יום שני, 17 בינואר 2011

The Bad Plus



בהתחלה היה לי קצת קשה איתם, עם ה Bad Plus. הקטע של לנגן רוק או אפילו (גוועלד) פופ בטריו פסנתר-בס-תופים נשמע לי כמו גימיק ריק. לא כל כך התחברתי אליהם ואני מודה שגם לא ממש התעקשתי להמשיך לנסות. מבחינתי הם לא באמת ניגנו ג'אז. נכון, גם Brad Mehldau מנגן שירים שלא תמצא ב Real Book* אבל הי – זה Brad Mehldau, מותר לו לעשות מה שבא לו כי הוא כבר הוכיח לכולם שהוא יודע ג'אז מהו. אבל אלה? ומה בכלל הקטע עם השם שלהם? מה זה ה"Bad Plus" הזה - הם "הרעים ועוד" או שזה "הפלוס הרע"?

כל זה השתנה לאחרונה אחרי ששמעתי בוטלג של הופעה שלהם ב Village Vanguard בניו יורק ונפלתי. פתאום כבר לא היה אכפת לי אם הם מנגנים ג'אז או לא (והם כן. ועוד איך), מאיפה הם שואבים את הרפרטואר שלהם, או האם הם רוקיסטים שבאו לנגן ג'אז או ג'אזיסטים שבאו לנגן רוק. הם פשוט היו מדהימים באופן שבו הם שילבו בין ג'אז לרוק כאילו לא שמעו על פיוז'ן מעולם.

הפיוז'ן שלהם הוא לא פיוז'ן שנות ה-70 שנסמך בעיקר על טכניקה חסרת מעצורים, אפקטים, ושלל מקלדות ומכשירים עתירי מפסקים שהפיקו מבחר מרשים ומעצבן של צלילים מסונתזים. לא. הפיוז'ן שלהם נשמע טבעי לגמרי.

David King, המתופף, לא מנגן סווינג. הוא גם לא מנסה להוכיח את כוחו באוניסונים מהגהינום שהיו חביבים כל כך על מתופפי הפיוז'ן של שנות ה-70. הוא פשוט מתופף רוק שיודע שלפעמים צריך להניח את כל הטכניקה והמורכבות הריתמית בצד ופשוט להכות חזק וברור על הביט. מהצד השני נמצא הפסנתרן Ethan Iverson, איש מופלא ששולט בכל סגנון אפשרי ולא מנגן באף סגנון במובהק. יודע לתת בראש מצד אחד ולנגן שֶקֶט מצד שני. הוא מוסיקאי נדיר עם ידע אדיר ותשוקה בוערת לג'אז ולמוסיקאי ג'אז. (ממליץ לכם לקרוא בבלוג שלו – "Do The Math" ואני בטוח שתבינו על מה אני מדבר). ביחד עם Reid Anderson על הבאס הם גורמים לכל הדבר הזה לקרות ולהישמע טבעי ואמין.

לרגע הם נשמעים הכי בנאלי, מנגנים את השיר פשוט כמו שהוא, ורגע אחרי הם מתפוצצים בסולו שהוא כמעט Free Jazz. משחקים עם המלודיה ועם הקצב וטוענים את השיר באנרגיות שגורמות לך לתהות מי אמר שברוק חייבים לנגן גיטרה.

בראיונות איתם הם טוענים שהסוד שלהם הוא בעובדה שהם נמצאים כבר 10 שנים ביחד ב"להקה" שהם מתעקשים שאין לה מנהיג. העובדה שההרכב עובד ביחד לאורך זמן רב בהחלט תורמת לתקשורת ביניהם וליכולת שלהם להישמע כגוף אחד, ובאמת 10 שנים ביחד זו תקופה מאד משמעותית ותופעה די חריגה בג'אז.

זה לא פשוט לעשות בטריו פסנתר-באס-תופים משהו שלא נשמע כמו משהו שכבר עשו אלף פעם לפניך. אבל כמו כל הרכבי הטריו הגדולים, ה Bad Plus מצליחים להביא לבמה משהו שלהם, סגנון ייחודי ששואב את השפעותיו גם מהג'אז הקלאסי וגם מהרוק ומהאינדי ומצליח להישמע נכון, רלוונטי, מעניין ובעיקר נורא יפה.


עד היום הם הקליטו 8 אלבומים (ובוטלג מאושר אחד), והופיעו בלי סוף. האלבום האחרון שלהם Never Stop הוא פשוט פנטסטי לטעמי והוא גם האלבום הראשון שלהם שמורכב כולו אך ורק מקטעים מקוריים שלהם. האזנה לאלבום הזה גורמת לי לחכות בקוצר רוח להופעתם הצפויה כאן בינואר, בפסטיבל הג'אז החורפי באילת.

אתר פסטיבל הג'אז (החורפי) באילת.

כל התמונות: Cameron Wittig

אין תגובות:

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin