דפים

יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

מוסיקה לאין קץ: דניאל זמיר מארח את יוני רכטר


יש אירועים שאתה פשוט לא מסרב להם. גם אם מדובר בנסיעה של שעה וחצי לכל כיוון בסוף יום עבודה. הופעה של דניאל זמיר היא תמיד בעלת פוטנציאל הנאה גבוה, אבל הופעה חד פעמית שכותרתה "מוסיקה לאין קץ: דניאל זמיר מארח את יוני רכטר" היא מסוג האירועים שמצדיקים הקרבה בסדר הגודל הזה.


אז שמתי פעמיי לירושלים ופגשתי בכניסה ל"בית אבי חי" את ידידי ברק ויס שהפתיע אותי בהזמנה להופעה הזו ערב נסיעתו לתקופה ממושכת בניכר (תודה ברק). התיישבנו על כסאות הפלסטיק הירוקים בחצר בית אבי חי, לגמנו בירה והמתנו לתחילת ההופעה.


זה הזמן לספר לכם ש"בית אבי חי" בירושלים הוא מקום מקסים עם חצר פנימית מרווחת ונעימה וקהל שרובו דתי לאומי שאינו שגרתי בהופעות ג'אז. למרות שדניאל זמיר מצליח לכנס סביבו הרבה מאד קהל דתי, וייס הירושלמי טוען שזה לא הקהל של דני זמיר, אלא הקהל של רחביה.


"בית אבי חי", מעיד אתר הבית שלו, "הינו מרכז תרבות שמטרתו לעסוק בנושאים מרכזיים ותחומי המחשבה והיצירה בחברה היהודית והישראלית והוא מבקש ללקט ולחשוף את הקולות הנשמעים בתוך הציבור הישראלי-יהודי, להעניק להם מקום ולאפשר להם להשפיע על החברה והתרבות בישראל." מטרות נעלות אלה מסבירות בהחלט את הבחירה בנושא ההופעה: קלאסיקות ישראליות בעיבודים חדשים ומפגש בין מוסיקת דור המייסדים לג'אז עכשווי, כמו גם המפגש החד פעמי בין דניאל זמיר ויוני רכטר שמייצגים היום שני זרמים שונים בחברה הישראלית.


הערב נפתח עם "שיר ערש" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: סשה ארגוב) בביצוע הרביעייה של דניאל זמיר שכללה את דניאל זמיר (סופרן ושירה), עדי רנרט (פסנתר), חגי כהן מילוא (שהפליא לנגן בבאס) ואביב כהן (תופים). בהרכב הזה הם ניגנו גם את "שיר שמח" (מילים: יעקב אורלנד, לחן: מרדכי זעירא), "שני אורות בליל" (מילים: יצחק שנהר לחן: מרדכי זעירא), "שדמתי" (מילים: יצחק שנהר, לחן: ידידיה אדמון) שזכה גם לחידוש יפהפה באלבומו האחרון של זמיר ביחד עם ברי סחרוף ואת "זמר" (מילים: אברהם שלונסקי, לחן: מרק לברי) שמנוגן גם באלבום Children Of Israel.


עדי רנרט הוא פסנתרן וקלידן ותיק ומצוין שמגיח מדי פעם להפקות בתחום הג'אז. גם הערב הראה רנרט שהוא מסוגל לנגן ג'אז. הנגינה שלו מאד אינטליגנטית ושכלתנית בניגוד אולי לפסנתרנים אחרים איתם עובד זמיר שאצלם הדגש הוא יותר על הגרוב. קצת הפריע לי שעדי רנרט ניגן בפסנתר עומד שמנע ממנו לחלוטין קשר עין עם חגי כהן-מילוא ועם אביב כהן.


בחלקו השני של הערב הצטרף גם יוני רכטר שלקח את מקומו של עדי רנרט ליד הפסנתר ואילו רנרט עבר לנגן בפסנתר חשמלי. השינוי הפרסונלי הביא עמו גם שינוי מוסיקלי ברור בדמות עיבודים נפלאים של יוני רכטר והשירה החמה והעמוקה המאפיינת אותו. השינוי הורגש מיד בנגיעתו הראשונה והרגישה של רכטר בפסנתר ב"שיר העמק" הקסום (מילים: נתן אלתרמן, לחן: דניאל סמבורסקי).



נגינת הפסנתר של רכטר נושאת היטב את שיריו אם כי הוא אינו וירטואוז כרנרט ואינו פסנתרן ג'אז. אבל כוחו של רכטר, כידוע, אינו בנגינת קטעי סולו פסנתר מרהיבים אלא דווקא בלחניו (שהערב, שהוקדש לשירים של אחרים, כמעט ולא נתן להם ביטוי) בעיבודיו ובשירתו. אלה התאימו לשירי הערב כמו כפפה וניכר שרכטר, שהעיד כי גדל על השירים הללו, נהנה מההזדמנות ומהאתגר לבצעם עם דניאל זמיר.


עם הצטרפותו של רכטר להרכב נוסף גם המימד המילולי להופעה. על אופן ההגשה של רכטר לא נראה לי שיש צורך להרחיב. הוא לטעמי זמר נפלא שיודע למצוא את המוסיקה בין המילים ולגרום לי להאזין למילים ולא רק להקשיב למוסיקה. בזכות השירה שלו נזכרתי כמה יפה ידעו לכתוב כאן כשעוד היה מי שהקשיב למילים....


מבחינת השירה, נראה לי שרכטר הרגיש יותר בבית בקטעים שהוא עצמו עיבד כמו "שיר העמק", "לפנות ערב" (מילים יעקב שבתאי, לחן: סשה ארגוב) ו"אורחה במדבר" (מילים: יעקב פיכמן, לחן: דוד זהבי) שזכה לעיבוד גרובי שחשף את יופיו, וקצת פחות בקטעים שעיבד זמיר כמו "הורה ממטרה" (מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי) שעובד למקצב של 7/8 שלא בטוח שמישהו מלבד זמיר עצמו מסוגל לשיר.

דניאל זמיר סיפק את הסחורה המצופה ממנו וזו, כמובן, לא הפתעה. הוא כבר גילה את חיבתו לחומרים הללו עוד באלבומו הנהדר Children Of Israel שהוקלט בשנת 2002 בלייבל Tzadik, שם עיבד שירים ישראליים קלאסיים להרכב של כלי נשיפה והתוצאה היתה מרנינה. גם הערב הראה זמיר שהוא מסוגל לנגן כל דבר ולהביא מעצמו רבדים נוספים וגוונים חדשים למוסיקה הותיקה הזו.


שני ה highlights של ערב היו מבחינתי שני שירים של סשה ארגוב שנוגנו בדואט פסנתר-סופרן. האחד, פנס בודד (מילים: יוסף דר וחיים גורי), עם עדי רנרט והשני "לפנות ערב" (מילים: יעקב שבתאי) עם יוני רכטר. משהו בפורמט המצומצם ובגישה הפשוטה והישירה, ללא קטעי סולו ארוכים, הצליח בקלות להוציא החוצה את היופי הגלום בלחנים האלו ורק חבל שהיו אלה הקטעים הקצרים ביותר בערב.

את הערב חתמו שני הדרנים אהובים : "שיר נבואי קוסמי עליז" (מילים: יוני רכטר ועלי מוהר, לחן: יוני רכטר) והקטע "חמש עשרה" הפותח את האלבום "אמן" של דניאל זמיר.


באופן כללי, המיקס של זמיר, רכטר והחומר המוסיקלי שעמד בבסיס הערב היה מוצלח ביותר. חילופי המחמאות והבדיחות הפרטיות ביניהם המחישו ההערכה ההדדית שהם רוחשים זה כלפי זה ואת את הקרבה שנוצרה ביניהם במהלך העבודה על הערב. לתחושתי ניתן היה לשפר עוד יותר לו היו שני המוסיקאים העסוקים הללו מתפנים לקיים עוד חזרה או שתיים לליטושים אחרונים.

את הדרך הארוכה חזרה הביתה, כמו שקורה בדרך כלל אחרי הופעות מוצלחות, עשיתי בלי שום מוסיקה ברקע, כדי לשמר, ולו למשך הלילה, את החוויה המוסיקלית. היה שווה.

4 תגובות:

ארנון גלבוע אמר/ה...

היה נחמד לראות אותך, ובייחוד לעקוב אחריך מתרוצץ, רושם נקודות לפוסט ומצלם מזוויות שונות, והכל באהבה גדולה ובמסירות אמיתית. אני מצפה למפגש רציני יותר בקרוב, לא בהכרח בהופעה. הפוסט מקסים ומעשיר, כרגיל אצלך.

מרב כהן-הדר אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Jus אמר/ה...

אח, הקנאה.
נשמע שהיה ערב מדהים.

יהודית רביץ אמר/ה...

אין על הזמר העברי הישן וגם החדש. יש לנו הרבה אומנים מוכשרים וטובים במדינת ישראל כיום. למרות שמדינתנו קטנה והשוק בה לכאורה מאוד קטן, יש כאן מקום לכל האומנים והיוצרים המופלאים שמופיעים במדינת ישראל.

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin