יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

פסטיבל הג'אז באילת 2010 - יום שלישי


יום שלישי, 20:00 בערב. לאחר נסיעה נעימה דרומה יצאנו אני וידידי נ. (שיכונה להלן ג.) מהאוטו ישר לתוך התנור האילתי שכבר חומם היטב מראש. נראה שפסטיבל הג'אז באילת מתקיים בתנאים שמשנה לשנה נעשים יותר ויותר קיצוניים. מקלחת קצרה, ארוחת ערב זריזה ויאללה נוסעים לפסטיבל. עוד 10 דקות אנחנו שם.

טעות. סידורי החנייה שונו והכניסה לפסטיבל אינה מתאפשרת עוד מהמקום בו היתה נהוגה בשנים האחרונות אלא מן מהכניסה הדרומית לנמל. אלא שבשלב הזה מגרש החניה מלא ושוטרי תנועה מכוונים אותנו לחנות ליד ריף הדולפינים שמרוחק מספר קילומטרים מאתר הפסטיבל. בכניסה לחניון שליד הריף עומדים שוטר ושני סדרנים של העירייה. הם מכוונים אותנו לחניה ומודיעים לנו שתוך חצי שעה מקסימום שעה, תהיה מכאן הסעה לפסטיבל. איזה יופי. החנינו את הרכב ולקחנו מונית לנמל.

בשלב ראשון התפצלנו. ל- ג. בער לשמוע את ריקי לי ג'ונס. ואילו אני העדפתי את מאנו קאצ'ה. אחרי 5 דקות ג. הצטרף אלי עם זנב מקופל בין הרגליים להופעה של קאצ'ה. קאצ'ה, מתופף מוכשר, בחר להציג מוסיקה סתמית. הקטעים היו קצרים מאד ולא הכילו שום דרמה מוסיקלית. נראה היה שקאצ'ה והחברים מכוונים נמוך מדי. האם זה אותו קאצ'ה שהקליט עם Tomasz Stanko ו Yan Garbarek את Nighbourhood הנהדר ב ECM ?

משם עברנו להופעתו של "אומרים אור" הידוע גם בכינויו עומרי מור. על הבמה עלו עומרי מור (פסנתר), גלעד אברו (באס) ונעם "קובה" דוד (תופים) שניגנו תמהיל וירטואוזי והדוק במיוחד של ג'אז עם מוסיקה אנדלוסית. ההרכב הזה (אנדלוג'אז) החל את דרכו בפסטיבל הג'אז של תל אביב וצבר תאוצה בחודשים האחרונים כולל כמה הופעות בחו"ל. עומרי מור שהיה סיידמן מבוקש חזר לפני כשנה מפציעה ארוכה ורכש בקלות את המעמד לו הוא ראוי כאחד מפסנתרני הג'אז המובילים בישראל, אם לא המוביל שבהם. הנגינה שלו מאד מגוונת ומאופיינת ביכולת טכנית מרשימה ונדירה במקומותינו לצד טמפרמנט סוער והיכרות טובה עם המוסיקה של הדורות הקודמים. גלעד אברו ונעם דוד נתנו אתמול עבודה פשוט נפלאה, רגישה ומדוייקת וגרמו להרכב כולו לשיר בקול אחד. הקהל, אגב, קיבל אותם בתשואות סוערות ובמשך כל ההופעה היה נלהב ומשולהב.

אחרי עומרי מור הלכנו לשמוע את ההרכב של Hermeto Pascoal. הפרסומים הבטיחו חגיגה צבעונית של מוסיקה ברזילאית וכהכנה לפסטיבל אכן שמעתי כמה אלבומים של הרמטו שהוכיחו כי הכשרון ענק והפוטנציאל גדול. ההופעה עצמה נפתחה בעלייתם של הנגנים לבמה בזה אחר זה כשכל אחד מנגן קטע סולו ובסוף כולם מתאחדים להרכב אחד גדול, צבעוני ומטורררף. על הטירוף ניצח הרמטו בזקן לבן ובקוקו לבן ושופע. הוא ניגן על מגוון כלים (קלידים, מלודיקה, שופר, חליל, משרוקיות, צפצפות ועוד כל מיני אלמנטים שהוציא מכיס חולצתו ותחב לפיו). Itiberê Zwarg, הבאסיסט של ההרכב, היווה עזר משמעותי כנגדו של הרמטו וביחד משכו שניהם את כל הרכב לנגינה משותפת, עליזה, עמוסה, משופעת אפקטים צליליים ולעיתים מעט יותר מדי רועשת. אי אפשר היה שלא להבחין כמה הם נהנים מהעבודה המשותפת, במיוחד שהרמטו "החליק כיפים" עם כל חברי ההרכב כל הזמן ושמר על אווירת "באנו לעשות שמייח" תמידית על הבמה.

לקראת סוף ההופעה של הרמטו עברנו לשמוע את ההרכב של Stefon Harris הויבראפוניסט. אמנם זכינו לשמוע ממנו רק את ההדרן אבל זה הספיק לגמרי להבהיר לנו שאנחנו רוצים לשמוע עוד מההרכב הזה. אנרגיות שחבל על הזמן, סאונד עדכני וחד, נגינה מעולה ומודרנית מצדם של Steffon Harris ו Terreon Gully שהתגלה כמתופף פנטסטי ואנרגטי ואחד, Casey Benjamin, עם כרבולת אדומה שניגן אלט של העולמות*.

משם במונית בחזרה לאוטו ונסיעה קצרה לג'אם. את פנינו קיבלו צלילים מוכרים: חבורת צעירה ניגנה קטעים של המסנג'רז, אחריהם עלתה עוד חבורה צעירה וביחד נוכחנו שיש עתיד. אבל המנה העיקרית של הג'אם הגיעה בדמותם של עומרי מור, אבישי כהן (באס) ואמיר ברסלר (תופים) שניגנו קטע של אבישי כהן ולאחר מכן הצטרפו אליהם לנגינת Now Is The Time גם Jean Toussaint (נגן הטנור בהרכב של Jeff ‘Tain’ Watts), Luis Bonilla (הטרומבוניסט של ה Bress Ecstasy של Dave Douglas), Casey Benjamin (האלטיסט בעל הכרבולת האדומה שניגן עם Steffon) ואלי דג'יברי. השעה היתה בערך 3:30 לפנות בוקר אבל החבר'ה על הבמה אפילו לא התחילו להראות סימני עייפות.

בשלב זה החליפו Dave Kikoski את עומרי מור, Terreon Gully (המתופף של Steffon Harris ) את אמיר ברסלר ו Ben Williams (הבאסיסט של Steffon Harris) את אבישי כהן. אלי דג'יברי ו Casey Benjamin נשארו לסיבוב נוסף וכולם ביחד פירקו ל Cherokee את הצורה עד בערך 04:00 לפנות בוקר. Kikoski שידוע בחיבתו לקטעי סולו בי-בופיים ארוכים ווירטואוזיים לא איכזב והוכיח (למי שהיה זקוק להוכחה ב 04:00 בבוקר) שהוא אולי פולני אבל בקיא בשפת הביבופ לפני ולפנים כולל ציטוטים מרשימים מהרפרטואר של Bud Powell. היה מעולה. מה אני מדבר. היה ג'אם של העולמות.*

* אין לי מושג מה זה אומר, אבל ג. לחץ שאדחף את פנינת הלשון המפוקפקת הזו לסקירה ונכנעתי.

** התמונות: יח"צ.


אין תגובות:

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin