו Kuhn תפסו את המוסיקה של ארגוב ברצינות מדי ובמקום לתת לה עיבוד שידגיש את אופיה השירי נתנו לה טיפול כבד יותר, כמעט קלאסי-קאמרי, שהוציא ממנה את שמחת החיים שלה.
המוסיקאים הישראלים ניגנו בסדר גמור לדעתי (וממילא הם לא נדרשו לאלתר אלא ניגנו את מה ש Franzetti הכין להם).
החלק השני נפתח בעוד 2 קטעים של ארגוב עם סקציית המיתרים והאבוב, ועדיין לא המריא. אז עזבו את הבמה Franzetti, המיתריסטים והאבובנית ונותרנו עם הטריו.
כאן המצב כבר השתפר לאין ערוך. במוסיקה שלו Kuhn מרגיש בבית, ובעיקר הוא נפלא בסטנדרטים. ההרכב התשחרר מכבלי העיבודים הקשוחים והטריו began to swing....
Kuhn ניגן עוד קטע אחד של ארגוב, הפעם בטריו, וכאילו להרגיז הקטע הזה נשמע יותר טוב מכל מה ששמענו עם המיתרים.
היכולת המלודית של Kuhn והצליל שלו הם מה שמבדיל אותו מפסנתרנים אחרים ושניהם נכחו היטב בננגינתו בחלק השני.
עם זאת, עדיין, לטעמי, Kuhn של אתמול לא היה בשיאו אבל ברור לי שאי אפשר לצפות ממוסיקאי שיאלתר כל פעם את ה best solo שלו.
וכן, גם אני מסכים שהמופע התחיל מאוחר מדי (ובכל זאת הגעתי על השניה האחרונה. אלוהים, השירות ב"ברטי" היה כל כך איטי !!)
ודבר אחרון, לגבי נטישת הקהל את ההופעה, אני לא חושב שיש לזה קשר לאיכות המוסיקלית של ההופעה. מי שרצה לנטוש מסיבות מוסיקליות, כאלה או אחרות (בין אם הוא חובב ג'אז מאוכזב או חובב ארגוב שגילה להפתעתו ש Steve Kuhn מנגן ג'אז), כבר נטש בהפסקה. אני חושב שהשעה עשתה את שלה. זה וחוסר נימוס בסיסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה