יום שישי, 24 בפברואר 2012

פסטיבל הג'ז תל אביב - היום השני

דויד אל-מאלק. צילום: גנגי
הנה חמש עובדות שלא ידעתם על David El-Malek:
אחת – הוא גדל עד גיל 8 בישראל.
שתיים – הוא התחיל לנגן סקסופון רק בשנת 1990 כשהיה בגיל 20. הוא מעולם לא חשב לפני כן לעסוק במוסיקה. 
שלוש – שירים ישראליים הם חלק בלתי נפרד מהמורשת המוסיקלית שלו.
ארבע – הוא עבד בחברה לייצור גלידה ולמד מוסיקה שנה אחת בלבד בקונסרבטוריון דה-מונטריאול , שם גילה את ההרמוניה. את ארבע השנים הבאות בילה בהתבודדות ובאימונים אינטנסיביים עד כדי אובססיביים כדי להשלים את הפער שצבר עקב ההתחלה המאוחרת.
חמש – הוא השלים את הפער. בענק. הוא היום אחד הסקסופוניסטים הטובים ביותר באירופה.
על רקע זה לא היתה שום הפתעה בהופעה המדהימה שנתן El-Malek עם הטריו של הפסנתרן Baptiste Trotignon ביומו השני של פסטיבל הג'אז של תל-אביב. זו כמובן לא הפעם הראשונה שהם נפגשים. למעשה Trotignon היה הפסנתרן בהרכב הראשון שהקים David El-Malek.
El Malek ו Trotignon יחד עם Darryl Hall בבאס ו Dre Pallemaerts בתופים הקליטו שני אלבומים ללייבל naive. אחד משנת 2005 שקרוי על שם ארבעת חברי ההרכב, והשני אלבום כפול שהוקלט בהופעה חיה במועדון ה Duc De Lombards בשנת 2006 ויצא בשנת 2007 בשם Fool Time. חלק גדול מהקטעים שנוגנו בהופעה בתל-אביב היו מתוך האלבום הזה.
הרביעייה. צילום: קביליו
בצאתי מההופעה שמעתי מי שחשב שהנגינה של El-Malek, ששילבה ביופי נדיר את השיר "כל הכבוד" (מתוך "קזבלן") ואת השיר "בשנה הבאה" (עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה...) היתה לא יותר מהתחנפות זולה לקהל המקומי. אולי כך היה הדבר עבור כל אמן אחר, אלא ש David El-malek כבר הוכיח שהמוסיקה הישראלית היא חלק מהרפרטואר שלו. הקטעים הללו מלווים אותו כבר שנים.
על כל פנים הופעתו בפסטיבל היתה נהדרת. הא החלה בסערה עזה שליוותה את הקטע הראשון. El-Malek רשף גיצים ועשן מתוך הסקסופון שלו ולרגעים היה נדמה שההרכב מנסה לנגן קצת חזק מדי ויותר מדי. אבל אז באו כל הקטעים האחרים, רובם חוברו יחדיו ללא כל הפרדה ביניהם, והוכיחו ש El-Malek למרות היותו טכנאי אדיר על הסקסופון בא לכאן לגמרי בשביל המוסיקה.
השילוב עם השלישייה של  Trotignon - עם Thomas Bramerie בבאס ו Andre Pallemarts בתופים - שנתנה הופעה מצויינת ערב לפני כן (כך שמעתי) עלה יפה אם כי Baptiste לקח מעט מדי זמן סולו לטעמי. 


אורן מרשל. יהודי יקר. צילום: קביליו
ההופעה השניה שראיתי באותו ערב היתה הדואו של קובי ישראלית עם אורן מרשל. עם קובי דיברתי עוד לפני המופע (כאן) וההופעה היתה בדיוק מה שניתן היה לצפות לו מאדם בלתי צפוי, כולל ההומור הציני של ישראלית וכריזמת הפסאודו-לוזר שאימץ לעצמו. 
למרות שרוב הזמן היו רק שני נגנים על הבמה (בקטעים האחרונים התארח הגיטריסט עמרי שי) המוסיקה שייצרו מילאה בקלות את האולם הקטן של הסינמטק, בעיקר תודות לשליטתו המוחלטת של אורן מרשל בטובה וברזי ההכפלות וה Over Dubbing. קובי מצדו ניגן באקורדיון, קחון, סופרנינו, תופים וכמובן iPhone. היה בלקני, היה חסידי, היה מטאל ובעיקר היה .... קובי. 

צילום: קביליו
לתמונות נוספות של גנגי מהיום השני - לחץ כאן

תגובה 1:

Raz Sekeles אמר/ה...

יאיר,
לא ידעתי שהוא התחיל לנגן מאוחר כל כך אבל זה רק מוכיח שהאהבה תנצח !!!
נהנתי מאוד בהופעה הזו וכך גם 50 התלמידים ומורי המגמה שלי :-)
יפה כתבת !!!
רז

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin