יום שישי, 23 בנובמבר 2012

What a night in Jerusalem


כבר שבוע שלם שאנחנו, תושבי הדרום, אוכלים טילים לארוחת בוקר, צהריים וערב והצלילים היחידים שמצליחים לחדור ללב הם של האזעקות הבלתי פוסקות. די נשבר.

אתמול בערב, בסיומו של יום עבודה, ועוד טרם גובש סופית הסכם הפסקת האש נכנסתי לאוטו ועליתי לירושלים. נסעתי לצוללת הצהובה שם נפתחו אתמול אירועי החשיפה הבינלאומית לג'אז ולמוסיקת עולם. ה waze היה ציוני מהרגיל וניסה שוב ושוב לפתות אותי להרפתקה מוטורית בשטחים אבל אני סירבתי בתקיפות. זה כמובן עלה לי בפקקים לא נורמליים בדרך לבירתנו הקדושה. לאחר שעתיים (!!) של נסיעה הגעתי סוף סוף, בדיוק ב 20:30.

הצוללת היתה מלאה עד אפס מקום ועשרות אנשים עמדו בחוץ עת נשמעו הצלילים הראשונים של ההופעה הפותחת. למזלי יש לי קשרים במקומות הנכונים (שוב תודה, ברק) כך שלמרות הכל עלה בידי להידחק פנימה ולתפוס את המקום ששמרו לי בעוד מועד שני חברים טובים שדווקא הגיעו בזמן.

על הבמה, כאמור, כבר ניגן עומר אביטל עם ההרכב שלו Band Of The East. שם ההרכב דומה לשם האלבום האחרון שהוציא אביטל (Suite Of The East), אך ההרכב בהופעה, וגם הקטעים, שונים מזה שבדיסק (שהוקלט אגב ב 2006 ומנגנים בו: אבישי כהן בחצוצרה, Joel Fahrm (שאמור להגיע לארץ בדצמבר) בטנור, עומר קליין שמנגן נפלא בפסנתר, עומר אביטל ו Daniel Freedman). בהופעה ניגנו חברי ההרכב הנוכחי של אביטל: Greg Tardy בטנור, נדב רמז בגיטרה, Jason Lindner בפסנתר וקלידים, Daniel Freedman בתופים וכמובן עומר אביטל בבאס.

איזה כיף של מוסיקה. עומר אביטל יצר כאן את הבלנד המושלם. מצד אחד ישראלי לגמרי ומצד שני שחור משחור. השילוב של Tardy בהרכב הזה, שעל פניו שונה לגמרי מכל מה ש Tardy מנגן ביום יום, נותן לו צבע ששום סקסופוניסט ישראלי (עם כל הכבוד, ויש כבוד) לא היה יכול לתת לו. אני יכול לחשוב על סקסופוניסטים שהיו מנגנים את הסלסולים הים תיכוניים יותר משכנע, אבל אף אחד מהם לא היה מסוגל להכניס כל כך הרבה בלוז שחור למוסיקה המופלאה של אביטל.  Lindner גם הוא אינו מכזיב והסולואים שלו לא רק יפים ומורכבים אלא גם סוחפים. כמו Tardy, גם הוא הופך את המוסיקה הזו מ"ג'אז ישראלי" למוסיקה שהיא מעבר להגדרות מקומיות כי יש בה כל כך הרבה.

את עומר, כתמיד, חוויה לשמוע ולראות. האיש נהנה מכל רגע, שר ורוקד עם הבס ומנגן כל כך טוב. יודע לקחת את ההובלה כשהוא רוצה אבל גם להיות מלווה קשוב ועדין שאין כמותו.

נדב רמז, שאני מאד אוהב, הוא בחירה מושלמת להרכב הזה. כשקראתי שוב את מה שכתבתי בזמנו על האלבום שלו, "So Far", נוכחתי שכבר אז שמתי לב שהמוסיקה שלו מזכירה קצת את זו של עומר, ומסתבר שלא טעיתי. לנגינה של נדב היה חלק לא מבוטל בבלנד המצויין הזה, הצליל שלו, שיש בו כל כך הרבה גוונים, והאופן שבו הוא מצנן את העניינים ומתחיל כל סולו בקטן, בפשוט ומשם הולך וצובר כח ועוצמה פשוט עושים לי את זה בגדול. תוסיפו לזה את התרומה שלו כשצריך גיטרה חשמלית לתפקיד כמו ב"איילת חן" ולא יהיה ספק שהוא האיש הנכון במקום הנכון.

ומאחורי כולם, Daniel Freedman שנדמה שהמקצבים הללו הם ההתמחות שלו. הוא מנגן עם עומר כבר שנים ארוכות (ב Third World Love) והכימיה ביניהם נראית ונשמעת היטב.

למי שפספס את עומר אביטל וה Band Of The East  (הם הגיעו לארץ לשלוש הופעות בלבד), וגם למי שכמוני, פשוט לא יכול להתנתק, אפשר לשמוע את ההרכב הזה בהופעה ב 92Y Tribeca מה 7 בנובמבר 2012.

ברשותכם אדלג על שתי הופעות מוסיקת העולם שבאו אחרי ההופעה הזו (אציין רק שמרק אליהו מוסיקאי מצויין) ואקפוץ ישר להופעה הרביעית, ולסיבה השניה בגינה עליתי לירושלים: אבישי כהן טריו.

במקור אמור היה אבישי לנגן עם עומר אביטל ו Nasheet Waits שמנגנים ב Triveni II שאך לאחרונה יצא, אבל Waits  לא הגיע ובמקומו קיבלנו את עומר ו Daniel Freedman. עסקה לא רעה בכל מקרה.

אבישי כרגיל היה פנטסטי, הוא פתח עם Art Decco של Don Cherry ומשם לקטע מקורי שלו  ולקינוח הם ניגנו את Mood Indigo של Ellington. אבישי עם עמעם גומי (פומפה) ניגן את הקטע הזה מושלם ואפשר היה לראות שהוא לאט לאט מרחיב את הגבולות הסגנוניים שלו לכיוונים יותר "קלאסיים" של הג'אז ובכל פעם שאני שומע אותו הוא פשוט נעשה חצוצרן שלם יותר. נראה שאבישי כהן מרגיש מאד בנוח בטריו ללא כלי הרמוני (למעשה רוב האלבומים שהקליט תחת שמו הם בפורמט הזה) ובאמת עומר ודניאל סיפקו את כל הליווי הנדרש מצד אחד ונתנו לו חופש מלא לקחת כל כיוון שחפץ בו.

גם כאן העובדה שהחבר'ה האלה מנגנים כבר המון שנים ביחד עשתה את ההבדל והתקשורת והדינמיקה בין שלושת חברי ההרכב הרימה אותו לגבהים אחרים. חבל רק שההופעה שלהם היתה כל כך קצרה, מכיוון שחלק לא קטן מהקהל הגיע במיוחד בשביל ההופעה הזו.

את הערב סיימה "מארש דונדורמה" שבכל יום רגיל הייתי שמח לשמוע אלא שכאן השעה המאוחרת והעייפות המצטברת נתנו את אותתיהן ואחרי שני קטעים החלטתי לעזוב לטובת נהיגה בטוחה הביתה.

את הדרך הביתה, העברתי עם שני אלבומים מצויינים, אבל על כך בקרוב....

אין תגובות:

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin