Jim Hall - Concierto

מה משותף ל Chet Baker, Paul Desmond, Sir Roland Hanna, Ron Carter, Steve Gadd ו Jim Hall ?

על פניו הרכב שנראה לא משתלב, יותר מדי ניגודים. מילא Desmond ו Baker אבל עם Roland Hanna ו Ron Carter, ומה לכל אלה ול Jim Hall ועוד ל Steve Gadd ??

אולי היום זה נראה די מוזר, אבל כנראה שמצב הג'אז בשנות השבעים איפשר (או כפה) שילובים כאלה ומוזרים מאלה. זהו ההרכב שאחראי לאלבום המופתי Concertio של הגיטריסטJim Hall  שהוקלט בשנת 1975 ללייבל CTI של Creed Taylor.

האלבום הזה הוא פשוט כיף לאזניים מתחילתו ועד סופו. החל בנגינה המושלמת של Jim Hall שכל צליל שלו יושב פיקס במקום, המשך ב Chet Baker שנמצא כאן בכושר מצויין וצליל החצוצרה שלו מלא ובוטח. השילוב עם Paul Desmond שאף שאיני נמנה על מעריציו המושבעים אי אפשר להתעלם מכשרונו ולאט לאט אני לומד לאהוב את הצליל "הקלאסי" שלו. וכמובן חטיבת הקצב החלומית שמורכבת מ Roland Hanna,  Ron Carter ו Steve Gadd הכל יכול.

האלבום נקרא על שם ה  Concierto De Aranjuez המפורסם של Joaquin Rodrigo שנכתב במקור לגיטרה קלאסית ותזמורת וכבר זכה לעיבוד ג'אז משובח על ידי Miles Davis ו Gil Evans באלבום Sketches Of Spain. בעוד Miles החליף את הגיטרה בחצוצרה, Jim Hall החזיר את הסולו לגיטרה אבל החליף את התזמורת בחמישייה. הביצוע אמנם אורך כמעט 20 דקות, אבל הוא ממש לא מרגיש "מרוח".

הקטע נפתח בדואט של Carter שנותן מעין טרמולו על הבאס, עם Jim Hall שמנגן את הנושא בגיטרה. מיד אחרי הצגת הנושא על ידי הגיטרה, לוקח אותו Chet Baker ואחריו מצטרפים (לחלק השני שהוא פיתוח נוסף של הנושא) האלטו של Paul Desmond, הפסנתר והתופים. לאחר הצגת הנושא Hanna מתחיל לפתח גרוב ולפני שאתה מספיק לומר Concierto de Aranjuez את מוצא את עצמך מנענע את הגוף לגרוב ששני ענקים כ Carter ו Gadd יכולים לייצר. על כל זה מנגן Hall מוסיקה שנשמעת קצת כמו.... כמו... רוק מתקדם ?!

אחריו מקבל Desmond סולו. הצליל הגבוה והדק שלו אמנם מאד אסתטי, אבל הסולו לא הולך לשום מקום לצערי. אבל אז מגיע תורו של Chet שיודע בדיוק מה צריך לעשות עם כזה הרכב מלווה והוא מרים את האנרגיה של הקטע בסולו מ-ו-ש-ל-ם ביופיו. מכאן Roland Hanna לוקח בקלילות סולו משגע ומוסר אותו בחזרה ל Hall. בחיי, אם לא הייתי יודע זה Jim Hall הוא כנראה היה הניחוש האחרון שלי. נגן אדיר !

לאורך כל הקטע המנוע של Carter נוהם בדייקנות של שעון שוויצרי בצליל מלא וסמכותי והתופים של Gadd יודעים לעשות את העבודה מבלי להפריע לשיח העדין שמתנהל בין Hall, Desmond ו Baker.

אבל חוץ מהקונצ'רטו הם מנגנים גם הרבה straight ahead ג'אז: את You’d be so nice to come home to של Cole Porter (סולו מהאגדות של Hall), Two’s Blues, The Answer is yes וגם את Rock Skippin של Ellington ו Unfinished Business שאמנם לא נכללו באלבום המקורי אך מופיעים כבונוס בגרסת ה CD.

דווקא בקטעים האלה מבחינתי האלבום הזה מצטיין. הגיטרה של Hall נוגעת בשלמות, לכל צליל יש כתובת ברורה ואין שום ריפים וליקים שתמצאו אצל נגני גיטרה אחרים. האנרגיה של Baker ביחד עם חטיבת הקצב החריגה עושים כאן אלבום ברמות הגבוהות ביותר. ו Desmond, נו מה אומר, אפילו הוא לא מצליח להוציא לי את הכיף מהאלבום הזה.